כזה ניסיתי: OnePlus 9

באפריל האחרון ציינה OnePlus שבע שנים להכרזתו של המכשיר הראשון שלה, One. החברה זכתה להערכה רבה ולקהילת מעריצים פנאטיים, הודות לביצועים מעולים בדר"כ, לצד ממשק מהטובים בשוק. צילום מעולם לא היה המרכיב העיקרי שמשך אנשים לקנות מכשירי OnePlus. זה לא שהיא לא ניסתה, וזה לא שהמצלמות במכשירי OnePlus היו גרועות. חלק מהמצלמות היו לא רעות בכלל, אבל ברוב הזמן היה קשה למותג הסיני לשכנע אנשים שהמכשירים שלו יכולים להתחרות מבחינת צילום על אותו מגרש עם מותגים כמו סמסונג, אפל ואפילו Huawei ושיתוף הפעולה שלה עם Leica. ב-OnePlus 9 ובגרסת ה-Pro שלו החברה החליטה לנסות שוב, הפעם בסיוע מותג המצלמות השוודי הותיק Hasselblad. האם החברה שייצרה את המצלמות בהן השתמשו האסטרונאוטים על הירח, תצליח להפוך את המכשירים של OnePlus סוף סוף למכשירים נחשקים עבור חובבי צילום?

OnePlus 9. המסך מתהדר בשם Liquid AMOLED (צילום: גד גניר)

המכשיר שהגיע אליי לבדיקה באדיבות היבואן הרשמי סל נאו הוא ה-OnePlus 9. מבחינת מפרט טכני הוא מציע ברוב הסעיפים את אותה חומרה משובחת שמציע גם דגם ה-Pro ובראש הרשימה ערכת השבבים Snapdragon 888 5G, החזקה ביותר כרגע בקטלוג של קוואלקום, וזו שתמצאו גם ברוב מכשירי הדגל בשוק של שיאומי, Oppo ומכשיריה של סמסונג בארה"ב. לגבי דור 5, נכון לכתיבת שורות אלו, המכשיר תומך ברשתות האלו בישראל רק באופן תיאורטי. עדכון גרסה שצפוי להגיע אל המכשיר במהלך החודש הקרוב יוסיף את התמיכה הזאת, אם יש לכם סים וחבילת גלישה מתאימה.

כזאת ניסיתי: LG OLED55B1PVA

לא צריך להיות מומחה גדול לטלויזיות כדי להבחין בהבדל בין טלויזיות OLED לטלויזיות LCD רגילות. הצבעים, הניגודיות, השחור הכהה, כל הדברים האלו בולטים מאוד לעין כשמביטים בטלויזיית OLED. עד כה, מי שרצה להנות מהכיף הזה, נאלץ להשכיב סכום כסף משמעותי ולקבל על הדרך עוד מגוון תכונות שהוא לא בהכרח זקוק להן. לפני כשבועיים חשפה LG את קולקציית הטלויזיות החדשה שלה וביניהן סדרות חדשות עבור הצרכן הישראלי, A ו-B, זולות יותר מסדרות C ו-G המתקדמות. הסדרות האלו אמורות להקל על הלקוחות לבצע את המעבר לטלויזיות OLED, עם פשרה מסויימת במפרט הטכני של הטלויזיה. האם יש כאן בשורה?

LG OLED55B1PVA לא בסלון שלי (צילום: יח"צ LG)

הדגם שהגיע אליי לבדיקה הוא OLED55B1PVA, גרסת ה-55 אינטש של הסדרה. ניתן להשיג אותו גם בגדלי 65 ו-77 אינטש, כאשר כל הטלויזיות בסדרה הן טלויזיות חכמות ברזולוציית 4K וכולן חולקים את אותו מפרט טכני למעט כמובן הגודל. ההבדל הגדול במפרט הטכני בין סדרה C לסדרה B מתבטא במעבד של הטלויזיה. בניגוד לסדרה C ומעבד ה-α9 שלה, במקרה של OLED55B1PVA מדובר במעבד ותיק ומתקדם פחות, α7. במה זה מתבטא בפועל? תיאורטית, α7 יתמודד כנראה קצת פחות טוב מ-α9 בכל הקשור לעיבוד תנועה מהירה, ורמות המקסימום של הבהירות אמורות להיות מעט נמוכות יותר. איך זה בא לידי ביטוי בפועל? באופן כל כך מינורי כנראה, שאני לא ממש יכולתי להבחין בו. הטלויזיה תומכת בהחלקת תנועה בתדר של עד 120 הרץ ובצפיה בתכנים מכל הסוגים לא הרגשתי איזשהם גמגומים. כך גם לגבי הבהירות המקסימלית: לא הבחנתי באיזושהי חולשה בהקשר הזה גם בצפייה בטלויזיה בחדר מואר. זה מסך OLED עם כל היתרונות שמסך כזה מציע: שחור אפל כהה ואפל בצורה קיצונית בשילוב עם צבעוניות עזה להפליא. אין זליגות אור, אין הילות, ככה זה כשכל פיקסל מואר בנפרד. השילוב היחיד שקצת איתגר את B1 היה סצינות חשוכות במיוחד בצפייה בחדר מואר, אם כי הטלויזיה מגיעה עם מספר מצבי צפייה מוגדרים מראש כשאחד מהם הוא צפייה חדר מואר. מעבר למצב הצפייה הזה איפשר לראות יותר פרטים בתמונה. הגימור המבריק של המסך מחזיר השתקפויות בצורה די אגרסיבית, אבל זה מורגש בעיקר בצפייה במסך מהזוית וגם אז זה בהחלט נסבל. בסופו של דבר, כרגיל במסכי OLED, גם כאן זויות הצפייה רחבות מאוד והגוונים לא מתעוותים גם אם לא יושבים ממש מול המסך.

כזאת ניסיתי: Logitech ERGO K860

בעוד בשוק העכברים התנסתה לוג'יטק במגוון תצורות ארגונומיות (בין השאר בעכברי Trackball ואפילו בעכבר אנכי אחד), במקלדות היא נשארה רוב הזמן שמרנית למדי. הניסיון היחיד שלה עד כה עם מקלדות ארגונומיות היה אי שם בשנת 2007 עם מקלדת בשם Wave שמקשיה כיאה לשם, הגיעו מסודרים בצורת גל. ה-ERGO K860 שהגיעה לישראל (ואליי) לפני מספר שבועות היא המקלדת הארגונומית הראשונה של לוג'יטק מאז ה-Wave והפעם מדובר במקלדת ארגונומית אמיתית.

Logitech ERGO K860 (צילום: גד גניר)

מה זה אומר מקלדת ארגונומית אמיתית? זה אומר להתרחק כמה שיותר מהמבנה של מקלדת סטנדרטית. מבנה ארגונומי טוב של מקלדת הוא מבנה שמחייב את המשתמש להשתמש בה בתנוחה שמצמצמת למינימום את הלחץ על מפרקי כפות הידיים. ב-ERGO K860, בניגוד לקודמתה מלפני למעלה מעשור, לא מדובר בגל מתון כי אם בפיצול אמיתי של שורת המקשים לשניים ויצירת זוית בין שני חלקי המקלדת. מי צריך את הזוית הזאת? מפרקי כפות הידיים שלכם: בעוד במקלדת סטנדרטית תצטרכו למתוח לצדדים את מפרקי כפות הידיים כדי להקליד בנוחות, הפיצול והזוית כאן מאפשרים להשאיר את מפרקי כף היד ישרים ביחס לשאר היד ולהוריד מהם לחץ.  מרכז הפיצול הזה הוא גם מרכזה של מעין "בטן" במרכז המקלדת, שנועדה גם היא למנוע מהשתמשים לסובב את מפרקי כפות הידיים שלהם בצורה לא טבעית. זו לא תצורה ייחודית ללוג'יטק, אבל זו הפעם הראשונה שהחברה מציגה מקלדת כזאת. מה שמשלים את העיצוב הזה זו הגבהה קדמית: הרגליות אינן ממוקמות בקצה האחורי כמו במקלדות קונבנציונליות, אלא בקצה הקדמי. הסידור הזה מייצר, כשהן פתוחות, זוית הגבהה הפוכה. בצורה הזאת אין צורך לכופף את פרקי היד כלפי מעלה ולא מופעל עליהם לחץ.

כזה ניסיתי: Dell Latitude 7520

הקורונה קטלה בתוך קצת יותר משנה קצת יותר מ-3 מיליון איש ברחבי העולם, פגעה בכלכלה העולמית באופן שייקח לה שנים להתאושש, וגרמה לרוב העולם להסתגר בביתו לתקופות ממושכות בניסיון לצמצם את ההדבקה. לשוק המחשבים הניידים הקטסטרופה הזאת עשתה רק טוב: 300 מיליון המחשבים הניידים שנמכרו השנה ברחבי העולם הפכו את 2020 לשנה הטובה ביותר למכירות של היצרניות השונות מזה 7 שנים. בינואר 2021 הציגה Dell את המחשבים החדשים שלה, כשהמסגור האקטואלי של ההשקה הזאת הוא הגברת הפרודוקטיביות של המשתמשים, לא משנה מהיכן הם עובדים. ה-Latitude 7520, מחשב מהסדרה העסקית הותיקה של דל היה אחד המחשבים שהושקו במסגרת ההכרזה הזאת.

Dell Latitude 7520 (צילום: גד גניר)

במשך שנים, המחשבים העסקיים הנחשקים ביותר היו המחשבים היותר קומפקטיים. רבים מהמשתמשים ממילא מחברים אותם באופן כמעט קבוע לתחנות עגינה, מסך מקלדת ועכבר, כך שמה שחשוב ביותר למשתמשים רבים היה היכולת לדחוף אותם בקלות לתיק ולהרגיש אותם שם כמה שפחות. הצורך לעבוד מהבית שינה דרמטית את האופן שבו אנשים עובדים עם המחשבים שלהם: עבור אלו שלא התברכו בעמדת עבודה בבית עם מסך גדול ומקלדת, תוספת של 1.5 אינטש במסך יכולה בהחלט לשפר את חויית השימוש.

כאלו ניסיתי: 1MORE ComfoBuds Pro

זה היה צפוי שזה יקרה מתישהו, אבל עדיין מפתיע שזה קרה כל כך מהר: טכנולוגיית ביטול הרעשים שהיתה עד לפני שלוש שנים בעיקר תכונה של אזניות Over The Ear גדולות ויקרות, חילחלה השנה עד לדגמי אזניות True Wireless של מתחת ל-500 ש"ח. אחד הדגמים האלו, 1MORE ComfoBuds Pro הגיע אליי לאחרונה לבדיקה באדיבות היבואנית הרשמית דוגית, ולמרות שאינו מושלם, הצליח בחלק מהמקומות להפתיע לטובה.

1MORE ComfoBuds Pro (צילום: גד גניר)

ה-ComfoBuds Pro מגיעות בתצורת Stems ("גבעולים" לפי גוגל טרנסלייט, "מוטות", "מקלונים" או "הדברים האלו שיוצאים מתוך האזניות ופונים מטה"). נכון, קל תמיד לתקוף יצרניות על עצלנות עיצובית ולטעון שכל דגם אזניות True Wireless בצבע לבן עם Stems הוא חיקוי של AirPods. ועדיין, חייבים לתת כאן קרדיט למעצבים של החברה הסינית שהצליחו לא רק ליצור תחת ידם אזניות שכאלו ששונות מספיק ויזואלית מאלו של אפל, למעשה העיצוב של האזניות מוצלח להפתיע מבחינה ארגונומית ובהחלט מצדיק את ה-"Comfo" בשמן: האזניות עצמן קלילות ולא מציקות באוזן, וקל מאוד להכניס אותן לאזניים ולשלוף אותן מתוכן. הגבעולים הארוכים יחסית איפשרו ל-1MORE לשלב כאן משטחי מגע גדולים יחסית וקלים לגישה, אבל מעצבי חויית השימוש של האזניות האלו עשו בחירה ביזארית משהו: האזניות האלו יודעות לזהות הקשה כפולה, משולשת ומגע ממושך של כמה שניות. מה ComfoBuds לא יודעות לעשות? לזהות הקשה בודדת. הלוגיקה כאן היא כנראה למנוע ממשתמשים לחיצה לא מכוונת, אבל יש לא מעט יצרניות בשוק, עם אזניות שכוללות משטחי מגע קטנים יותר, שכן עושות שימוש במחווה הבסיסית הזאת עם אחוז נמוך יחסית של לחיצות לא מכוונות. לזכותה של 1MORE יאמר שניתן למפות לכל אחת מהמחוות הקיימות, בכל אזניה בנפרד, איזה פעולה שתראו לנכון, דרך האפליקציה.

כזה ניסיתי: Oppo A93

שלושת המקומות הראשונים בטבלת מכירות הסמארטפונים העולמית לא יפתיעו אף אחד: סמסונג ראשונה כבר שנים, אפל שנייה ושיאומי שלישית. המשך הרשימה קצת יותר מרענן: המקום הרביעי נכבש ברבעון הראשון של 2021 ע"י יצרנית פחות מוכרת לצרכן הישראלי, Oppo, מותג סמארטפונים סיני אמנם, אך ותיק וכזה שזוכה להערכה רבה. אם השם נשמע לכם בכל זאת נשמע לכם מוכר, זה כנראה בגלל בני המשפחה שלו: המותג הזה יחד עם OnePlus, Realme ו-Vivo (מותג שלא נמכר רשמית בישראל) הם בבעלות תאגיד BBK הסיני שנכון לכתיבת שורות אלו חולש באמצעותם על כרבע משוק הסלולר העולמי, יותר אפילו מנתח השוק של סמסונג.

Oppo A93 (צילום: גד גניר)

לרונלייט, היבואנית הרשמית של המותג לישראל חשוב להדגיש, בצדק, שלא מדובר באיזשהו מותג סיני זול שמתחרה במותגים "תקציביים" סיניים אחרים. Oppo היא יצרנית עם מכשירים מתקדמים, שכבר שנים מציגה מכשירי דגל מרשימים ואיכותיים, ומתנסה בטכנולוגיות ובתצורות חדשניות של סמארטפונים. המכשיר הראשון שלה בשוק הישראלי, A93, מכוון דווקא פחות גבוה: מדובר במכשיר ביניים שנכנס לקטגוריה אגרסיבית שפועלים בה כרגע מכשירים מסדרה A של סמסונג, מכשירי רדמי של שיאומי, מכשירי נוקיה, וגם אויבים מבית (המגיעים לארץ באמצעות יבואנים אחרים), המכשירים של רילמי ומכשירי הנורד של OnePlus.

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy A72

בחודש שעבר קיימה סמסונג אירוע השקה עם הכותרת המחייבת "Awesome", בו הציגה את הגלגול השביעי של מכשירי סדרה A שלה: שלושה דגמי מכשירים חדשים בסדרה שאמורה להציע אלטרנטיבה משתלמת יותר למכשירי הדגל של החברה, עם מינימום ויתורים בגזרת המפרט הטכני והגימור החיצוני, או במילים אחרות, סדרת מכשירי ביניים. הדגם שהגיע אליי לבדיקה הוא ה-A72, המכשיר הגדול בשלישיה. האם הוא מצדיק את הסופרלטיב המאתגר?

Samsung Galaxy A72 (צילום: גד גניר)

ערכת השבבים של המכשיר הזה היא בהחלט לא החלק ה-Awesome שלו. אולי זה המחסור העולמי בשבבים, אולי זה חלק מהניסיון לקצץ בעלויות: Galaxy A72 עושה שימוש בערכת השבבים Snapdragon 720G של קוואלקום, ערכת שבבים שהוכרזה כבר בינואר 2020 ושימשה את מכשירי הביניים של שנה שעברה של יצרניות אחרות, מכשירים כמו Xiaomi Redmi Note 9 Pro ו-Realme 7 Pro. מה זה אומר בשימוש יומיומי? המשתמש הממוצע לא יחוש בחולשה כלשהי. יחד עם זכרון RAM בנפח נאה של 8 גיגה RAM, מקבלים פה חויית שימוש טובה בסה"כ, ללא איטיות, באגים או קריסות. זה לא המכשיר המהיר ביותר בשוק, גם לא מול מכשירים אחרים ברמת המחיר שלו או אפילו מכשירים אחרים עם ערכת שבבים זהה, אבל מצד שני אין תחושה של פשרה בכל הקשור לביצועים. האחסון כאן הוא בנפח 128 גיגה, וכפי שזה בדר"כ במכשירי ביניים, ניתן להרחבה באמצעות כרטיס זכרון.

כזאת ניסיתי: SteelSeries Apex 7 TKL

מגפה כלל עולמית היא לא רק בסיס טוב לתסריט של משחק מחשב, היא הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לשוק מוצרי הגיימינג העולמי. בשנת 2020 תרבות הפנאי של האנושות עברה מוטציה: בשל הקורונה והסגרים, אנשים יצאו פחות למסעדות, המועדונים והקולנועים נותרו נטושים. את מקום הפעילויות הללו תפס הגיימינג. יותר אנשים בילו יותר זמן במהלך היום במשחקי און ליין וההנחה הרווחת בקרב אנליסטים היא שגם אחרי הקורונה אנשים ישחקו משמעותית יותר ממה שעשו לפני פרוץ המגיפה. כמו בשוק מצלמות הרשת וכמו בשוק המחשבים הניידים, הביקושים האדירים לציוד היקפי לגיימינג (מקלדות, מסכים, אוזניות) לצד הפגיעה הקשה בשרשראות האספקה, הפכו את המוצרים האלו ללא זמינים לרכישה לתקופות ממושכות.

SteelSeries Apex 7 TKL (צילום: גד גניר)

ה-Apex 7 TKL, מקלדת גיימרים מכאנית של SteelSeries היא אחד המוצרים האלו שהגיחו ונעלמו מהשוק לסירוגין. בקטלוג החברה, Apex 7 היא סדרה שניתן להגדירה כסדרת מיינסטרים, מעל לסדרות Apex 5 ו-3 הזולות יותר, לסדרת Apex Pro המתקדמת והיוקרתית יותר. המקלדות בסדרת Apex 7 נבדלות זו מזו בשני מאפיינים עיקריים: מקלדת מלאה או חלקית (מקלדות חלקיות מסומנות כ-"TKL", ראשי תיבות של Ten Key Less, כלומר, ללא פד המספרים בצד ימין), וסוג מנגנון המקשים (סוויצ'ים) עליו הוא מבוסס. הדגם הספציפי שאני בדקתי היה Apex 7 TKL Red Switch.

כזה ניסיתי: LG 27GL850 UltraGear

לא כל מסכי המחשב נולדו שווים, וזה לא במקרה: בעוד רוב מסכי המחשב בשוק מבוססים על פאנל מסוג IPS המתאפיין בזויות צפייה רחבות במיוחד ורמת דיוק גבוהה של גווני צבע, מסכים המיועדים לגיימינג מגיעים עם פאנלים אחרים, מסוג VA או TN. הם אמנם לא מצטיינים כמו IPS בתחומים שציינתי, אבל התברכו בתכונה חשובה יותר לגיימרים: קצב רענון גבוה גבוה מהרגיל, מה שמאפשר תנועה חלקה בזמן משחק. LG היא בין הבודדות בשוק שמציעות מסכים המשלבים את הטוב משני העולמות, וה-27GL850 UltraGear שבדקתי לאחרונה הוא בדיוק כזה: מסך מבוסס פאנל IPS עם קצב רענון גבוה,ואפילו התמחור שלו סביר.

LG 27GL850 UltraGear (צילום: LG)

27GL850 UltraGear הוא מסך רחב בגודל 27 אינטש, המציג רזולוציית 1440p. זהו ככל הנראה האיזון המוצלח ביותר בין גודל המסך לרזולוציה: רזולוציה גבוהה יותר כמעט ולא היתה מורגשת. מנגד, במסכים גדולים יותר  (באיזור ה-31-34 אינטש), רזולוציית 1440p עשויה להיות נמוכה מדי עבור גיימרים עילאיים ומתנשאים.

בכזה שיחקתי: Hot Pursuit Remastered

סדרת משחקי Need For Speed היא ככל הנראה מותג משחקי המירוצים הפעיל הותיק ביותר בהיסטוריה. כשנוסד בשנת 1994 הוא לא הביא איתו ייחוד כלשהו, אבל היה בהחלט מהנה ופיתח נוסחה בסיסית מצליחה שנשמרה ב-24 משחקי הסדרה באופן עקבי פחות או יותר עד היום: מירוצי רחוב במכוניות על, בין מכוניות אחרות שאיתרע מזלן לחלוק את אותם כבישים, ומכוניות משטרה שמטרתן להפריע לשחקן בניסיונותיו לנצח. בתוך הנוסחה הזאת, הושם פחות דגש על חויית נהיגה אותנטית, ובסקאלה שבין סימולציה ריאליסטית להנאה, מודל הנהיגה של המשחקים נטה כמעט תמיד לכיוון ההנאה.

בשנת 1998, המשחק השלישי בסדרה, Need For Speed III: Hot pursuit הביא איתו קפיצת מדרגה בכל הקשור לגרפיקה, וגם זוית משחק חדשה: השוטרים, שבמשחק הראשון היו גורם מפריע, ונעדרו מהמשחק השני, חזרו במשחק השלישי ולשחקנים ניתנה האפשרות להתנסות באכיפה אגרסיבית של החוק באמצעות מכוניות משטרה יוקרתיות ואמצעים כמו פס דוקרנים. למשחק הזה יצא המשך אחד בשנת 2002, ושמונה שנים לאחר מכן החליטה EA לאתחל את תת הסדרה ולהחזיר לשחקנים את השליטה במכוניות משטרה עם משחק חדש העונה לשם: Need For Speed: Hot Pursuit. התוצאה היתה אחד המשחקים האיקוניים בסדרה שזכה להצלחה נאה במכירות וביקורות מאוד חיוביות.

כזה ניסיתי: Sonos Roam

עם הגיעה לגיל 19, סונוס יוצאת סוף סוף באמת מהבית. ה-Roam שהוכרז לפני כחודש הוא הרמקול הראשון של יצרנית הרמקולים החכמים שתוכנן להתלוות איתכם לטיולים הרחק מחיקם החמים של רשת ה-WiFi הביתית וכבל החשמל. כן, לסונוס יש בקטלוג רמקול אחר, ה-Move, שהתברך גם הוא בסוללה פנימית וקישורית בלוטות', אבל הוא מיועד בעיקר למעבר בין חדרים בבית ולגיחות לחצר. כשמו כן הוא, בסונוס מייעדים את ה-Roam לנדודים. איך צלח הניסיון של החברה ליצור רמקול שילך לאן ששום רמקול אחר של סונוס לא הלך לפניו?

Sonos Roam (צילום: גד גניר)

Roam הוא הרמקול הקטן ביותר שיצא לי לראות את הלוגו של סונוס מתנוסס עליו. באורך של 16.8 ס"מ ובמשקל של 430 גרם, הוא מיישר קו עם מימדים של רמקולי בלוטות' מסדרת ה-Flip של JBL או סדרת Boom של UE. אין כאן חריגה מהקו העיצובי הסטנדרטי של סונוס: הצורה עצמה פשוטה למדי והעיצוב אמנם מינימליסטי אבל אסתטי. בדומה ל-Arc, הסבכה הקדמית עשויה פלסטיק מחורר באלפי חורים זעירים, כשתחתם מבנה דמוי כוורת. ראש הרמקול ובסיסו (או שני צידיו, תלוי איך מניחים אותו) עשויים גומי, ובנוסף, את אחת מפאותיו מעטרות ארבע בליטות גומי אם מעוניינים להניח אותו בשכיבה. הוא לא רק קטן יותר וקל יותר מה-Move, הוא גם עמיד יותר למים ואבק: תקן העמידות ב-Roam הוא IP67 (לעומת IP56 ב-Move) מה שאומר שתיאורטית ניתן לתת לו לצלול למשך חצי שעה במים בעומק של מטר, אם כי לא הייתי ממליץ להעמיד אותו במבחן הזה. בסונוס אף טוענים ש-Roam הוא גם עמיד בנפילות, אבל לא נוקבים במספרים מדויקים לגבי גובה הנפילות אותן הוא ישרוד. מוכרח להודות שההצהרות האלו, כמו גם העידוד של היצרנית (באמצעות צילומי יח"צ) לקחת אותו לים, להניח אותו על החול או להרטיב אותו מעוררים אצלי מעט אי נוחות. זה בעיקר בגלל שכלפי חוץ, העיצוב שלו והשימוש הנרחב בפלסטיק במבנה שלו משדרים דווקא עדינות ואני בספק אם הוא ישרוד, לפחות אסתטית, נפילה על משטח קשה.

כאלו ניסיתי: B&O H95

בפברואר האחרון, חגגה B&O את יום השנה ה-95 להיווסדה. לרגל המאורע, השיקה דגם אזניות חדש וחגיגי עם השם המתבקש H95, שכמיטב המסורת של החברה הדנית זועק פרמיום ומתומחר בהתאם. מה מציעות ה-H95, מעבר לעיצוב יוקרתי, שמצדיק עלות שנעה בין פי 2 ל-3 לעומת דגמים מקבילים בקטגוריה?

B&O H95 (צילום: גד גניר)

איך הן נראות? 3200 ש"ח. ה-H95 שעוצבו בסטודיו הנודע MNML, הן הדבר האחרון שניתן להתייחס אליו כמינימליסטי, בטח בגרסה הזהובה-בז' שהגיעה אליי לבדיקה: האזניות יושבות להן בנחת בתוך קופסת אחסון קשיחה ממתכת, המשמשת כמעין מקדש קטן עם ריפוד פנימי עשוי בד. ל-H95 יש מנגנון קיפול שמקטין משמעותית את הנפח שהן תופסות כשאינן בשימוש, ומאפשר להכניס אותן למקומן בתוך קופסת האחסון, אבל הקופסה עצמה אינה קומפקטית בעליל. רשימת הציוד הנלווה סטנדרטית: כבל טעינה מסוג USB Type C, כבל לחיבור חוטי של האזניות למקור השמע, ומתאם לחיבור האזניות לשקע מערכת השמע במטוסים, שהרי ידוע שמי שקונה אזניות מהסוג הזה לא מתפשר על איכות ומעוניין לשמוע את מיטב המוזיקה שחברת תעופה כזאת או אחרת בוחרת לספק ללקוחותיה דרך חיבור האזניות במשענת היד במושב במטוס. ב-Bang and Olufsen לא שמעו ככל הנראה על טבעונות, ומלבד אלומיניום, טיטניום ופלסטיק, שילבו במבנה האזניות גם עור טלה ועור פרה, ומציינים זאת בגאווה באתר החברה באופן שגרם אפילו לי, אדם שאינו טבעוני, להרגיש שלא בנוח. זה לא משנה את העובדה שהן בנויות לעילא ולעילא: צירי הקיפול דקים אבל קשוחים, הקשת עצמה מצופה בבד בחלקה התחתון, והיא נמתחת לרוחב שהתאים גם לראש הלא הקטן שלי. מלבד העובדה המטרידה שבשנת 2021 ישנם שני (!) סוגי חיות שהומתו כדי שכריות האוזניים יהיו נוחות לשימוש ממושך והגימור החיצוני של הקשת יהיה נאה למראה, עניין נוסף שעשוי להפריע לחלק מהמשתמשים היא העובדה שהאזניות האלו אינן קלות במיוחד: השימוש הנדיב במתכת במבנה שלהן נותן את אותותיו והמשקל שלהן עומד על 323 גרם, כאשר לשם השוואה, ה-WH1000-XM4 של סוני וה-Bose NC700 שוקלות רק 254 גרם.

כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi Note 10

זירות הקרב בין יצרניות הסמארטפונים בשוק מכשירי הדגל ושוק מכשירי הביניים שונות בתכלית: בעוד במכשירי הדגל היצרניות מנסות להציג פיתוחים חדשניים (שבחלק ניכר מהפעמים מתגלים כלא בשלים, כגימיקים סתמיים או סתם כלהטוטים טכנו-שיווקיים) ולעזאזל המחיר, בזירת מכשירי הביניים הרצון הוא ליצור תערובת עשירה של תכונות ככל האפשר בסכום כסף מקסימלי נתון. אחת המצטיינות במלאכה הזאת היא לא אחרת מאשר שיאומי, בסדרת מכשירי ה-Redmi Note שלה. בכל שנה היא משיקה אמנם שלל סדרות וגרסאות של מכשירים חדשים, אבל איכשהו הסדרה הספציפית הזאת מצליחה לשרוד מאז שנת 2014. העשירי בסדרה הושק לאחרונה בעולם והגיע במהרה גם לישראל: מה רכיב הפרמיום שהצליחה שיאומי להכניס לקדרה שבה בושל ה-Redmi Note 10 ועל מה ויתרו כדי להצליח להציג תג מחיר אטרקטיבי?

Xiaomi Redmi Note 10 (צילום: גד גניר)

הויתור הראשון, אם אפשר לקרוא לו ככה, הוא על חיבור לרשתות דור חמישי. ערכת השבבים של המכשיר היא Snapdragon 678 שאינה כוללת תמיכה ברשתות הללו. מעבר לעובדה שברוב העולם הרשתות הללו עדיין אינן מציעות כיסוי נרחב, קצת קשה כרגע לראות את התועלת בחיבור אינטרנט מהיר במיוחד במכשיר ביניים מסוגו של ה-Redmi Note 10, מלבד אולי בשימוש כנקודת גישה אלחוטית. המכשיר הזה פונה אל אנשים שמחירו של המכשיר נמצא אצלם במקום נמוך יותר בפירמידת הצרכים, אנשים שסביר להניח שממילא לא ישלמו את הסכום החודשי הנוסף הדרוש כרגע לחבילת דור חמש. מה שכן חסר לי זה שבב NFC: לא מעט חברות בישראל הודיעו לאחרונה על כניסתן לעולם התשלומים באמצעות הסמארטפון, אך בהעדר NFC, אין באמת אפשרות לשלם איתו. להגנתו של Redmi Note 10 יאמר שלרוב, מכשירים חדשים ברמת המחיר שלו לא מגיעים עם שבב כזה.

כאלו ניסיתי: Samsung Galaxy Buds Pro

מדובר בטרנד: יותר ויותר יצרניות מתחילות ללטוש עיניים אל שוק אוזניות הפרימיום בעקבות, איך לא,

ה-AirPods Pro של אפל. אחרי יצרניות כמו ג'אברה ו-JBL שהוסיפו לקטלוג שלהן דגמים מתקדמים ויקרים, הגיע לאחרונה גם תורה של סמסונג להציג גרסת דגם פרימיום משלה, ה-Galaxy Buds Pro, שאמור לייצג את הטוב ביותר שסמסונג מסוגלת לו בכל הקשור לאוזניות אלחוטיות.

Samsung Galaxy Buds Pro (צילום: גד גניר)

אוזניות ה-True Wireless הקודמות שסמסונג השיקה, ה-Galaxy Buds Live משכו המון תשומת לב הודות לעיצוב הייחודי שלהן, בצורת שעועית, שאינה נכנסת ממש לתוך תעלת האוזן. ב-Galaxy Buds Pro חזרה סמסונג לעיצוב שגרתי יותר, הכולל ראשי סיליקון אליפטיים. הן נכנסות בקלות לאוזניים, ונשארות שם בצורה יציבה למדי. אין כאן משהו שמאבטח אותן בתוך האוזן, אז אני פחות שקט עם להמליץ לכם לצאת איתן לריצה בערב ברחוב, אבל לכל מטרה אחרת זה יהיה בסדר גמור.

כאלו ניסיתי: Switcher Runner ו-Smart Plug

8 שעות. זהו במצטבר, משך הזמן שעמדתי במהלך השנה האחרונה והמתנתי, בוהה בחלל ושוקע במחשבות, בעודי לוחץ על מתגי התריסים החשמליים בבית עד שיסיימו את מסעם למעלה או למטה. זה לא שיש לי התנגדות עקרונית לבית חכם, להיפך: דוד המים החמים והמזגן מקושרים אצלי לגוגל הום וגם מופעלים אוטומטית באמצעות תזמון מוגדר מראש. יש רמקולים חכמים ברוב החדרים בבית, ואין מבחינתי דרך חזרה מהנוחות שבהפעלת מוזיקה, רדיו או בירור מזג האויר באמצעות פקודה קולית. למרות שהטכנולוגיה קיימת, מהטקס הדו-יומי (כפול מספר התריסים הנגללים בבית) המייגע הזה של ללחוץ על לחצן במשך 10 שניות עדיין לא הצלחתי להימלט. לאחרונה ניתנה לי ההזדמנות להתנסות בפתרון של סוויצ'ר לסוגיה הזאת, ועל הדרך גם לנסות את השקעים החכמים של החברה שמתרחבת לאחרונה בעולמות הבית החכם מעבר למפסקי הדוד החכמים. 

סוויצ'ר ראנר

סוויצ'ר ראנר מגיע כפאנל שלם שמחליף את המפסק הקיים. הוא מגיע בשתי צורות: האחת מותאמת לקופסאות גוויס 3 מקום (מלבנית), והשניה לקופסה 55 (ריבוע). הכל טוב ויפה אם הקופסה בקיר מאכלסת מפסק אחד בלבד. במידה והקופסה מאכלסת בנוסף למתג התריסים גם מתגי תאורה, אין אפשרות להחליף אותה בסוויצ'ר ראנר, והפתרון במקרה כזה הוא לחצוב בקיר מקום נוסף עבורו. כך או כך, המכשיר הזה לא מיועד להתקנה עצמית וצריך להזמין לצורך כך חשמלאי מוסמך. תנאי קבלה נוסף הוא שבקופסה אליה מיועד ה-Runner להכנס, יש "קו 0". איך אנשים שאינם חשמלאים מוסמכים יודעים אם יש או אין להם שם קו אפס? קוראים לחשמלאי מוסמך שיבדוק, ויעביר לכם קו אפס מקופסה סמוכה אחרת בחדר במידת הצורך.

כאלו ניסיתי: Jabra Elite 85t

בספטמבר האחרון, פחות משנה לאחר השקת ה-Elite 75t, הכריזה ג'אברה על אזניות True Wireless חדשות לחלוטין, Elite 85t. מדובר בהשקה חריגה. גם אם בשוק האזניות לו"ז ההשקות אינו מסודר ומובנה כמו בשוק הסמארטפונים, היצרניות נוהגות לרווח קצת יותר את ההשקות שלהן. התזמון הוא לא הדבר היחיד שחריג בהשקה הזאת: במקביל להכרזה על הדגם החדש, קיבל הדגם הקודם, Elite 75t עדכון גרסה שהוסיף לו תכונה מאוד משמעותית, ביטול רעשים אקטיבי. מה כל כך חריג במהלך הזה? העדרו של ביטול רעשים אקטיבי היה אחת מנקודות הביקורת העיקריות על הדגם החדש כשיצא לשוק. ההחלטה להוסיף מנגנון כזה לדגם הקודם, במקביל להשקה של הדגם החדש עשויה ליצור קניבליזציה במכירות ולפגוע בפוטנציאל של ה-85t.

Jabra Elite 85t (צילום: גד גניר)

ניתן לראות בתוספת הזאת כמעין פיצוי עבור מי שרכש את הדגם המתקדם ביותר של החברה לפני מספר חודשים ומצא את עצמו מהר מהצפוי עם הדגם השני בהיררכיית הקטלוג של החברה. בג'אברה סיפקו הסבר שונה קצת: ה-Elite 85t לא באות להחליף את ה-75t. הן מצטרפות אליהן בקטלוג ושני הדגמים ימשיכו להשאר בייצור, כשמעתה והלאה ה-Elite 85t יהיו דגם הפרימיום (בביקונקט סימנו אותן במפורש כמתחרות ב-AirPods Pro של אפל), בעוד ה-75t יהיו דגם המיינסטרים.

כזה ניסיתי: Realme Watch S

במסגרת פלישת המותג Realme לישראל בחודשים האחרונים, נחתו בארץ, לצד הסמארטפונים, גם אזניות ושעונים של החברה. ה-Realme Watch S שהגיע אליי לבדיקה באדיבותה של היבואנית הרשמית רשת באג, הוא השעון השני של החברה. כמו קודמו הוא מתהדר בסט מרשים של תכונות, עם עיצוב מלוטש יותר ומגיע עם מחיר מפתה למדי.

Realme Watch S (צילום: גד גניר)

אחרי שבשעון הראשון שלה שאבה השראה מוגזמת משהו מעיצוב ה-Apple Watch, החליטה הפעם Realme ללכת על עיצוב מקורי, וקרוב יותר לזה של שעונים סטנדרטים: גוף השעון הפך לעגול ואת המסך מקיפה מסגרת עבה יחסית עם שנתות ומספרים. העיצוב אכן מקורי אך קשה לקרוא לו ייחודי. שלא תטעו, איכות ההרכבה גבוהה, גוף השעון עשוי מתכת, אבל הקוים הכלליים די גסים, והמראה עצמו די פשוט. מעבר לכך, בניגוד לשעונים וצמידים רבים בשוק (חלקם אפילו זולים יותר ממנו), תקן העמידות במים כאן הוא IP68 בלבד, מה שאומר שהוא יעמוד ברוב תאונות המים הסטנדרטיות, אבל לא כדאי לצאת איתו לשחיה או להתקלח איתו. פשרה נוספת באה לידי ביטוי במסך: המסך עצמו גדול, בקוטר 1.3 אינטש, אך מדובר במסך IPS LCD, שמתאפיין בצבעוניות פחות עזה וגוון שחור אפרפר משהו בהשוואה למסכי AMOLED. בצד החיובי, המסך הזה מתמודד לא רע עם אור יום ותאורה ישירה. למרות גוף המתכת, השעון עצמו קל למדי (48 גרם). רצועות הסיליקון שלו נוחות וסטנדרטיות, ברוחב 22 מ"מ כך שניתן להחליף אותן בקלות לרצועות אחרות לכשאלו יתבלו או סתם אם בא לכם על משהו אחר. 

כזה ניסיתי: Logitech ERGO M575

קצת יותר מעשור לאחר שהציגה את ה-Wireless Trackball M570, הכריזה לוג'יטק באוקטובר האחרון על יורשו החוקי, ה-ERGO M575. מה הופך את ה-M575 ליורש חוקי יותר ל-M570 מה-MX ERGO, עכבר Trackball אחר של החברה שהושק לפני שלוש שנים? גם המראה החיצוני שנשאר כמעט זהה, אבל בעיקר הגישה: בעוד ה-MX ERGO היה עכבר פרימיום, בעיצוב בתכונות ובמחיר, ה-ERGO M575 הוא בסיסי יותר ואמור לתת מענה למי שרוצה לרכוש עכבר Trackball מבלי לקרוע את הכיס.

ERGO M575 ומאחוריו M570 (צילום: גד גניר)

עכברי Trackball מגיעים במגוון צורות כאשר ההבדל העקרוני בצורות האלו הוא במיקום הגולה וכפועל יוצא מכך באצבעות שאיתן שולטים בה. לוג'יטק ניסתה את כל הצורות: גולה בצד ימין, במרכז, ובסוף, ב-2010נסגרה על גולה בצד שמאל המופעלת באמצעות האגודל. כאחד שניסה את כל התצורות האלו, אני יכול להעיד שזו אכן הכי נוחה, אולם זה רק בגלל שהתמזל מזלי להיות ימני. כמו כמעט כל עכברי ה-Trackball שלוג'יטק אי פעם השיקה, גם ERGO M575 מדיר את אוכלוסיית האיטרים ואין שום דרך נוחה להשתמש בו ביד שמאל.

כזה ניסיתי: Bissell Croswave Max

קשה לי לראות את עצמי חוזר לחיים שלפני שואב האבק האלחוטי. הקונספט לא מושלם אבל בסופו של דבר הוא מאוד מקל על החיים של מי שקץ בשימוש במטאטא ויעה. ועדיין, ישנם מפגעים שלא תחלמו לנסות להתקרב אליהם עם השואב האלחוטי, בעיקר מפגעים לא יבשים כמו בוץ, מיצים/רטבים שנשפכו על הרצפה, או סתם שאריות אוכל. האתגרים האלו דורשים סוג חדש של מכשירים, שהפכו לפופולריים בשנתיים האחרונות בקבוצות הדילים בטלגרם ופייסבוק: שואבים אלחוטיים משולבים המסוגלים גם לשטוף את הרצפה. אחד מהם, ה-Crosswave Max, הדגם המתקדם ביותר של Bissell, הגיע אליי בתקופה אידיאלית לבדיקת מוצר שכזה: בסגר עם שלוש בנות, אחת מהן בת שנתיים שמתעקשת לאכול לגמרי לבד.

Bissell Crosswave Max (צילום: יח"צ)

אם שואבי אבק אלחוטיים דחקו הצידה את המטאטא, הרי ש-Bissell Crosswave Max מגיע כדי להחליף את כל מה שנע בסקאלה שבין ניגוב הרצפה באמצעות מגבון לח ועד ספונג'ה. בשנים האחרונות ישנה זילות מסוימת בשימוש בפועל "שוטף": שואבים רובוטים (ופה ושם גם שואבים אלחוטיים) טוענים שהם "שוטפים" את הרצפה באמצעות מיכל המטפטף מים על משטח בד, כשבפועל, את הפעולה הזאת ניתן לכל היותר להגדיר כ"ניגוב". Bissell Crosswave Max באמת שוטף, בואכה מקרצף: כמו שואבים אלחוטיים, הוא מצויד במברשת מסתובבת, רק שכאן מוזרמים עליה מים וחומר ניקוי. המברשת מקרצפת את הרצפה, והמים המלוכלכים נשאבים למיכל איסוף.

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy S21 Ultra

בשנים האחרונות פורחת תת קטגוריה חדשה בשוק הסמארטפונים, מכשירי פרימיום. מה מוגדר כמכשיר פרימיום? מכשיר שמוכרז לצד מכשירי הדגל הרגילים של אותה יצרנית, גונב את ההצגה ומושך את כל הכותרות. כיאה למכשירי פרימיום, הם גם מתומחרים משמעותית יותר ממכשירי הדגל הרגילים וברוב המקרים הם לא הופכים לדגם הנמכר ביותר של אותה יצרנית, אבל מייצרים את הבאז הדרוש כדי לגרום לקונים לבוא ולרכוש מכשירים שמתאימים יותר לתקציבם. בשנה שעברה, אפל השיקה את iPhone 11 Pro, ו-Pro Max, שהביאו איתם חידושים מסעירים בעיקר בתחום הצילום. הקהל האמריקאי והאירופי הריעו בהתלהבות, נהרו בהמוניהם לחנויות ורכשו את ה-iPhone 11 הסטנדרטי, שהפך לדגם הסמארטפון הנמכר ביותר בעולם במהלך 2020. דגמי ה-Pro התברגו למקום השלישי בדירוג הזה בשוק האמריקאי בלבד. סקרנים מי היה במקום השני? iPhone SE 2020, המכשיר המוזל של אפל.

Samsung Galaxy S21 Ultra (צילום: גד גניר)

אם צריך לשים את הנקודה על הרגע שבו מכשירי פרימיום הגיחו אל חיינו, הרי שזה היה עם השקת ה-iPhone X, לצד מכשירי ה-iPhone 8. יצרניות מכשירי האנדרואיד קיבלו את ההשראה לה היו זקוקות, ובזו אחר זו השיקו מכשירי פרימיום משלהן לצד מכשירי הדגל: שיאומי, וואנפלוס, וגם סמסונג, ששנה שעברה הציגה את

ה-Galaxy S20 Ultra. בניגוד למכשירים של אפל, הוא לא הצליח להתברג לחמישיה הראשונה של הדגמים הנמכרים ביותר, אבל זה לא מנע מסמסונג להציג את ממשיך דרכו השנה: Galaxy S21 Ultra.