כזאת ניסיתי: שירי

ביולי 2016 נחתם הסכם היסטורי: הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות, בתיווכו של איגוד האמנים בהסתדרות, הגיעו להבנות עם הפינג'אן הדיגיטלי, עמותה ללא כוונות רווח שמטרתה להנגיש את המוזיקה הישראלית לקהל רחב ככל האפשר באמצעות טכנולוגיה מתקדמת. העמותה שהוקמה ע"י אריאל הורוביץ, דני רובס, יא יא כהן אהרונוב ואהובה עוזרי ז"ל הציבה בקיץ 2016 תאריך יעד שאפתני להשקת אפליקציית מוזיקה, "אחרי החגים". כמעט שלוש שנים לאחר מכן, החזון התגשם סוף סוף בדמותה של "שירי", אפליקציית המוזיקה העברית הראשונה. הספריה הלאומית סיפקה את הגישה לאוסף המוזיקה העברית העצום שלה, משרד התרבות פרס את חסותו על המיזם והחל מהשבוע ניתן להוריד את שירי מחנויות האפליקציות של אפל וגוגל. האם שירי תגרום לכם לבטל את המנויים שלכם לספוטיפיי, דיזר או אפל מיוזיק?

שירי (צילום: גד גניר)

התשובה היא חד משמעית לא, עוד לפני שנכנסים לשאלות של איכות האפליקציה. שירי שונה קצת בקונספט שלה משירותי המוזיקה שרובנו מכירים, ודומה יותר לשירות מוזיקה שעדיין אינו זמין בישראל, פנדורה. פנדורה הוקם בתחילת המילניום כשירות שמנסה לזהות את הטעם המוזיקלי של המשתמשים, ולהציע להם מוזיקה אשר קולעת לטעם שלהם. בבסיסה של פנדורה של אותם ימים עמדו כמה כללים סאדיסטיים: בשלב הראשוני נדרשו המשתמשים לבחור אמנים לפיהם יבנה האלגוריתם שעומד בבסיסו של השירות את רשימת ההשמעה, אך האמנים שנבחרו אף פעם לא היו מושמעים, רק מוזיקה שדומה למוזיקה שמציעים האמנים הללו. מעבר לכך, היתה כמות מוגבלת בלבד של פעמים שניתן לדלג קדימה על פני שירים. ולמרות ההגבלות הדרקוניות היו לפנדורה שני יתרונות חשובים: היא היתה חינמית, ואכן ידעה להציע מוזיקה שקולעת היטב לטעם של המשתמשים.

כזאת ניסיתי: Spotify

לא קלים הם חייהם של המאמצים המוקדמים בארץ. מדינת ישראל, סטארטאפ ניישן ומורשת של חדשנות היא שוק מיניאטורי במונחים גלובאליים, שכניסה אליו דורשת השקעה לא מבוטלת בשינויים והתאמות. כשמדובר בגאדג'טים, הקושי הוא בהטמעת עברית במערכת ההפעלה ובממשק. כשמדובר בשירותי הזרמת מוזיקה, סרטים וסדרות, אל ההשקעה הזאת מצטרף גם הצורך בהוספת תכנים שמותאמים לשוק המקומי. שיקולים נוספים כמו מבנה השוק והבעלויות על זכויות יוצרים נוספים גם הם אל ערימת הקשיים האלו מה שיכול להסביר מדוע ענקית כמו Spotify התעכבה כל כך הרבה זמן לפני שנכנסה רשמית לישראל.

מסך הבית של Spotify (צילום: גד גניר)

הקשיים הללו לא הרתיעו חובבי מוזיקה שרצו להנות משירותיה של ספוטיפיי לפני שזו הסכימה לפתוח את הקטלוג שלה בפני מאזינים מישראל. ארגז הכלים של אותם מאזינים כלל רכישה ב-ebay של כרטיסי שימוש ב- Spotify, שימוש בתוכנות VPN וכמובן השקר השחוק ביותר בהגדרות המשתמש בשירות ("אני? מה פתאום מישראל? אני מארה"ב"). לפני כחודש ושבוע ההמתנה הסתיימה, ולאחר חודשים של שמועות והדלפות, ספוטיפיי הפכה לזמינה לשימוש בישראל. בניגוד לנטפליקס שנכנסה אל שוק הזרמת הסדרות והסרטים בישראל כשחקן בינלאומי ראשון ויחיד, לספוטיפיי חיכו בישראל Tidal ,Apple Music ו-Deezer (כמו גם שירותי המוזיקה המקומיים Cellcom Volume ו- MusiX של פלאפון). כעת, כשהסתיימה ההמתנה הארוכה מנשוא לשירות מוזיקה נוסף שעולה כמעט אותו הדבר כמו קודמיו ומציע על הנייר פחות או יותר את אותו הדבר (אבל זוכה להערכה ובאזז גדול בהרבה מהשאר) הגיע הזמן לנסות להעביר אל ספוטיפיי את האחריות להשמיע לי את מה שאני אוהב ודברים שאני עשוי לאהוב.

כזאת ניסיתי: DEEZER

חידה: איך קוראים לשירות מוזיקה שבתחילת שנות ה-2000 הציע למשתמשים גישה חופשית לעשרות אלפי קבצי מוזיקה, צבר פופולריות, הסתבך עם גורמים בתעשיית המוזיקה, נסגר ונפתח מחדש במתכונת חדשה ולגיטימית? אם התשובה שלכם היא "נאפסטר, ברור, הרי זו בטח לא שאלה מתחכמת שהפאנצ' שלה הוא שיש עוד שירות מוזיקה שהתחיל ככה", אז אתם טועים. שירות המוזיקה DEEZER שהשיק לפני כחודשיים את פעילותו הרשמית גם בישראל, התחיל את דרכו כשירות בשם Blogmusik ובניגוד לנאפסטר, התבסס על הזרמה של שירים, ולא על הורדה שלהם. היזם שעמד מאחוריו, בחור צרפתי יהודי בן 23 בשם דניאל מהרלי לא טרח להתעסק בזוטות כמו זכויות יוצרים, ואכן בתוך זמן קצר נסגר Blogmusik לאחר איומי תביעה מצד SACEM, המקבילה הצרפתית של אקו"ם.         

Deezer (צילום: יח"צ)

חודשים ספורים לאחר מכן, הגיע דניאל להסכמות עם סוכנות SACEM ופתח מחדש את השירות, הפעם באופן לגיטימי ואפילו עם שם חדש. נכון להיום, השירות עצמו זמין לשימוש ב-185 מדינות על רחבי הגלובוס, ועושים בו שימוש כ-12 מיליון משתמשים. טכנית, השירות עצמו היה זמין בישראל גם לפני ההשקה הרשמית, אך כלל מעט מאוד אם בכלל מוזיקה ישראלית. על מנת להציע תכנים המותאמים לקהל הישראלי חברה DEEZER למדיה לב גרופ, חברה מייצגת אמנים בארץ ובחו"ל. עם ההשקה בארץ נרשמתי לשירות והעברתי אליו את האחריות הכבדה של להזרים מוזיקה אל אזניי, אחריות שהיתה עד כה מוטלת על לא אחרת מאשר Apple Music.

כזאת ניסיתי: סלקום ווליום

בשנת 2005, שנתיים לאחר הודעה רשמית על איחוד, שחררה להקת הרוק משינה את אלבומה השמיני "רומנטיקה עתידנית". האלבום הופץ בהתחלה ע"י סלקום בלבד, במסגרת סלקום ווליום, מיזם שיתופי פעולה עם מגוון יוצרים ומבצעים בעולם המוזיקה הישראלית. למה מפעילה סלולרית מפיצה בכלל אלבומי מוזיקה? נסו להיזכר איך נראה שוק הסלולר באמצע העשור הקודם: בשוק ישנן 3 מפעילות גדולות: אורנג', פלאפון וסלקום ששוברות מדי שנה שיאי הכנסות, ללא שום הפרעה או סימן לשינוי המגמה. מיכאל גולן בתקופה הזאת עוד שיווק חבילות טריפל במפעילת הסלולר הצרפתית Free וסטיב ג'ובס עדיין פלרטט עם מוטורולה אבל עבד בסודיות על האייפון הראשון.

סלקום ווליום (צילום: גד גניר)

מפעילות הסלולר, כל אחת בדרכה בחרו להשקיע חלק מהכספים האלו בתוכן ובמיתוגן כספקיות תוכן, בנוסף להיותן מפעילות סלולר. סלקום, מעבר להפצה של אלבומים, היתה נותנת החסות במספר עונות של התכנית כוכב נולד. בנוסף, כמו כל שאר המפעילות מכרה שירים ורינגטונים במחירים מופקעים ללקוחות שהורידו אותם אל היישר אל הטלפונים הסלולריים שלהם, בתקופה שבה סמארטפונים היו עדיין אביזר של אנשי עסקים מצליחים וחובבי טכנולוגיה.

4 שנים לאחר מכן האייפון עשה עלייה רשמית לישראל. שלושת מפעילות הסלולר הגדולות, חברות ענק במונחי השוק הישראלי הסכימו לקבל תכתיבים דרקוניים מאפל כדי למכור את המכשיר שהקהל הישראלי חיכה לו בקוצר רוח במשך שנתיים. מפעילות הסלולר לא רק התחייבו על מכירה של כמויות שנחשבו דמיוניות עד לאותה תקופה. הן הסכימו לוותר על התערבות בתוכנת המכשירים, לא התאפשר להן להתקין אפליקציות שלהן על המכשירים מראש, להדפיס או להדביק את הלוגו שלהן על המכשירים, אך המכה הבאמת אמיתית היתה בתחום התוכן. במסגרת הכניעה שלהן לאפל, המפעילות ויתרו למעשה על הכנסות מרינגטונים ושירים. אם רוכשי האייפון רצו להוריד שיר למכשיר, היה עליהם לעשות זאת דרך החנות של אפל, ואותו הדין גם לגבי רינגטון. פתיחת השוק למפעילות נוספות בשנת 2011 סימנה את תום תקופת החגיגה על חשבון הלקוחות והתוכן היה אחד הנפגעים הראשונים בניסיון של המפעילות להתאים עצמן למצב החדש. סלקום ווליום המשיכה לפעול במשך כל השנים האלו כשירות מוזיקה. לאחרונה, מספר חודשים לאחר השקתה של אפל מיוזיק בישראל, הכריזה סלקום על שדרוג שירות ווליום שלה, כשהמטרה ברורה: להציב אלטרנטיבה ישראלית לספוטיפיי, Google Play Music, Tidal, וכמובן גם לאפליקציה של אפל.

כזאת ניסיתי: Apple Music

אי שם לפני בערך 11 שנה נולדה MOG, רשת חברתית המתמקדת במוזיקה. הרעיון די מגניב: חבריה יכולים היו להציג שם לראווה את טעמם המוזיקלי, לשתף את אוסף המוזיקה שלהם, להכיר חברים בעלי טעם דומה, ובשלב מסוים אפילו הושקה שם מערכת המסוגלת לסרוק את אוסף המוזיקה הפרטים של המשתמשים ולבנות עבורו פרופיל באופן אוטומטי. בשנת 2009 השיקו ב-MOG שירות הזרמת מוזיקה בתשלום שאיפשר למשתמשים להאזין למוזיקה מהקטלוג של MOG דרך הדפדפן במחשב שלהם. שנה לאחר מכן הכריזו על אפליקציות ייעודיות לאייפון, אייפוד ומכשירי אנדרואיד.

Apple Music על מכשיר אנדרואיד של Xiaomi (צילום: גד גניר)

ב-2012 נמכרה MOG ל-Beats של ד"ר דרה בסכום של 14 מיליון דולר. ביטס שהיתה עד לאותה תקופה יצרנית של ציוד אודיו בלבד (ורוב בעלותה היה בידי HTC) החליטה לרכוש את החברה כדי לספק למשתמשים חויית מוזיקה כוללת, ורכשה את החברה כדי ליצור לעצמה שירות הזרמת מוזיקה משלה. שנתיים לאחר מכן נרכשה Beats ע"י אפל, והאחרונה סגרה את שירות המוזיקה הזה בדיוק שנה לאחר מכן, כאשר השיקה במקומו את החוליה האחרונה של החד גדיא הזה: Apple Music. באופן מפתיע, אפל פתחה את השירות הזה גם עבור משתמשי אנדרואיד, והאפליקציה שלו זמינה לבעלי חשבון אמריקאי בחנות האפליקציות של גוגל.

כזה ניסיתי: Tidal

במסגרת המעבר התכוף שלי בין טלפונים סלולריים שאני בודק בבלוג, ישנו שלב אחד שהייתי שמח לוותר עליו. את התמונות אני מגבה באופן אוטומטי לענן (לשירות OneDrive אם אתם ממש מתעניינים), העברת תיקיית הוואטסאפ לא לוקחת זמן רב מדי, ואת ה-SMSים ויומן השיחות אני מגבה ומשחזר גם כן מהענן. השלב שמכפיל ואף משלש את פרק הזמן של המעבר בין המכשירים הוא השלב שבו אני מעביר את ספריית השירים שלי מהמכשיר שזה עתה סיימתי איתו, אל זה שאני מתחיל לבדוק. כן כן, אני מהמיושנים, אלו שמחזיקים אוסף מוזיקה פרטי של בערך 10 גיגה, ומעבירים אותו ממקום למקום.

בשלב מסוים העולם התקדם ואני נשארתי במקום. אנשים סביבי משתמשים בשירותים כמו Spotify, Jango, פנדורה ושירותי רדיו אינטרנטי אחרים. חלק משתמשים פשוט ברשימות השמעה שהכינו מראש ב-Youtube, או אפילו ב-Google Music. באחרון אגב, עשיתי שימוש בעצמי: העליתי אליו בזמנו את כל אוסף המוזיקה שלי, אך בסופו של דבר לא עשיתי בו שימוש קבוע מכמה סיבות: גוגל מגבילה את כמות המכשירים איתם ניתן להתחבר לחשבון אחד, ואיכות הזרמת התוכן עצמה לא מדהימה: לוקח זמן עד ששיר נטען, לוקח זמן עד שהשיר חוזר להתנגן אם ניסיתי לקפוץ כמה שניות קדימה בשיר, בקיצור, לא מדהים.

Tidal (צילום: יח"צ)

לפני כשבוע קיבלתי גישה לשירות המוזיקה Tidal, שירות הזרמת מוזיקה שוודי שנרכש ע"י לא אחר מאשר Jay Z מתוך כוונה להשיק אותו מחדש. ב-30 במרץ השנה, עמדו יחד עם Jay Z על הבמה 16 אמנים מהשורה הראשונה כמו מדונה, קנייה ווסט, ניקי מינאג' (ההגדרה המרחיבה של שורה ראשונה), ביונסה, ריאנה ועוד, והכריזו יחד על מה שלדעתם יהיה המהפכה הבאה בעולם המוזיקה. ההשקה בחו"ל לוותה בלא מעט רעש שלא ממש מתייחס לאיכות השירות, אלא יותר למודל הכלכלי שלו, כלפי הלקוחות וכלפי האמנים אבל לזה נגיע אח"כ.