כזה מיששתי: טעימה קצרה מ-Huawei Mate 20 Pro

באירוע ההשקה של מכשירי ה-Mate 20 וה-Mate 20 Pro שלשום ישבתי מאחורי קבוצה נרגשת ונלהבת במיוחד של עיתונאים סינים. באופן לא מפתיע שיאי ההתרגשות אצלם נרשמו בעיקר ברגעים בהם ריצ'ארד יו, מנכ"ל וואווי, הציג את עליונותם של המכשירים החדשים של החברה הסינית על פני המכשירים של חברות מתחרות. ההתרגשות הפכה לאקסטזה ברגע אחד ספציפי שבו הוצג פיצ'ר חדשני: ה-Mate 20 Pro יכול לטעון אלחוטית מכשירים אחרים. רק צריך להפעיל את האפשרות בהגדרות, להצמיד אותו אל גב המכשיר השני ולתת לקסם לקרות. אחרי מספר שקופיות שהציגו במספרים עד כמה הסוללה של מכשירי ה-Mate החדשים חזקה מזו של אפל ולוו בקריאות התפעלות מצידם, הרגע שבו הוצגה על המסך תמונה של אייפון עם סוללה ריקה נטען ע"י מכשיר של וואווי היה הרגע שבו הסינים שמאחורי הריעו בהתלהבות הגדולה ביותר בכל האירוע, אפילו יותר מבהדגמות של הדובי הוירטואלי.

בינינו, זה מה שחשוב. לא אפשרות הטעינה ההפוכה, האפשרות להכניס לאפל. זה לא שהסינים לא עסקו בהשוואות גם בהשקות קודמות, אבל נדמה שהפעם היה לוואווי חשוב יותר מאי פעם, אחרי כשלון נסיונותיה לחדור לשוק האמריקאי, להראות לכולם מה הם מפסידים. ואכן, מסתמן שהם מפסידים. סדרת המייט החדשה, ובעיקר ה-Mate 20 Pro לא רק סוגרת פערים טכנולוגיים כאלה או אחרים מול המתחרות, היא גם מאמצת טכנולוגיות שאו שלא היו קיימות בשוק האנדרואיד עד כה, או שהיו קיימות אך לא היו בשלות מספיק כדי למצוא עצמן במכשירי דגל מוכרים.

שם אני כרגע: השקת סדרת Mate 20 של Huawei בלונדון

צהריים טובים! אני כרגע ב-ExCel, אולם הכנסים בלונדון שבו תוכרז בדקות הקרובות סדרת Mate 20 של Huawei. אתם מוזמנים לעקוב אחר הדיווחים החיים כאן, דרך חשבון הטוויטר של הבלוג:

Tweets by hafizimblog

האירוע משודר בשידור חי גם בערוץ הרשמי של וואווי וניתן לצפות בו כאן:

כזה ניסיתי: Segway MiniPlus

בניגוד למה שמספרת האגדה האורבנית, ממציא הסגוויי לא נהרג בעודו מאבד שליטה על המצאתו ומזנק מצוק אל מותו. נכון להיום, ממציע הסגוויי, דין קיימן  הוא בן 67 וחי באושר ועושר. מי שכן מת, ב-2010, בצורה הטראגית הזאת הוא יזם בשם ג'ימי הסלדן שרכש מוקדם יותר באותה שנה מקיימן את הבעלות על החברה. לדברי אדם שהלך עם כלבו באיזור, עולה כי הסלדן ניסה לפנות את הדרך עבורו ועבור כלבו, אך לרוע מזלו התדרדר לאחור. העובדה שמדובר בטעות אנוש ולא בתקלה טכנית לא באמת עודדה מישהו בחברה, והלקח היחיד שניתן ללמוד מהאירוע הזה הוא שהדרך הטובה ביותר להמנע מליפול מצוק בעודכם רכובים על סגוויי, היא להשתדל לא לרכב בקרבת צוקים על סגוויי. מאז הספיקה החברה להחליף כמה וכמה בעלויות, עד שבשנת 2015 נרכשה ע"י Ninebot, חברה שייצרה בעצמה רכינועים ואף נתבעה על הפרת פטנטים ע"י סגויי עצמה, כשנה קודם לכן.

Segway MiniPlus (צילום: גד גניר)

ה-Segway MiniPlus שהגיע אליי לבדיקה השבוע הוא המתקדם והיקר ביותר בקטלוג הרכינועים של החברה שהגיעו לאחרונה לישראל. הוא מציג שיפור כמעט בכל אספקט במפרט הטכני שלו ביחס ל-Segway MiniPro שבדקתי לפני כשנה וחצי: הטווח שלו ארוך יותר (35 ק"מ לעומת 25 ב-Pro), קוטר הצמיג מעט גדול יותר, מה שמשפר את היציבות שלו וההתמודדות עם מכשולים, יש לו מרווח גדול יותר לרגליים והעמידות שלו למים משופרת. החידוש הגדול שה-Segway MiniPlus מבטיח להביא לעומת כלים אחרים של החברה הוא ביכולת שלו לנוע לבד, בלי רוכב. ב-Segway MiniPro ניתן היה לשלוט באמצעות הסמארטפון דרך האפליקציה של Segway. האפשרות הזאת עדיין קיימת, אבל ל-MiniPlus מצורף שלט רחוק שמאפשר לכם לשלוט בו בצורה מדוייקת ונוחה למדי, בלי סמארטפון. בנוסף, ניתן לקנות בנפרד מצלמה ייעודית של שיאומי שמתחברת אל מוט ההיגוי, ותאפשר לכם לצלם תוך כדי שליטה מרחוק.

כזאת ניסיתי: Spotify

לא קלים הם חייהם של המאמצים המוקדמים בארץ. מדינת ישראל, סטארטאפ ניישן ומורשת של חדשנות היא שוק מיניאטורי במונחים גלובאליים, שכניסה אליו דורשת השקעה לא מבוטלת בשינויים והתאמות. כשמדובר בגאדג'טים, הקושי הוא בהטמעת עברית במערכת ההפעלה ובממשק. כשמדובר בשירותי הזרמת מוזיקה, סרטים וסדרות, אל ההשקעה הזאת מצטרף גם הצורך בהוספת תכנים שמותאמים לשוק המקומי. שיקולים נוספים כמו מבנה השוק והבעלויות על זכויות יוצרים נוספים גם הם אל ערימת הקשיים האלו מה שיכול להסביר מדוע ענקית כמו Spotify התעכבה כל כך הרבה זמן לפני שנכנסה רשמית לישראל.

מסך הבית של Spotify (צילום: גד גניר)

הקשיים הללו לא הרתיעו חובבי מוזיקה שרצו להנות משירותיה של ספוטיפיי לפני שזו הסכימה לפתוח את הקטלוג שלה בפני מאזינים מישראל. ארגז הכלים של אותם מאזינים כלל רכישה ב-ebay של כרטיסי שימוש ב- Spotify, שימוש בתוכנות VPN וכמובן השקר השחוק ביותר בהגדרות המשתמש בשירות ("אני? מה פתאום מישראל? אני מארה"ב"). לפני כחודש ושבוע ההמתנה הסתיימה, ולאחר חודשים של שמועות והדלפות, ספוטיפיי הפכה לזמינה לשימוש בישראל. בניגוד לנטפליקס שנכנסה אל שוק הזרמת הסדרות והסרטים בישראל כשחקן בינלאומי ראשון ויחיד, לספוטיפיי חיכו בישראל Tidal ,Apple Music ו-Deezer (כמו גם שירותי המוזיקה המקומיים Cellcom Volume ו- MusiX של פלאפון). כעת, כשהסתיימה ההמתנה הארוכה מנשוא לשירות מוזיקה נוסף שעולה כמעט אותו הדבר כמו קודמיו ומציע על הנייר פחות או יותר את אותו הדבר (אבל זוכה להערכה ובאזז גדול בהרבה מהשאר) הגיע הזמן לנסות להעביר אל ספוטיפיי את האחריות להשמיע לי את מה שאני אוהב ודברים שאני עשוי לאהוב.

שם אהיה: אירוע ההשקה של Huawei לסדרת מכשירי ה-P החדשים

בונז'ור מפריז! בשעה 15:00 (16:00 שעון ישראל) עומדת וואווי להשיק כאן את מכשירי הדגל העיקריים שלה לשנת 2018. השנה הוזמנתי ע"י החברה לאירוע עצמו, ואעביר לכם מכאן את הרשמים שלי  עלצהמכשירים החדשים. זה זמן מצוין להתחיל לעקוב אחר חשבון הטוויטר של הבלוג לעדכונים חיים מהאירוע, וכמובן לשאול שאלות, או להעלות בקשות מיוחדות.

נתראה מחר!

כזאת יש אפילו בלוגו של הבלוג הזה: מגרעת

מעולם לא כעסו רבים כל כך, על משהו קטן כל כך. ה-Notch, "מגרעת" או "פגימה" בעברית, מצאה את דרכה אל רוב מכשירי האנדרואיד שהוכרזו ב-MWC 2018, וכאלו שיוכרזו בקרוב. המגרעת הזאת עוררה את זעמם של כתבים, בלוגרים ולקוחות כבר באייפון X, אך כשזו החלה להופיע גם במכשירי הדגל האנדרואידיים של שנת 2018, זה גרם לכולם לאבד את זה לחלוטין.

הזנפון החדש עם מגרעת (צילום: יח"צ)

אתם יודעים מה אפילו יותר גרוע מההעתקה הבוטה הזאת? האנשים שבוחרים להזדעזע ממנה. טוויטר ופייסבוק מציפות לי בכל פעם מחדש אנשים שהספיקו להתאכזב מוואווי לפני שפרסמה ולו תמונה רשמית אחת של המכשיר שטרם הכריזה, התחרפנו מאסוס שלא ברור אם מכשיריה בכלל יגיעו לארץ, ולועגים לאולפון, יצרנית סינית שסביר להניח שממילא לא היו רוכשים את מכשיריה. אנשים שפיתחו נאמנות לוואווי כאילו יש להם מנויות בחברה, משתפים תמונות של אב הטיפוס של ה-P20 וכותבים "לאאאאאא" כאילו זה הדבר היחיד שמונע מהמכשיר להיות מושלם. אנשים שמשתמשים במגרעת המסך של LG G7 (שנחשף לראשונה בעולם ע"י גיא לוי מ-ynet ורון פיירמן מג'ירפה) כדי להסביר למה החברה איבדה את דרכה, אנשים שהעדרה של מגרעת ב-Galaxy S9 מעידה מבחינתם על עיצוב מקורי ומיוחד, ובאופן כללי אנשים שהמגרעת הזאת מהווה חלק עיקרי במכלול השיקולים שלהם בבחירת הסמארטפון הבא שלהם.

על כזה אני רוצה להניח את הידיים: Xiaomi Mi A1

לפני שנתיים וחצי הגיע אליי לבדיקה מכשיר קטן וצנוע בשם Karbonn Sparkle V. המפרט הטכני שלו היה רחוק מלהרשים, העיצוב שלו היה בנאלי ומשעמם, והסוללה שלו לא הספיקה בשימוש סביר עד סוף היום. אין ספק שהוא לא היה מכשיר אטרקטיבי במיוחד, אבל זה לא משנה את העובדה שמדובר היה באחד המסקרנים שיצא לי לבדוק: הסמארטפון של Karbonn, יצרנית הסמארטפונים ההודית, היה אחד משלושת המכשירים הראשונים בתכנית Android One. באותה תקופה המכשירים האלו היו מיועדים בעיקר לשווקים מתפתחים, אבל ההכרזה של שיאומי בשבוע שעבר על מכשיר Android One משלה, ה-Xiaomi Mi A1 עשויה סוף סוף להביא את המכשירים בתכנית הזאת למקומות נוספים בעולם (כולל לישראל). מה כל כך מרגש ב"ברזל" סיני, שנכנס לתכנית שגוגל ייעדה בעיקר למדינות כמו הודו, בנגלדש, ומיינמאר?

Xiaomi Mi A1 (צילום: יח"צ)

תכנית Android One הוצגה לראשונה ביוני 2014. במסגרת התכנית הציגה גוגל תקן מסודר ואחיד למכשירים שיריצו את מערכת ההפעלה אנדרואיד בגרסה נקייה ללא שום שינוי. ב-Android One גוגל לוקחת למעשה אחריות מלאה על עיצוב המכשירים, תכנונם, שיווקם, התמיכה הטכנית בהם וגולת הכותרת: עדכוני מערכת ההפעלה ועדכוני האבטחה. נשמע לכם מוכר? התכנית הזאת דומה מאוד למכשירי הנקסוס זצ"ל: גם הם יוצרו בזמנו ע"י יצרניות סמארטפונים בהתאם לדרישות של גוגל, שווקו על ידה ועודכנו ישירות דרכה. לפרק זמן מסוים שיווקה גוגל גם גרסאות Play של מכשירי דגל של היצרניות השונות, ביניהם Galaxy S4 של סמסונג, HTC One מהדור הראשון, ו-Sony xperia Z Ultra, כולם הריצו את מערכת ההפעלה אנדרואיד ללא שינויים או התאמות מיוחדות. במה שונה Android One? בעיקר בפלח השוק אליו היא מכוונת ובמחיר. מכשירי Android One עד כה היו מכשירים עם מפרט חלש יחסית שיועדו לשווקים מתפתחים ולפיכך התאפיינו גם במחיר זול יחסית. בין השנים 2014 ל-2015 מכשירי Android One נמכרו בעיקר במדינות שציינתי קודם, כמו גם בניגריה, אינדונזיה, פקיסטן, איחוד האמירויות, קמרון, סרילנקה ומדינות נוספות ששוק הסלולר שלהן רחוק מלעניין את אתרי הטכנולוגיה הגדולים בעולם. התפנית החלה בשנה שעברה כאשר מכשירי Android One  צצו בשווקים של מדינות מפותחות כמו יפן והולנד, אם כי עדיין, מדובר היה במכשירים זולים עם מפרט נחות יחסית.

כזה הוכרז אתמול: Samsung Galaxy Note 8

לפני עשרה חודשים היה קשה לראות את הרגע הזה מגיע: באוקטובר 2016 הכריזה סמסונג על ה-Recall השני של מכשירי Galaxy Note 7, הכרזה שלא רק קברה באופן מעשי את המשך שיווקו של המכשיר, אלא איימה על המשך קיומה של סדרת הפאבלטים שהביאה לעולם את המונח פאבלט. והנה, פחות משנה לאחר מכן מוכרז ה-Galaxy Note 8. סמסונג הציגה אמש סקרים שערכה, שהראו נאמנות גבוהה של לקוחותיה למותג Note, ומהיכרות אישית שלי עם בעלי מכשירי Note, אכן קשה להם לראות את עצמם עם מכשיר אחר.

Galaxy Note 8 (צילום: יח"צ)

העניין הוא שסמסונג היא תאגיד ענק והסנטימנט העיקרי שיש לה הוא לכסף. אם סמסונג היתה מעריכה שהמותג Note עשוי שלא להצדיק את המשך ההשקעה הכספית בו, היא היתה מבטלת אותו בלי יותר מדי התלבטויות. מכירות ה-Galaxy S8 (לפי דיווחה של סמסונג) הוכיחו שהציבור סלח לסמסונג, וסמסונג ראתה במכירות שלה הוכחה לכך שהיא יכולה לתת צ'אנס נוסף גם לסדרת הפאבלטים שלה.

על כזה אני רוצה להניח את הידיים: נוקיה 8

במובן מסוים, אפשר להגיד שאתמול בלילה נוקיה חזרה למגרש של הגדולים, לפחות ברמה ההצהרתית. HMD Global, החברה שהוקמה רק לפני שמונה חודשים ורכשה את זכויות השימוש במותג נוקיה, הציגה כבר ב-MWC שלושה דגמי מכשירים, כולם מכשירי ביניים לכל היותר. עם כל הכבוד, ההערכה והנוסטלגיה שיש למותג ששלט בעולם הסלולר עד לפני עשר שנים, מקדמי המכירות הטובים ביותר של מותגים בעולם הסלולר הם מכשירי דגל, ולנוקיה, עד אמש, לא היה כזה בקטלוג שלה.

נוקיה 8 (צילום: אתר יצרן)

אתמול בערב הוכרז נוקיה 8. מכשיר שעל הנייר מיישר קו עם המפרט של הגרסה האמריקאית של Galaxy S8: ערכת השבבים Snapdragon 835 של קוואלקום, יחד עם 4 גיגה RAM, ואחסון בנפח של 64 גיגה, הניתנים להרחבה באמצעות כרטיס זכרון. העובדה שבנוקיה יישרו קו עם סמסונג, לא אומרת שזהו המכשיר החזק בשוק: Xiaomi Mi6 למשל, מגיע עם מעבד זהה, אך עם זכרון RAM בנפח של 6 גיגה. וואנפלוס שכבר בשנה שעברה הציגה מכשיר עם 6 גיגה RAM, מציעה השנה גרסה חזקה יותר של מכשיר הדגל שלה, עם 8 גיגה RAM.

כאלו ניסיתי: MOGO

כנס המפתחים של גוגל בשנת 2014 כלל לא מעט הכרזות חשובות, בעיקר של פלטפורומות: לצד גרסת ההדגמה L (שהפכה לימים ל-Lollipop), של מערכת ההפעלה אנדרואיד הוצגו Android Wear, Android Auto, ו-Android TV. בסוף האירוע חולקה למשתתפים ערכה קטנה הכוללת משקפי VR להרכבה עצמית. אל תוך הקופסה הזאת המורכבת ממגנטים, זוג עדשות, גומיה ובעיקר קרטון הייתם צריכים להכניס את הסמארטפון שלכם להפעיל את אפליקציית Google Cardboard ולנסות ולהנות מחויית תלת מימד ועולם וירטואלי ברזולוציה נמוכה, עם סיכוי גבוה לכאבי ראש וטשטוש, והנוחות המירבית שמסוגלת לספק קופסת קרטון המוצמדת לארובות העין שלכם.

MOGO (צילום: גד גניר)

עד מהרה החלו לצוץ תחליפים הנוטים פחות להתפרק, ובנויים כך שיהיו נוחים יותר לשימוש. סמסונג הציגה את הגרסה שלה למשקפי VR בפלטפורמה נפרדת מ-Google Cardboard וממשיכה לתחזק אותה בשיתוף פעולה עם Oculus. המשקפיים של סמסונג, המשקפיים מקרטון של גוגל, ולמעשה כל מכשיר המתיימר לדחוף לתוך העיניים שלכם תמונה תלת מימדית משתמשים באותו עקרון בסיסי: עדשות סטריאוסקופיות המופנות אל מסך המציג זו לצד זו שתי תמונות כמעט זהות ובכך מייצרות אפקט תלת מימדי, ובונוס מיוחד עבור חלק ניכר מהאוכלוסיה: סחרחורות וכאבי ראש אחרי שימוש קצר.

באפריל האחרון הסתיים בהצלחה קמפיין מימון המונים באתר אינדיגוגו, לסוג חדש של משקפיים. הקמפיין, שגייס כ-65,000 דולר, יותר מפי-3 מהמטרה המקורית שהוצבה עבורו, הביא לעולם את MOGO, משקפיים קצת שונים מכל השאר. שלושת היזמים הישראלים שפיתחו את המשקפיים האלו התמקדו במטרה המוגדרת משנית אצל יצרניות אחרות: MOGO מיועדים לצפייה בסרטים מהסמארטפון שלכם בצורה נוחה ובאיכות גבוהה יותר ממשקפיים אחרות בשוק. מה זה MOGO? ראשי תיבות של Movie-On-The-Go. רוצים עוד דרך להבין מה אתם אמורים לעשות עם MOGO? שם החברה המייצרת את המשקפיים האלה הוא " Cinema2Go".

כזה בניתי: Jimu Robot

לאחר נסיונות כושלים להפוך אותי לכדורסלן, ג'ודוקא או שחקן שחמט מקצועי, החליטה אמי בשנת 1992 לשלוח אותי לחוג אלקטרוניקה. החוג שכל מפגש בו נמשך כשעה וחצי כלל בחציו הראשון הסבר תיאורטי על המעגל החשמלי ושרטוט שלו במחברת. החלק השני, המעשי, היה החלק הכיפי: הלחמה של רכיבים על לוח מודפס שבסיומם נותרתי עם יצירות כמו נורת לד דולקת, נורת לד מהבהת, עין אלקטרונית (נורת לד שנדלקת כאשר חשוך בסביבה) ועוד מגוון נורות לד שעושות דברים מסעירים. לא ברור מי חשב שזה רעיון טוב להושיב תלמידי כיתה ד' ולהכריח אותם להעתיק שרטוטים של מעגלים חשמליים מהלוח במשך 45 דקות, אבל בסופו של דבר, בניגוד לחוגים אחרים, את החוג הזה שרדתי עד סופו, בעיקר בגלל החלק המעשי, ובגלל שהרצון לבנות את כל הקיטים שאמי שילמה עליהם מראש, גבר על השעמום הנורא של החלק התיאורטי בחוג. באופן לא מפתיע אגב, לא הפכתי ברבות הימים למהנדס אלקטרוניקה.

Jimu Robot, בנוי כתוכי (צילום: גד גניר)

כשקיבלתי לבדיקה את Jimu Explorer Kit, נזכרתי בחוג הזה. Jimu Robot, של היצרנית UBTech הוא משחק הרכבה שכולל גם חלק מעשי וגם חלק עיוני. בערכת ה-Explorer Kit תמצאו 372 חלקים מהם ניתן להרכיב בכל פעם אחד מתוך חמישה סוגים שונים של רובוטים. הרובוטים כוללים מספר מנועי סרבו, ובקר ראשי השולט עליהם, שמתחבר באמצעות קישורית Bluetooth אל טאבלט/סמארטפון עליו מותקנת האפליקציה. דרך האפליקציה, ניתן לקבל הנחיות מדויקות כיצד לבנות כל אחד מסוגי הרובוטים, ולשלוט על תנועותיו. זהו לצורך העניין, החלק המעשי. החלק העיוני הוא הסיבה החינוכית לשמה קונים מוצר שכזה, והסיבה הזאת אופנתית מאוד בשנים האחרונות: Jimu מלמד את הילדים שלכם לכתוב קוד. הקוד מאפשר יצירת רצף של תנועות ותרגילים וללמד את הרובוט להגיב לתרחישים חיצוניים ועוד.

כזה ניסיתי: Hoverboard TW01

לרשויות החוק בישראל לוקח לפעמים קצת זמן להתעשת, אבל זה לא באמת מפריע לישראלים לייבא באופן עצמאי חפיצים שהמדינה לא ממש מכירה בהם. ככה זה היה עם אזניות בלוטות' בסוף שנות ה-90, ככה זה היה עם רחפנים, וכך זה גם עם "הובר-בורדים" שנראו לראשונה בישראל כבר ב-2015. במשך למעלה משנה ילדים התנדנדו בחוסר יציבות על הכלים האלו ברחובות, כלים אותם רכשו והביאו עצמאית מחו"ל, או כאלו שאיכשהו הצליחו להזמין מבלי ליפול לידי המכס. בסוף שנת 2016 הוסדר סוף סוף התחום מבחינה חוקית מה שאיפשר ליבואנים להתחיל לשווק כאלו באופן חוקי בחנויות. ה-Hoverboard TW01 הוא מהדגמים הנפוצים בשוק הישראלי והוא הגיע אליי לבדיקה לפני מספר שבועות באדיבות דינמיקה סלולר.

Hoverboard TW01 (צילום: גד גניר)

במקביל להסדרה החוקית, גם השפה העברית קלטה את העולה החדש. בחלק מהמקומות ה-Hoverboad נקרא "רכינוע", ממש כמו ה-Segawy Mini Pro אותו בדקתי לפני מספר חודשים. עם זאת, המהדרין, מבדילים בין Segway ל-Hoverboard וקוראים לכלים מסוגו של האחרון בשם המסורבל להחריד "גלגשת דו-גלגלית בייצוב עצמי". לאור העובדה שאף ילד בעל חיי חברה לא יקרא ל-Hoverboard שלו לא רכינוע ובטח ובטח שלא "גלגשת דו-גלגלית בייצוב עצמי", אדבוק לפי שעה ב-Hoverboard. אגב, אם השם Hoverboed מצלצל לכם מוכר זה לא במקרה: זהו שם המותג הפיקטיבי של הסקייטבורד המעופף של מארטי מקפליי מסדרת סרטי בחזרה לעתיד. אישית, כמעריץ גדול של סדרת הסרטים, השימוש בשם הזה כדי לתאר את כלי התחבורה הלא מעופף הזה הוא לא פחות מחילול קודש, אבל כמבקר חפיצים עליי לשים את הרגשות בצד ולנסות לבחון כל מוצר ללא דיעות קדומות.

כאלו השויתי: Samsung Galaxy S8, LG G6 ו-Huawei P10

מסגרות מסך דקיקות עד לא קיימות, מצלמות כפולות, הבטחה שהמכשיר לא יתלקח לכם בידיים ואפילו צבע חדש, ירוק. אלו החידושים שהביאה איתה שנת 2017 לעולם הסלולר. אין ספק, יצרניות הסלולר השקיעו חודשים של מחקר כדי לחפש את כל החידושים שלא יטפלו בסוגיות הבאמת חשובות לחיי היום יום עם הסמארטפון שלכם. אין פריצת דרך בתחום הסוללות, מכשירי הדגל של 2017 לא עמידים יותר מאלו של שנת 2016 לנפילות או למים, וכבר בעוד שנה תוכלו לקלל אותם בעודכם ממתינים שניות בודדות שאפליקציית המצלמה תיפתח. ולמרות הכל, מכשירי הדגל של LG, Samsung ו-Huawei הם מכשירי האנדרואיד המהירים ביותר, עם המסכים המרשימים ביותר והמצלמות הכי טובות שתוכלו לקנות ביבוא רשמי בישראל. לפני חודש, הם הפכו לקצת פחות יקרים הודות להסרת מס הקנייה על סמארטפונים. בדקתי בשבועות האחרונים את P10, G6 ו-Galaxy S8 ביחד ולחוד, כדי להחליט מהו הסמארטפון שהכי ראוי להשקיע בו את הכסף שלכם.

Samsung Galaxy S8, LG G6 ו-Huawei P10 (צילום: גד גניר)

מפרט טכני וביצועים

שניים מתוך שלושת מכשירי הדגל של שנת 2017 מבוססים על מעבדים מתוצרת בית. Huawei, כהרגלה משתמשת במכשיר הדגל העיקרי שלה במעבד המפותח בחברת HiSilicon (הנמצאת בבעלותה המלאה של Huawei). סמסונג משווקת את המכשירים שלה בשתי תצורות שונות של ערכות שבבים, בהתאם לשוק אליו הם מיועדים: השוק הישראלי ושווקים רבים אחרים מקבלים את המכשיר עם המעבד שלה מסדרת Exynos, בעוד השוק האמריקאי מקבל מכשירים מבוססי מעבדים של קוואלקום האמריקאית. השנה, הדרמה מסביב לביטולו של Galaxy Note 7, יצרה מצב שבו סמסונג ביצעה הערכת ביקושים חדשה, ודרשה לקבל לידיה את כל המשלוח הראשון של מעבדי הדור הבא של קוואלקום, Snapdragon 835. בעקבות כך, LG שרצתה להקדים את סמסונג ולהשיק מכשיר דגל לפניה נאלצה להסתפק בערכת שבבים "ותיקה" יותר, Snapdragon 821 שהוכרזה במחצית השניה של 2016. בניגוד להערכות, שלוש היצרניות הסתפקו בזכרון RAM בנפח של 4 גיגה "בלבד" במכשירים האלו. נפח האחסון המובנה צמח ל-64 גיגה ב-P10 וב-Galaxy S8, בעוד LG בחרה להציע גרסה עם 32 גיגה בלבד.

כזאת ניסיתי: כאן OD

תאגיד השידור הציבורי כבר משדר. לא רק שהוא משדר, הוא משדר 24/7 מתחת לאף של נתניהו, ביטן ורגב. מה הוא משדר? מוזיקה בלבד בתחנות רדיו אינטרנטי, ללא הפסקות לתשדירי שירות או רחמנא ליצלן חדשות. הוא התחיל לעשות זאת לקראת סוף חודש נובמבר באתר התאגיד, ולפני קצת יותר משבועיים עלתה לחנויות האפליקציות של אפל ואנדרואיד האפליקציה הרשמית, בשם המעט אירוני "כאן OD". אני ממעט בבדיקת אפליקציות, במיוחד חינמיות לחלוטין מהסיבה הפשוטה שבשביל להתרשם מאפליקציה חינמית, אינכם זקוקים לי, תורידו אותה ותנסו אותה בעצמכם. במקרה של כאן OD היא חינמית, אבל מאחר ומדובר בחלק מהשידור הציבורי, וממומנת מהמיסים שאני ואתם משלמים, ראוי לבדוק אם יש תמורה בעד מס ההכנסה.

התפריט הראשי של כאן OD. רוצים מוזיקה ים תיכונית? גללו (צילום: גד גניר)

כשהשירות עלה לאויר בנובמבר, הוא כלל שלוש תחנות רדיו בלבד: "כאן נוסטלגיה", "כאן להיטים" ו-"כאן אלטרנטיבי". במהלך הזמן נוספו עוד תחנות והשמות קצת השתנו: "כאן אלטרנטיבי" הפך ל"קצת אחרת", ואל "להיטים" ו"נוסטלגי", התווספו "שיא הרגש", "קלאסי" "90-80" וכדי שלמאזינה והשרה מירי רגב לא יהיה על מה להתלונן, יש כאן את "ים תיכון". מירי, אם את בכל זאת רוצה להתלונן, תמיד תוכלי להתרעם על כך שבמסך הראשי של האפליקציה, תחנת "ים תיכון" נדחקה למקום החמישי, מיקום שצריך לגלול את המסך כדי להגיע אליו.

על כאלו הנחתי את הידיים: הנוקיות החדשות

כמה העולם צמא לסנסציה בעולם הסלולר? מספיק כדי שטלפון סלולרי שאינו סמארטפון, "טיפשפון", יהפוך לאייטם מוביל בהקשר של MWC 2017. מצד שני, זה לא סתם טלפון סלולרי, זה הרימייק, הקאבר, הלידה מחדש של אחד המכשירים האיקוניים ביותר של נוקיה, ה-3310. המכשיר הראשון שנשא את השם הזה הגיח אל השוק לקראת סוף ספטמבר 2000. נמכרו ממנו כ- 126,000,000, יחידות במהלך השנים (מה שמכניס אותו למקום 12 ברשימת דגמי הטלפונים הסלולריים הנמכרים ביותר בעולם, המקום הראשון שייך אגב גם הוא לנוקיה עם דגם 1110, ש-250,000,000 יחידות שלו נמכרו), אך מה שקיבע אותו בספרי ההיסטוריה היתה העמידות שלו ומשך זמן הפעולה שלו בין טעינה לטעינה, שהפכו לחומר גלם לממים ברשת. נוקיה 3310 כלל פיצ'רים חדשניים לטלפון סלולרי באותה תקופה כמו מחשבון, אפשרות ליצירת תזכורות, ואפילו ארבעה משחקים, אחד מהם היה סנייק. נוקיה 3310 מודל 2017 אמנם לא מאוד דומה חיצונית לקודמו, אבל שומר על יתרונותיו ומספק פחות או יותר את אותם הצרכים, וכאן מתחילה הבעיה שלי איתו.

נוקיה 3310 מודל 2017 (צילום: גד גניר)

האמת מעולם לא היה לי טלפון סלולרי "טיפש" של נוקיה. תור הזהב של נוקיה, שנמשך בערך כעשור, מאמצע שנות ה-90 ועד תחילת הדעיכה של החברה לקראת סוף העשור הראשון של המאה ה-21 היה ברובו תקופה שבה לא יכולתי לרכוש מכשירים של החברה הפינית. למה לא? כי באותה תקופה רשת פלאפון, הרשת בה התחלתי את העידן הסלולרי שלי לא כללה בקטלוג שלה מכשירי נוקיה, וקנייה של טלפון סלולרי בנפרד מהמפעילה היתה בלתי אפשרית בהתחלה, ולא כדאית בשלבים מאוחרים יותר. בשנת 2007 החל הרומן הקצר שלי עם נוקיה: קיבלתי ממקום העבודה שלי מכשיר נוקיה מדגם N73, סוג של סמארטפון מבוסס מערכת ההפעלה סימביאן המנוחה שנשען על תהילת העבר של נוקיה, אך היה רחוק מלעמוד במוניטין שבנתה לעצמה החברה.

על כזה הנחתי את הידיים: Huawei P10

ידוע שהיום שלפני פתיחת כנס MWC עמוס באירועי הכרזה. השנה יצא ששתי היצרניות עם ההכרזות המעניינות ביותר, LG ו-Huawei, קבעו את אירועי ההשקה שלהן בהפרש של שעתיים בלבד. בין שני האירועים מפריד מרחק נסיעה של רבע שעה, האירוע של LG נמשך כשעה וחצי, ובשני האירועים יש אלפי מוזמנים ותורי ענק. איך בכל זאת מצליחים להיות גם באירוע של LG וגם להכנס לאירוע של וואווי? משתחלים לתור כמו ישראלים מהסוג הגרוע ביותר.

ריצ'ארד יו, מנכ"ל וואווי מתראיין אחרי האירוע על רקע מאוכזבים שלא הצליחו להכנס (צילום: גד גניר)

שם הייתי: מסיבת העיתונאים של Meizu - טעינה מהירה

אין ידיעות טכנולוגיות שאני אוהב לנחור עליהן בבוז, כמו ידיעות על פריצות דרך שאוטוטו יגרמו לסוללות של סמארטפונים להחזיק מעמד פי 2 ו-3 יותר ממה שהן מחזיקות כרגע. הידיעות האלו תמיד מדברות על השינוי שעומד לקרות בדור הבא של המכשירים, בשנה הבאה, אבל זה לא באמת קורה, ואין ליצרניות הסמארטפונים פתרון שבאמת יכול לפטור את המשתמשים הכבדים מלהסתובב עם סוללה ניידת איתם לכל מקום.

הדגמה של הטעינה המהירה של מייזו (צילום: גד גניר)

מה עושים? מטפלים בבעיה מכיוון אחר. האופנה הנוכחית בתחום הזה היא טעינה מהירה. רוב יצרניות האנדרואיד מציעות במכשירי הבינים ובעיקר במכשירי הדגל שלהן טעינה מהירה שתאפשר לכם לחבר את המכשיר לשקע החשמל במהלך היום לפרק זמן קצר יחסית, ולהפיח בו רוח חדשה וכמה שיותר אחוזי סוללה. ישנו תקן לטעינה מהירה של קוואלקום, יצרנית המעבדים של רוב הסמארטפונים המוכרים בשוק, ויש יצרניות שיש להן תקני טעינה מהירה ייחודיים רק להן כמו OnePlus עם ה-Dash Charge שלה, סמסונג, ואחרות.

גם ל-Meizu יש תקן מהירה משלה: mCharge. לפני מספר ימים הזמינה היצרנית הסינית עיתונאים מכל העולם להכרזה שתערוך ב-MWC 2017 עם הכרזה יומרנית על כך שיש לה משהו שבו היא מסוגלת לעקוף את סמסונג ואפל, לא פחות. אתמול ב-10:00 נחשף הסוד. Meizu פיתחה תקן טעינה מהירה, Super mCharge שמתיימר לבצע טעינה מלאה מ-0 ל-100% של סוללה בקיבול של 3000mAh, בתוך 20 דקות.

שם הייתי: ההכרזה של OPPO - זום אופטי X5

היתרון הגדול ביותר של מצלמות "אמיתיות" על פני המצלמות בסמארטפונים שלנו הוא הזום האופטי. היכולת להתקרב לאובייקט המצולם היתה אקסלוסיבית למצלמות המכילות מאלמנט עדשה שמסוגל לזוז, להתקרב ולהתרחק. כל המצלמות הסלולריות כוללות "זום דיגיטלי" שהוא למעשה מניפולציה דיגיטלית שעל הדרך הורסת את איכות התמונה. פה ושם היו יצרניות שכן הצליחו לשלב זום אופטי אמיתי: לפני קצת יותר מעשר שנים נוקיה עשתה זאת עם ה-N93 שלה ואסוס עשתה זאת ב-Zenfone Zoom, אולם מדובר היה במכשירים איזוטריים, יקרים שלא הפכו להצלחה בסופו של דבר. הזום האופטי ב-iPhone 7 נשען על מעבר בין שתי עדשות ומספק יכולת התקרבות מאוד מוגבלת. בקיצור, עד כה, מי שהיה מעוניין בזום אופטי סביר, נאלץ להמשיך להסתובב עם מצלמה בתיק.

הביתן של OPPO ב-MWC 2017 (צילום: גד גניר)

היצרנית הסינית OPPO לא פועלת באופן רשמי בשוק הסלולר הישראלי. בסין לעומת זאת, היא עושה חיל. ביולי האחרון היא טיפסה באופן זמני לראש טבלת המכירות של השוק הסיני, ועקפה יצרניות כמו שיאומי, וואווי ואפל. OnePlus, יצרן קצת יותר מוכר בישראל הוא מותג בבעלות OPPO, והחברה ש-OPPO נמצאת בבעלותה, BBK, מחזיקה גם במותג סיני חזק אחר שאינו חלק מנוף המותגים בשוק הסלולר הישראלי - VIVO, גם הוא יצרן עם מכשירים שזוכים להערכה רבה.

שם הייתי: יום ההכרזות שלפני MWC 2017

הבוקר נפתח כנס MWC 2017 בברצלונה. באופן מסורתי, ההכרזות החשובות המזוהות עם הכנס, נערכות ביום-יומיים שלפניו, וכך היה גם השנה. אני השתתפתי בשלוש מסיבות העיתונאים החשובות ביותר שנערכו אתמול: של LG, וואווי וסמסונג.

הכניסה לאולם בו נערך האירוע של LG (צילום: גד גניר)

היצרנית שפתחה את יום ההשקות היתה LG. בשעה 12:00 החל האירוע, שבניגוד ליצרניות האחרות, התמקד במוצר אחד ויחיד. אחרי התקופה הקשה שעברה LG, היא תולה המון תקוות במכשיר הדגל החדש שלה, LG G6. אירוע ההכרזה נבנה כמעין תכנית אירוח (קצת מזכיר את אירוע ההכרזה של סמסונג, ל-Galaxy Note 4 לפני קצת יותר משנתיים) כאשר מנחת האירוע זימנה בזה אחר זה אורחים שישוחחו איתה על תכונות שונות במכשיר. אהיה כנה: זה היה מביך ומסורבל. עם זאת, צריך להפריד בין האירוע עצמו, למכשיר שהושק שם, מכשיר מרשים ומעניין לכל הדיעות.

שם אני כרגע: ההכרזה על ה-Samsung Galaxy Tab S3

סמסונג אמנם לא מציגה היום את ה-Galaxy S8, אך היא לא תפקיר את הבמה ב-MWC 2017 ליצרניות האנדרואיד האחרות. הערב היא צפויה לשתף אותנו בפרטים נוספים אודות המכשיר שככל הנראה יוכרז בעוד כחודש, ותשיק את ה-Tab S3, טאבלט שלפי ההערכות ישלב לראשונה בסדרה זו עט (סטיילוס). אני נמצא כעת במסיבת העיתונאים בברצלונה ואעדכן אתכם משם:

Samsung Press Conference - Curated tweets by hafizimblog