כזה ניסיתי: House Of Marley Chant Sport

בניגוד לאמנים אחרים המשתמשים בשמם כדי לקדם את מותגי האודיו שלהם, במקרה של House Of Marley מדובר באמן שאינו בין החיים. אם להיות אפילו יותר קטנוניים, בוב מארלי החזיר את נשמתו לבורא למעלה מעשור לפני שהוקמה החברה שמתפארת בשמו ובמורשתו. ובכל זאת, ההצדקה לשימוש בשם נובעת מכך שמקים החברה הוא לא אחר מאשר בנו של בוב מארלי, רוהאן מארלי. עם כל הכבוד לייחוס המשפחתי של רואהן, הוא מעולם לא עסק במוזיקה. כיום, עיסוקו העיקרי הוא  בתחום היזמות, כשמאחוריו קריירת פוטבול מכובדת בארה"ב, ומותג קפה שמתהדר אף הוא בשם המשפחה המחייב מארלי. את House Of Marley הוא הקים לפני קצת יותר מ-4 שנים, והציג לראשונה קו של אזניות ששולבו בהן חומרים ממוחזרים, בכנס CES באותה שנה. מאז, התרחבה החברה למוצרי אודיו נוספים כמו רמקולים ביתיים ורמקולים ניידים, ביניהם גם ה-Chant Sport שהגיע אליי לבדיקה לפני מספר שבועות.

House Of Marley Chant Sport (צילום: גד גניר)

ב-House Of Marley טוענים שה-Chant Sport הוא דגם עדכני של רמקול Bluetooth אחר של החברה, ה-Chant BT. הדגם החדש מציע עמידות במים שהדגם הקודם לא התהדר בה ועוצמת שמע חזקה יותר. מערך הרמקולים של ה- House Of Marley Chant כולל שני דרייברים בקוטר 1.75 אינטש ובהספק של 4.5 וואט. בנוסף, הוא כולל שני רדיאטורים פאסיביים (הסברתי על הרכיב הזה בפוסט שלי על ה-B&O H2 הנהדר) שאמורים לסייע בייצור באסים עמוקים יותר. זה כמובן לא עובד. הרמקולים האלו מציעים באסים מאוד מאוד עדינים, בטח בהשוואה לרמקולים האחרונים שבדקתי כמו ה-H2, ה-MEGABOOM, ואפילו ה-BOOM2 שגם שם הבאסים לא הרשימו במיוחד. עם זאת, בגודל הזה, וברמת המחיר הזאת, לא תקבלו באסים מרשימים הרבה יותר אצל המתחרים. זה לא אומר שהשמע שה-Chant Sport מייצר אינו איכותי. טווח הצלילים הגבוה מדויק מאוד, מפורט והצליל באופן כללי פתוח ומדגיש טוב גם את טווח המיד. עוצמת השמע המקסימלית גבוהה ובהחלט מרשימה ביחס לגודל הכללי שלו. 

כזה ניסיתי: UE MEGABOOM

למצוא שם לחפיץ זו לא משימה פשוטה. הוא צריך לשדר את ערכי המותג, לרמוז על האיכויות הייחודיות של המוצר הזה, על התכונות שלו, וליצור עניין. ב-UE התהליך הזה מסתיים לרוב בשמות אידיוטיים. שנה שעברה זה היה ה-BOOM, והשנה ממשיך דרכו הוא ה-BOOM2. ואיך קוראים לרמקול האלחוטי החדש, היקר והגדול ביותר של החברה? "MEGABOOM". אז נכון, החברה הזאת לא ממש מצטיינת בשמות, אבל רמקולים היא בהחלט יודעת לעשות.

UE MEGABOOM (צילום: גד גניר)

חיצונית, ה-MEGABOOM חולק עיצוב זהה לחלוטין לזה של ה-Boom 2, רק שה-MEGABOOM גדול הרבה יותר ממנו: קוטר של 8.3 ס"מ וגובה של 22.6 ס"מ. חוץ מההפרש בגדלים, גם מבחר הצבעים שבו הוא מגיע שונה מעט: סגול, אדום, כחול או שחור כמו זה המופיע כאן בתמונות. כל מה שסיפרתי לכם על העמידות של ה-BOOM2 תקף גם כאן: ה-UE MEGABOOM נושא את תקן IPX7, ורק מחכה שתרטיבו אותו, תפילו אותו לבריכה, ואם לשפוט לפי ההדגמה החיה של נציג UE שהגיע לאירוע ההכרזה, ניתן גם לעמוד עליו, אם כי אני לא ממש רואה מה הטעם בכך. במהלך שהותו אצלי הרמקול הזה בילה רוב הזמן בחדר האמבטיה וסיפק מוזיקת רקע למקלחות של הבנות. הבת הקטנה שלי, בת השנה וחצי פיתחה חיבה אליו, והוא מצידו לא ממש התרגש מהנטייה שלה להפיל אותו על הרצפה או לרייר עליו. כשמדובר ברמקול אלחוטי שאתם רוצים להציב במקום כלשהו ולשכוח ממנו, לעמידות הזאת יש יתרון עצום, ויצרניות רמקולים אלחוטיים מתחילות להפנים זאת לאחרונה.

כזה ניסיתי: UE Boom 2

קצת יותר מחצי שנה חלפה מאז בדקתי את ה-UE Boom, רמקול Bluetooth נייד שהיה הסנונית הראשונה בארץ מתוך ליין הרמקולים של Ultimate Ears. לפני כשבועיים החל היבוא הרשמי של לא פחות משלושה דגמים שונים של רמקולים של החברה, כאלו שהושקו במהלך השנה האחרונה ברחבי העולם וכעת הגיעו לישראל: ה-Mega Boom, ה-Roll והרמקול עליו אספר לכם בכמה מאות המילים הבאות, ה-Boom 2, דגם המיינסטרים של החברה וממשיך דרכו הישיר של ה-Boom.

 UE Boom 2 (צילום: גד גניר)

מבחוץ אין הבדלים בולטים בין ה-Boom ל-Boom 2. ה-Boom 2 ממשיך קו העיצוב הסולידי של קודמו, אך מפצה על הסולידיות הזאת בשילובי צבעים עזים. הוא לא נראה כמו חללית, הוא לא נראה כמו טיל כתף, ולא נראה כמו מנוע סילון. הוא נראה כמו רמקול ללא התחכמויות מיותרות. ההתחכמות העיצובית היחידה בו היא כפתורי הווליום העצומים בחזית. אם להיות מעט נודניק, הם אמנם עצומים אבל לא נוחים: חריטות המינוס והפלוס בפלסטיק הן חריטות חדות ולא נעים במיוחד ללחוץ עליהן. ההרכבה איכותית וכך גם החומרים ממנו עשוי הרמקול מבחוץ. היחידה שקיבלתי בצבע הכחול גם לא מבליטה כל כך טביעות אצבעות (בניגוד ל-Boom הראשון) והרמקול נראה כאילו ימשיך להראות חדש לאורך זמן. אחד הדברים המייחדים את הרמקולים של UE הוא העמידות הגבוהה שלהם. על הנייר, ה-Boom 2 קיבל את תקן IPX7, כלומר, ניתן להכניס את הרמקול למים בעומק של עד 1 מטר למשך זמן של עד חצי שעה. בהדגמה שנערכה בהשקה של הרמקולים במועדון גלישה בתל אביב, הרשה לעצמו סוונטה הולם, נציג החברה, לזרוק רמקולים כאלו לעבר הקהל. גולשים וכתבי טכנולוגיה כך נראה, יודעים לגלוש ולכתוב על טכנולוגיה הרבה יותר טוב מלתפוס רמקולים מעופפים. ברוב הזריקות האלו הרמקולים פגשו את הרצפה בעוצמה, מה שלא הפריע להם להשאר שלמים לחלוטין ולהמשיך לנגן כאילו כלום לא קרה, וזאת למרות שתקן IPX7 לא אמור לכסות נזקי פגיעה פיזית. באתר החברה טוענים שהרמקולים ישרדו נפילה לבריכה. זה מתנגש עם תקן IPX7 שכאמור מדבר על מים בעומק של עד מטר אחד בלבד, כמה בריכות בעומק מטר בלבד אתם מכירים? מצד שני, כשנציג UE נשאל בנוגע לעמידות במים, הוא אמר שהרמקול ישרוד ככל הנראה נפילה לבריכות מעט עמוקות יותר, אם כי הם לא יכולים להתחייב רשמית על עמידות בעומקים של מעבר למטר אחד.

כזה ניסיתי: JBL GO

בוקר יום הבחירות, השעה 10:30 בערך, הערבים בדיוק מתחילים לנהור באוטובוסים לקלפיות. בינתיים, אני ואשתי סיימנו להצביע, ולקחנו את שתי הבנות לפיקניק, פיקניק שייזכר מעתה ועד עולם כפיקניק המושלם. למה מושלם? מאחר ויצאנו אליו כשאנחנו מצוידים בכל מה שצריך, ולא היה חסר לנו שם דבר. מעבר לסנדביצ'ים המושקעים, בקבוק מיץ התפוזים הסחוט טרי, המאפים הטריים, הקפה החם בתרמוס, והמחצלת הנוחה, לקחתי איתי את ה-UE Boom, הרמקול האלחוטי שבדקתי במסגרת הבלוג באותה תקופה. ישבנו כולנו על המחצלת, אכלנו, שתינו, נהנינו ממוזיקה טובה ולא הפסקנו להתלהב מכמה הכל מושלם.

JBL GO (צילום: גד גניר)

נגמר הפיקניק ונגמר יום השבתון. איכשהו, מאז, לא נוצרה סיטואציה שבה אנחנו זקוקים לרמקול אלחוטי נייד. הדבר היחיד שהשתנה הוא שרמקול אלחוטי נכנס לרשימת הקניות העתידית שלנו, כחפיץ לגיטימי לכל דבר, בתנאי שיגיע במחיר המתאים לחפיץ שנעשה בו שימוש פעם בכמה חודשים במקרה הטוב. רמקול בלוטות' שעל הנייר נראה מתאים מאוד לנישה הספציפית הזאת הוא המיקרו רמקול של JBL, ה-GO שהוכרז השנה ב-CES והגיע לאחרונה לישראל.

כזה ניסיתי: Ultimate Ears Boom

בלוגרים מתנשאים פותחים פוסטים במשפטים כמו "סביר להניח שטרם יצא לכם להכיר את יצרנית האודיו Ultimate Ears". מצד שני, גם אני לא הכרתי את המותג הזה לפני שהציעו לי לבדוק רמקול אלחוטי שלו, כך שאולי ניתן לטעון שאני לא מכיר מספיק את שוק יצרניות האודיו, אבל מתנשא? ממש לא. אז אם נצא מנקודת הנחה שאינכם מכירים את המותג הזה, אז הכירו, Ultimate Ears, חברה שהוקמה ע"י טכנאי סאונד בשם ג'רי הארווי (שעבד עם להקות כמו ואן הלן, קיס, מוריסי, לינקין פארק ועוד) לפני 20 שנה בדיוק יחד עם אשתו מינדי. החברה מייצרת בעיקר אזניות מקצועיות המשמשות מוזיקאים בהופעות ובשנת 2008 נרכשה ע"י חברה קצת יותר מוכרת בשם Logitech. מאז, Ultimate Ears (אשר תיקרא מעתה בפוסט זה בראשי התיבות UE) מתפקדת כחברה בת ולמרות שעדיין ישנה הפרדה בין המותגים, פה ושם ניתן לראות את טביעת האצבע של לוג'יטק. החפיץ הראשון שיוצא לי לבדוק של המותג הזה הוא מוצר שפונה לאוכלוסיה פחות מקצועית ממה ש-UE מכוונים אליה בדר"כ, רמקול אלחוטי בעל שם עם ניחוח ערסי משהו "Boom".

 

Ultimate Ears Boom (צילום: גד גניר)

רמקולים אלחוטיים הם מוצר שנאלץ לעשות פשרה בין כמה אתגרים. כדי להחשב כרמקול טוב, עליו להפיק איכות סאונד טובה ועוצמה חזקה, לנגן במשך זמן ממושך ובמקביל להיות קומפקטי ועמיד. ברוב המקרים הנוסחה הזאת לא עומדת במבחן המציאות, כשברוב המקרים איכות השמע ועוצמתה הן הקורבנות הכמעט קבועים. במקרה של ה-UE Boom, איכות השמע לא רעה, והשמע מפתיע לטובה בעוצמתו החזקה. קצת מספרים למי שמתעניין: העוצמה המירבית אליהם מגיע הרמקול הזה היא 88dbA, טווח תדרים שנע בין 90 הרץ ל-20 קילוהרץ, ולשני הרמקולים שלו יש דרייברים בקוטר 1.5 אינטש, בעלי התנגדות של 4 אוהם. אמנם כיף להאזין למוזיקה דרך ה-Boom, אבל הסאונד לא ממש מאוזן. הוא מדגיש בעיקר את התדרים הנמוכים (באסים. בובובום), גוון סאונד שמאפיין גם רמקולים אלחוטיים אחרים. לעיתים הוא עושה זאת על חשבון תדרים אחרים ולכן סביר להניח שאודיופילים לא יתלהבו מהרמקול הזה. רמקול כמו ה-Boom הוא לא רמקול שתרצו להאזין דרכו למוזיקה קלאסית בחדר שקט בעודכם לוגמים יין אדום.

כזה ניסיתי: רמקול Jabra Solemate.

אם להיות כן, רמקולים ניידים אלחוטיים מעולם לא היו משהו שהלהיב אותי באיזשהו אופן. איכשהו, לא נוצרה סיטואציה שבה אמרתי לעצמי "וואו, עכשיו היה מתאים לי רמקול בלוטות". ובכל זאת, כשהגיעה ההצעה לקבל את ה-Jabra Solemate החלטתי ללכת על זה, בעיקר בגלל הזכרונות הטובים שיש לי מאזניות Jabra REVO עליהן סיפרתי לכם כאן לפני מספר חודשים, וגם בגלל שעל הנייר, נראה שיש פה משהו מעניין.

Jabra Solemate (צילום: גד גניר)

אז בואו נעשה היכרות קצרה: Jabra Solemate, הוא רמקול (ליתר דיוק, סט רמקולים) אלחוטיים הפועלים בטכנולוגיית בלוטות' גרסא 3, בפרוטוקול A2DP המאפשר הזרמת סאונד סטריאופוני. הוא מסוגל להתחבר באופן אוטומטי לכל מכשיר שצימדתם אותו אליו בעבר, ולשמחתנו, גם כאן בחרה Jabra  לאפשר זיווג בין הרמקול למכשירים אחרים באמצעות קישורית NFC (כלומר, להצמיד את את הטאבלט/טלפון/מחשב נייד אל הרמקולים), לתת להם לזהות זה את זה אוטומטית ולסיים את תהליך ההצמדה בצורה הפשוטה והזריזה ביותר.

עיצוב הוא תחום שיצרניות רבות מתעכבות עליו ומשקיעות כסף וזמן רב כדי להעביר ע"י העיצוב תחושה, מסר, אמירה מסויימת. החברות לא מקילות ראש בתהליך העיצוב, ומגייסות את טובי אנשי המקצוע כדי להגיע למראה המושלם עבורן. ב-Jabra עברו את התהליך הזה והגיעו למסקנה שרמקול ה-Solemate צריך להראות כמו נעל. כן, נעל. עם סוליה (ולכן, השם Solemate ככל הנראה, ולא Soulmate), ואפילו עם רצועת בד לתלייה. מה הערך הפרקטי בעיצוב הזה? אין לי מושג. אם אני ממש מתאמץ, אני יכול להסביר שהסוליה בתחתית הרמקול (אחד המשפטים הכי מוזרים שאי פעם כתבתי) מאפשר להניח אותו על משטחים בזויות מאתגרות יחסית. ג'אברה מאפשרת לכם אפילו לבצע התאמה אישית של הרמקול שלכם, באיזור מיוחד באתר הבית שלה עם הכותרת מלאת הקלאסה "PIMP YOUR SOLEMATE", ולרכוש את הסוליות עצמן, חלק הגומי בתחתית הרמקול, בצבעים סולידיים אחרים כמו כחול, ורוד או צהוב. בתוך הסוליה תוכלו למצוא מקום לאכסון כבל בעל חיבורי 3.5 מ"מ לחיבור למקור מוזיקה, במידה ואתם מעדיפים לוותר על החיבור האלחוטי ולחסוך קצת בסוללה.

Jabra Solemate (צילום: גד גניר)

על דופן הרמקול תוכלו למצוא חיווי סוללה, שקע טעינה (Micro USB הללויה!), שקע אודיו 3.5 מ"מ, ומפסק בעל שלושה מצבים - רמקול כבוי, דלוק, ומצב קפיצי לכניסה לסנכרון. הרמקול מוקף משני צידיו ברשת ברזל, ומעליה פלסטיק שחור איכותי בגימור מט, ועליו שלושה כפתורים - פקדי ווליום ולחצן שיחה - כן, אתם יכולים להשתמש ב-Jabra Solemate גם כדיבורית שולחנית. בסה"כ, למרות הבחירה לעצב (וגם לקרוא לו בשם הזה) אותו כנעל, הוא נראה די מגניב, והחומרים שמהם הוא עשוי נראים איכותיים מאוד.

החיוויים הקוליים הם אחת הנקודות הכי מלהיבות ב-Jabra Solemate. הדלקה וכיבוי מייצרים קול, מעין "בום", מלא באס שמושך המון תשומת לב. גם ההנחיות הקוליות בעת צימוד הסולמייט עם מכשירים אחרים, עברו שדרוג. לא עוד קריינית במבטא בריטי כבד וקול רובוטי כמו במכשירי Jabra מהעבר. מעכשיו מי שידריך אתכם במהלך תהליך הצימוד הוא קריין בעל מבטא אמריקאי, המבטא מילים בצורה ברורה, אך נשמע גם כמו ראפר קשוח. אלו בדיוק הדברים שמבדילים בין רמקולים זולים ופשוטים יותר, לסולמייט, ומשפרים את חויית השימוש ברמקול.

מה שלא משפר את חויית השימוש הם הרמקולים עצמם. לא נעים להגיד זאת, אבל הצליל של ה-Solemate מאכזב, לפחות ביחס לרמקול שעולה כיום 800 ש"ח. למה אני מתכוון במאכזב? יש באסים לא רעים, אבל הצליל נשמע לעיתים חסום, עמום כזה, כאילו הרמקולים ממוקמים בתוך קופסא אטומה. יש לציין שאיכות הצליל מושפעת באופן דרמטי ממיקום הרמקול. במידה ואתם מניחים את הסולמייט ישירות מולכם, תהנו מאיכות הסאונד הטובה ביותר שהרמקולים האלו מסוגלים לספק. כל שינוי בזוית, והכי גרוע, עמידה בחלק האחורי של הרמקול הזה, תגרום לצליל להשמע יותר עמום, ופחות עשיר ופתוח. כמו ב-REVO, גם כאן ניתנת  רק לרוכשי הרמקול האפשרות להוריד למכשירי הטלפון שלהם את אפליקציית נגן המוזיקה של ג'אברה, הכוללת תמיכה בדולבי, תמיכה שאמורה לשפר את איכות הסאונד, אבל לא עושה את זה בפועל באופן משמעותי אם בכלל.

Jabra Solemate (צילום: גד גניר)

ג'אברה צירפה לרמקול הזה שקית עמידה במים, אליה ניתן להכניס את הרמקול. לא ניתן לצלול עם הרמקול באופן הזה, אבל ניתן בהחלט להשפריץ עליו מים בלי לדמיין את הקורוזיה מכלה לכם את הרמקול. אני שמח לדווח כי אין פגיעה משמעותית באיכות השמע כשהסולמייט בתוך השקית. בחיבור כבל 3.5 מ"מ איכות הצליל משתפרת באופן מינורי, אך מורגש.

ב-Solemate, נדמה שג'אברה עשתה הכל כמו שצריך, למעט החלק הכי חשוב - איכות הצליל. חשוב להדגיש, ה-Jabra Solemate לא נשמע נורא, הוא פשוט לא נשמע כמו רמקול שעולה 800 ש"ח. קחו בחשבון שיש בי יסודות אודיופיליים, מאחר וחלק מהאנשים שהדגמתי בפניהם את פעולתו של הרמקול הזה דווקא התלהבו מאוד. מצד שני, ייתכן שההתלהבות שלהם היתה מהחבילה כולה, שמספקת עוצמת שמע מפתיעה (ביחס לגודל הרמקול), חיוויים הקוליים המרשימים, ועיצוב יוצא דופן.