יום שבת, 27 ביוני 2015

כזה ניסיתי: Power Up 3.0

קיקסטארטר בפרט, ואתרי מימון המונים אחרים בכלל הם מקום טוב למצוא בו חפיצים ייחודיים ויוצאי דופן. לעיתים קרובות, מדובר בחפיצים מיותרים או כאלו שכבר קיימים בשוק, אך לפעמים ישנן גם הברקות. בין אלו שיותר משכו את תשומת ליבי ניתן למצוא את הסוללה הנטענת ע"י גז מצתים זיפו, השקע המגנטי לאזניות (שלצערי לא הצליח לגייס את הסכום הדרוש), ו-Pressi, שגרף סכום גבוה בהרבה מהציפיות, הגיע לשוק, ולאחר זמן קצר הצטרפו אליו המון חיקויים סיניים זולים בהרבה ממנו ועושים פחות או יותר את אותו הדבר. ה- Power Up Plane 3.0 הוא פרוייקט קיקסטארטר שלא יצא לי לפגוש בזמן תהליך גיוס הכספים שלו. התכנון של יוצרי המטוס היה לגייס כ-50,000 דולר, אולם בסופו של דבר הם הסתדרו בלי התרומה התיאורטית שלי ודף הקיקסטארטר שלהם הצליח לגייס לא פחות מ- 1,232,612 דולר מ-21,412 תומכים שונים.

ה-Power Up 3.0  במלוא הדרו, שימו לב לקרע בחלק האחורי של כנף שמאל (צילום: גד גניר)


אז מה זה בכלל? בגדול, שי גויטין, שעומד מאחורי הפרוייקט, החליט לשדרג את חויית ההטסה של מטוסי נייר. איך זה מתבצע? ע"י תוספת של יחידות שליטה המחוברת למוט דק עליו יושבים מדחף והגה כיוון. המטוס נשלט ע"י אפליקציה (לאנדרואיד ול-iOS) שניתן להתקין על הטלפון הסלולרי. האפשרות לשלוט במטוס במעופו היא מה שמבדיל בין ה-Power Up 3.0 לדגם הקודם, ה-Power Up 2, שהוא למעשה רק מנוע שניתן להרכיב על מטוס הנייר.


במבט ראשון, זה אחד החפיצים הכי מלהיבים שיצא לי לקבל לבדיקה, ואחד מאלו שהכי עוררו עניין בסביבתי, אחרי רצף של אזניות/טאבלטים/טלפוני סלולריים/מחשבים ניידים וחוזר חלילה. חוסר היכולת שלי לדחות סיפוקים הביאה אותי לנסות להטיס אותו בתוך המשרד בעבודה. סביר להניח שלא ביקרתם במשרדים של ebay בישראל. זה אמנם אופן ספייס וכנראה גם אחד המרווחים שביניהם, אבל ל-Power Up 3.0 זה לא ממש מספיק. תבינו. מטוס מנייר רגיל מתעופף לו ובמקרה הגרוע מתרסק בשקט ובאיטיות על הרצפה, לפני שמצליח לפתח מהירות גבוהה. ה-Power Up 3.0 מגיע עם מדחף אשר מספק לו תאוצה גבוהה מרגע שהוא עוזב את היד. ניסיון ההטסה הראשון נגמר בהתרסקות מביכה על הרצפה מול חבריי לעבודה. הניסיונות הבאים היו מביכים טיפה פחות, אבל עדיין נגמרו ברובם בהתנגשויות דרמטיות בעמודים ברחבי המשרד. עוד סיבה שבגללה לא מומלץ להטיס את המטוס במשרד: רעש המדחף שלו לא מחריש אזניים, אבל לא ניתן להתעלם ממנו. אם היו לכם תכניות לרסק את ה-Power Up Plane 3.0 אל גבו של אחד מחבריכם לעבודה, וכבר פיתחתם מיומנויות הטסה שמאפשרות לכם להטיס אותו בתוך שטח סגור, סביר להניח שישמע את רעש המנוע ויסתתר מראש.
 
ה-Power Up 3.0 בתוך האריזה (צילום: גד גניר)


הלקח נלמד ולקחתי אותו למגרש חניה ריק. התחלתי להטיס אותו אך מהר מאוד התברר לי שגם מגרש חניה הוא לא מיקום אידיאלי. השטח הפתוח איפשר לי להתחיל להסתגל להטסה עצמה, אך בגלל חוקי הפיזיקה המרגיזים, כל עצם שממריא, חייב בשלב מסוים גם לנחות, או במקרה של ה-Power Up 3.0, להתרסק. בניגוד למשרד, כאן הוא הצליח לנסוק לגבהים של כמה מטרים מעל הקרקע. התרסקות מגובה כזה אל האספלט נשמעת מאוד לא נעימה. להפתעתי הוא שרד את הנפילות האלו, אך 3-4 התרסקויות מלוות ברעשי פגיעה בקרקע שכנעו אותי לנדוד עם המטוס למקום אחר. בסופו של דבר הגעתי אל הפארק ברעננה, בוקר אחד לפני העבודה כאשר אין שם כמעט אנשים, למעט מספר פועלי ניקיון. נעמדתי על גבעה והתחלתי להטיס אותו, ללא מגבלות וללא חשש שישבר.
 
חלקו הקדמי של ה-Power Up 3.0 (צילום: גד גניר)

הדרך המדוייקת ביותר להגדיר את ה-Power Up 3.0 היא מטוס מנייר על סטרואידים. הוא טס רחוק יותר ומהר יותר מכל מטוס אחר מנייר, וניתן לשנות את כיוון מעופו בעודו באויר. שלב ההמראה קצת מסורבל. אתם צריכים להעיף את המטוס באויר עם היד החזקה שלכם, אבל באותה יד אתם מעוניינים להתחיל לשלוט בו באמצעות הטלפון, מרגע שעזב את היד. זה אומר שעליכם להעיף את המטוס, להחזיק ביד השניה את הטלפון, וברגע שהמטוס עוזב את היד, להעביר את הטלפון ליד השניה. נשמע פשוט? זה יכול היה להיות פשוט אם המטוס לא היה כה רגיש לתנועות הטלפון. כל תזוזה לא מתוכננת מביאה את המטוס לשבור באויר, לעשות פניות שלא רציתם שיעשה, וכמובן, להתרסק. הקושי בשליטה הוא בין השאר פונקציה של כמה פתחתם את המצערת, או במילים אחרות באיזו עוצמה בחרתם להפעיל את המנוע. ככל שהעוצמה גבוהה יותר, המטוס ינסוק כלפי מעלה, אך גם התגובות של המטוס לתנועה יהיו תזזיתיות יותר. בעוצמה הנמוכה ביותר, הפיצוי שנותן המנוע על תוספת המשקל נעלם ואז סתם מדובר במטוס נייר עם משקולת בחלקו הקדמי ואז, ניחשתם נכון, הוא מתרסק.



יחידת ה-Power Up 3.0 בנפרד ממטוס הנייר (צילום: גד גניר) 


יוצרי ה-Power Up 3.0 בחרו בטכנולוגיית הבלוטות' כטכנולוגיה לשליטה אלחוטית במטוס. לא נתקלתי בבעיות או ניתוקים במסגרת ההטסה עצמה. ה-Power Up 3.0 ניזון מסוללה זעירה המובנית בתוכו ומספיקה לטיסה של, שימו לב, 10 דקות בלבד. מצד שני, מאחר וזו סוללה זעירה, לוקח מעט מאוד זמן לטעון אותה. בזמן שבו תחברו את ה-Power Up 3.0 למטען חיצוני ותחכו שייטען שוב, תוכלו לשבת עם הסמארטפון שלכם ולחפש סרטוני הדרכה כיצד להטיס אותו.

שקטע הטעינה (Micro USB) של ה-Power Up 3.0 (צילום: גד גניר)


מטבע הדברים, מטוס מנייר אינו הדבר העמיד ביותר בעולם, והיחידה שהגיעה אליי לבדיקה למדה זאת על ניירה. בסוף השהות שלה אצלי עיטר קרע קטן את חלקה האחורי של הכנף (חדי העין יבחינו בכך בתמונות). גם יחידת ה-Power Up 3.0 ניזוקה, אבל רק ברמה הקוסמטית, כאשר שריטות מבצעיות הופיעו על חלקה הקדמי, לא משהו רציני.

העמידות הנמוכה יחסית של מטוסים מנייר היא הסיבה שהערכה של ה-Power Up 3.0 מאובזרת למדי. היא כוללת 4 דפים מודפסים עם קווקווים המדריכים כיצד לקפל אותם לשתי צורות שונות של מטוסי נייר. בנוסף, יש כאן גם דף מודפס אחד עמיד במים, שימושי במיוחד אם תטיסו אותו בפארק  כפי שעשיתי, והוא יזכה לפגוש דשא לח פעמים רבות. כמו כן, החבר'ה מ-Power Up מציידים אתכם גם בהגה כיוון ומדחף נוספים למקרה ואלו המורכבים כבר יישברו. 4 דפים מודפסים זה מעט מדי עבורכם? תמיד תוכלו להוריד דוגמאות מאתר החברה ל-4 סוגים שונים של מטוסים מנייר. הם נחמדים שם מספיק כדי לספר לכם שהמטוסים האלו יטוסו גם בלי Power Up 3.0.
 
צילום מסך מתוך האפליקציה של ה-Power Up 3.0 (צילום: גד גניר)

ה-Power Up 3.0 (צילום: גד גניר)


אם להיות כנה, בניגוד ל-Power Up 3.0, אני אישית לא נפלתי על הרצפה. שלא תבינו לא נכון. הוא עושה את כל מה שמבטיחים שהוא יעשה. העניין הוא שאם מתעמקים מספיק במהות של המוצר הזה, אין כאן יותר מדי. בסופו של דבר זה מטוס נייר עם מנוע. קשה לשלוט בו, לוקח המון זמן עד שמפתחים מיומנות הטסה רצינית, והוא דורש שטח פתוח כדי להטיס אותו בצורה אפקטיבית. אם יש לכם סבלנות, זמן ומרחבים פתוחים בקרבתכם, הוא בהחלט יכול לבוא בחשבון. מחירו עומד על 229 ש"ח, מה שהופך אותו לצעצוע לא זול, אך גם לא מאוד יקר, אם משווים אותו לצעצועים מרחפים אחרים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה