כזה יש לי: סוני MiniDisc MZ-NF610

לראשונה מזה זמן רב, החלטתי לשבור את רצף הפוסטים על מוצרים שניסיתי, ולספר לכם קצת על ההיסטוריה האישית שלי. טוב, לא ממש ההיסטוריה האישית *שלי*, אלא על החפיצים באמצעותם האזנתי למוזיקה במהלך חיי. מה שגרם לי להחליט לעשות כזה דבר הוא מיני דיסק שקיבלתי השבוע מידידה טובה ושלא היה לה צורך בו. לפני שנצלול אל תוך המיני דיסק הספציפי שאני קיבלתי, בואו נעשה סקירה היסטורית קצרה. המיני דיסק הגיח לראשונה לאויר העולם בשנת 1992 ביפן, כפורמט מדיה חדש שפותח על ידי חברת סוני ונועד להחליף את הקסטות האנלוגיות המיתולגיות (קומפקט דיסקים לא באמת החליפו קלטות מאחר ובתקופה זו צורבים עדיין לא היו משהו שניתן למצוא בכל בית). הפורמט הזה התפתח למעשה כסוג של פורמט חסכוני וזול יותר מה-DAT שפותח גם הוא על ידי סוני מספר שנים לפני כן, אך בשל התרסקות הדולר בשנים אלו אל מול שער היין, מחיר המדיות עצמן והנגנים שעשו בהן שימוש זינק לסכומים שלא היה סיכוי שמישהו יהיה מוכן לשלם.

מדיית מיני דיסק (צילום: גד גניר)

כאמור, בשנת 1992 הוצגו מדיות המיני דיסק הראשונות, וגם נגן המיני דיסק הנייד הראשון של סוני, ה-MZ-1. בנוסף, בשנה זו הוצג גם האלבום הראשון למכירה בפורמט זה, אלבום ה-MTV Unplugged של מאריה קארי. מיני דיסקים זכו לפופולריות גדולה יחסית ביפן בלבד, בעוד בשאר העולם הם לא הצליחו להמריא, למרות ניסיונותיה של סוני להרחיב את קהל המשתמשים אפילו במחיר אישור ליצרניות אחרות כמו JVC, פיוניר, שארפ, פנסוניק וקנווד לייצר נגנים אשר עושים שימוש בפורמט זה.

מה היה כל כך טוב ומיוחד במיני דיסקים? הם שילבו את הטוב שבכל העולמות, לפחות בתקופת השיא שלהם. מאחר ומדובר בפורמט דיגיטלי, ניתן היה להקליט על המדיות שירים בצורת רצועות, כמו על דיסקים רגילים. בנוסף, ניתן היה למחוק אותם ולעשות בהם שימוש מחדש, כמו בקסטות. המדיות עצמן היו קטנות פיזית ועמידות הרבה יותר הן מקסטות והן מדיסקים. ההקלטה על מדיות המיני דיסק בוצעה בפורמט ATRAC הייחודי והמתנשא של סוני, אשר דוחס קבצי מוזיקה על ידי הסרת צלילים שממילא אינם נשמעים על ידי האוזן האנושית. יתרון נוסף – בניגוד לדיסקים רגילים, המיני דיסקים היו רגישים פחות לרעידות וזעזועים, בשל תכנון של הנגנים כך שישמרו Buffer גדול יחסית של מוזיקה, כך שגם אם הנגן מזדעזע, הוא ממשיך לנגן באופן חלק.

מיני דיסק MZ-NF610 (צילום: גד גניר)

הפורמט הזה נקבר סופית  ורשמית על ידי סוני בחודש מרץ בשנה שעברה כאשר הודיעה שהיא מפסיקה לייצר מכשירים אשר תומכים בו. בפועל, הפורמט הזה מת קרוב לסוף המילניום הקודם, עם הפיכת צורבי הדיסקים הביתיים לנפוצים יותר, וכמובן עם השקת נגני ה-MP3 הראשונים.

כזה יש לי: מתאם ווליום KOSS VC/20

בפוסט על ה-Superlux HD330 סיפרתי לכם שכבל האוזניות קצר לי מדי, כשאני מחבר אותו לתחנת העגינה של המחשב במשרד. ובכן, לכל בעיה פתרון, ובמקרה שלי, הפתרון חייב להיות מתחכם. לזכותי ייאמר שבהתחלה דווקא הלכתי על הפתרון הפשוט והזול, וקניתי כבל עם חיבור אוזניות סטנדרטי 3.5 מ"מ, באורך של מטר. בגלל שהלכתי על כבל זול מאוד, קיבלתי תמורה הולמת: איכות השמע באוזניות ירדה פלאים, ברמה כזאת שממש הפריע לי להמשיך לשמוע ככה מוזיקה. חזרתי לאיביי, וחיפשתי כבל איכותי יותר. לא הצלחתי למצוא כבל איכותי במחיר שנראה לי הגיוני, אבל אז נתקלתי ב- Koss VC/20.

אין כאן יותר מדי הפתעות, זה רק כבל באורך של מטר, שבקצהו שלט (בגודל של אגודל בערך), שיש בצידו וסת עוצמת שמע, בחלקו התחתון ממוקם קליפס שנועד להצמדה לבגד או למכנס וזהו, 38 ₪ בסה"כ. לשמחתי, Koss היא מותג איכותי יחסית, ואכן, כשחיברתי את ה-VC/20 לתחנת העגינה ולאוזניות, איכות השמע נשמרה. האפשרות לשלוט על הווליום ישירות מהכבל היא בונוס מיוחד לעצלנים כמוני.

את הקליפס עיקמתי באופן שלא ניתן להשתמש בו יותר, כבר ביום הראשון שבו השתמשתי ב-VC/20. הצמדתי אותו למכנס ואז החלטתי לקום מהכסא מבלי לזכור שהוא שם בכלל. מלבד התקרית המצערת הזאת, הכל עובד נפלא בחצי השנה האחרונה שבה אני משתמש במתאם הזה. מומלץ בחום.

כזה יש לי: קייס UAG ל-Samsung Galaxy S4

אתנחתא קלה מגאדג'טים "כבדים", לטובת פוסט על הקייס הנוכחי שמגן על הגלאקסי אס 4 שלי. מדובר בקייס של חברת UAG, או בשמה המלא: Urban Armor Gear. את הקייס הזה הזמנתי יום לפני שהזמנתי את ה-OtterboxDefender, עליו סיפרתי לכם בפוסט אחר.

UAG Case (צילום: גד גניר)

אמנם כבר בטח שמתם לב לחיבה המיוחדת שיש לי להזמנת קייסים מאיביי, אולם להזמין שני קייסים יום אחר יום זה יותר מדי אפילו בשבילי. אז למה בכל זאת עשיתי זאת? ובכן, עם ההזמנה של ה-UAG קרה לי משהו שלא קרה לי מאז ומעולם באיביי. הזמנתי את הקייס, שילמתי עליו (בערך 10 דולר), קיבלתי אישור הזמנה ואפילו מספר מעקב לדואר. יום למחרת כאשר נכנסתי להיסטוריית הקניות שלי באיביי, גיליתי שלא ניתן להיכנס ל-Listing הספציפי של ההזמנה הזאת, ושלמעשה הוא נמחק מהאתר. בדיקה קצרה בתיבת הדוא"ל שלי גילתה מייל המספר שהמכירה הזאת אכן נמחקה, אולם לא בוטלה. מה שאומר שאם ירצה השם (איביי לא השתמשו בביטוי הזה במקור), המוצר ימשיך את דרכו הארוכה מסין אליי, אם כי המכירה עצמה נמחקה. זאת משום שהיא מפרה את כללי השימוש של איביי, שאינם מפורטים במייל עצמו. מה שכן אמרו לי במייל היה מרגיע מאוד: שבמידה והקייס לא יגיע אליי בסופו של דבר, או שאקבל משהו אחר ממה שהזמנתי, אוכל להגיש תלונה ולקבל את כל כספי בחזרה. בסופו של דבר אכן קיבלתי את הקייס, בערך שלושה שבועות אחרי ההזמנה.

חייב כזה: Asus Transformer Book T100

אם אתם עוקבים באופן קבוע אחרי הבלוג הזה, בטח שמתם לב למשהו חדש בכותרת. לאלו מכם שלא הבחינו, הרשו לי להכיר לכם את "חייב כזה", חפיצים שניסיתי ולא רק עניינו אותי, אלא כאלו שאני מאמין ומקווה שאקנה יום אחד. אם תרצו, אתם יכולים לקרוא לזה בחירת העורך, אם כי לדעתי "חייב כזה" (ואני אפילו שוקל לצרף לו כמה סימני קריאה כאלו "!!!!!!!11"), משקף יותר את המסר שאני רוצה להעביר. לאור ההקדמה הזאת, אני מניח שהבנתם כבר מה דעתי על ה-Asus T100 אבל כדי שנוכל להמשיך כרגיל, נעמיד פנים שעדיין לא שמתם לב לספוילר הזה.

Asus Transformer Book T100 (צילום: אתר יצרן)

אסוס היתה מאז ומעולם יצרנית פורצת דרך וחנכה תצורות חדשות של חפיצים שאומצו לאחר מכן גם ע"י יצרניות אחרות. דוגמא טובה לכך היה ה- Asus Eee PC שהיווה סנונית ראשונה במתקפת מחשבי הנטבוק, סוג של מחשבים ניידים חלשים (רובם מבוססי מעבד ה-Atom של אינטל על דגמיו השונים) וקומפקטיים יחסית היודעים לגלוש באינטרנט (ולכן נקראים “Netbook”) ולא הרבה מעבר לכך. התצורה הזאת היתה הדבר החם ביותר בשוק המחשבים הניידים בין השנים 2008-2010, וגוועה ב-2011 עם התגברות הפופולריות של האייפד וטאבלטים מבוססי אנדרואיד. אסוס, שהיתה מזוהה יותר מכל עם נטבוקים, זיהתה בזמן את המגמה בשוק, ופנתה לאפיקים אחרים: טאבלטים מבוססי אנדרואיד (ובתוכם גם סדרת הטרנספורמר) למי שמעוניין בעיקר בגישה לרשת באמצעות מגע. מצד שני, בשלב מאוחר יותר, היתה אסוס אחת החברות הראשונות להציג אולטראבוקים, למי שעדיין חייב את Windows כמערכת הפעלה, לא מוכן להתפשר על ניידות ומשך פעולת סוללה, ומוכן לשלם על זה קצת יותר.

כזאת יש לי: אפליקציית Fweather Widget

האמת שאת האפליקציה הזאת הכירו לי מזמן, לפני חצי שנה בערך, אבל רק בימים הקפואים האחרונים היא התחילה להתנהג בצורה הרבה יותר מעניינת. עקב התעניינות יוצאת דופן לגביה, לאחר שפירסמתי צילום מסך ממנה בפרופיל הפייסבוק שלי, החלטתי לספר לכם כאן עליה.

חנות האפליקציות Play של גוגל עמוסה בווידג'טים שמטרתם הצגה ססגונית ומרשימה של מזג האויר. ישנן אפילו יצרניות מכשירי אנדרואיד (בייחוד HTC במכשיריה הותיקים יותר) שהפכו את אנימציות מזג האויר על המסך לאחד הדברים החשובים והמושקעים ביותר במכשירים שלהן.

האפליקציה Fweather לוקחת את הטרנד הזה וזורקת אותו לפח. אין כאן מידע שימושי על מזג האויר. בשביל זה יש את אפליקציות מזג האויר ה"אמיתיות". כאן, כל מה שתקבלו הוא כיתוב עצבני, נירגן וגס רוח, שמספר לכם מה מזג האויר בדרך ייחודית ושונה.

הנה לכם מספר דוגמאות:

אגב, האפליקציה לא גועלית רק ביחס למזג האויר, היא גם מאוד לא נחמדה למשתמש, ואם אתם רוצים לרענן את הווידג'ט כדי לקבל מידע עדכני על מזג האויר, תקבלו את ההודעה הבאה:

זה הכל, לא מתוחכם במיוחד, אבל בהחלט משעשע.

את Fweather תוכלו להוריד מה-Play בחינם, בקישור הבא, בתנאי כמובן שאתם משתמשים במכשיר מבוסס אנדרואיד. אם אתם אנשי אייפון, תאלצו לנסות להרגיז בכל כוחכם את Siri, ולראות אם אתם מגיעים לתוצאות דומות.

כזאת יש לי: אפליקציית Pocket

נדירים הפוסטים שתפגשו כאן העוסקים באפליקציות. מה לעשות, אפליקציות (ובייחוד אפליקציות חינמיות) לא באמת דורשות שיכתבו עליהן משהו. כל אחד יכול להוריד את האפליקציה, לנסות אותה בעצמו ולהחליט אם להמשיך להשתמש בה, להשאיר אותה סתם ככה על המכשיר ולשכוח ממנה, או להסיר אותה מיד תוך סינון "מי צריך את זה בכלל?".

האפליקציה עליה אני רוצה לספר לכם היא אפליקציית Pocket. למה אני רוצה לספר לכם עליה? כי מדובר באפליקציה שמבחינתי מצדיקה את הצורך בטאבלט, לא פחות מזה. במילים אחרות, ללא Pocket, אין לי מה לעשות עם הטאבלט שלי. מה היא עושה ולמה היא כל כך נפלאה? לזה נגיע אחרי שאסביר לכם למה בעצם עכשיו זה הזמן הטוב ביותר לדבר עליה (ולא, לא נגמרו לי הנושאים לכתוב עליהם אם דאגתם).

לפני שלושה ימים פורסמה ידיעה ב-Mashable, המספרת כי נודע להם שפייסבוק בוחנת דרכים לאפשר לגולשים לשמור לקריאה מאוחרת יותר, סטטוסים ולינקים שמפרסמים החברים שלנו. מארק צוקרברג תיאר בזמנו את פייסבוק כעיתון מותאם אישית, והפונקציונליות הזאת אמורה לקרב את פייסבוק אפילו יותר לתיאור הזה. יש הרבה היגיון בהוספת היכולת לשמור קישורים וכתבות לאח"כ. מי מאיתנו לא חווה את הסיטואציה שבה הוא שולף את הטלפון, נכנס לפייסבוק ונתקל במאמר מעניין ששיתף אחד מחבריו, אבל אין לו את הזמן או הסבלנות לקרוא אותו באותו הרגע?

אם אתם מבינים על מה אני מדבר, ומסכימים איתי, יש לכם שתי אפשרויות. האחת, לחכות ולראות מתי פייסבוק תשיק את האופציה הזאת בתוך האפליקציות שלה ובאתר הרגיל, והשנייה, להוריד את אפליקציית Pocket כבר עכשיו, ולהנות מאותה אפשרות בדיוק, עם כמה תוספות מעניינות.

אז איך זה עובד? ראשית כל אתם צריכים להתקין את Pocket על המכשיר הסלולרי שלכם. נכון לכתיבת שורות אלו, אני יודע שיש ל-Pocket אפליקציות המותאמות ל-iOS, ואנדרואיד, והבנתי שיש אפילו קליינטים לא רשמיים ל-Pocket ב-WP8. לאחר שתפתחו חשבון משתמש משלכם, ותתקינו, אם תרצו, גם את האפליקציה כתוסף לדפדפן הכרום שלכם (אני די בטוח שיש כזה גם לפיירפוקס אם אתם מסוג האנשים הזה) תוכלו לצאת לדרך.

כזה יש לי: Otterbox Defender Case

מאחר ומדובר בפוסט השלישי (וישנו עוד אחד בדרך) העוסק בקייס לטלפון, הגיע הזמן להודות: יש לי בעיה נפשית קלה. "קלה" מאחר והנזק הנגרם מהבעיה הזאת הוא מינורי, רוב הקייסים שאני קונה זולים מאוד, ואם אתם קוראים את הפוסט הזה וחושבים על הסיגריה הבאה שתעשנו, אז בעיית ההתמכרות שלכם  חמורה יותר גם מבחינה בריאותית וגם מבחינה כלכלית. עכשיו, אחרי ניסיון כושל לגרום לכם להרגיש לא בסדר עם זה שאתם שופטים אותי, אפשר לגשת לעיקר: Otterbox Defender.

Otterbox Defender צילום: גד גניר

אם טרם יצא לכם להכיר, Otterbox הוא אחד המותגים הותיקים והמוכרים בתחום הדי חדש של קייסים ממותגים (לפני 2007 ועליית הפופולריות של הסמארטפונים, המותג המוכר היחיד בתחום היה Krusell) לטלפונים סלולריים. ככלל, Otterbox מייצרת קייסים עמידים ואיכותיים מאוד לטלפונים המתקדמים והנפוצים בשוק. סדרת Defender, היא סדרת קייסים קשיחים במיוחד שנועדו להגביר את הסיכוי של הטלפון שלכם לשרוד נפילות אקראיות, מכות ושאר סוגי זעזועים. הקייסים האלו בנויים משלושה חלקים: "כלוב" המורכב למעשה משני חלקים- חלק אחורי, ופלסטיק מגן שקוף מקדימה. שני החלקים נסגרים על הטלפון עצמו, והחלק השלישי שעוטף את הכלוב הוא כיסוי גומי קשיח. גם בתוך הכלוב עצמו ישנו חומר רך שנועד לספוג חלק מעוצמת המכות שהמכשיר עלול לקבל. 

שלוש שכבותיו של Otterbox Defender צילום: גד גניר

פעם, Otterbox היו מציעים קייסים בצבעים מפתיעים ומרגשים כמו לבן, אפור, סגול, כחול או שחור, כמו שאני בחרתי. כיום יש להם סדרות חדשות של קייסים, עם הדפסי קומנדו, קשקושים צבעוניים, צילום של ענפים, ושאר דוגמאות אחרות לחוסר טעם משווע של המעצבים שם.

כזה יש לי: פלאש למצלמה Nikon SB400

קצת משונה לכתוב כאן על פלאש למצלמה ולהתייחס אליו כאל חפיץ. ובכל זאת, הוא שחור, קטן, מופעל ע"י סוללות, מגיע בתוך קופסא עם קרטונים בפנים, עולה סכום שנראה לא הגיוני ביחס למימדים שלו, ולכן, אפשר להגיד שהוא עונה על התנאים הדרושים כדי להיכלל בתוך ההגדרה הזאת.

Nikon Speedlight Sb-400 (צילום: גד גניר)

נתחיל מההיסטוריה. לידיעתכם, ההיסטוריה מאורגנת אצלי בצורה מאוד שיטתית. לדוגמא, מלחמת לבנון השניה תיזכר אצלי תמיד כמלחמה שביום השני שלה קניתי את ה- Sony Ericsson W800i שלי. שיטת הארגון הזאת עובדת מצוין גם בגישה לזכרונות על אירועים בחיים האישיים שלי: אני זוכר את עצמי מסתובב בירח הדבש שלי עם אשתי בתאילנד ומחפש מחליף לאייפון 2 שלי שנקנה שנתיים וחצי קודם לכן, יום לפני שיצאתי למילואים. את השנה השנייה שלי באוניברסיטה חנכתי עם המחשב נייד הראשון שלי, HP Pavilion tx2620ej Entertainment,עם מסך מגע מסתובב (פעם קראו למחשבים האלו קראו "טאבלט פי סי" לפני שהגיע האייפד ושדד מהם את התואר הזה). וכך אנחנו מגיעים להחלטה שלי, אי שם בשנת 2008, לקנות את מצלמת ה-DSLR שלי, Nikon D60. את ההחלטה הסופית על הקנייה קיבלתי בזמן שהייתי בצימר, עם אשתי, יומיים לאחר שהצעתי לה נישואין.

Nikon D60 (קרדיט: יח"צ)

המעבר ממצלמת סופרזום (Canon Pwoershot S5 אם אתם שואלים), למצלמתDSLR  היה סוג של שוק תרבותי, במובן החיובי: צלמים חובבים שעושים את המעבר הזה, נהנים מהנקישה של המראות בכל צילום, מהתחושה שמדובר באביזר "מקצועי" (אפילו שמדובר ב-DSLR ברמת כניסה בלבד), וכמובן מהשיפור המשמעותי באיכות התמונה הנובע מעדשות איכותיות יותר וחיישן גדול יותר. ולמרות זאת, השיפור לא היה משמעותי מספיק. עדיין, כדי להגיע לתמונות חדות ומרשימות, הייתי צריך לצלם מספר צילומים עד שהייתי מגיע לתמונה המושלמת. בחוץ, באור יום, התמונות שצילמתי עם המצלמה שלי נראו מעולה, אבל זה לא היה מבחן אמיתי, מאחר ומדובר בתנאים אופטימליים לכל מצלמה. בתנאי אור מאתגרים יותר, כמו צילום בתוך בית, בערך 10% מהתמונות שהייתי מצלם היו יוצאות טוב. כל השאר- מטושטשות ומאכזבות. הקניות שבאו לאחר קניית המצלמה, נועדו בין השאר, להביא אותי למצב בו חלק גדול יותר מהתוצאות משביע את רצוני. כך קניתי את העדשת הסיגמא 18-200 (Sigma 18-200mm f/3.5-6.3 DC OS HSM ) שלי שכללה מייצב תמונה אופטי, שבו תליתי תקוות רבות, תקוות שלא ממש מימשו את עצמן. שנה לאחר מכן, ב-2011, מספר שבועות אחרי שבתי נולדה, קניתי את העדשה השניה, הפעם זו היתה עדשת פריים של ניקון (AF-S DX NIKKOR 35mm f/1.8G), עם אורך מוקד קבוע וצמצם רחב במיוחד שאמור לאפשר כניסת כמות גדולה של אור לחיישן לפרק זמן מאוד קצר, ובכך לגרום לתמונה להיות חדה יותר, אך גם כאן לא הגיע השיפור שחיכיתי לו.

כזה יש לי: קייס גיימבוי לוואן איקס

מה כבר אפשר להגיד על קייס שעולה 4 דולר? לא הרבה, זה הולך להיות פוסט של תמונות בעיקר, אבל אם אני חייב (ואני לא, אבל בכל זאת) אספר לכם שזהו קייס שעשוי מפלסטיק פשוט למדי בגימור מבריק. הוא מחזיק מעולה את הטלפון ויושב עליו בצורה טובה. השוליים שלו קצת גבוהים יותר מקו המסך כך שהוא מוגן יחסית משריטות אם מניחים אותו על המסך. השוליים לא מכסים את חלקו העליון או התחתון בצורה מלאה אבל זה לא ממש מפריע. המצלמה מוגנת גם היא ע"י שוליים גבוהים יחסית, למרות שההגנה הזאת גם הופכת את פתח העדשה למלכודת אבק.

קייס גימבוי (צילום:גד גניר)

ההדפס של דוגמת הגיימבוי נראה מצוין ואמין מאוד, מרחוק הוא נראה תלת מימדי והוא בהחלט מושך תשומת לב. אני מניח שכל המוכרים באיביי שמוכרים את הכיסוי הזה משיגים אותו מאותו יצרן עלום שם, שמייצר דוגמאות נוספות כמו מצלמת וינטג' (וגם מצלמת אינסטגרם לגרופים של האפליקציה), שני סוגי קלטות, טייפ בומבוקס, ועוד כמה דוגמאות אחרות.

קייס גימבוי (צילום:גד גניר)

למי הקייס מומלץ? למי שרוצה למשוך תשומת לב. להערכתי (לא ניסיתי לבדוק בפועל), הגנה אמיתית הוא לא מספק ולכן אם אתם נוטים להפיל את הטלפון מהיד, אני ממליץ לכם לחפש קייסים אחרים. כמו כן, אין לי רשמים עדיין לגבי כמה זמן מחזיק מעמד ההדפס מאחור, וגם לא יהיו לי בקרוב כי הטלפון שעבורו נועד הקייס הזה הלך כידוע לעולמו. כמובן שהקייס הזה זמין בגרסאות אחרות עבור מכשירים אחרים, באותה רמת מחירים נמוכה, כך שאם אתם בעניין, נסו לחפש באיביי Gameboy Case יחד עם שם דגם הטלפון שלכם.

כאלו יש לי: Sony MW600

אחת הרכישות הראשונות שביצעתי באיביי , כמה מפתיע, היתה אוזניות בלוטות' (Jabra BT620s, למי שמתעניין). באותה תקופה עדיין הסתובבתי עם טלפון מדגם נוקיה N73, שזה עתה קיבל עדכון למערכת ההפעלה (הנוראית) שלו, שהוסיף לו תמיכה ב-A2DP, פרופיל שמע סטריאו בבלוטות'. בגדול, אלו היו אוזניות מצויינות, נוחות וקלות על האוזניים, ואיכות השמע בהן היתה מפתיעה לטובה, ביחס לעובדה שמדובר באחד הדגמים הראשונים בשוק של מוצר מסוג זה. יחד עם זאת, הן לא היו אמינות במיוחד: בחיבור ל-N73 (וגם בחיבור למתאם בלוטות' שעליו כתבתי כאן) נתקלתי בניתוקים ובשינויי קצב, כך שלעיתים המוזיקה נשמעה דרך האוזניות מהירה מדי או איטית מדי, עד שהתייצבה לאחר כמה שניות. שנה לאחר הקנייה של האוזניות, כאשר התייאשתי סופית מה-N73, וקניתי אייפון, הפסקתי להשתמש באוזניות האלו מאחר והאייפון הראשון עדיין לא תמך בפרופיל A2DP (דבר שהשתנה הודות לפאצ' שהתקנתי על המכשיר מאוחר יותר).

השנים חלפו, ואיתן גם מקורות השמע אותם ניסיתי לשמוע באמצעות האוזניות. חיברתי אותן ל-iPhone 3GS, סמסונג גלאקסי אס1, 2, ולעוד כמה מכשירים ששכחתי בדרך. בכל פעם התוצאה היתה זהה, ההפרעות ושינויי הקצב היו שם, והפכו את ההאזנה בהן למייאשת. כאשר הגעתי לאיביי, זו היתה הפעם הראשונה שבה ניסיתי לחבר אותן ל-HTC One X. בשלב הזה זה נראה היה כאילו הן הגיעו לסוף דרכן. הניתוקים הפכו להיות תכופים הרבה יותר ופשוט לא ניתן היה להאזין בהן בצורה סבירה למוזיקה. ואז התחילו החיפושים אחר אוזניות מחליפות. החיפושים לא נמשכו הרבה זמן, והובילו די במהירות אל Sony MW600. 

קצת קשה לי לקרוא להן אוזניות. החלק העיקרי כאן הוא למעשה מקלט בלוטות', מכוסה בכפתורים, שיש לו כניסת 3.5 מ"מ. בתוך האריזה מגיעות גם אוזניות In-Ear של סוני, עם כבל קצרצר (סוני לא תכננה שתשתמשו באוזניות האלו באופן חוטי קונבנציונלי, ובצדק), ומטען קיר, עם חיבור MicroUSB (יחי הסטנדרט!).