כזה ניסיתי: +Samsung Galaxy S9

קשה להשוות בין סמסונג של התקופה המקבילה לזו של השנה, לפחות ברמה התדמיתית. ב-MWC 2017 עוד ליקקה את כוויותיה מסאגת מכשירי ה-Note 7, חיכתה עם השקת ה-S8 עד לחודש אפריל והשאירה את הבמה פנויה ליצרניות כמו וואווי ו-LG. לאחר שהתברר שהציבור דווקא מוכן לסלוח לה וקנה את ה-Note 8 ואת ה-S8 בהמוניהם,  אל MWC 2018 הגיעה בתור יצרנית האנדרואיד הגדולה הכמעט יחידה עם מכשיר דגל חדש. LG תשיק בשלב מאוחר יותר את ה-G7, אך לא ברור בדיוק מתי זה אכן יקרה, HTC לא מאיימת כרגע על סמסונג כמו גם סוני שדווקא כן הציגה מכשיר חדש באותו כנס. וואווי שלא רצתה להתחרות עם סמסונג על תשומת לב ב-MWC 2018 העדיפה לחכות עם השקת מכשירי ה-P20 שלה עד השבוע. שיאומי ו-OnePlus טרם הציגו את המכשירים החדשים שלהן, אבל גם כשכן ישיקו אותם, ספק אם יוכלו לנגוס נתח משמעותי במכירות של מכשיר הדגל של הענקית הקוריאנית, כפי שלא עשו זאת בשנים קודמות. בקיצור, סמסונג קיבלה תקופה ארוכה למדי בתור היחידה שמציעה מכשיר דגל עדכני לשנת 2018. לאור העובדה שבשלב זה לא ידוע מתי יגיעו לישראל מכשירי וואווי החדשים, פרק הזמן שבו אין לסמסונג מתחרים עדכניים בארץ יימשך אפילו זמן רב יותר.

+Galaxy S9 (צילום: גד גניר)

במצב כזה, התחרות האמיתית שעומדת בפני סמסונג נכון להיום היא דווקא מצידה של סמסונג משנה שעברה. השאלה שחזרה על עצמה אצל רוב האנשים שהתעניינו לגבי המכשיר החדש נגעה להבדלים בינו לבין הקודם. הבחירה בעיצוב זהה כמעט לחלוטין, העובדה ששני הפיצ'רים החדשים העיקריים שהוצגו היו צילום איכותי ב-Slow Motion וסלפי אימוג'י, גרמו לאנשים לתהות לגבי הצורך ברכישה דווקא של המכשיר החדש והיקר יותר. כמו בשנה שעברה, השיקה סמסונג שני מכשירי דגל בבת אחת: Galaxy S9 ו-+Galaxy S9. בניגוד לשנה שעברה, המכשירים החדשים נבדלים זה מזה ביותר מגודל המסך וקיבול הסוללה. השנה, הדגם הגדול יותר מגיע עם נפח זכרון RAM גדול יותר ומצלמה כפולה בניגוד לדגם הקטן יותר, שני הבדלים משמעותיים שמסוגלים להשפיע באופן ניכר על הביצועים ועל איכות התמונה. כשניתנה לי האפשרות לבחור איזה מכשיר ברצוני לבדוק, לא יכולתי להתאפק וביקשתי לקבל את ה-+Galaxy S9 הגדול והחזק יותר.

כזה ניסיתי: Huawei Mate 10 Pro

הכל היה מוכן לרגע הגדול של וואווי. אירוע ההכרזה שלה על תחילת מכירת הסמארטפונים שלה אצל מפעילת הסלולר האמריקאית AT&T, אמור היה להערך במהלך כנס CES בלאס וגאס לפני שבועיים. ההזמנות נשלחו  כבר לכתבים, המקום כבר הוזמן הכרזות כיסו את אולמות הכנס והקישים כנראה כבר חוממו. ואז, AT&T התחרטה ברגע האחרון, מבלי לספק סיבה רשמית. מדובר במכה לא פשוטה עבור יצרנית הסלולר שהתנדנדה השנה בין המקום השני לשלישי במכירות ברחבי העולם, כאשר המאבק על המקום שאחרי סמסונג הוא עם לא אחרת מאשר אפל.

Huawei Mate 10 Pro (צילום: גד גניר)

ההערכות מדברות על גורמים בממשל האמריקאי שהפעילו לחץ על בכירי AT&T לבטל את העסקה בטענה שאין לסייע לוואווי בגלל קשרים שהיא מנהלת לכאורה עם חיזבאללה ואיראן. הערכות אחרות מדברות על הביטול הפתאומי כחלק ממלחמת הסחר שמתנהלת בין ארה"ב וסין. כך או כך, זה לא מפריע למפעילות סלולר ברחבי העולם להסתמך על רכיבים של וואווי בתוך תשתיות הסלולר שלהן. מעבר לכך, מדינת ישראל, מעצמת הסייבר, המדינה שמעכבת סטרימרים בנתב"ג בגלל צורך בשליחת פקס אישור על שימוש ראוי בתדרי WiFi, טרם ראתה לנכון להגביל את מכירתם של מכשירי Huawei בישראל, כך שאם מישהו אומר לכם שהוא לא קונה וואווי בגלל חשש מריגול, הוא גם כנראה לא קונה במקדולנדס בגלל תרומתה הענפה לאינתיפאדת אל אקצא. אין צורך לדאוג לא לוואווי ולא לצרכנים האמריקאים: ה-Mate 10 Pro ומכשירי וואווי אחרים ימשיכו להימכר בארה"ב כרגיל, דרך רשתות קימונעיות ודרך האינטרנט. עם זאת, שאיפותיה של וואווי לתקוע יתד עבה יותר בשוק האמריקאי, שרובו נשלט עדיין ע"י מפעילות הסלולר, תאלצנה להמתין עוד קצת. אל ישראל, הגיעו במסגרת ההשקה הזאת שני מכשירים: ה-Mate 10 Lite, וה-Mate 10 Pro, הגרסה החזקה ביותר בסדרת הפאבלטים החדשה של וואווי, והמכשיר שהגיע אליי לבדיקה.

כזה ניסיתי: +LG V30

אי אפשר להאשים את LG שהיא לא מנסה. היצרניות הקוריאנית מציגה כמעט בכל השקת סמארטפון חדש שלה משהו ייחודי: ב-G2 זה היה סידור כפתורים בגב המכשיר, ב-G3 היא היתה הראשונה לעשות שימוש במסך QHD, ב-G4 היא הוסיפה קימור עדין למסך (אחרי שהתנסתה בתצורה הזאת ב-Flex וב-Flex 2), וב-G5 ניסתה את מזלה (לא בהצלחה יתרה) עם תוספים מודולריים. שני מכשירי ה-V הראשונים הביאו איתם מסך משני עליון קטן. ומה הבשורה שמציג ה-V30? בעיקר מסך מסוג שטרם נראה בסמארטפונים אחרים, לפחות לא עד השקת ה-Pixel 2 XL. האם המסך זה מסוגל לתת לו איזשהו יתרון בהתמודדות מול ענקים כמו Samsung Galaxy Note 8, או iPhone X? מה עוד מציע פאבלט הדגל של LG, וחשוב מכל איך הוא מתפקד ביום יום? בדקתי בשבועות האחרונים את +V30, גרסת הפרמיום של מכשיר הדגל החדש של LG, זו שהיבוא שלה לישראל מתחיל היום.

LG +V30 (צילום: גד גניר)

מתחת למסך, אליו אגיע אוטוטו, LG דחסה את ערכת השבבים Snapdragon 835 של קוואלקום, אותה אחת שניתן למצוא ב-Xiaomi Mi 6, ב-OnePlus 5, בגרסה האמריקאית של Galaxy Note 8 ובעוד מכשירים אחרים, כולם מכשירי דגל למהדרין. בשונה מהמכשירים שציינתי, ובדומה למכשירים כמו Huawei P10, Galaxy S8, ואפילו שני מכשירי הפיקסל החדשים, שידכה LG את ערכת השבבים הזאת יחד עם זכרון RAM בנפח של 4 גיגה "בלבד" ולא 6 גיגה. הדיון סביב הצורך ביותר מ-4 גיגה RAM הוא ויכוח שקרוב לודאי יוכרע במהלך שנה הבאה כשכל היצרניות יישרו קו עם נפח של 6 גיגה, אבל עד אז, העובדה שגוגל בחרה בנפח של 4 גיגה במכשירים החדשים שלה אומרת לא מעט על הצורך של מערכת ההפעלה אנדרואיד בנפח כזה ולא מעבר לכך. בבדיקה של מהירות מעבר בין אפליקציות פתוחות לאורך זמן, ה-V30 אמנם לא מנצח, אבל נותן פייט נאה למכשירים עם נפח RAM גדול יותר. ביום יום, בינינו, זה פחות מורגש והמכשיר זריז מאוד ורספונסיבי מאוד. אם אתם ממילא משדרגים מכשיר פעם בשנתיים שלוש, כנראה שזה לא קריטי עבורכם. אם אתם מתכננים מערכת יחסים ארוכה מזו עם המכשיר הבא שלכם, ייתכן שההבדל בזכרון יהיה מהותי יותר. כמו סמסונג, LG לא מוותרת על אפשרות הרחבת נפח האחסון. האחסון הפנימי של +V30 הוא בנפח מאוד נדיב של 128 גיגה, ובאמצעות כרטיס זכרון תוכלו להרחיב אותו בנפח מקסימלי של 256 גיגה נוספים.

כזה ניסיתי: OnePlus 5

הסטארטאפ הסיני וואנפלוס עבר תהליך מואץ של התבגרות. בתוך פחות מ-4 שנים הפכה החברה האנונימית לחברה במועדון היצרניות שכולם מחכים מדי שנה להשקת הדגם החדש שלה. תהליך ההתבגרות כלל לא רק התגברות על מחלות ילדות כמו הצהרות יומרניות (את ה-OnePlus 2 שהוכרז ב-2015 כ-Flagship Killer של השנה שלאחר מכן, לא פחות) וסלוגנים דרמטיים ("Never Settle"), כי אם גם הבנה שהייפ הוא לא הכל. לאט לאט ויתרה וואנפלוס על פרובוקציות ודרכים שונות ומשונות שליוו אותה בתחילת דרכה להגיע לכותרות, והחלה להתמקד בפידבקים מהקהילה שבנתה לעצמה ויישומם במכשירים שלה.

OnePlus 5 (צילום: גד גניר)

ה-OnePlus 3 של שנה שעברה והגרסה המעודכנת שלו שהוכרזה כמה חודשים אחריו, ה-3T אכן היו מכשירים "בוגרים" יותר, שהצטיינו בכל הקשור לביצועים, תוכנה יציבה יותר, עם פחות באגים מאי פעם, וטעינת סוללה המהירה מסוגה בשוק. עם זאת המכשירים עדיין לקו בחסר בעיקר בתחום הצילום, תחום שבאופן מסורתי וואנפלוס לא הצליחה להתבלט בו לטובה. וואנפלוס 5, המכשיר החדש ביותר בקטלוג החברה, הושק עם המון הבטחות הקשורות לאיכות הצילום, אך לא רק הבטחות, גם חותמת איכות של אחד הארגונים החשובים ביותר בתחום. מעבר לכך, כרגיל, הוא מציע מפרט שעל הנייר לא נופל מזה של מכשירי דגל מבית סמסונג, LG, סוני ואחרות. למעשה, ברוב המקרים אף מציע מפרט חזק יותר. כל זה בא במחיר גבוה יותר מבעבר. כמה גבוה יותר, והאם במחיר החדש הוא עדיין מהווה אלטרנטיבה משתלמת וראויה למכשירי הדגל המוכרים?

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Note 8

בהכרזה על ה-Note 8 לפני חודש, הקדישו בסמסונג חלק משמעותי באירוע למשתמשים הקבועים של מכשירי הסדרה, ולנאמנות שלהם למותג. 6 שנים לאחר השקת הראשון בסדרה, פאבלטים פופולריים מאי פעם, אך למעט ניסיונות בודדים של יצרניות אחרות, אף יצרנית אחרת לא ערערה באמת את מעמדה של סמסונג והציעה אלטרנטיבה אמיתית לנוסחה שהיצרנית הקוריאנית המציאה ב-2011: מכשיר עם מפרט חזק מאוד, מסך ענק ועט. כפי שמשתמע מהסקרים שהציגה סמסונג, נראה שאפילו הפיאסקו ההתלקחויות של ה-Note 7 בשנה שעברה לא פגע בנאמנותם של משתמשים קבועים במכשירי הסדרה. למעשה, קרה ההיפך: נראה שלקוחות הסכימו פשוט להתאזר בסבלנות, לתת לסמסנג להפיק את הלקחים ולחכות לדגם הבא מבלי להתפתות לעבור לפאבלטים של המתחרות. כל זה כמובן לפי הסקרים שערכה סמסונג. איך זה בפועל? משיחות עם משתמשי Note בסביבתי, אכן יש להם המון נוסטלגיה וחיבה לסדרה, אבל יש להם גם לא מעט תלונות על שינויים שסמסונג עשתה במכשירי Note במהלך השנים. האם ה-Note 8 הוא ממשיך ראוי לשושלת, והאם היה שווה לחכות?

Samsung Galaxy Note 8, צר יחסית וארוך להחריד (צילום: גד גניר)

סמסונג משיקה מדי שנה שתי סדרות של מכשירי דגל בהפרש של כחצי שנה ביניהן: באיזור חודש פברואר-מרץ מכשירים מסדרת S ובאיזור אוגוסט-ספטמבר מכשיר חדש מסדרת Note. מאחר שהמכשיר הראשון בסדרת Note הושק במקביל ל-Galaxy S2, בחרה סמסונג בשנה שעברה לדלג על Galaxy Note 6 ולעשות סדר בשמות המכשירים, כך ש-Galaxy Note 7 (ולא Galaxy Note 6) יוכרז לאחר Galaxy S7. הדמיון בין המכשירים לא מסתכם בשמות שלהם כי אם גם במפרט הטכני. Galaxy Note 8 מגיע עם מפרט זהה כמעט לחלוטין לזה של Galaxy S8: המעבד בגרסה המיועדת לשוק הישראלי הוא אותו מעבד בעל 8 הליבות מדגם Exynos 8895, ונפח האחסון הבסיסי עומד על 64 גיגה, הניתנים להרחבה (בניגוד לאיך שזה היה ב-Note 5) ב-256 גיגה נוספים. ההבדל היחיד בא לידי ביטוי בנפח זכרון ה-RAM. בעוד חלק מהיצרניות הסיניות החלו לאמץ כבר בשנה שעברה זכרון RAM בנפח 6 גיגה (מכשירים כדוגמת OnePlus 3), יצרניות כמו LG, Huawei וסמסונג בחרו לדבוק בנפח זכרון RAM של 4 גיגה במכשירי הדגל שלהן. ב-Note, החליטה סמסונג להעלות את הרף ולהשתמש בזכרון RAM בנפח של 6 גיגה, מה שמאפשר שימוש ביותר אפליקציות במקביל, וגישה מהירה יותר אליהן מאחר שיותר אפליקציות נשארות פתוחות ברקע ואינן צריכות להטען מההתחלה. ההבדל בתחושה בין Galaxy S8 ל-Galaxy Note 8 בהחלט מורגש: ה-Note 8 אכן זריז יותר, יציב ובלי זכר ללאגים או השהיות כלשהן, תופעות שנתקלתי בהן ב-S8. בפראפרזה על הקלישאה הקבועה: Galaxy Note 8 הוא המכשיר המהיר והחזק ביותר של סמסונג עד כה, אבל בניגוד ל-S8 ולמכשירי דגל אחרים של סמסונג בעבר, החוזק הזה גם בא לידי ביטוי בשימוש היומיומי במכשיר.

כזה ניסיתי: Huawei Mate 9 Pro

כל עוד וואווי היתה סתם עוד אחת מאסופת היצרניות הסיניות האלמוניות עבור הקהל הישראלי, לאף אחד לא היה באמת אכפת איזה דגם מקטלוג החברה מגיע לארץ ביבוא רשמי וכמה זמן זה לוקח. רצף של קמפיינים אגרסיביים והשקעה ניכרת של היבואנית בהגברת המודעות למותג בישראל, יצרה קהל אוהדים בארץ שממתינים להגעתו של כל דגם חדש בציפיה דרוכה. ההחלטה על היבוא הרשמי של הפאבלטים של וואווי שהוכרזו  עוד בנובמבר, Mate 9 ו-Mate 9 Pro, התקבלה באיחור של כמה חודשים, והם הושקו בארץ רק באפריל כשהיבואנית הבינה שקיים ביקוש רב למכשירים היקרים יחסית.

Mate 9 Pro מקווה שאתם מעריכים אותי על השעות בהן אני עובד על הבלוג הזה (צילום: גד גניר)

הדגם שהגיע לידיי לבדיקה הוא דגם ה-Pro, שמתהדר במפרט טכני שעדיין, חצי שנה לאחר ההכרזה, נחשב לאחד החזקים בשוק. ערכת השבבים Kirin 960, זהה לזו של P10, מכשיר הדגל הנוכחי של החברה, וכוללת 4 ליבות הפועלות במהירות 2.4 גיגהרץ, ועוד ארבע הפועלות במהירות 1.8 גיגהרץ. האחסון במכשיר אמנם אינו ניתן להרחבה, אבל הנפח המובנה נדיב ועומד על 128 גיגה. זכרון ה-RAM כאן הוא בנפח 6 גיגה, וזו אחת הנקודות היותר מעניינות במפרט המכשיר: בשנה שעברה החלו להופיע בשוק מכשירים עם זכרון RAM בנפח של 6 גיגה, אך מדובר היה בבודדים, ורוב היצרניות הגדולות בשוק המשיכו להשאר עם נפח של 4 גיגה בלבד. מעבר לכך, בחודש מרץ, מספר חודשים לאחר ההכרזה על  ה-Mate 9 Pro, טען אחד מבכירי וואווי שזכרון RAM בנפח 4 גיגה מספק את האיזון המושלם בין תמורה בביצועים, למחיר הרכיבים, ושלמעשה 4 גיגה זה יותר ממה שצריך. איך זה מסתדר ביחד? ובכן מדובר במכשיר פרימיום, שכלל לא מכוון לאיזורים שוואווי כיוונה אליהם בשנים האחרונות. מכשיר מהסוג הזה הוא הפגנת כוח, כבר לא אלטרנטיבה זולה, אפילו לא אלטרנטיבה משתלמת. מכשיר פרימיום שלא חסכו בו בדבר, על חשבונכם כמובן.

כזה ניסיתי: Meizu PRO 6 Plus

לפני קצת יותר מ-4 שנים נחת בישראל ה-MX2 Dream, הסמארטפון הראשון של המותג Meizu שעשה עליה לארץ הקודש. המכשיר שקיבל את הכינוי "האייפון הסיני" היה יצור מוזר בסצינת הסמארטפונים הסיניים של אותה תקופה: אם סמארטפון סיני טיפוסי ב-2013 היה מכשיר שהתאפיין בממשק אנדרואיד נקי יחסית, מפרט חלש, ואיכות נמוכה יחסית של חומרים והרכבה, המכשיר של מייזו נראה שונה לחלוטין. המפרט כלל מעבד מבית סמסונג ואפילו זכרון RAM בנפח מכובד (לאותם ימים) של 2 גיגה. את מערכת ההפעלה אנדרואיד היה קשה לזהות תחת הממשק הייחודי של מייזו שהתהדר באנימציות מרשימות, תגובה מצויינת למגע, ואפילו מבחוץ המכשיר נראה לא רע. ההשראה שספגה החברה מאפל הקרינה גם על האסטרטגיה שלה ועד להשקת ה-MX4, התמקדה החברה בכל פעם במכשיר אחד, מכשיר דגל. החל משנת 2015 קטלוג המוצרים של מייזו התרחב משמעותית והחל לכלול מכשירים המותאמים לשלל סגמנטים: לצד סדרת ה-MX הוצגו מכשירי Entry Level ופאבלטים זולים אשר זוכים להצלחה רבה בישראל, ומנגד, גם פאבלטים עם מפרט מרשים שעל הנייר לפחות נותנים פייט למכשירי הדגל של סמסונג, LG ואחרות.

Meizu PRO 6 Plus (צילום: גד גניר)

ה-Meizu PRO 6 Plus שייך לקבוצה האחרונה, ומדובר למעשה בסמארטפון החזק ביותר כיום בקטלוג המכשירים של החברה: המעבד מבית סמסונג, Exynos 8890 הוא אותו מעבד שתמצאו ב-Galaxy S7. זכרון ה-RAM בנפח 4 גיגה ואפילו נפח האחסון (שאינו ניתן להרחבה) עומד על 64 גיגה, נפח אחסון שניתן בהחלט לחיות איתו בשלום בימינו. המכשיר עצמו זריז כצפוי, יציב ולא נתקע, קופא או קורס.

כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi Note 4

לכל חג יש את הכוכבים שלו. לל"ג בעומר יש את בר כוכבא, לחנוכה יש את יהודה המכבי, והשנה כך נראה, הגיבור הלא מעורער של חגי הקניות בחו"ל (חג הרווקים הסיני, סייבר מאנדיי) הוא ה-Xiaomi Redmi Note 4. מעטים המכשירים שנשאלתי לגביהם כל כך הרבה פעמים, עוד לפני שהגיע לארץ באופן רשמי. העניין שיצר המכשיר הזה לא נגמר בסוף תקופת חגי הקניות, ואינו תופעה בלעדית לשוק הישראלי. המכשיר הושק בשבועות האחרונים בהודו כאשר במכירה המוקדמת שלו נמכרו כ-250,000 יחידות בתוך כ-10 דקות, הישג מרשים מאוד למכשיר שאינו מוגדר כמכשיר דגל.

Xiaomi Redmi Note 4 (צילום: גד גניר)

המחיר הוא לא הדבר היחיד שגורם לאנשים להתענייין דווקא במכשיר הזה, אבל מה שמקבלים בתמורה למחיר הזה, הופך אותו לעסקה אטרקטיבית שקשה להתעלם ממנה. לשיאומי שתי סדרות עיקריות של מכשירים, בתוכן אין ספור תתי דגמים. בעוד מכשירים ששם הדגם שלהם מתחיל ב-Mi הם מכשירי הדגל של החברה, מכשירי ה-Redmi פונים לקהל שמחפש מכשירים משתלמים ומוכן להתפשר על מפרט קצת פחות חזק (בדומה לסדרת Desire של HTC). בגלל ריבוי הדגמים קשה קצת להצביע על היררכיה והמשכיות בדגמים השונים אבל בהיצע הדגמים המצומצם המגיע לישראל באופן רשמי, ה- Redmi Note 4 יכול בהחלט להחשב כממשיך דרכו של ה-Redmi Note 3 Pro, מכשיר לא רע בכלל בפני עצמו.

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Max

אני לא חושב שסמארטפון צריך להגיע עם מסך גדול יותר מ-5.7 אינטש. גם 5.7 אינטש זה קצת יותר מדי, אבל באופן כללי, סמארטפונים שמגיעים עם מסך גדול יותר הם מבחינתי פסולים מראש. גם היצרניות הגדולות לא נותנות יותר מדי אמון במכשירים עם מסך של 6 אינטש ומעלה, והמבחר הקיים בשוק כיום, עבור בעלי האצבעות הבלתי נגמרות שביניכם, הוא מאוד מאוד מצומצם. לפני מספר חודשים סיפרתי לכם על ההתנסות שלי עם ה-Phab Plus של לנובו, פאבלט ענק עם מסך בגודל 6.8 אינטש (טאבלטים קומפקטיים מגיעים עם מסך בגודל של 7 אינטש), וכעת מגיע תורו של ה-Mi Max, פאבלט מעט קטן יותר של שיאומי, עם מסך בגודל של "רק" 6.4 אינטש.

Xiaomi Mi Max (צילום: גד גניר)

המפרט הטכני של ה-Mi Max, אם מתעלמים לרגע מגודל המסך, זהה לזה של ה-Xiaomi Redmi Note 3 Pro שבדקתי לפני מספר שבועות: ערכת השבבים Snapdragon 650 של קוואלקום, זכרון RAM בנפח של 3 גיגה, אחסון פנימי בנפח 32 גיגה ואפשרות הרחבה באמצעות כרטיס זכרון עד ל-256 מגה, או לחילופין שימוש בסים נוסף על חשבון כרטיס הזכרון (שיאומי בחרה כאן משום מה ב-Micro Sim ולא בנאנו סים הנפוץ יותר, אז לפני הקנייה ודאו שיש לכם את סוג הסים המתאים). ה-Xiaomi Mi Max הגיע אליי עם MIUI 8 בגרסה 8.1.4.0, המבוססת על אנדרואיד בגרסה 6.0.1. MIUI מגיעה כאן עם כל הפינוקים שהביאה ב-Redmi Note 3 Pro כמו "שטח שני", המהווה מעין סביבת עבודה נוספת בטלפון שבה ניתן להכנס עם חשבונות שונים, משהו שמאפשר נניח להפריד בין כל מה שקשור לעבודה ובין מה שקשור לשימוש בטלפון בשעות הפנאי. יצירת "שטח שני", גוזלת משאבי מערכת כמו זכרון, אחסון וכוח עיבוד. חלופה אפשרית היא שכפול פרטני של אפליקציות. במידה ויש לכם משום מה שני חשבונות פייסבוק, או וואטסאפ באפשרותכם "לשכפל" את האפליקציה, ובכל אחד מהם להשתמש בחשבון אחר. ערכת השבבים Snapdragon 650 עשתה יופי של עבודה ב-Redmi Note 3 Pro והאמת שהתחושה כאן אפילו השתפרה: המכשיר זריז מאוד ומגיב במהירות לכל פעולה. ייתכן שהרושם החיובי שקיבלתי על ביצועי ה-Mi Max קשור גם לגרסת התוכנה העדכנית. כל הבאגים הקטנים והמרגיזים שאפיינו מכשירים קודמים של שיאומי נעלמו כאן כלא היו: אין בעיות סנכרון, ההודעות מגיעות בזמן, אין בעיות יציבות אין צורך באיתחולים, הסורק הביומטרי מזהה במהירות ובקלות את האצבעות שלי והמכשיר אפילו מתקשר נהדר עם השעון החכם שלי. זו עדיין לא המהירות של מכשירי דגל, אבל בתפקוד היומיומי הכל עובד נפלא. בנוסף, העובדה שהמכשיר מגיע עם אחסון פנימי של 32 גיגה מבטיחה ראש שקט בכל הקשור למקום הדרוש להתקנת אפליקציות, לפחות בשנה-שנתיים הקרובות.

כזה ניסיתי: Huawei P9 Plus

בדומה לסמסונג ולאפל, החלה לאחרונה גם Huawei להכריז על מכשיר דגל עיקרי, ובנוסף גם על מכשיר פרימיום, יקר יותר ומשודרג קלות. אם ל-Samsung יש את ה-Galaxy S7 וה-Galaxy S7 Edge, ולאפל יש את ה-iPhone 7 וה-iPhone 7 Plus, התאום הלא זהה של ה-P9, הוא ה-P9 Plus, שמגיע לישראל בימים אלו באיחור אופנתי של מספר חודשים אחרי אחיו הזול יותר.

Huawei P9 Plus (צילום: גד גניר)

אז מה השתנה? מתחת למכסה המנוע - לא הרבה. השינוי היחיד הוא בזכרון ה-RAM ובנפח האחסון המובנה. זכרון ה-RAM שודרג ל-4GB (ב-P9 הוא עמד על נפח של 3GB). כל תוספת לזכרון ה-RAM תורמת לחויית השימוש ביום יום. יותר זכרון RAM פירושו יותר אפליקציות פתוחות פתוחות ברקע. כשהן נשארות פתוחות ברקע, ניתן לדלג בין אפליקציות פתוחות במהירות רבה יותר, וחויית השימוש מהירה יותר. האם זה אומר בהכרח שיש הבדל מטורף בביצועים? לא ממש. אבל מכשיר עם זכרון RAM מרווח יותר זו גם השקעה טובה לעתיד. אפליקציות מתעדכנות עם הזמן לגרסאות חדשות, כבדות יותר ותאבות זכרון, וגיגה RAM לפה או לשם יכולים לעשות את ההבדל בעוד שנה שנתיים בין מכשיר עייף למכשיר רענן. גם הכפלת נפח האחסון הפנימי הופכת את החיים לקלים ונוחים יותר. אמנם ה-P9 Plus מאפשר הרחבת אחסון באמצעות כרטיס זכרון, אולם זכרון פנימי גדול יותר הוא מצע נוח יותר להתקנת אפליקציות, בטח כאלו עם נטייה להתנפח כמו Whatsapp.

כזה ניסיתי: LG V20

ברבעון האחרון של שנה שעברה הציגה LG מכשיר מסדרה חדשה, ה-V10. הסדרה הזאת היתה למעשה גלגולה החדש של סדרת הפאבלטים הקודמת של החברה, סדרת G Pro. מעבר למפרט טכני משובח, בתכנון המכשיר הושם דגש על עמידות (בעיקר בנפילות, לא במים או אבק), על איכות שמע, ועל אפשרויות צילום חדשות. ים של שיפורים קטנים שאמורים היו לנסות ולגנוב חלק מהלקוחות שתכננו לקנות בזמנו את ה-Note 5. ממשיך דרכו של ה-V10, ה-V20 אותו קיבלתי לבדיקה לאחרונה, תוכנן ועוצב כדי להציג אלטרנטיבה ל-Note 7. כשהוכרז ה-V20 לראשונה, עתידו של ה-Note 7 כבר היה אפוף בעשן וערפל, וכאשר הגיע ה-V20 לנקודות המכירה, הפאבלט של סמסונג כבר היה היסטוריה. כך נוצר מצב שאם אין לכם תקציב לקנות iPhone 7 Plus, וחשקה נפשכם בפאבלט אנדרואיד חזק, המכשיר של LG, נכון להיום, הוא האופציה היחידה שזמינה עבורכם בשוק הישראלי לפחות עד שיתחיל היבוא הרשמי של ה- Pixel XL של גוגל, וה-Mate 9 של Huawei שהוכרז לפני כשבועיים.

מערך הצילום הכפול, וקורא טביעות האצבע ב-LG V20 (צילום: גד גניר)

כמו קודמו, ה-V20 מגיע עם מפרט נאה: מעבד Snapdragon 820 (זהה לזה שקיים גם ב-LG G5) בעל 4 ליבות, 2 במהירות של 2.15 גיגהרץ ושתיים נוספות במהירות של 1.6 גיגהרץ, זכרון RAM בנפח של 4 גיגה, ואחסון מובנה נדיב בנפח 64 גיגה, אשר ניתן להרחבה נוספת באמצעות כרכטיס זכרון עד לנפח תיאורטי של 2 טרה, תיאורטי כי עדיין לא קיימים כרטיסי זכרון בנפח כזה, אבל, שיהיה. לא היה מפתיע בכלל לגלות שה-V20 הוא מכשיר מאוד מהיר, שיודע לנצל יפה את המפרט החזק שלו, ומספק חויית שימוש מהירה, חלקה ויציבה. אפילו קורא טביעות האצבעות זריז ומדויק, ומאפשר פתיחה מהירה ביותר של המכשיר, מהר יותר מכל מכשיר LG אחר שבדקתי.

כזה ניסיתי: +GINI E6

חייזר שהיה נוחת היום בישראל, היה מגיע לשתי תובנות: התובנה הראשונה היא שלכולם יש סמארטפונים, וגם הוא צריך אחד כזה כדי לתקשר עם בני האנוש. התובנה השנייה היא שהסמארטפון שהוא צריך לקנות הוא אחד ממכשירי ה-GINI, מותג הבית של רשת פלאפון. אם לשפוט רק על פי קמפיין שלטי החוצות האגרסיבי של מפעילת הסלולר הראשונה בישראל, מדובר במותג שניתן להסיק לגביו בטעות שמדובר בסוג של אימפריה, כחצי שנה בלבד לאחר שהוכרז.

+GINI E6 (צילום: גד גניר)

פלאפון היא לא הראשונה שעלתה על הרעיון של מותג פרטי. ישנן דוגמאות רבות לכך בעולם: Orange בחו"ל שיווקה מכשירי ZTE אשר מותגו כמכשירי Orange, רשת O2 הבריטית עשתה דבר דומה עם מכשירי HTC לפני יותר מעשור, ו-T-Mobile שיווקה סדרת מכשירים בשם Sidekick שיוצרו עבורה ע"י מוטורולה, שארפ וחברות אחרות. בישראל נעשה ניסיון דומה לפני כמה שנים ברשת פרטנר, עם מותג פרטי בשם Infinity, אך נראה שבפלאפון לוקחים הימור גדול יותר על המותג הפרטי שלהם. זה מתבטא כמובן בשיווק האגרסיבי של המותג, אך גם במגוון המכשירים שפלאפון מציעה: בהשקת המותג הוצגו שלושה דגמי מכשירים, וכעת מגיע תורם של שני פאבלטים עם מפרט חזק ומרשים יותר, כאשר אני קיבלתי לבדיקה את המכשיר הגדול, מתקדם והחזק ביותר שיש למותג הזה להציע, +GINI E6. יצרנית המכשיר הזה (לא, זו לא פלאפון), היא Syntec, אשר מייצרת את מכשירי המותג Gionee, וה-+GINI E6 זהה בעיצובו ובמפרט שלו ל- Marathon M5 Plus של היצרנית הסינית. עם זאת, בפלאפון טוענים שה-+GINI E6 יוצר עפ"י הנחיות ודרישות ספציפיות של שלהם, ובוצעה עליו בקרת איכות קפדנית של נציגי החברה. מאחר ולא יצא לי להניח את ידיי על ה-Marathon M5 Plus, אאלץ להאמין להבטחות של פלאפון בעניין זה.

כזה ניסיתי: LG Stylus 2

עד שנת 2007, סטיילוס (עט חרט) היה חלק בלתי נפרד ממכשירי סמארטפון. באותם ימים, בהם סמארטפונים נחשבו בעיקר ככלי עבודה עבור אנשי עסקים אמידים או פריקים של גאדג'טים, פשוט לא היתה דרך אחרת להפעיל אותם, וכך גם תוכנן הממשק שלהם. מסכי מגע רזיסטיביים, כאלו שיודעים להגיב אך ורק ללחץ ע"י עט שלטו בשוק הזה, עד לרגע שבו סטיב ג'ובס החליט לשלב מסך מגע קפאסטיבי במכשיר האייפון הראשון. ליצרניות האחרות לקח בערך שנה להיפרד מהעטים ולעבור למסך מגע שיודע לזהות אצבעות. 4 שנים לאחר מכן, סמסונג החזירה את הסטיילוס לחיים, כחלק מהמפרט הקבוע של מכשיר ה-Note של החברה. מאז ועד היום, מספר יצרניות ניסו את מזלן, לא בהצלחה יתרה, להכנס לנישה החדשה-ישנה הזאת, של סמארטפון עם סטיילוס, אבל לא נחלו הצלחה מסחררת. מכשיר ה-LG Stylus 2 שקיבלתי לבדיקה הוא הדור השני לניסיון של LG להציע אלטרנטיבה משלה בשוק הזה. אין כאן ניסיון להתחרות ב-Note. ברמת המפרט (וכתוצאה מכך ברמת המחיר), מדובר למעשה בשני מכשירים שונים לחלוטין. בעוד ה-Noteים של סמסונג הם מכשירי דגל לכל דבר, מכשירי ה-Stylus הם מכשירים עם מפרט צנוע ונטול יומרות.

LG Stylus 2, התפריט שנפתח עם שליפת העט (צילום: גד גניר)

מה זה אומר צנוע ונטול יומרות? זה מתחיל במעבד, Snapdragon 410 בעל ארבע ליבות במהירות 1.2 גיגהרץ (אותו מעבד שהיה גם ב-Zenfone Max), זכרון RAM בנפח 2 גיגה (יש גם גרסה בעלת זכרון RAM של 1.5 גיגה בלבד, אבל ב-LG ישראל עשו איתנו חסד ובחרו להביא לארץ את הגרסה הטיפה נדיבה יותר ב-RAM וטוב שכך), ונפח אחסון של 16 גיגה פנימי, עם אפשרות הרחבה של עד 256 גיגה נוספים באמצעות כרטיס זכרון. החומרה הזאת מריצה את אנדרואיד בגרסא 6, Marshmallow, כשעליה הממשק של LG. הייתי די סקפטי לגבי המכשיר הזה: מעבד חלש יחסית שלא הרשים במיוחד ב-Zenfone Max, יחד עם הממשק הייחודי של LG שגם מכשירים חזקים יותר נוטים לגמגם איתו לפעמים, לא עוררו אצלי ציפיות גדולות. האמת? הופתעתי לטובה. אל תצפו למכשיר מהיר מאוד, אבל הוא בהחלט שמיש, יציב ולא נתקלתי בלאגים בלתי נסבלים. למעשה, עד כה זה המכשיר שמצליח להוציא את הביצועים הטובים ביותר שראיתי מהמעבד הזה.

כזה ניסיתי: Lenovo Phab Plus

לפני קצת יותר משנתיים קיבלתי לידיי את ה-Xperia Z Ultra של סוני לבדיקה. היה זה פאבלט עם מסך עצום בגודלו: 6.4 אינטש. עד לפני מספר שבועות הוא עוד החזיק בשני תארים: הסמארטפון הגדול ביותר שאי פעם בדקתי, והסמארטפון הכי פחות נוח שבדקתי. ואז, לפני מספר שבועות הגיע אליי ה-Lenovo Phab Plus, אחד משני פאבלטים זולים יחסית שלנובו החליטה להעלות לישראל. ה-Phab Plus הוא הפאבלט עם המפרט הטכני המעט יותר חזק מבין השניים, והמסך הקטן יותר מבין השניים של לנובו, "רק" 6.8 אינטש (השני מגיע עם מסך בגודל 6.95 אינטש). האם לנובו מצאה את הנוסחה שתהפוך פאבלט עם מסך בגודל כזה לסמארטפון שנוח להשתמש בו? בהחלט לא. ועדיין, יש אנשים שהוא דווקא יכול להתאים להם מאוד, ולא, אני לא מדבר בהכרח על קהילת הענקים בישראל.

Lenovo Phab Plus (צילום: גד גניר)

ה-Phab Plus עושה שימוש במעבד מדגם Snapdragon 615. הפעם האחרונה בה נתקלתי במעבד הזה היתה לפני יותר משנה כשבדקתי את ה-Desire 820 של HTC. בזמנו, התרשמתי ממנו מאוד לטובה, למרות שסדרה 6XX אינה סדרת הדגל של מעבדי החברה. ל-Snapdragon 615 יש 8 ליבות: ארבעה מהירות יותר, הפועלות במהירות של 1.5 גיגהרץ, וארבע במהירות 1 גיגהרץ. שנה לאחר מכן קוולאקום הספיקה כבר להוציא מעבדים מתקדמים יותר בסדרה, והשימוש במעבד "ישן" יחסית אך מסדרה יותר חזקה, אמור למצב את ה-Phab Plus כמכשיר עם מפרט נדיב יחסית למחירו (כפי שזה גם ב-ZUK Z1 וב-OnePlus X). זכרון ה-RAM של המכשיר עומד על 2 גיגה, וזכרון האחסון המובנה עומד על 32 גיגה. את הזכרון ניתן להרחיב באמצעות כרטיס MicroSD בנפח של עד 64 גיגה נוספים, או לחילופין לוותר על אפשרות ההרחבה ובמקומה לעשות שימוש בשני כרטיסי סים. 

כזה ניסיתי: Meizu PRO 5

זהות המשתתפים בפרוייקט השוואת מכשירי הפרימיום שפורסמה כאן לפני קצת יותר משבוע, עברה לא מעט שינויים. בדרך לבחירה ברביעיית הסמארטפונים שבסופו של דבר הופיעה בפוסט ההוא, התלבטתי אם לשלב בהשוואה הזאת שלושה מכשירים אחרים שבדקתי באותה תקופת זמן: ה-Huawei Mate S, ה-HTC One M9 Plus, ואפילו בשלב מסוים ה-Z5, כשלא הייתי בטוח אם גרסת הפרימיום שלו אכן תגיע אליי בזמן. לצערי, דווקא את ה-PRO 5, הפאבלט החדש של Meizu כבר לא יכולתי להכניס לפוסט הזה משיקולי לו"ז ולוגיסטיקה למרות שהוא התאים להשוואה הזאת הרבה יותר מהמכשירים האחרים שנפסלו. הוא אמנם זול יותר מכולם, אך מסתכלים על המפרט שלו, זה נראה מוצדק לכלול אותו בליגה של מכשירים כמו ה-LG V10, ה-Samsung Galaxy Note 5 ואחרים. כך הוא גם נבחן, ללא הנחות.

Meizu PRO 5 (צילום: גד גניר)

מייזו מיישרת קו עם יצרניות האנדרואיד הגדולות, ומשיקה שני מכשירי דגל במהלך שנה קלנדרית, מכשיר מיינסטרים ופאבלט. היא התחילה בנוהל הזה כבר לפני שנה, כאשר השיקה את ה-MX4, ומספר חודשים לאחר מכן את הפאבלט בעל המפרט המשודרג, ה-MX4 Pro. השנה, במקביל להשקות של מכשירים זולים כמו ה-M1 Note, וה-M2 Note, היא השיקה שוב שני מכשירי פרימיום בהפרש של כמה חודשים, ה-MX5, ולאחר מכן את ה-PRO 5, ממשיך דרכו של ה-MX4 Pro.

כאלו השוויתי: Samsung Galaxy Note 5, Sony Xperia Z5 Premium, LG V10 ו-Huawei Nexus 6P

עד השנה, נשמר פחות או יותר סדר  ברור וקבוע בכל מה שקשור לתזמון השקות של מכשירים חדשים. יצרניות האנדרואיד היו משיקות את מכשירי הדגל העיקריים שלהן באיזור פברואר-מרץ-אפריל, בסמוך או במהלך כנס MWC בברצלונה. במקביל, בשנים האחרונות החל להיווצר "גל שני". זה התחיל עם מכשיר ה-Note  הראשון של סמסונג, שמיצב את הגל הזה ככזה המורכב ממכשירי פאבלט, נישתיים יותר. משנה לשנה, המכשירים המושקים בגל הזה הפכו לחשובים יותר ומעוררי עניין. השנה, הגל השני הזה כלל בנוסף לסמסונג עם הנוט 5 שלה, גם את LG עם ה-V10 ואת סוני, שחיכתה עם סדרת ה-Z5 שלה (ועם ה-Z5 Premium, המסקרן ביותר בסדרה הזאת) עד לכנס IFA בברלין בסמוך לחודש ספטמבר. באוקטובר הוכרזו גם מכשירי ה-Nexus החדשים, וביניהם ה-Nexus 6P של Huawei. כך נוצרה רביעיית מכשירי פרימיום סופר אטרקטיבית ומסקרנת ששווה פרוייקט השוואה מיוחד.

Samsung Galaxy Note 5, Sony Xperia Z5 Premium, LG V10 ו-Huawei Nexus 6P (צילום: גד גניר)

בערך בתקופה הזאת הבנתי שאני זקוק לסמארטפון חדש. הכרזתי על כך בפוסט מיוחד שבו גם הסברתי מהם הקוים שינחו אותי בבחירת הסמארטפון החדש שלי. אם עקבתם אחר הבלוג בחודשים האחרונים, ודאי שמתם לב שלא טרחתי לחכות לסיום הפרוייקט הזה, והזמנתי לעצמי את ה-Nexus 6P, לאחר שכבר הכרזתי שזהו המכשיר הבא שלי. איזה ערך אובייקטיבי יכול להיות להשוואה בין ארבעה מכשירים שאחד מהם רכשתי בעצמי? ובכן, את ה-Nexus 6P שלי רכשתי בחו"ל, במחיר זול יותר מזה הנמכר בישראל, ובנפח שכלל אינו נמכר בארץ. כפי שתראו בהמשך, רוב הזמן, הפערים בין המכשירים די מינוריים. לפיכך ברגע שיכולתי לקנות אחד מהם (ולא אכחיש, אחד שהיתה לי העדפה ברורה כלפיו) במחיר טוב, עשיתי זאת. עם זאת, כאשר אני בא לבחון את המכשירים זה מול זה, ושואל את השאלה איזה מהם הוא המכשיר הטוב ביותר ושהייתי ממליץ על קנייה שלו בישראל, התחרות נפתחת מחדש.

כזה יש לי: Nexus 6P

בניגוד למה שרבים עשויים לחשוב, בלוגר טכנולוגיה נהנה ממספר מועט יחסית של הטבות שמגיעות כחלק מהתחביב הזה. הטבה אחת מאוד משמעותית נובעת ממהות הבלוג שלי: היכולת להתנסות בכל סמארטפון שיש לי התלבטות האם לקנות אותו, התנסות ארוכה מספיק כדי לגבש לגביו דיעה, לטוב ולרע. במקרה של ה-Nexus 6P, מכשיר הפרימיום החדש של Huawei ו-Google, החלטתי שזה המכשיר הבא שלי כבר על סמך המידע שדלף לגביו טרם ההשקה, ובאופן מאוד אימפולסיבי פשוט ויתרתי על ההטבה הזאת. בעזרתו האדיבה של חבר טוב שחי בארה"ב, הזמנתי את המכשיר לפני שאפילו נקבע עבורו תאריך השקה רשמי בישראל. לזכותי ייאמר שהתאפקתי קצת ולא הזמנתי אותו באותו יום בו הפך זמין לרכישה. מיד לאחר ההשקה באוקטובר, התחלתי לחפש בגוגל לפחות פעמיים ביום את הצירוף "Nexus 6P Review". בחו"ל, כמו בארץ, כשמדובר בהשקה חשובה, המכשירים נשלחים אל מערכות האתרים החשובים והגדולים ביותר בו זמנית. כשמדובר במכשירים ממש חשובים, הסקירות גם מתפרסמות כמעט בו זמנית בכל האתרים האלו. במקרה של ה-Nexus 6P, רוב האתרים פרסמו סקירות ראשוניות כבר ב-20 באוקטובר, אבל זה לא היה מספיק כדי שאוכל להזמין אותו בראש שקט. עבר עוד שבוע עד שהסקירות האלו התעדכנו עם נתונים על משך זמן הסוללה וביצועי המצלמה, שני פרמטרים שחייבים להיבדק לאורך זמן. לאחר שכל האתרים פרסמו סקירות נלהבות ומהללות עליו (חלקם אף הכתירו אותו בתואר "מכשיר האנדרואיד הטוב ביותר בשוק"), נותר לי רק לבצע את ההזמנה ולהמתין בסבלנות שיגיע אליי.

Nexus 6P (צילום: גד גניר)

לטובת מי שלא טרח לקרוא את הפוסט שכתבתי בסמוך להכרזה על ה-Nexus 6P, הנה תקציר: בניגוד לשנים קודמות, בהם השיקה גוגל בכל פעם מכשיר נקסוס אחד, הפעם היא בחרה באסטרטגיה שונה והכריזה על שני מכשירים: ה-Nexus 5X של LG הקטן והעממי יותר, וה-Nexus 6P של Huawei, הפאבלט המתכתי היוקרתי. לפי ההשערות, חלק מתנאי המכרז לייצור מכשירי הנקסוס נגעו לחומרה הספציפית אותה אמורים לכלול המכשירים. במקרה של Huawei מדובר בחתיכת פשרה: ככל הנראה, כדי לעמוד בתנאי המכרז, היא ויתרה על שילוב מעבד ה-Kirin שלה ב-Nexus 6P לטובת ה-Snapdragon 810 של קוואלקום האמריקאית. נכון להיום עדיין מדובר באחד המעבדים החזקים ביותר בשוק והדבר ניכר היטב בתפקוד המכשיר: הוא זריז, יציב ומגיב היטב, בדיוק כפי שהייתי מצפה ממכשיר ממשפחת הנקסוס. Huawei וגוגל ציידו את ה-Nexus 6P בזכרון RAM בנפח 3GB. קיימים בשוק כבר לא מעט מכשירים עם נפח של 4GB, מכשירים כמו ה-One Plus Two, ה-Asus Zenfone 2 וכמובן ה-Note 5 וה-+S6 Edge של סמסונג. כמו במכשירים אחרים עם נפח כזה "צנוע" של זכרון RAM גם כאן אין הבדל מהותי בתפקוד המכשיר ביחס למכשירים עם 4GB. מעבר לכך, העובדה כי מדובר במכשיר נקסוס שעתיד לקבל עדכונים למשך תקופה ארוכה מאששת את ההשערה שככל הנראה לא יהיה צורך ביותר מ-3GB גם בגרסאות עתידיות של מערכת ההפעלה. כמו כל מכשיר אחר שעושה שימוש במעבד הזה, גם ה-Nexus 6P נוטה להתחמם. עם זאת, פיזור החום נעשה כראוי ואין בו איזורים לוהטים. גם כאשר עושים בו שימוש אינטסיבי, ההתחממות בהחלט נסבלת וסבירה. נפח האחסון אגב, כמו בכל מכשירי הנקסוס מאז ה-Nexus S, אינו ניתן להרחבה. בישראל צפויה להימכר רק גרסת ה-32 גיגה בשלב זה. אני קניתי את גרסת ה-64 גיגה, וקיימת גם גרסה בעלת נפח של 128 גיגה.

כזה ניסיתי: LG V10

בסוף חודש אוגוסט האחרון עלה קמפיין נרחב של סמסונג, אשר קידם את השקת ה-Galaxy Note 5 בישראל. לאחר מספר שבועות בהם היה בלתי אפשרי להימלט מהסלוגן "Take a Note", צומצם הקמפיין כפי שקורה בדר"כ בהשקות מכשירים כאלו. בשלושת השבועות האחרונים הקמפיין הזה קם לתחייה, ואם לא הייתי יודע אחרת, היה קל לטעות ולחשוב שהמכשיר הזה הושק זה עתה. בעולם החפיצים זו תופעה נדירה יחסית. מוצר מוכרז, זוכה ליח"צ ההולם אותו, ומשרד הפרסום שאותו יבואן בחר יורה בכל התותחים הכבדים כדי להגדיל ככל הניתן את המכירות הראשוניות של המוצר. מה גרם לסמסונג להחיות קמפיין למכשיר שנמצא בשוק שלושה חודשים? ייתכן ומדובר בסוף השנה, נותרו תקציבי שיווק והחלט לשרוף אותם על מכשיר הפרימיום של החברה, ייתכן שמדובר באסטרטגיה מודעת כדי לווסת את כמות המכירות של המכשירים, ייתכן שהמכירות לא היו מוצלחות כפי שציפו בסמסונג, וייתכן שמדובר בשילוב של כמה מהסיבות האלו או כולן. לגורמים האפשריים האלו יש להוסיף את ההשקה של ה-V10 בישראל, הפאבלט החדש של LG.

LG V10 (צילום: גד גניר)

כפי שכבר ציינתי בפוסט על ה-LG G4, לישראלים יש חיבה מיוחדת ל-LG, והדבר ניכר בהבדלים בנתחי השוק של LG בעולם לעומת השוק השוק הישראלי. החל מהשקת ה-G2, נתח השוק של LG בישראל הולך ותופח, בין השאר על חשבונה של סמסונג. נתח השוק הזה העומד כיום על 23 אחוז ל-LG, הולך ומתקרב לזה של סמסונג (העומד על 30%, חצי אחוז פחות מזה של אפל). תוסיפו לכך את העובדה שבשלוש השנים האחרונות LG כלל לא החזיקה נוכחות בסגמנט הפאבלטים (אלא אם אתם מתעקשים לקרוא למכשירים עם מסך בגודל 5.5 אינטש פאבלטים, הדיעות על כך חלוקות), סגמנט שהומצא למעשה ע"י סמסונג, ותורם לה לא מעט למכירות. במצב כזה, סביר להניח שמישהו בסמסונג ישראל החליט להקדים תרופה למכה, לפני ש-LG תצבור תאוצה גם בתחום המכשירים עם המסכים הגדולים.

כזה ניסיתי: +Samsung Galaxy S6 Edge

מעטים המכשירים ששבו אותי השנה כמו שעשה זאת ה-Samsung Galaxy S6 Edge. הוא ניחן אמנם בכל התכונות שהפכו את ה-Galaxy S6 למכשיר נהדר, אבל המסך הקמור משני צידיו גרם לו להראות שונה מכל דבר אחר בשוק הסלולר. עד כמה התלהבתי מאיך שהוא נראה? נציגות סמסונג בישראל ציטטה את דבריי עליו בהארץ

ושילבה אותם בפרסומות שלהם. חלפה חצי שנה ואל ידיי הגיעה הגרסה המעודכנת שלו, ה- Galaxy S6 Edge+ (פלוס כמה אינטשים, RAM זכרון ועוד), או אם תרצו, גרסת ה-Edge החדשה של סדרת ה-Note של סמסונג (מינוס העט).

חפיצים וקימורים: +Samsung Galaxy S6 Edge (צילום: גד גניר)

שורשיו של ה-Galaxy S6 Edge Plus מתחילים ב-Galaxy Note Edge, שהושק במקביל לדור הקודם של מכשירי ה-Note, ה-Note 4. ה-Edge Note הגיע עם מסך קמור בצידו האחד וכלל עט, כמו כל מכשיר Note אחר. ראתה סמסונג כי המכשיר נמכר בעולם בהתאם לציפיותיה והפכה את הקימור הזה לסימן ההיכר של מכשירי הפרימיום שלה. הניסוי שהחל ב-Note Edge הפך לגרסא היוקרתית יותר של ה-Galaxy S6, ועם השקת ה-Note 5 הוחלט לנתק את הקשר עם סדרת ה-Note לחלוטין, לוותר על העט ולהפוך את המסך לסימטרי. קבוצות המיקוד של סמסונג העלו ככל הנראה כי המסך הקמור משני צידיו מושך מספיק קונים, בלי הצורך להוסיף לחבילה  גם את הסטיילוס של ה-Note . האם זה אומר שמדובר במכשיר עממי יותר? ממש לא, אבל לזה אגיע אח"כ.