יום רביעי, 24 במאי 2017

כזה ניסיתי: Meizu PRO 6 Plus

לפני קצת יותר מ-4 שנים נחת בישראל ה-MX2 Dream, הסמארטפון הראשון של המותג Meizu שעשה עליה לארץ הקודש. המכשיר שקיבל את הכינוי "האייפון הסיני" היה יצור מוזר בסצינת הסמארטפונים הסיניים של אותה תקופה: אם סמארטפון סיני טיפוסי ב-2013 היה מכשיר שהתאפיין בממשק אנדרואיד נקי יחסית, מפרט חלש, ואיכות נמוכה יחסית של חומרים והרכבה, המכשיר של מייזו נראה שונה לחלוטין. המפרט כלל מעבד מבית סמסונג ואפילו זכרון RAM בנפח מכובד (לאותם ימים) של 2 גיגה. את מערכת ההפעלה אנדרואיד היה קשה לזהות תחת הממשק הייחודי של מייזו שהתהדר באנימציות מרשימות, תגובה מצויינת למגע, ואפילו מבחוץ המכשיר נראה לא רע. ההשראה שספגה החברה מאפל הקרינה גם על האסטרטגיה שלה ועד להשקת ה-MX4, התמקדה החברה בכל פעם במכשיר אחד, מכשיר דגל. החל משנת 2015 קטלוג המוצרים של מייזו התרחב משמעותית והחל לכלול מכשירים המותאמים לשלל סגמנטים: לצד סדרת ה-MX הוצגו מכשירי Entry Level ופאבלטים זולים אשר זוכים להצלחה רבה בישראל, ומנגד, גם פאבלטים עם מפרט מרשים שעל הנייר לפחות נותנים פייט למכשירי הדגל של סמסונג, LG ואחרות.

Meizu PRO 6 Plus (צילום: גד גניר)

ה-Meizu PRO 6 Plus שייך לקבוצה האחרונה, ומדובר למעשה בסמארטפון החזק ביותר כיום בקטלוג המכשירים של החברה: המעבד מבית סמסונג, Exynos 8890 הוא אותו מעבד שתמצאו ב-Galaxy S7. זכרון ה-RAM בנפח 4 גיגה ואפילו נפח האחסון (שאינו ניתן להרחבה) עומד על 64 גיגה, נפח אחסון שניתן בהחלט לחיות איתו בשלום בימינו. המכשיר עצמו זריז כצפוי, יציב ולא נתקע, קופא או קורס.



דקיק, Meizu PRO 6 Plus (צילום: גד גניר)

בעוד מכשירי Meizu PRO 6 Plus הנמכרים כיום בחנויות מגיעים עם Flyme 5, מערכת ההפעלה של מייזו המבוססת על אנדרואיד בגרסה 6, המכשיר אותו קיבלתי לבדיקה כולל את  Flyme 6, גרסת בטא המבוססת על אנדרואיד 7, נוגט. השינויים בגרסה החדשה כוללים הן שינויים ויזאוליים והן שינויים מאחורי הקלעים. בצד הויזואלי, משקיעים במייזו מאמצים ניכרים כדי שיהיה למשתמשים נוח יותר לקרוא באמצעות ריווח רחב יותר בין שורות, ופונט ברור יותר. בנוסף, חלק גדול מהאפליקציות המובנות עברו שינוי עיצובי שגם בו ניכרת מגמת ה"אוורור" והפיכת הממשק לנעים יותר לעין. מתחת לפני השטח, Flyme 6 יודעת לבצע בשעות הלילה פעולות אופטימיזציה, דפרגמנטציה של הזכרון ומחיקת קבצים זמניים שאין בהם צורך. במייזו מתגאים גם במנגנון לעצירת אפליקציות אשר רצות ברקע ומבזבזות משאבים. אין להם מה להתגאות בפיצ'ר הזה: בימים הראשונים לשימוש במכשיר נתקלתי בבעיות סנכרון חמורות בוואטסאפ, ג'ימייל, ואפילו בזמן ניווט כאשר לפתע אבד האות. חלק מהתופעות נובעות מכך שעדיין מדובר בגרסת בטא, וחלק מהתופעות נגרמות בשל המדיניות האגרסיבית של המכשיר בנוגע לאפליקציות שלטעמו צורכות יותר מדי כוח מעבד וסוללה. הבשורות הטובות הן שניתן לשנות זאת ידנית. הבשורות הרעות הן שצריך לעשות זאת ידנית לכל אחת מהאפליקציות בהן תיתקלו בבעיות. בסופו של דבר מצאתי את עצמי בהמשך הבדיקה עם מכשיר שמסתנכרן עם כל השירותים שרציתי, בלי תקלות או בעיות, למעט מספר מצומצם של תופעות לוואי כמו גיור קלוקל לעברית שיסודר בגרסה הסופית שתגיע אל הלקוחות.

בתמונה זו: משהו שחיכיתי לו במשך דורות של מכשירי Meizu (צילום: גד גניר)


מי שקרא ביקורות קודמות שלי על מכשירי מייזו יודע על סוגיה אחת שהדירה שינה מעיניי ומאזניי: עד כה, השליטה על עוצמת השמע היתה קונטקסטואלית, כלומר, מקשי הצד שינו את העוצמה בהתאם למצב הטלפון: בזמן שיחה, עוצמת השמע של השיחה היתה משתנה, אם אתם במסך הבית, השליטה היא על ההתראות ואם אתם צופים בסרטון ב-Youtube, השליטה היא על העוצמה שלו. בכל מכשיר אנדרואיד אחר, ניתן היה לעבור לשליטה בווליום של מצבים אחרים דרך החלון הויזואלי המציג את שינוי העוצמה. במייזו בחרו לוותר על האפשרות הזאת, מה שאומר שאם הרדמתי את הילדות והכנסתי את הבית למצב שקט, כדי שלא להפר את הדממה באמצעות פרסומת סוררת ב-Youtube עליי היה לזכור ללכת קודם לתפריט ההגדרות המכשיר ולהכנס לתפריט הגדרות השמע ולעשות זאת משם. ב-Flyme 6 העניין הזה סודר סוף סוף וכעת ניתן לשלוט בעוצמות השמע כמו בכל מכשיר אחר. מעבר לכך, בוילון ההתראות מייזו אימצה סוף סוף את הלוגיקה השלטת ב-UX של מכשירי אנדרואיד מזה שנים: לחיצה ארוכה על כל אחד מהפקדים שם מובילה אל התפריט שלו במסך ההגדרות של המכשיר. עד היום מייזו התעקשה לבדל את עצמה מבחינת תוכנה וממשק משתמש משאר יצרניות האנדרואיד. ב-Flyme 6 עושה רושם שהחברה החליטה בכל זאת ליישר קו פה ושם עם יצרניות אחרות, וטוב שכך.

ל-Meizu PRO 6 Plus מסך בגודל 5.7 אינטש. מאחר ומדובר בדגם הפרימיום הבכיר ביותר של החברה לא מסתפקים כאן ברזולוציית 1080p האהודה כל כך על יצרניות סיניות, כי אם בחרו ברזולוציית 2K. מעבר לכך, זהו מסך Super AMOLED כך שהתמונה נראית חיה וצבעונית מהרגיל במכשירים אחרים של מייזו. מצב התאורה האוטומטי של Pro 6 Plus אגרסיבי למדי וברוב הזמן המסך נראה חשוך יחסית. ברגע בו ביטלתי את חיישן התאורה האוטומטי גיליתי שהמסך יכול להגיע לעוצמות בהירות גבוהות בהרבה, ומרשימות ביחס למכשירים אחרים בשוק.

הזכוכית מתעגלת אל תוך המסגרת, Meizu PRO 6 Plus (צילום: גד גניר)


למעט אפל, מייזו היא היצרנית היחידה שעוד נותנת אמון בממשק 3D Touch. למי שלא מכיר, מדובר בטכנולוגיה המאפשרת למכשיר לזהות את עוצמת הלחיצה על המסך ולהגיב לה. כאן זה בא לידי ביטוי, כמו ב-iPhone 6S ו-iPhone 7 בתפריטים מהירים שניתן לגשת אליהם היישר מקיצור הדרך לאפליקציה מבלי לפתוח אותה. מדוע רק אפל ומייזו? כי שאר היצרניות הבינו שכרגע עדיין מדובר בגימיק. גימיק מרשים שתוכלו להתלהב ממנו רק בימים הראשונים עם המכשיר ולאחר מכן לא תחזרו להשתמש בו. מעבר לכך, כל עוד מדובר ביוזמות של יצרניות בודדות, מפתחי האפליקציות לא יתאמצו להתאים אותן לכל תקן שמפתחת כל יצרנית בנפרד. לוואווי היתה התנסות עם הטכנולוגיה הזאת בשנה שעברה עם ה- P9 Plus אך היא זנחה אותה בדגמים שהשיקה מאז. הדרך היחידה שבה 3D Touch תוכל להפוך לסטנדרט היא אם גוגל תחליט שהיא רוצה לשלב את צורת הממשק הזאת במערכת ההפעלה אנדרואיד. כרגע, גרסאות האנדרואיד 7.1.2 ומעלה תומכות במשהו דומה - לחיצה ממושכת (ולא לחיצה חזקה) פותחת תפריטים היישר מקיצור הדרך אל האפליקציה, אבל זה לא באמת דורש מסך המזהה את עוצמת הלחיצה, ולמען האת זה גם יותר אינטואיטיבי כך.

מבחוץ, Meizu PRO 6 Plus נראה סטנדרטי. כשהושק בנובמבר 2016, ככה נראו מכשירי דגל. בינתיים סמסונג ו-LG החליטו לצמצם למינימום את גודל המסגרות במכשירים שלהן, והמכשיר שהגיע אליי אולי לא נראה חדשני כמוהם אבל הוא די נוח לשימוש, יחסית לפאבלט כמובן. הוא לא כבד מדי, הוא דקיק ובסה"כ לא מעיק מדי להחזיק אותו ולהשתמש בו. זה שהוא נראה סטנדרטי לא אומר שהוא נראה זול. המכשיר אותו אני קיבלתי הגיע בצבע אפור עם גוון סגלגל, הגוף עצמו מעוגל, אין הפרשי גבהים בין חלקים ואפילו בליטת המצלמה מתונה למדי. זכוכית המסך מתעגלת אל תוך המסגרת באופן שהופך את האחיזה במכשיר לנעימה יותר (צורת הליטוש הזאת של הזכוכית ידועה גם בשם 2.5D). גם ה-Pro 5 כלל זכוכית כזאת וגם ה-OnePlus 3 וגם מכשירי רבים אחרים. זה נראה טוב, אבל אם תנסו להדביק מגן מסך זכוכית על מכשיר כזה, תמצאו את עצמכם עם שוליים מכוערים משני צידי המסך והפתרון היחיד הוא לחזור להשתמש במדבקות מסך ופשוט להזהר יותר שהמכשיר לא יפגוש את הרצפה. מתחת למסך תמצאו את כפתור הבית המשמש גם ככפתור חזרה וכקורא טביעות אצבעות. מייזו היתה בין הראשונות להציע כפתור רב שימושי שכזה במכשירים שלה, והשנה גם וואווי ו-Lenovo במכשירי ה-Zuk 2 שלה ויתרו על שלושת פקדי הניווט הוירטואליים הסטנדרטיים של אנדרואיד לטובת כפתור בית שכולל בתוכו גם אפשרות חזרה אחורה. זו צורת שליטה נוחה יותר במכשיר, והלוואי שיצרניות נוספות יאמצו זאת. קורא טביעות האצבעות אגב, כרגיל אצל מייזו, מתפקד נהדר.

מבט מקרוב על המצלמה - Meizu PRO 6 Plus (צילום: גד גניר)


מייזו יודעת להבטיח בכל פעם מחדש הרים וגבעות בכל הקשור למצלמות במכשירים שלה. המצלמה של Pro 6 Plus היא מצלמת 12 מגה פיקסל עם מיקוד לייזר, צמצם ברוחב f/2.0, ומנגנון ייצוב תמונה אופטי. תוסיפו לכך את ההבטחות של מייזו בדבר שינויים באלגוריתם הצילום המגיעים יחד עם Flyme 6 שאמורים לשפר את חדות התמונה ואת מהירות המיקוד, ותקבלו ציפיות בגודל של מחסן פאבלטים. בסופו של דבר מדובר במצלמה לא רעה, אבל עדיין לא כזאת שעומדת בקו אחד עם מצלמות של מכשירי דגל, בטח לא כאלו של השנה אבל גם לא כאלו משנה שעברה. הבעיה העיקרית שלי איתה היא במיקוד, או יותר נכון בכשלים שלו. באור יום המיקוד עובד נהדר כמו בכל מצלמה אחרת. כאשר הסביבה טיפה חשוכה יותר מתגלה הנחיתות של המצלמה הזאת: למרות ייצוב התמונה, רוב התמונות יוצאות מטושטשות ונדרשת יד יציבה מאוד כדי להגיע לתוצאות טובות. בלי קשר למיקוד, התמונות שמפיקה המצלמה של מייזו בלילה חשוכות יחסית ולא מרשימות כמו נניח של מכשירי דגל משנה שעברה כמו LG G5, גלאקסי אס 7 וכו'.

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)


מייזו דחסה לתוך הגוף הדקיק של PRO 6 Plus סוללה בקיבול מכובד: 3400mAh. הביצועים פושרים למדי והמכשיר הצליח בשימוש סטנדרטי לצלוח יום אחד בלבד בממוצע. האשמים הברורים הם ככל הנראה המעבד החזק והמסך הענק והמואר היטב. למכשיר מצורף מטען מהיר בתקן ייחודי של מייזו. זה לא התקן המהיר שהוצג ב-MWC 2017, אבל הוא מאפשר טעינה של 50% בתוך כחצי שעה, לא רע. הרמקול מפיק עוצמת שמע חזקה למדי אבל קצת צורם. איכות השמע באזניות, כרגיל במכשירי מייזו, נהדרת.

Meizu PRO 6 Plus (צילום: גד גניר)


מחירו של Meizu PRO 6 Plus לאחר הסרת מס הקנייה עומד על 1999 ש"ח. במשך שנים המכשירים של מייזו הם דרך מצויינת לקבל מקסימום מפרט טכני במינימום מחיר. איך תוכל מייזו להפוך מעוד אלטרנטיבה משתלמת לאיום של ממש על ההגמוניה של אפל, סמסונג ו-LG? התשובה לכך פשוטה: לשפר באמת את ביצועי המכשירים שלה בכל הקשור לצילום. ל-Pro 6 Plus יש מצלמה לא רעה, אבל כדי להוות תחרות אמיתית למכשירים כמו LG G6, Galaxy S8 ודומיהם, צריך להתייצב להתמודדות עם מצלמה מעולה. מכל בחינה אחרת, זה מכשיר נהדר: מהיר, חזק, עם מסך יפיפה וממשק מלוטש מתמיד, ומציע ברמת המפרט הרבה יותר מכל מכשיר אחר בטווח המחיר הזה.

המכשיר נמסר לצורך הבדיקה באדיבות רשת Bug

6 תגובות:

  1. היי גד,
    זה לא קשור ספציפית לפוסט הזה
    אבל האם יצא לך לבדוק בזמן הקרוב את ה-
    oneplus 3t?
    (וחוץ מזה הפוסט היה מעולה :)

    השבמחק
  2. מצויין, ממצה, חד, תודה, גד!

    אביב

    השבמחק
  3. חגיגות סוף השנה בגן, מה?
    אח, הזמן רץ

    אביב

    השבמחק
  4. לא ברור למה מכשיר "חדש" שעולה 2000 שח משתלם יותר מ s7 שעולה היום פחות

    השבמחק
  5. אשמח לדעת כיצד ניתן לשנות ידנית את ההגדרות של הסוללה. חוסר הסינכרון בעיקר עם ה-GPS הוא בלתי נסבל. תודה.

    השבמחק
  6. עשית סקירה לmeizu m5 note?

    השבמחק