HTC One X

כזה ניסיתי: HTC Desire 610

מאת
מטבע
הדברים, מכשירי High End
תופסים את כל הכותרות כאשר יצרניות סלולר מכריזות על ליין חדש של טלפונים סלולריים במקרה של
של סדרת מכשירי הדיזייר, סדרה שהיתה פעם סדרת ה-High End
של HTC והיום מצטיינת בעיקר בתור סדרת כל המכשירים שאינם שייכים לסדרת ה- Oneהיוקרתית, כל השקה היא השקה מינורית
וצנועה. כך גם היתה ההשקה של ה-Desire 610 וה-Desire 310,
שני מכשירים זולים יחסית לשאר הקטלוג של HTC,
וגם צנועים מבחינת מפרט טכני. ה-Desire 610 אותו קיבלתי לבדיקה הוא החזק יותר מבין השניים וגם מעט יקר יותר, אך למחיר עצמו נגיע אח”כ.

HTC Desire 610 (צילום: גד גניר)

מתחת למכסה המנוע תמצאו את ערכת השבבים Snapdragon 400 של קוואלקום, יחד עם מעבד בעל ארבע ליבות הפועלות במהירות 1.2 גיגהרץ.  את ערכת השבבים הזאת ניתן למצוא גם ב-Samsung Galaxy S4 Mini הותיק בשוק, וב-Motorola Moto G, אחת הבחירות הפופולריות בחו”ל למכשירי Value for Money.  זכרון ה-RAM צנוע ומגיע בנפח של 1 גיגה בלבד, וכך גם נפח האחסון הפנימי בנפח 8 גיגה (אך ניתן להרחיבו באמצעות כרטיס זכרון חיצוני). בתפעול יומיומי, הדיזייר 610 מתפקד מצוין. ייתכן והדבר קשור לכך שהוא מריץ גרסא מתקדמת יחסית של מערכת ההפעלה אנדרואיד, גרסא 4.4.2 קיט קאט, אשר אמורה להיתמך גם במכשירים בעלי נפח זכרון RAM של 512 מגה בייט בלבד. המקומות היחידים בהם המפרט הצנוע בכל זאת נותן את אותותיו הם במעבר בין אפליקציות פתוחות. ל-HTC יש טכניקה שבה בחזרה לאפליקציה מסויימת, המסך מציג תמונה מטושטשת של המסך האחרון שבו השארתם את האפליקציה, במקום מסך שחור לחלוטין. נתקלתי בעניין הזה עוד בימי ה-HTC One X שלי, וזה היה נראה כמו טריק בעיצוב ממשקי משתמש שנועד לגרום לך להרגיש שהמעבר לאפליקציה היה מהיר, אבל כל עוד היא לא עלתה, לא ניתן באמת להשתמש בה. חשוב להדגיש שזו תופעה שאורכת כחצי שנייה עד שנייה, אבל זה מורגש. למעט עניין זה, לא חשתי באיטיות כלשהי במכשיר, והוא תיפקד מעולה רוב הזמן. פרט חשוב שמתחיל להיות רלוונטי ממש בימים אלו: הדיזייר 610 תומך ברשת ה-LTE של פרטנר וככל הנראה רשתות דור רביעי של מפעילות אחרות, כולל המפעילות הוירטואליות המשויכות אליהן (אני ניסיתי זאת עם המפעילה 012)

לוגו רשת הדור הרביעי – HTC Desire 610 (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה

כזה יש לי: קייס גיימבוי לוואן איקס

מאת

מה כבר אפשר להגיד על קייס שעולה 4 דולר? לא הרבה, זה הולך להיות פוסט של תמונות בעיקר, אבל אם אני חייב (ואני לא, אבל בכל זאת) אספר לכם שזהו קייס שעשוי מפלסטיק פשוט למדי בגימור מבריק. הוא מחזיק מעולה את הטלפון ויושב עליו בצורה טובה. השוליים שלו קצת גבוהים יותר מקו המסך כך שהוא … להמשך קריאה

על לולאות, משדרי FM ושמעון פרנס

מאת
האמת שזה מוצר די משעמם,
נורא נישתי, שעונה רק על צורך אחד, ורחוק מאוד מלהיות סקסי בכל צורה שהיא. ובכל
זאת, בלעדיו, סביר להניח שהייתי מוצא את עצמי מאזין מדי יום בדרך חזרה הביתה, בלי
לשים לב, לתכנית האיומה של שמעון פרנס בגלי צה”ל (אתם חייבים לנסות פעם,
במיוחד את הפתגמים בתחילת התכנית, אלו שהוא חוזר עליהם לפחות 3 פעמים ברצף, כדי
שיחלחלו).

ועכשיו נגיע לעיקר, המוצר
עצמו. מדובר בפילטר רעשים שבאופן מפתיע לחלוטין מיועד לפתור בעיות של רעשים סטטיים
בהאזנה למקור אודיו. אין לו מתגים, כפתורים או צג. זוהי סה”כ קופסא קטנה,
טיפה גדולה יותר מקופסת גפרורים, שבצידה האחד כבל שבקצהו כניסת 3.5 מ”מ,
ובצידה השני כבל שבקצהו יציאת 3.5 מ”מ.




איך הגעתי לפילטר הזה? האמת
שזה קרה לפני 6 שנים בערך, כשקניתי פורד פוקוס. באותה תקופה עוד עשיתי שימוש במשדרFM  ברכב, ורק התחלתי להשתמש במטען
לטלפון תוך כדי נסיעה. בפעם הראשונה שחיברתי את הטלפון גם למטען וגם למשדרFM  במקביל, נתקלתי ברעשים סטטיים
מרגיזים, בעיקר כשהמוזיקה נחלשת לקראת סיום שיר, או בזמן השקט שבמעבר בין שיר
לשיר. האמת שלאחרונה ניסיתי לברר קצת על התופעה וגיליתי שמדובר ב-Ground Loop, או בעברית “לולאת
התקלה”. ניסיתי שוב ושוב לקרוא ולהבין במה מדובר אבל פשוט השתעממתי מדי תוך
כדי ולכן אגיד בקצרה שממה שהבנתי מדובר בבעיה של הפרש פוטנציאלים (אל תשאלו אותי
מה זה), וזה קשור לבעיות הארקה.

להמשך קריאה

כזה רציתי: Asus PadFone 2

מאת
ראשית, היכרות קצרה: פדפון, סדרת טלפונים של אסוס אשר מגיעים כחלק מערכה הכוללת טלפון, ותחנת עגינה שהיא למעשה טאבלט, לתוכה מוכנס הטלפון. אסוס נותנת הזדמנות לנישה הזאת הזדמנות כבר כמעט שנתיים, והוציאה במסגרת הסדרה הזאת את הפדפון הראשון, השני, ושתי גרסאות חזקות יותר העונות לשם פדפון אינפיניטי. מרגע היווצרותו של הקונספט ועד היום, הוא לא הצליח לתפוס תאוצה משמעותית, לא בארץ ולא בעולם. רוב אתרי הטכנולוגיה היללו את המכשירים הללו, ציינו שהם לא נופלים ברמתם מספינות הדגל של סמסונג או HTC, אך התמחור שלהם לא הגיוני והופך אותם ליקרים יותר לרכישה, מטאבלט וטלפון בנפרד (אותם גם ניתן להפעיל בו זמנית, בניגוד לפדפון לדורותיו).

הפדפון 2 שהושק בעולם בדצמבר (ותקופה קצרה לאחר מכן גם בישראל), לא שונה מכל חבריו לסדרה. גם הוא זכה מצד אחד לשבחים על מפרט מכובד (מעבד מרובע ליבה, זכרון של 2 גיגה), עיצוב יפה, ביצועים מעולים ואפילו זמן סוללה לא רע בכלל. מצד שני, רוב הביקורות עליו ברשת דיברו על עלות מוגזמת של החבילה הכוללת את הטלפון ואת תחנת העגינה, עלות שודאי תשאיר אותו כמוצר נישה בלבד, ובמידה רבה גם במקרה שלו הם צדקו.

הפדפון 2 סיקרן אותי באופן אישי. היה לי קשה להתחבר למסקנה הסופית על עניין התמחור של המכשיר, כי בכל החישובים דובר על רכישת סמארטפון מתקדם, ובנוסף טאבלט רגיל. העניין הוא שאם באמת רוצים לעשות השוואה הוגנת, צריך לקחת בחשבון, שכאשר הטלפון עגון בתוך תחנת העגינה מדובר בטאבלט בעל קישורית סלולרית, מה שאמור להקפיץ באופן משמעותי את מחירו. כך או כך, סקרנות לחוד ומעשים לחוד. בתקופת ההשקה שלו הייתי רק חצי שנה עם ה-HTC One X כשהכל עדיין היה יפה ואופטימי.

להמשך קריאה

ו….חוזר לסמסונג

מאת
בלילה שבו הרסתי לעצמי את
ה-One X, עברתי להשתמש בגלאקסי אס 1 הישן שלי. צרבתי עליו רום של סלקום,
הכנסתי את המיקרו סים שלי לתוך המתאם שקיבלתי מגולן טלקום, וניגשתי למלאכת סידור
המכשיר. הגלאקסי אס 1 מעולם לא צלח את הגבול שבין ג’ינג’רברד ל-ICS  וחבל (כתבתי על התסכול שלי מהעניין
בגיקטיים בזמנו). למה כל כך חבל? כי הדבר השפיע קשות על נוחות השימוש בו. הגלאקסי אס 1
היה מכשיר נפלא, עם חומרה מדהימה לתקופתו, אך סבל כל העת מבעיות תוכנה: לאגים, תקיעות, איתחולים פתאומיים ומה לא. אחת
ההנאות הגדולות שלי מהמכשיר הזה היתה האפשרות הנוחה והקלה יחסית לצרוב עליו רומים,
ובייחוד כאלו שהיו משנים את הממשק שלו לחלוטין כמו גרסאות שונות של CyanogenMod, או MIUI. כמעט תמיד, השבוע הראשון עם
הרומים האלו היה מדהים, הייתי בטוח שמצאתי את הרום המושלם לעבוד איתו, ולבסוף
התקלות החלו לצוץ. דווקא עם הרומים המקוריים לתקלות היה לוקח יותר זמן להופיע וזו
גם הסיבה שכשעברתי להשתמש בו, הלכתי על האופציה ה”רגועה”, ולא על אחת
מגרסאות ה-JellyBean הנפוצות למכשיר הזה.

אני לא מצליח למצוא קלישאה שתתאר לכם
באופן אותנטי מספיק את האיטיות של המכשיר הזה בימינו. סביר להניח שהתחושה האיטית
שהמכשיר משדר נובעת גם מהעובדה שאותן אפליקציות (כמו פייסבוק לדוגמא), בהן השתמשתי
בעבר, הפכו להיות גדולות, כבדות וצורכות משאבים גדולים יותר, מה שהטלפון הזה עם
החומרה המאוד מכובדת שלו (לפני שנתיים וחצי) וגרסת התוכנה שלו פשוט לא יכולים לספק. מעבר
לזה, סטנדרט המהירות אליו התרגלנו בשנים האחרונות כנראה גדל, ושתיים שלוש שניות עד
לפתיחתה של אפליקציה נראה לי כמו נצח. בסופו של דבר, ייתכן מאוד שזה מה שמסוגל
לספק מכשיר בן שנתיים, שעבר שני משתמשים, מאות צריבות רומים, נפילות והתעללויות
נוספות. למזלי ידעתי שזה משהו זמני בלבד.

את ההחלטה לקנות גלאקסי אס 4 קיבלתי
מזמן. זה לא היה ביום ההשקה שלו, בכלל לא. כשקראתי על ההשקה שלו, די זלזלתי בסמסונג:
הם הוציאו לשוק מכשיר שנראה זהה לחלוטין כמעט לקודמו, עם מסך גדול באינטש (וואו!),
שני סוגי מעבדים לבחירה (דאבל וואו), סוללה גדולה יותר (טוב די), וסט שלם של
חיישנים שמאפשר לעשות פעולות שגרתיות במכשיר, עם מחוות ידיים מוזרות באויר. ובכל
זאת, הוא יותר חזק מרוב המכשירים בשוק, ולא הייתי מתנגד לקנות כזה.

להמשך קריאה

האחד שהושמד

מאת
בפוסט על ה-  Anker Slimtalk כתבתי שעוד תשמעו הרבה על בעיות הסוללה בטלפון שלי. היום אני יכול לעדכן אתכם שזה כבר לא יקרה, לפחות לא עם הטלפון הזה.

נחזור כמה חודשים אחורה: ביוני 2012, מיד לאחר חתימת חוזה העבודה עם eBay, הבנתי שאצטרך להחזיר לזאפ את
מכשיר הטלפון שקיבלתי שם (Samsung Galaxy S2) ולראשונה מאז 2008 אקנה מכספי האישי טלפון סלולרי משלי. מאחר
וידעתי שאינני מעוניין לחזור לאייפון, ומערכות הפעלה אחרות (בלקברי וווינדוס פון
7, לא היה אז 8) לא היו רלוונטיות מצידי, הברירה היתה אנדרואידית לחלוטין. 3
מכשירים הגיעו לקו הגמר באותה תקופה: Galaxy Nexus, Samsung Galaxy S3, וה-HTC One X.
באותה תקופה, ה-Galaxy Nexus היה כבר די ותיק בשוק, והמפרט שלו היה קרוב מאוד לזה של ה-Samsung Galaxy S2, מה
שהביא אותי להחלטה לוותר עליו מההתחלה. ההחלטה ללכת על ה-One X ולא על ה-Samsung Galaxy S3 נבעה בעיקר
מממשק הסנס שעד כה יצא לי להתנסות בו רק במכשירים שיצא לי לסקר במסגרת הכתיבה ב-Wisebuy. במשך התקופות שלי עם ה-Samsung Galaxy S1, וה-S2, פינטזתי על הרגע שבו יוציא מפתח עצמאי רום יציב ותקין למכשירים האלו, עם
ממשק ה-Sense הנודע שלHTC  אך הדבר לא קרה.



מרגע שנוצרה לי האפשרות
לבחור בעצמי את הטלפון הבא שלי, הבחירה היתה די ברורה. ב-14/6 הזמנתי את ה-HTC One X דרך האתר iPhonelabs.co.il במחיר השערורייתי (אך הסביר ביחס
לעובדה שהמכשיר יצא לשוק רק חודשיים לפני כן) של 3000 ₪. החנות לא טרחה לציין מהו צבע המכשיר, אך באותה תקופה לא מאוד שינה לי אם אקבל את הגרסא הלבנה או האפורה (למרות שהעדפתי בסתר את הלבנה). לאחר מספר ימים, הגיע
המכשיר (בגרסא הגלובלית שלו, ה-S720, ולא זו של המפעילה האמריקאית AT&T) לחנות ואספתי אותו משם עצמאית. בדרך חזרה הביתה גיליתי כי אין לי מטען בתוך
האריזה, והתקשרתי מיד לחנות. התשובה המהירה וחסרת ההיגיון של המוכר היתה
“ברור שאין לך מטען, מוציאים אותו מהקופסא בגלל המכס”. לאחר מספר שאלות
אסרטיביות מכיווני (“מה זאת אומרת!?!?”, “מי מוציא!?!”,
“מה זה מעניין אותי?!”, “קניתי ממך טלפון ואני מצפה לקבל ממך את כל
מה שכלול באריזה המקורית!”), הוזמנתי למחרת לחנות על מנת לקחת מטען לא מקורי,
ואכן הגעתי. וכך, הסתיימו צרותיי למשך תקופה של פחות או יותר שנה.

להמשך קריאה

האם זהו הפתרון לבעיות הסוללה שלי?

מאת
נושא הסוללה תמיד העסיק
אותי בכל מכשיר סלולרי שהיה לי, אולם רק בתקופת ה-HTC One X, הנושא הזה הפך לסוג של אובססיה. את
הסוללה הזאת קניתי מספר שבועות לאחר שהגעתי למסקנה שחיי הסוללה של ה- One Xשלי הולכים
והופכים לבלתי נסבלים. למי שטרם יצא להכיר, או לחשוב בכיוון הזה בכלל: סוללה
חיצונית ניתן לחבר למכשיר בשעת הצורך, כשאין מטען בהישג יד. למפונקים שבינינו, היא נותנת את האפשרות להמשיך ולהשתמש בטלפון כשהסוללה הפנימית שלו עומדת להתרוקן, מבלי להיות
צמוד למטען קיר או למחשב.

לאחר מחקר קצר בתחום, הגעתי
למסקנה שה-Anker SlimTalk היא הסוללה האידיאלית בשבילי. הקיבול שלה הוא 3200mAh, מה שמאפשר קצת יותר מטעינה וחצי
של הסוללה הפנימית של הטלפון שלי (הקיבול שלה אגב הוא 1800mAh). איך הגעתי דווקא להחלטה על
הסוללה הספציפית הזאת?





ראשית, ל-Anker יש סוללות חיצוניות
בעלות קיבולים גדולים יותר, ובעלות שקעיUSB  נוספים לטעינה בו זמנית של כמה מכשירים. האינסטינקט
אמר ללכת על סוללה בעלת מפרט מרשים יותר, אבל כשחשבתי על זה, דווקא ה- Anker SlimTalkאידיאלית יותר
לצרכים שלי: אי אפשר להגיד שנוח להחזיק את הטלפון כשהיא מחוברת אליו, אבל ביחס
לסוללות החיצוניות האחרות של Anker, עם הקיבול החזק יותר, היא הרע במיעוטו. בנוסף, המבנה הדק שלה גם
הופך אותה לנוחה יותר לאחסון בכיס או בתיק.

אבל למה דווקא Anker? אני לא מכיר הרבה יצרנים בתחום
הסוללות. למעשה אני בכלל לא מכיר יצרניות בתחום הסוללות. יש אמנם יצרניות כמו Duracell, Energizer, או אפילו GP, אבל לא יצא לי לראות סוללות
חיצוניות שלהן. מצד שני, יש סוללות חיצוניות של יצרניות כמו מוטורולה או פיליפס,
אבל אני לא מכיר ממש את המוניטין שלהן בתחום הזה ולא אופטימי במיוחד לגבי הביצועים
שלהן. ביצרן Anker נתקלתי בפורום, בשרשור שבכלל דיבר על קנייה מרוכזת של סוללות
חלופיות לסוללות מקוריות של טלפונים סלולריים. גיגול קל העלה שיש להם אתר יצרן מכובד למדי, וקיבע אצלי את ההחלטה לבחור דווקא בהם.

להמשך קריאה