כזה ניסיתי: אולטראבוק Asus ZenBook UX302

כפי שוודאי שמתם לב, הבלוג הזה כמעט לא עוסק במחשבים ניידים. יש כאן אמנם טאבלטים מבוססי ווינדוס 8 בשפע, אבל כמעט ולא יוצא לי להניח את על מחשב נייד בצורתו הקלאסית (ואני מכליל במונח הזה גם אולטראבוקים). אז למה בעצם החלטתי לחרוג ממנהגי במקרה של ה-Asus Zenbook UX302? טוב ששאלתם, כדי לענות על כך נחזור קודם כל כמה שנים טובות אחורה.

 

Asus ZenBook UX302L (צילום: גד גניר)

ב-29 בינואר, 2008, לקראת סיומו של כנס Macworld Conference & Expo, שולף סטיב ג'ובס את המקבוק אייר הראשון מתוך מעטפה, ומציב בכך סטנדרט חדש בעולם המחשבים הניידים. כמו במקרה של האייפון, גם כאן אפל השאירה את המתחרים לא מוכנים. לעולם ה-PC לקח 3 שנים להציג את תשובתו להשקה הזאת, בדמותו של ה-UltraBook: תקן חדש למחשבים ניידים שמחייב אותם לעמוד במספר קריטריונים. "דומה למקבוק אייר" אינו אחד הקריטריונים, אבל פרט לכך, הדרישות של אינטל בנוגע לאופן שבו אמורים להראות מחשבים ניידים כדי לקבל ממנה את האישור לקרוא למחשב "אולטראבוק", מכוונות בדיוק לשם: עובי של פחות מ-20 מ"מ, משקל - פחות מ-1.4 ק"ג, משקל - פחות מ-1.4 ק"ג, חיי סוללה ארוכים, ללא כונן אופטי, אמצעי אחסון מבוסס פלאש (עליו תותקן מערכת ההפעלה) ועוד. כל החבילה האטרקטיבית הזאת צריכה להגיע במחיר מקסימלי של עד 1000 דולר – המחיר של הגרסא הבסיסית של, ניחשתם נכון, מקבוק אייר.

וכך, החל משנת 2011, יצרניות מחשבים  וביניהן אייסר, טושיבה ואסוס מציגות סדרות מחשבי אולטראבוק אשר מתעדכנות מדי שנה לפי הנחיותיה של אינטל. סדרת האולטראבוקים של אסוס קיבלה את השם Zenbook, וה-UX302 שייך לדור החדש והנוכחי שלה.

כזה ניסיתי: טאבלט Asus MeMO Pad 10 FHD

קטלוג הטאבלטים של אסוס לשנת 2013 כלל כמה טאבלטים די דומים זה לזה בצורה ובשם. לכן, כאשר אשת הקשר שלי באסוס התקשרה וסיפרה לי שיש לה טאבלט שעשוי לעניין אותי בגודל 10.1 אינטש, היה לי קשה לנחש האם היא מתכוונת ל-Asus MeMO Pad Smart 10”, Asus MeMO Pad 10, או הטאבלט שבסופו של דבר קיבלתי, ה-Asus MeMO Pad 10 FHD (הידוע גם בשם הדגם הקצר יותר ME302C).

אז מה דעתכם על רקע שחור לחפיצים? Asus MeMO Pad 10 FHD (צילום: גד גניר)

אז למה היא כל כך רצתה שאבדוק אותו? שאלה טובה, שגם אני שאלתי את עצמי. עד שנברתי קצת במפרט שלו והבנתי שלמרות שלא מדובר בחפיץ ייחודי כמו ה-FonePad, או  ה- PadFone 2,  מדובר באחד הטאבלטים החזקים שאסוס מייצרת. בראש ובראשונה וכפי שמרמז השם, יש לו מסך 10.1 אינטש ברזולוציית FullHD (1920x1200) בטכנולוגיית LED. מתחת למכסה המנוע פועם מעבד אינטל Atom Z2560, בעל ליבה כפולה בלבד במהירות של 1.6 גיגה הרץ, אך בעל 2 גיגה זכרון עבודה. ניתן להשיג אותו בשתי תצורות של נפח אכסון, 16 ו-32 גיגה, אך ניתן להרחיב את הזכרון הזה באמצעות כרטיס MicroSD ב-32 גיגה נוספים. אם זה לא מספיק לכם, תוכלו לקבל 5 גיגה נוספים חינם בשירות האחסון בענן של אסוס לתמיד (ולא כמו ההצעות הנבזיות של דרופבוקס לקבל 50 גיגה לתקופה מוגבלת). מלבד זה כל השאר די סטנדרטי: מצלמה קדמית ברזולוציה של 1.2 מגה פיקסל ומצלמה אחורית ברזולוציה של 5 מגה פיקסל המסוגלת לצלם וידאו ב-רזולוציה של 1080p, זוג רמקולים סטריאופוניים ואם אתם רוצים לדעת עוד על המפרט שלו אתם מוזמנים להכנס לכאן. רק אוסיף ואומר שגרסת האנדרואיד איתה הוא הגיע היא גרסת אנדרואיד 4.2, אשר במהלך התקופה בה הוא שהה אצלי השתדרגה ל-4.3.

כזה ניסיתי: מחשב נייד Asus N550J

קודם כל הבהרה: אין לי כוונה להתחיל לכתוב באופן קבוע על לפטופים רגילים. עבורי לפטופ הוא בראש ובראשונה כלי עבודה. מאחר והעבודה מספקת לי לפטופ, ונוכחתי לגלות שלא עוזר להתחנף לאיש ה-IT בארגון כדי להשפיע על סוג הלפטופ שאני מקבל, אין לי סיבה אמיתית להתחיל לבדוק כאן מחשבים עסקיים. בבית כמו שסיפרתי לכם בעבר, אני כמעט ולא עושה שימוש בלפטופ, ככה שגם סוגים "אזרחיים" יותר של לפטופים לא ממש מדברים אליי.

Asus N550J (צילום: אתר יצרן)

אז למה בעצם לקחתי דווקא את ה-Asus N550J לבדיקה? ובכן, כי כמו המכשירים האחרים שמריצים את Windows 8 שכתבתי עליהם כאן בשבועות האחרונים (Toshiba U920t, Asus T100, ו-Toshiba WT310), גם ל-Asus N550J יש ייחוד משלו: בכל מחשבי סדרת ה-N, סדרת מחשבי הבידור של אסוס, ניתן דגש מיוחד לנושא הסאונד. זה אומר בין השאר שהמחשב הזה מגיע עם לא פחות מארבעה רמקולים מובנים, ואפילו סאב וופר חיצוני. אסוס טוענת שזו תצורה ייחודית לה שמספקת חויית שמע היקפי יוצאת דופן, וזה משהו שסיקרן אותי מאוד לראות, ויותר מזה, לשמוע.

Asus N550J (צילום: גד גניר)

מעבר לסאונד, עליו ארחיב עוד מעט, מדובר במפלצת. מחשבים ניידים עם מסך בגודל 15.6 מעולם לא משכו אותי יותר מדי ועצם הניסיון לקרוא להם "ניידים" מרגיש לי מוזר. מדובר במחשב לא קטן, ולא קל, בעיקר ביחס למחשבים איתם התרגלתי לעבוד. בהשוואה למחשבים אחרים בעלי מסך בגודל כזה המימדים שלו סבירים לחלוטין, אבל מאחר וזה הבלוג האישי שלי, אני משתמש בפריווילגיה שיש לי לקבוע שעבורי, אישית, המחשב הזה קצת גדול מדי. ובכל זאת, אני מוכרח להגיד שיש משהו כיפי במחשב עם מקלדת בגודל כזה, עם מספיק מקום להניח עליו את פרקי הידיים, עם משטח עכבר נוח ומרווח, ועם מסך ענק.

חייב כזה: Asus Transformer Book T100

אם אתם עוקבים באופן קבוע אחרי הבלוג הזה, בטח שמתם לב למשהו חדש בכותרת. לאלו מכם שלא הבחינו, הרשו לי להכיר לכם את "חייב כזה", חפיצים שניסיתי ולא רק עניינו אותי, אלא כאלו שאני מאמין ומקווה שאקנה יום אחד. אם תרצו, אתם יכולים לקרוא לזה בחירת העורך, אם כי לדעתי "חייב כזה" (ואני אפילו שוקל לצרף לו כמה סימני קריאה כאלו "!!!!!!!11"), משקף יותר את המסר שאני רוצה להעביר. לאור ההקדמה הזאת, אני מניח שהבנתם כבר מה דעתי על ה-Asus T100 אבל כדי שנוכל להמשיך כרגיל, נעמיד פנים שעדיין לא שמתם לב לספוילר הזה.

Asus Transformer Book T100 (צילום: אתר יצרן)

אסוס היתה מאז ומעולם יצרנית פורצת דרך וחנכה תצורות חדשות של חפיצים שאומצו לאחר מכן גם ע"י יצרניות אחרות. דוגמא טובה לכך היה ה- Asus Eee PC שהיווה סנונית ראשונה במתקפת מחשבי הנטבוק, סוג של מחשבים ניידים חלשים (רובם מבוססי מעבד ה-Atom של אינטל על דגמיו השונים) וקומפקטיים יחסית היודעים לגלוש באינטרנט (ולכן נקראים “Netbook”) ולא הרבה מעבר לכך. התצורה הזאת היתה הדבר החם ביותר בשוק המחשבים הניידים בין השנים 2008-2010, וגוועה ב-2011 עם התגברות הפופולריות של האייפד וטאבלטים מבוססי אנדרואיד. אסוס, שהיתה מזוהה יותר מכל עם נטבוקים, זיהתה בזמן את המגמה בשוק, ופנתה לאפיקים אחרים: טאבלטים מבוססי אנדרואיד (ובתוכם גם סדרת הטרנספורמר) למי שמעוניין בעיקר בגישה לרשת באמצעות מגע. מצד שני, בשלב מאוחר יותר, היתה אסוס אחת החברות הראשונות להציג אולטראבוקים, למי שעדיין חייב את Windows כמערכת הפעלה, לא מוכן להתפשר על ניידות ומשך פעולת סוללה, ומוכן לשלם על זה קצת יותר.

כזה ניסיתי: טאבלט Asus Memo Pad HD7

לפני שניגש לעיקר, הרשו לי להציג סוג חדש של פוסטים בבלוג הזה, פוסטים מסדרת "כזה ניסיתי". כשמם כן הם, מוצרים שביקשתי לקבל לבדיקה כי הם עניינו אותי באופן אישי, ניסיתי אותם לתקופת זמן מסויימת ונאלצתי בלב כבד (או שלא) להחזירם. למי שתוהה, לא, אני לא מקבל תשלום עבור הבדיקות האלו, ולא, לצערי החפיצים האלו לא נשארים אצלי.

ה-Memo Pad HD 7 מגיע אלינו מהנציגות הישראלית של חברת אסוס העולמית. בנימה אישית אני יכול לספר שגם הטאבלט הראשון, וגם הטאבלט הנוכחי שלי, שקניתי מכספי, יוצרו ע"י אסוס (כתבתי על כך יותר בהרחבה כאן), וסביר להניח שגם הטאבלט הבא שלי יגיח מפס הייצור של החברה הזאת. אחרי הגילוי הנאות הזה, אני יכול לספר לכם שלמרות חיבתי העזה לאסוס, דווקא ה-Memo Pad HD 7 לא יהיה הטאבלט הבא שלי, אם כי אשמח להמליץ עליו כמעט לכל מי שמחפש טאבלט ולא יודע במה לבחור. מבולבלים? תיכף תבינו.

שלל צבעיו של ה-Asus MeMO Pad HD 7 (מקור: אתר יצרן)

להיות החפיץ ה"זול" בקטלוג של חברה מסויימת זהו תפקיד לא פשוט. במקרים רבים הוא נמצא שם כדי לגרום למוצרים הקצת יותר יקרים של אותה חברה להראות אטרקטיביים יותר. במקרים אחרים חברות מעדיפות לא "ללכלך" את עצמן בהתעסקות עם מוצרים נחותים. טאבלט זול יכול להיות מלכודת ללקוחות ולחברה. תארו לעצמכם את התרחיש הבא: סוני בוחרת לייצר טאבלט זול ובעל מפרט נחות. לקוחות קונים אותו בהמוניהם ורובם מתאכזבים ממנו. האם זה יגרום להם לקנות טאבלט יקר יותר של סוני? אני בספק. רוב הסיכויים שהם ינסו את מזלם בחברה אחרת שעדיין לא הספיקה לאכזב אותם.

וכך אנחנו מגיעים אל אסוס, שבחרה להכנס לשדה קרב שיצרניות רבות אחרות נמנעות מלהתקרב אליו, שוק הטאבלטים הזולים. כן, אני מדבר על השוק שבו שולטים מותגי מדבקה כמו MAG, KAYA, Teac, מותגים שאיני בטוח אם הם מותגי מדבקה ספציפית בתחום הטאבלטים כמו Polaroid ו-Mio, ואפילו חברות מכובדות שסתם מייצרות טאבלטים זולים יחסית כמו Archos. ה-Memo Pad HD 7 נכנס לשדה הקרב הזה, עם מחיר העומד על סך של 821 ש"ח (בחנות שהציגה את הצעת המחיר הזולה ביותר עבורו בזאפ), או 727 ש"ח בחו"ל. מדובר במחיר יקר יותר מרוב מה שמציעות החברות האחרות בפלח השוק הזה,  וקשה להאמין שמישהו ש-400 ש"ח הוא סכום גבוה עבורו לתשלום על טאבלט, ייקח את ה-Memo Pad HD 7 בחשבון בקנייה, אולם ביחס לטאבלטים ממותגים ברמתה של אסוס (כן, אני מדבר על סמסונג, מוטורולה, סוני, אייסר ואחרות), מדובר בטאבלט זול מאוד.

היכן מתבטא המחיר הנמוך הזה? בעיקר בקנקן. כולו עשוי פלסטיק, ואפילו אין בו חלקי פלסטיק בגימור או בצבע שעלול להראות יוקרתי. מילא חומרים, אפילו העיצוב עצמו מאוד פשוט כאשר החלק הקדמי כולל מסך עם מסגרת שחורה, וחלקו האחורי עשוי פלסטיק בצבע אחיד (ביחידה אותה קיבלנו לבדיקה מדובר בצבע כחול בעל רמזים לגימור מטאלי) כאשר ניתן להזמין אותו במספר צבעים שונים לבחירה.

Asus MeMO Pad HD 7 (מקור: אתר יצרן)

כאן בערך נגמר החלק שבו נראה שאסוס חסכו עלינו. שאר חויית השימוש במכשיר הזכירה לי מאוד את חויית השימוש בפדפון 2 וטאבלטים אחרים של אסוס, יקרים בהרבה. האמת שהייתי מעט סקפטי בנוגע למעבד הפועם בקרבו של הטאבלט הזה. מדובר אמנם במעבד בעל ארבע ליבות, שכל אחת מהן בעלת מהירות שעון של 1.2 גיגהרץ, אך הוא מלווה בערכת שבבים של חברת Mediatek הסינית שלפחות על הנייר, לא עושה רושם כמו שמות גדולים כדוגמת NVIDIA, אינטל או קוואלקום. בפועל, הסקפטיות רק התגברה כאשר ראיתי שהמעבר בין דפי הבית אינו חלק, ופתיחת מגירת האפליקציות מקרטעת. עם זאת בשימוש רגיל בטאבלט, בגלישה באינטרנט, בהאזנה למוזיקה, ואפילו במשחקים (ניסיתי את טמפל ראן 2), התפקוד שלו היה ללא רבב. התקנה של Apex Launcher פתרה את הגמגומים במסך הבית ובמגירת האפליקציות לחלוטין, מה שהפך את חויית השימוש בו לקרובה מאוד למה שיש לטאבלט מוערך כמו הנקסוס 7 שלי (מודל 2012) להציע. הנקסוס 7 אגב, למי שלא יודע, מגיע אף הוא מבית אסוס.

תחום נוסף שבו ה-Memo Pad HD 7 דומה מאוד ל-Nexus 7 הוא באיכות המסך. כאן ניכר ההבדל האמיתי בין ה-Memo Pad HD 7 לבין טאבלטים זולים אחרים של החברות שציינתי קודם. כל מי שהפיל טאבלט או אפילו טלפון סלולרי יודע שחברות המעוניינות לקצץ דרמטית במחיר הטאבלט שלהן, מציידות אותו במסך נחות. מסך שאינו איכותי מוציא את החשק להשתמש לאורך זמן בטאבלט. לא כיף לשחק על מסך כזה, לא כיף לקרוא בו, ובאופן כללי, הוא מבאס. ה-Memo Pad HD 7 בניגוד לטאבלטים זולים ממנו, מצויד במסך שלדעתי זהה לזה הקיים בנקסוס 7 שלי. מדובר במסך איכותי  בעל פאנל IPS, ברזולוציה של 1280X800. הוא מפיק תמונה חדה, ואפשר להגיד עליו בלב שלם שהוא עושה את העבודה ואף יותר מזה.

ה-Memo Pad HD 7 מפנק אותנו בחבילת אפליקציות מובנות מבית אסוס, ובמגוון שיפורים לממשק ה-Holo המקורי של גוגל. השיפורים האלו הופכים את השימוש בטאבלט לנוח ומהנה יותר לעיתים אפילו מהנקסוס 7. הטאבלטים הראשונים של אסוס שהריצו את מערכת ההפעלה אנדרואיד שמרו על ממשק הנקי של אנדרואיד. משנה לשנה, אסוס התחילה לשנות עוד ועוד איזורים בממשק המכשיר, ובכל זאת הקירבה לעיצוב המקורי של אנדרואיד עדיין קיימת כאן. מה בכל זאת שונה? מסך ההגדרות, שאמנם מסודר כמו כל מסכי ההגדרות בכל מכשיר אנדרואיד אחר, רק שכאן הצבע השולט הוא לבן, מה שנותן תחושה טיפה יותר יוקרתית וייחודית. אסוס בחרה לאחד את שני וילונות ההתראות הנגללים מחלקו העליון של המסך לוילון אחד המכיל גם את ההתראות עצמן וגם את פקדי השליטה על הקישוריות ועוצמת הבהירות. אם הזכרתי את עוצמת הבהירות- לא הבחנתי באפשרות לבחור בעוצמת בהירות אוטומטית, ולהערכתי פשוט אין כזאת. 

מימין לשמאל: וילון ההתראות, מגירת האפליקציות ומסך הבית. (צילום: גד גניר)

עוד שיפור קטן שגם יצרניות כמו סמסונג וסוני מוסיפות לטאבלטים שלהן, קיצורי דרך בתחתית המסך. הקטע המרשים כאן הוא שמדובר בקיצורי דרך לווידג'טים המזכירים את סביבת העבודה ב-Windows. הכוונה היא שהווידג'טים האלו נפתחים ולא מפריעים להמשך העבודה על המסך, וניתן לגרור אותם לכל מקום על גבי המסך. שיפורים נוספים: ממשק AudioWizard המאפשר בחירה בין מצבי שמע שונים (השמע ברמקול החיצוני כאן מצוין, אם לא ציינתי זאת כבר). באמצעות Asus Splendid תוכלו לשלוט באופן מאוד מדויק באיזון הצבעים והבהירות על המסך, ואפליקציית Power Saver, ובכן, באופן מפתיע, תאפשר לכם לשלוט באופן נקודתי על מגוון היבטים במכשיר המשפיעים על צריכת הסוללה שלו.

מימין לשמאל: ווידג'טים בתחתית המסך, חסכון בסוללה, AudioWizard (צילום: גד גניר)

כאמור, מלבד שיפורי הממשק, אסוס מפנקת את המשתמשים במגוון אפליקציות מובנות. לי אישית יש בעיה עם שימוש באפליקציות מובנות מאחר ובשלב מסוים אם אני נאלץ להיפרד מהטאבלט, אני צריך לחפש דרכים יצירתיות להעביר את כל המידע האגור באפליקציות האלו, לאפליקציות אחרות. ולמרות זאת למי שלא חושב כל כך קדימה, האפליקציות האלו נראות נהדר, והן שימושיות מאוד. יש כאן את אפליקציית הספריה וקורא הספרים של אסוס, אפליקציית הפתקים Super Note, אפליקציית רשימת מטלות מבית אסוס, מנהל קבצים נוח, אפליקציית BuddyBuzz המשלבת במקום אחד פידים מכמה רשתות חברתיות  כגון טוויוטר ופייסבוק (את כל השאר איני מכיר, ולמען האמת מוזר שגוגל פלוס לא נכללת ביניהן), ורשימת האפליקציות עוד ממשיכה.

מימין לשמאל: קורא ספרים דיגיטליים, BuddyBuzz, SuperNote (צילום: גד גניר)

ההשוואה לנקסוס 7 2012 ממשיכה: שתי תוספות שתמצאו ב-Memo Pad HD 7 ולא תמצאו בנקסוס 7 הן חריץ הרחבה לכרטיס זכרון, ומצלמה אחורית. במצלמה אני לא משתמש וקשה לי להבין אנשים שמשתמשים במצלמה בטאבלט שלהם מאחר ומדובר באביזר לא נוח בעליל לצילום. חריץ ההרחבה הוא תוספת מבורכת המאפשרת להגדיל את נפח האחסון במכשיר באמצעות כרטיסי זכרון בנפח של עד 32 גיגה.

אם כך, מדוע לא אקנה אותו? כמה סיבות. קודם כל זהו הטאבלט הראשון שאני בודק במסגרת "כזה ניסיתי". אם אתחייב לקנות כל טאבלט שאני בודק, ייתכן ומצבי הכלכלי יתדרדר. שנית, יש לי כבר טאבלט, בן שנה, הנקסוס 7. התשובה הרצינית לשאלה הזאת היא שלאור מדיניות העדכונים המאכזבת בשנים האחרונות של מכשירי אנדרואיד שאינם משתייכים למשפחת הנקסוסים של גוגל, לקנות טאבלט מהסוג הזה זה להשלים עם העובדה שאתה קונה מכשיר שמערכת ההפעלה שלו תתעדכן מקסימום פעם אחת בלבד. עבור מי ממתין בדריכות ובציפיה לעדכוני מערכת ההפעלה, כמוני (כתבתי על נושא זה גם בפוסט על הפדפון 2), מדובר בעניין בעייתי מאוד.

Asus MeMO Pad HD 7 (מקור: אתר יצרן)

ולמרות זאת, אם אני בוחן את ה-Memo Pad HD 7 בפני עצמו, אני חייב להגיד (ואני יכול לעשות זאת בלב שלם לגמרי) שמדובר בטאבלט מצוין. המסך הנהדר, איכות השמע המעולה, המעבד המפתיע שעושה את העבודה ללא שום רגשות נחיתות והערך המוסף של השיפורים והאפליקציות המובנות, יחד עם תוית המחיר המאוד אטרקטיבית, הופכים את ה-Memo Pad HD 7 לחפיץ שאשמח להמליץ עליו לכל מי שמחפש טאבלט ראשון לעצמו או לילדיו ולא בטוח מה הוא בדיוק צריך או אפילו מה הוא מחפש בדיוק. 

כזאת יש לי: מקלדת לנקסוס 7

הסיפור של המקלדת הזאת מתחיל מהיום בו בחרתי למכור את ה-Asus Transformer TF-101 הישן שלי, ולקנות במקומו טאבלט נקסוס 7. לטובת קוראינו שלא מצויים בעולם הטאבלטים אספר בקצרה: ה-Asus Transformer TF-101 היה מיוחד מכמה בחינות, הוא היה מראשוני הטאבלטים שהריצו את גרסא 3 של אנדרואיד, גרסת אנדרואיד שהותאמה במיוחד לשימוש על טאבלטים. היה לו מסך משובח, הוא היה בנוי מחומרים איכותיים אבל הייחוד העיקרי שלו לעומת טאבלטים אחרים בשוק היתה ללא ספק תחנת העגינה שלו, שהיא למעשה מקלדת לכל דבר, והאמת שגם נוחה למדי. מלבד השימוש כמקלדת, תחנת העגינה הטעינה את הסוללה של הטאבלט והוסיפה לו שתי כניסות USB.

ולמרות הנוחות בשימוש בטאבלט הזה כמו מחשב נייד קטן, כשהייתי שולף אותו מתחנת העגינה, הייתי נשאר בידיי עם טאבלט גדול מדי לשימוש נוח (10.1 אינטש, אחד הגדלים הסטנדרטיים לטאבלטים המריצים אנדרואיד) וגם כבד. בנוסף, התקופה הזאת הפסיק ה-Asus Transformer TF-101 לקבל עדכונים למערכת ההפעלה, והתחיל לגמגם ולקרטע. הנקסוס 7 הוא טאבלט מבית אסוס אף הוא, עם הבדל קטן ומשמעותי- הוא מיוצר עפ"י מפרט שגוגל קבעה, ומריץ גרסא "נקייה" של אנדרואיד. מכשירי נקסוס מקבלים את עדכוני התוכנה שלהם ישירות מגוגל, ולכן בכל השקה של גרסת אנדרואיד חדשה, הנקסוס 7 יקבל עדכון, בלי שיצטרך לעבור תהליך התאמה לאפליקציות השונות שהיצרן התקין מראש. 

אז מכרתי את ה-Asus Transformer TF-101, ויום לאחר מכן קניתי את הנקסוס 7. יומיים לאחר מכן התחלתי בטקס הקבוע שלי עם כל קנייה של חפיץ חדש: צלילה לעולם האקססוריז שלו. איך עושים את זה? חיפוש פשוט של שם הדגם באיביי. בין שלל הקייסים הדוחים, עטי הסטיילוס המיותרים, ומדבקות מסך באיכות נחותה, מצאתי גם מקלדת בלוטות'המותאמת לשימוש עם הנקסוס 7. כל טאבלט אנדרואיד יודע לתקשר עם כל מקלדת בלוטות'. ברגע שתזווגו בין המקלדת לטאבלט תוכלו כבר לכתוב איתה באנגלית, ואם תתקינו את האפליקציה הזאת, תוכלו גם לכתוב בעברית. 

כזה רציתי: Asus PadFone 2

ראשית, היכרות קצרה: פדפון, סדרת טלפונים של אסוס אשר מגיעים כחלק מערכה הכוללת טלפון, ותחנת עגינה שהיא למעשה טאבלט, לתוכה מוכנס הטלפון. אסוס נותנת הזדמנות לנישה הזאת הזדמנות כבר כמעט שנתיים, והוציאה במסגרת הסדרה הזאת את הפדפון הראשון, השני, ושתי גרסאות חזקות יותר העונות לשם פדפון אינפיניטי. מרגע היווצרותו של הקונספט ועד היום, הוא לא הצליח לתפוס תאוצה משמעותית, לא בארץ ולא בעולם. רוב אתרי הטכנולוגיה היללו את המכשירים הללו, ציינו שהם לא נופלים ברמתם מספינות הדגל של סמסונג או HTC, אך התמחור שלהם לא הגיוני והופך אותם ליקרים יותר לרכישה, מטאבלט וטלפון בנפרד (אותם גם ניתן להפעיל בו זמנית, בניגוד לפדפון לדורותיו).

הפדפון 2 שהושק בעולם בדצמבר (ותקופה קצרה לאחר מכן גם בישראל), לא שונה מכל חבריו לסדרה. גם הוא זכה מצד אחד לשבחים על מפרט מכובד (מעבד מרובע ליבה, זכרון של 2 גיגה), עיצוב יפה, ביצועים מעולים ואפילו זמן סוללה לא רע בכלל. מצד שני, רוב הביקורות עליו ברשת דיברו על עלות מוגזמת של החבילה הכוללת את הטלפון ואת תחנת העגינה, עלות שודאי תשאיר אותו כמוצר נישה בלבד, ובמידה רבה גם במקרה שלו הם צדקו.

הפדפון 2 סיקרן אותי באופן אישי. היה לי קשה להתחבר למסקנה הסופית על עניין התמחור של המכשיר, כי בכל החישובים דובר על רכישת סמארטפון מתקדם, ובנוסף טאבלט רגיל. העניין הוא שאם באמת רוצים לעשות השוואה הוגנת, צריך לקחת בחשבון, שכאשר הטלפון עגון בתוך תחנת העגינה מדובר בטאבלט בעל קישורית סלולרית, מה שאמור להקפיץ באופן משמעותי את מחירו. כך או כך, סקרנות לחוד ומעשים לחוד. בתקופת ההשקה שלו הייתי רק חצי שנה עם ה-HTC One X כשהכל עדיין היה יפה ואופטימי.