כזה ניסיתי: B&O A1 Gen 2

יש לי וידוי: נמאס לי לכתוב על רמקולי Bluetooth. מעבר לעובדה שמדובר במוצר שגם בימי שגרה מהווה עבור רבים מטרד סביבתי, בתקופות של סגרים ומגיפות עולמיות שמדכאים מסיבות וגיחות לים, הוא אפילו פחות רלוונטי. מעבר לכך, הסיבה העיקרית שבגללה נמאס לי לי לכתוב על רמקולי Bluetooth היא שמדובר במוצרים שבכנות, אין לי מה לכתוב עליהם. אוקיי, זה רמקול, הוא יכול להיות קטן, הוא יכול להיות גדול, הסוללה שלו יכולה להספיק ל-X שעות וגם ל-X+1, הוא יכול להשמע טוב והוא גם יכול להשמע פחות טוב, אבל בסופו של דבר הוא עושה בגדול דבר אחד. אחרי שרמקולים חכמים נכנסו אל חיי, רמקולים "טיפשים" שיודעים רק להתחבר בבלוטות' לטלפןו ולנגן מוזיקה, כבר לא באמת עושים לי את זה. ואז זה קרה: 15 חודשים מאז רמקול הבלוטות' האחרון שבדקתי, הגיע סוף סוף האחד שסיקרן אותי. מה גרם ל-A1 Gen 2 של B&O למשוך את תשומת הלב שלי? ובכן, הוא קצת יותר פיקח מרמקולים אחרים אחרים מסוגו.

B&O A1 Gen 2 (צילום: גד גניר)

ה-B&O A1 Gen 2 הוא הרמקול Bluetooth הראשון שאני בודק שתומך באלקסה, הסייעת הוירטואלית של אמזון. בניגוד לרמקולי Bluetooth אחרים ניתן לשלוט עליו באמצעות פקודות קוליות. כמו כל רמקול חכם, השליטה הקולית לא מתחילה ומסתיימת אך ורק בניגון המוזיקה: ניתן לקבל ממנו מידע בכל נושא שתרצו, החל ממזג האויר, דרך הפגישות המתוכננות לכם להיום, מצב התנועה בדרך לעבודה ומספר האלקטורים שג'ו ביידן זכה בהם בבחירות. אני אמנם עובד ביום יום עם גוגל אסיסטנט, אבל המעבר לאלקסה היה נטול כאבים וקשיים מיוחדים. גם במקומות בהם נדרשו הגדרות מסוימות (כמו להכיר לה את כתובת מקום העבודה או הבית), היא הדריכה אותי באדיבות ואף שלחה לי לטלפון קישורים למקומות הספציפיים באפליקציה בהם ניתן להזין את המידע הזה. בניגוד לרמקולים חכמים אחרים, האינטליגנציה שלה לא נגמרת ברגע שיוצאים מהבית מחיקה החם של הרשת הביתית, וניתן להמשיך לקשקש איתה כרגיל גם בחוץ, לכל מקום אליו תקחו את הרמקול.

כזה ניסיתי: Belkin Soundform Elite

אפל עוררה את זעמם של לא מעט לקוחות בספטמבר האחרון, בהחלטתה שלא לצרף מעתה והלאה מטענים לאריזות האייפונים. מי שכנראה ברכו על ההחלטה הזאת היו יצרניות המטענים שמקוות שהצעד הזה יעשה את מה שביטול שקע האזניות באייפונים בשנת 2016 עשה לשוק האזניות האלחוטיות. רגע לפני השקת האייפונים החדשים, כשהצעד העתידי של הסרת המטענים כבר היה ידוע, מיהרה ביקונקט, היבואנית הרשמית של מוצרי בלקין בישראל להכריז על התחלת מכירתם של מטענים חדשים, ביניהם מוצר חדש ומסקרן שמשלב בין מטען אלחוטי לרמקול חכם, ה- Soundform Elite.

Belkin Soundform Elite (צילום: גד גניר)

מה כל כך מסקרן ברמקול עם מטען אלחוטי? בעיקר הרמקול, שפותח בשיתוף פעולה עם Devialet, יצרן אודיו צרפתי עילאי ומתנשא. אם השם נשמע לכם מוכר זה כנראה משום שלפני מספר שנים החל יבוא רשמי של הרמקולים של היצרן הזה לישראל. המוצר המזוהה ביותר עם החברה הוא ה-Phantom, רמקול בלוטות' שעלה אז לא פחות מ-9000 ש"ח. זוכרים את התמונה של ניקול ראידמן באינסטגרם  כשהיא עוזבת את הארץ במטוס פרטי עם ילדיה? אז רמקול אחד כזה מצא את דרכו אל התמונה כשהוא מציץ בנונשלנטיות מאחורי אחד המושבים.

כזה ניסיתי: Ultimate Ears WONDERBOOM 2

ה-WONDERBOOM היה אחד הרמקולים האלחוטיים הטובים שיצא לי לבדוק במסגרת הבלוג הזה. מעבר לאיכות שמע מעולה, הוא הציע גם עוצמה שמע נאה, זמן סוללה טוב, עמידות למים ואבק והכל באריזה קומקפטית וחמודה למראה. ולמרות זאת, הוא לא היה מושלם: הוא לא היה זול במיוחד, חיבור הטעינה שלו היה מיושן כבר לפני שנתיים, אין דרך לדעת מה מצב הסוללה שלו, אין אפשרות לבצע איתו שיחות טלפון, לא ניתן לשלוט דרכו על העברת שירים או על עצירתם ובניגוד לרוב הרמקולים של Ultimate Ears הוא לא נתמך באפליקציית החברה כך שאפשר גם לשכוח מעדכוני גרסה. בחודש יוני השנה הכריזה לוג'יטק על WONDERBOOM 2, ממשיך דרכו.

Ultimate Ears WONDERBOOM 2 (צילום: גד גניר)

הנוהג שהתפתח בכל הקשור לשמות מוצרים הוא שאם יצרנית נוקבת במספר שלם, אכן מדובר בדור הבא של אותו מוצר, בניגוד נניח למצבים בהם יצרניות משיקות גרסה מעודכנת או משופרת של אותו מוצר, ואז מוסיפה לשמו אות כלשהי (נניח "S"), שם גרסה שמצביע על שדרוג או שנמוך של הדגם הקיים ("Pro", "Plus", "Lite"), או שם של מהדורה מיוחדת הנבדלת בצבע, ערכת נושא וכו'. למה אני משתף אתכם בכל המידע הזה שמרגש בעיקר את מי שעוסקים בקטלוגים לפרנסתם? כי כשחברה מכריזה על דור חדש של מוצר, נהוג לצפות שתטפל ברוב, אם לא בכל החסרונות של קודמו, תציג עיצוב חדש ורענן, ואולי גם איזושהי בשורה חדשה ומרעישה שתצדיק את שיווקו כדור חדש של אותו מוצר. WONDERBOOM 2 לא מטפל כמעט באף אחד מהחסרונות שציינתי, הבשורה שהוא מביא איתו לא מרעישה בפועל כמו שהיא אמורה להרעיש, ועדיין, מדובר ברמקול נהדר ואפילו בעסקה טובה יותר. הכיצד?

כזה ניסיתי: JBL Charge 4

לפני שש שנים הציגה JBL רמקול אלחוטי בגודל בינוני מסדרה חדשה בשם Charge. השם הזה לא נבחר במקרה: הייחוד של הרמקול הזה היה היכולת לטעון את הסמארטפון שלכם תוך כדי שימוש, ועדיין להמשיך ולנגן לאורך זמן. איזה חידושים מסעירים יש ל-Chrage 4, הדגם העדכני ביותר בסדרה להציע, מלבד סוללה גדולה יותר? לא הרבה, אבל זה לא דבר רע בהכרח.

JBL Charge 4 (צילום: גד גניר)

ה-JBL Charge 4 מציג עיצוב אופייני לרמקולים של החברה: מדובר בגליל מנופח מעט במרכזו, עטוף בבד, כאשר בכל צד ישנו אלמנט רמקול שרוטט בזמן השמעת מוזיקה. הרמקול עצמו ממוגן בפני מים בתקן IPX7, מה שאומר שניתן תיאורטית להכניס אותו למים בעומק מקסימלי של מטר לפרק זמן של כחצי שעה. ומה קורה אם הרמקול ייפול לבריכה שאינה הבריכה של הפעוטות? אין צורך לדאוג. למרות שהוא שוקל כמעט קילו, הוא מסוגל לצוף לפרק זמן קצר מספיק כדי למשות אותו מהמים. בחלקו האחורי, מתחת למכסה מצויים החיבורים של הרמקול: שקע USB Type C לטעינה של הרמקול עצמו, שקע USB סטנדרטי לחיבור מוצרים אחרים לטעינה, ויציאת 3.5 מילימטר למי שרוצה לחבר את הרמקול קוית ולא באמצעות Bluetooth.

כזה ניסיתי: JBL GO 2

לפני קצת יותר משלוש שנים התנסיתי ב-JBL GO, הרמקול האלחוטי הזול ביותר בקטלוג של JBL, הקטן ביותר, ובאופן כללי, כזה שאינו מגיע עם יומרות גדולות. עוצמת השמע שלו היתה לא רעה ביחס למחיר, איכות הסאונד גם. הוא גם לא היה עמיד במים, אם כי באותה תקופה רמקולים עמידים למים היו מצרך נדיר יחסית. למעשה, למעט המחיר הזול, הוא הצטיין בעיקר בעובדה שהוא נכנס לנישה ספציפית מאוד: ה-GO היה רמקול אידיאלי לאנשים שלא סגורים על אם הם אכן זקוקים לרמקול אלחוטי או שלא, או לחילופין רוצים שיהיה בבית למקרה הצורך, אבל לא רוצים להשקיע יותר מדי, לא בכסף ולא בנדל"ן בכוורת בחדר העבודה. ה-GO 2, ממשיך דרכו של ה-GO הגיע אליי לפני מספר שבועות באמצעות היבואנית, רשת באג. המחיר נשאר זהה, 199 ש"ח. מה כן השתנה? לא הרבה, אבל זה לא בהכרח דבר רע.

JBL GO 2 (צילום: גד גניר)

ה-JBL GO 2 שומר על מימדים כמעט זהים לאלו של קודמו, משהו בסדר גודל של קופסת סיגריות, רק טיפה עבה יותר. את הפינות המחודדות החליפו פינות עגלגלות יותר אך העיצוב באופן כללי נשאר זהה ופשוט. גם כאן, הלוגו של JBL תופס את רוב שטח החזית ואת רוב גב הרמקול. אין משהו יוצא דופן או ייחודי בעיצוב של GO 2. בניגוד לרמקולים גליליים, כאן ברור מה הכיוון שממנו מגיע השמע ויש רק דרך אחת להציב אותו בצורה נכונה. בחלקו העליון נמצאים חמישה לחצנים: כפתור הדלקה וכיבוי, כפתור צימוד למכשירים חדשים, שני כפתורי שליטה על עוצמת השמע, וכפתור להפעלה ועצירה של המוזיקה. בצד, מתחת למכסה, נמצאים חיבור MicroUSB לטעינה, וחיבור 3.5 מ"מ למקרה שתרצו לחבר את הרמקול למכשיר שלא התברך בקישורית בלוטות'.

כזה ניסיתי: House of Marley No Bounds

העובדה שאמנים מוצאים בשוק מוצרי האודיו סוג של השלמת הכנסה אינה חדשה לאף אחד. הדוגמה המוכרת (והמצליחה) ביותר היא של ד"ר דרה ומותג Beats, אם כי ישנם עוד אמנים שהחליטו לנסות את מזלם בתחום: 50 סנט עם SMS Audio, וויל איי אם שפלש לתחום האזניות אחרי ניסיונות עם חפיצים אחרים, וגם Ludacris שהשיק מותג אזניות משלו בשם SOUL. במקרה של House Of Marley הבינו אנשי החברה ששימוש בלבד שם המשפחה של בוב מארלי עשוי להראות כמו זלזול באינטליגנציה של הרוכשים הפונטציאלים (בין היתר כי בניגוד לאמנים אחרים שהשיקו קו מוצרי אודיו משל עצמם, בוב מארלי עצמו מעולם לא שמע על מוצרי החברה הנושאת את שמו) ועל כן החליטו להדביק למותג ערכי קיימות ושמירה על הסביבה. התוצאה היא רמקולים ואזניות הבנויים מחומרים טבעיים, מתחדשים, קלים למחזור וידידותיים לסביבה. ב-Chant Sport שבדקתי לפני שנתיים וחצי היתה זו תערובת של פלסטיק ממוחזר ממנה היה עשוי גוף הרמקול. הפעם, הרמקול האלחוטי החדש של החברה, ה-No Bounds מגיע עם תחתית עשויה שעם.

House of Marley No Bounds הפוך, כדי שתוכלו להתפעל מתחתית השעם שלו (צילום: גד גניר)

די מוזר לראות חברה המשווקת רמקולים ואזניות, משקיעה כל כך מעט בהסברים על טכנולוגיית האודיו שלה, וכל כך הרבה בחומרים מהם עשויים הרמקולים שלה, וכמה הם ידידותיים לסביבה. אם תשימו לרגע בצד את העובדה שרמקולים אלחוטיים הם מפגע סביבתי שבמקומות מסוימים תקבלו קנסות על שימוש בהם, שימוש בשעם, לפי מה שאומרים אנשי House Of Marley, נשמע באמת כמו בחירה מעניינת: הוא שוקל מעט, הוא עמיד למכות, מים ובקטריות, מסייע לאקוסטיקה ואפילו מאפשר לרמקול לצוף. מעבר לכך וחשוב מכל, הוא מופק מקליפת גזעי עצי אלון בקילוף ידני, בתהליך שמאפשר התחדשות טבעית בלי לפגוע בסביבה או כריתה של עצים. אגב, גם הבד המכסה את הרמקול עצמו וגם הסיליקון והגומי המכסים את שקע הטעינה - ממוחזרים.

כזה ניסיתי: JBL Soundgear

בשנת 1997 הציגה יצרנית האודיו סנהייזר קונספט חדש, מהפכני ומביך: מערכת רמקולים בשם Surrounder, אותה מניחים על הכתפיים, מסביב לצוואר. המערכת שנראתה כאילו נלקחה מסרט מדע בדיוני או פארודיה על סרט כזה, נבנתה כדי לענות על צורך מאוד ספציפי: לספק חויית שמע היקפי אישית לגיימרים, שאינם מעוניינים לשבת שעות עם אזניות מחממות על אזניהם, תוך כדי שמירה על מודעות מסויימת לקולות הרקע בסביבתם. ה-Surrounder נחל כשלון מסחרי, ככל הנראה כי גם לגיקים יש גבולות. הקונספט עצמו מת יחד עם ה-Surrounder, אך קם לתחייה בכנס CES בינואר השנה, כש-JBL הציגה את הגרסה הרזה והמודרנית שלה לרמקול לביש, ה-Soundgear.

JBL Soundgear  (צילום: גד גניר)

בניגוד לרמקול הלביש של סנהייזר מהמאה ה-20, שהיה מחובר למחשב באמצעות כבל, הרמקול של JBL מהמאה ה-21 יודע להתחבר בבלוטות' לטלפון שלכם או לכל מקור מוזיקה אחר. העובדה הזאת מרחיבה את קהל היעד שלו מגיימרים בלבד, לבעלי צרות של העולם הראשון: ה-Soundgear יאפשר לכם לטייל בבית ולשמוע מוזיקה כאילו אתם יושבים ליד הרמקולים. במה זה שונה מלשמוע מוזיקה ברמקול רגיל או במערכת שמע ביתית? בעובדה שמדובר בסאונד שהולך איתכם לכל מקום, בלי הצורך להחזיק אותו בידיים או לחילופין להתרחק ממקור השמע. במה זה שונה מאזניות? בכך שזה לא מנתק אתכם לחלוטין מהסביבה. במילים אחרות, JBL Soundgear נועד לתת מענה למי שמעוניין לשמוע מוזיקה ולא מתאים לו לשמוע אותה לא ברמקול, ולא באזניות. מי מאיתנו לא נתקל במצב כזה? אני למשל. ובכל זאת, ההיסטוריה מלאה באנשים יותר חכמים ממני שלעגו מראש לקונספטים וטעו בגדול, אז החלטתי שאני לא פוסל את הרמקול הזה לפני שאניח אותו על צווארי.

כזה ניסיתי: UE WONDERBOOM

כבלוגר טכנולוגיה וכאבא לשתי בנות בגילאים כמעט 6 וכמעט 3, הצלחתי ליצור בבית מערכת ערכים וכללים שאחד מיסודתיה הבסיסיים הוא שלא נוגעים בחפיצים שאבא מביא הביתה. לשמחתי, הן גם לא מביעות רצון מיוחד לשחק או לגעת בסמארטפונים, אזניות, מחשבים ניידים ומוצרים אחרים שמתארחים אצלנו בבית. היוצאים מהכלל שדווקא כן מצליחים ליצור אצלן עניין הם רמקולים אלחוטיים, במיוחד כאלו המגיעים בצבעים עזים. במקרה של הרמקולים של UE, לבנות יש יד חופשית לגעת, להרים ולהפיל אותם כאוות נפשן.

UE WONDERBOOM (צילום: גד גניר)

זה לא שיש לי אנטי לרמקולים של החברה הזאת. ההיפך הוא הנכון. העניין הוא שעמידות הוא אחד המאפיינים שהאנשים ב-UE הכי אוהבים לדבר עליהם ברמקולים שלהם. בהשקה בישראל של ה-BOOM 2, MEGABOOM וה-ROLL לפני שנה וחצי, זרק נציג החברה רמקולים שכאלו על הקהל. הרמקולים שנחתו על הרצפה (ובעצם גם אלו שפגעו בעיתונאים) המשיכו לתפקד בלי שום בעיה, כמו גם הרמקול שהוא בחר לעמוד עליו, והרמקול אותו הטביע בתוך מיכל מים שקוף.

התוספת החדשה לקטלוג הרמקולים האלחוטיים של החברה הוא WONDERBOOM, שמבחוץ נראה כמו גרסה פחוסה, קומפקטית אך שמנמנה של אחיו הגדולים יותר, ה-BOOM2 וה-MEGABOOM. מלבד הצורה הכדורית, הוא שומר על השפה העיצובית שמלווה את הרמקולים של UE מאז ה-BOOM הראשון: ריפוד בד שמקיף את כל הרמקול, ובחזית סימני מינוס ופלוס ענקיים שלחיצה עליהם מנמיכה ומגבירה את עוצמת השמע. בנוסף לצבע הורוד של היחידה אותה קיבלתי לצורך בדיקה, ניתן לרכוש את הרמקול גם בצבעים סגול, כחול, אדום, שחור ואפור.

כזה ניסיתי: JBL Flip III

לא בטוח אם ציינתי זאת בעבר, אבל אני מקפיד לקרוא את רוב הטוקבקים שנכתבים על כתבות שלי שמתפרסמות בהארץ. לפני כמה חודשים, כשהתפרסמה שם הביקורת שלי על ה-A2 של B&O, תפס את תשומת ליבי טוקבק אחד ספציפי:

הטוקבק של אמיר (צילום מסך מתוך אתר הארץ)

למה דווקא התגובה הזאת? שתי סיבות עיקריות. הראשונה היא שהטוקבק כתב ע"י "אמיר". בהרבה כתבות אחרות שלי מגיב לי טוקבקיסט בשם "אמיר". אין לי דרך לדעת אם זה אותו אמיר בכל הפעמים, אבל אם אני מניח שזה אותו אדם, מגיע לו שאקדיש לו פוסט אחד לפחות, לא? הסיבה השנייה היא שאמיר פשוט צודק. יותר מעניין ויותר מועיל לנסות רמקולים שפונים לציבור רחב יותר. לפיכך אמיר, קיבלתי את המלצתך, ולקחתי לבדיקה את ה-JBL Flip III, רמקול בלוטות' שעולה רבע ממה שעלה ה-A2.

JBL Flip III (צילום: גד גניר)

מעטות היצרניות שמחזיקות קטלוג כה עשיר בדגמים וסדרות של רמקולים אלחוטיים כמו JBL. סדרת ה- Flip,  היא סדרת רמקולים לא יקרים במיוחד, קומפקטיים יחסית ואיכותיים. שני הדורות הקודמים בסדרה קיבלו שבחים רבים באתרי סקירות בחו"ל, וכעת מגיע אליי הדור השלישי, ה-Flip III הראשון בסדרה הזאת שתוכלו להשפריץ עליו מים בלי חשש.

כזה ניסיתי: House Of Marley Chant Sport

בניגוד לאמנים אחרים המשתמשים בשמם כדי לקדם את מותגי האודיו שלהם, במקרה של House Of Marley מדובר באמן שאינו בין החיים. אם להיות אפילו יותר קטנוניים, בוב מארלי החזיר את נשמתו לבורא למעלה מעשור לפני שהוקמה החברה שמתפארת בשמו ובמורשתו. ובכל זאת, ההצדקה לשימוש בשם נובעת מכך שמקים החברה הוא לא אחר מאשר בנו של בוב מארלי, רוהאן מארלי. עם כל הכבוד לייחוס המשפחתי של רואהן, הוא מעולם לא עסק במוזיקה. כיום, עיסוקו העיקרי הוא  בתחום היזמות, כשמאחוריו קריירת פוטבול מכובדת בארה"ב, ומותג קפה שמתהדר אף הוא בשם המשפחה המחייב מארלי. את House Of Marley הוא הקים לפני קצת יותר מ-4 שנים, והציג לראשונה קו של אזניות ששולבו בהן חומרים ממוחזרים, בכנס CES באותה שנה. מאז, התרחבה החברה למוצרי אודיו נוספים כמו רמקולים ביתיים ורמקולים ניידים, ביניהם גם ה-Chant Sport שהגיע אליי לבדיקה לפני מספר שבועות.

House Of Marley Chant Sport (צילום: גד גניר)

ב-House Of Marley טוענים שה-Chant Sport הוא דגם עדכני של רמקול Bluetooth אחר של החברה, ה-Chant BT. הדגם החדש מציע עמידות במים שהדגם הקודם לא התהדר בה ועוצמת שמע חזקה יותר. מערך הרמקולים של ה- House Of Marley Chant כולל שני דרייברים בקוטר 1.75 אינטש ובהספק של 4.5 וואט. בנוסף, הוא כולל שני רדיאטורים פאסיביים (הסברתי על הרכיב הזה בפוסט שלי על ה-B&O H2 הנהדר) שאמורים לסייע בייצור באסים עמוקים יותר. זה כמובן לא עובד. הרמקולים האלו מציעים באסים מאוד מאוד עדינים, בטח בהשוואה לרמקולים האחרונים שבדקתי כמו ה-H2, ה-MEGABOOM, ואפילו ה-BOOM2 שגם שם הבאסים לא הרשימו במיוחד. עם זאת, בגודל הזה, וברמת המחיר הזאת, לא תקבלו באסים מרשימים הרבה יותר אצל המתחרים. זה לא אומר שהשמע שה-Chant Sport מייצר אינו איכותי. טווח הצלילים הגבוה מדויק מאוד, מפורט והצליל באופן כללי פתוח ומדגיש טוב גם את טווח המיד. עוצמת השמע המקסימלית גבוהה ובהחלט מרשימה ביחס לגודל הכללי שלו. 

כזה ניסיתי: B&O Play A2

מספר חודשים לפני השחרור שלי מהצבא, אחד המפקדים בבסיס החל לרמוז לי ולעוד כמה חיילים ששירתו במוצב של חיל הים ברצועה, על אפשרות לעבוד באופן אזרחי לאחר השחרור באבטחה של אחת מאסדות הגז בים התיכון. מה שבעיקר הלהיב אותי באותה תקופה היו המספרים שנזרקו באויר לגבי המשכורת הצפויה במשרה הזאת, משהו שנע באותם ימים בין 10,000 ל-12,000 ש"ח. היו אלו מספרים אסטרונומיים עבור חייל כמוני שקיבל באותם ימים משכורת של כמה מאות שקלים שהועברו באופן כמעט מיידי במלואם לחברת הסלולר שבה הייתי מנוי, כשעוד היה נהוג לשלם סכומים כאלו. התחלתי לתכנן כבר מה אקנה במשכורת הראשונה. היתה לי רשימה מסודרת, וחגגתי ברשימה הזאת. תכננתי לקנות לעצמי קודם כל מחשב חדש, כסא חדש לחדר שלי, ונגן MP3 חדש, אחד מנגני ה-Jukebox הראשונים של Cretive, שהתהדר בנפח מטורף של 4 גיגה. לאחר יצירת הרשימה, התברר שנותר לי כסף מהמשכורת הראשונה שעדיין לא קיבלתי ואף אחד לא הבטיח לי בוודאות, אז חזרתי שוב לכל אחד מהסעיפים, ובחרתי את המוצרים הכי יקרים שיכולים היו להתאים לצרכים שלי.

B&O Play A2 (צילום: גד גניר)

חלפו הימים, השתחררתי מצה"ל וישבתי וחיכיתי לטלפון מהאסדה. זה כמובן לא קרה. באופן מפתיע ולא צפוי לחלוטין, המפקד בצבא דיבר באויר, ונותרתי עם אוברדראפט מעיק, משרה של טלמרקטינג ממנה התפטרתי כעבור שבועיים, ורשימת קניות ב-Favorites שלי בדפדפן שהיתה רחוקה מאוד מלהתגשם. עברו כמה חודשים, השגתי עבודה במוקד שירות לקוחות, והתחלתי לאט לאט לקנות לעצמי דברים מרשימת קניות מעודכנת יותר, כשהפעם התקציב מהווה גורם שיש להתחשב בו.

למה אני מספר לכם את כל זה? כי הרמקול האלחוטי שקיבלתי מיבואנית B&O, ה-A2, הזכיר לי את התקופה שבה היה לי (בדמיוני) המון כסף, וההגבלה על קניית גאדג'טים יקרים היתה אך ורק זמנית, בהתאם למה שאצליח לקנות מהמשכורת הראשונה או השנייה שבסופו של דבר לא קיבלתי. על Bang and Olufsen כבר דיברתי בעבר בבלוג הזה כשבדקתי את ה-H3, אזניות In Ear משובחות של היצרן הדני. את ה-B&O Play A2 פגשתי לראשונה בהצגת קו המוצרים Play של החברה בישראל. ההדגמה של הרמקול הזה היתה מאלפת. ישבנו כמה עשרות עיתונאים באודיטוריום, ומנכ"ל החברה הפעיל את הרמקול שהציג עוצמה מרשימה ביותר לצד איכות נהדרת.

כזה ניסיתי: UE MEGABOOM

למצוא שם לחפיץ זו לא משימה פשוטה. הוא צריך לשדר את ערכי המותג, לרמוז על האיכויות הייחודיות של המוצר הזה, על התכונות שלו, וליצור עניין. ב-UE התהליך הזה מסתיים לרוב בשמות אידיוטיים. שנה שעברה זה היה ה-BOOM, והשנה ממשיך דרכו הוא ה-BOOM2. ואיך קוראים לרמקול האלחוטי החדש, היקר והגדול ביותר של החברה? "MEGABOOM". אז נכון, החברה הזאת לא ממש מצטיינת בשמות, אבל רמקולים היא בהחלט יודעת לעשות.

UE MEGABOOM (צילום: גד גניר)

חיצונית, ה-MEGABOOM חולק עיצוב זהה לחלוטין לזה של ה-Boom 2, רק שה-MEGABOOM גדול הרבה יותר ממנו: קוטר של 8.3 ס"מ וגובה של 22.6 ס"מ. חוץ מההפרש בגדלים, גם מבחר הצבעים שבו הוא מגיע שונה מעט: סגול, אדום, כחול או שחור כמו זה המופיע כאן בתמונות. כל מה שסיפרתי לכם על העמידות של ה-BOOM2 תקף גם כאן: ה-UE MEGABOOM נושא את תקן IPX7, ורק מחכה שתרטיבו אותו, תפילו אותו לבריכה, ואם לשפוט לפי ההדגמה החיה של נציג UE שהגיע לאירוע ההכרזה, ניתן גם לעמוד עליו, אם כי אני לא ממש רואה מה הטעם בכך. במהלך שהותו אצלי הרמקול הזה בילה רוב הזמן בחדר האמבטיה וסיפק מוזיקת רקע למקלחות של הבנות. הבת הקטנה שלי, בת השנה וחצי פיתחה חיבה אליו, והוא מצידו לא ממש התרגש מהנטייה שלה להפיל אותו על הרצפה או לרייר עליו. כשמדובר ברמקול אלחוטי שאתם רוצים להציב במקום כלשהו ולשכוח ממנו, לעמידות הזאת יש יתרון עצום, ויצרניות רמקולים אלחוטיים מתחילות להפנים זאת לאחרונה.

כזה ניסיתי: UE Boom 2

קצת יותר מחצי שנה חלפה מאז בדקתי את ה-UE Boom, רמקול Bluetooth נייד שהיה הסנונית הראשונה בארץ מתוך ליין הרמקולים של Ultimate Ears. לפני כשבועיים החל היבוא הרשמי של לא פחות משלושה דגמים שונים של רמקולים של החברה, כאלו שהושקו במהלך השנה האחרונה ברחבי העולם וכעת הגיעו לישראל: ה-Mega Boom, ה-Roll והרמקול עליו אספר לכם בכמה מאות המילים הבאות, ה-Boom 2, דגם המיינסטרים של החברה וממשיך דרכו הישיר של ה-Boom.

 UE Boom 2 (צילום: גד גניר)

מבחוץ אין הבדלים בולטים בין ה-Boom ל-Boom 2. ה-Boom 2 ממשיך קו העיצוב הסולידי של קודמו, אך מפצה על הסולידיות הזאת בשילובי צבעים עזים. הוא לא נראה כמו חללית, הוא לא נראה כמו טיל כתף, ולא נראה כמו מנוע סילון. הוא נראה כמו רמקול ללא התחכמויות מיותרות. ההתחכמות העיצובית היחידה בו היא כפתורי הווליום העצומים בחזית. אם להיות מעט נודניק, הם אמנם עצומים אבל לא נוחים: חריטות המינוס והפלוס בפלסטיק הן חריטות חדות ולא נעים במיוחד ללחוץ עליהן. ההרכבה איכותית וכך גם החומרים ממנו עשוי הרמקול מבחוץ. היחידה שקיבלתי בצבע הכחול גם לא מבליטה כל כך טביעות אצבעות (בניגוד ל-Boom הראשון) והרמקול נראה כאילו ימשיך להראות חדש לאורך זמן. אחד הדברים המייחדים את הרמקולים של UE הוא העמידות הגבוהה שלהם. על הנייר, ה-Boom 2 קיבל את תקן IPX7, כלומר, ניתן להכניס את הרמקול למים בעומק של עד 1 מטר למשך זמן של עד חצי שעה. בהדגמה שנערכה בהשקה של הרמקולים במועדון גלישה בתל אביב, הרשה לעצמו סוונטה הולם, נציג החברה, לזרוק רמקולים כאלו לעבר הקהל. גולשים וכתבי טכנולוגיה כך נראה, יודעים לגלוש ולכתוב על טכנולוגיה הרבה יותר טוב מלתפוס רמקולים מעופפים. ברוב הזריקות האלו הרמקולים פגשו את הרצפה בעוצמה, מה שלא הפריע להם להשאר שלמים לחלוטין ולהמשיך לנגן כאילו כלום לא קרה, וזאת למרות שתקן IPX7 לא אמור לכסות נזקי פגיעה פיזית. באתר החברה טוענים שהרמקולים ישרדו נפילה לבריכה. זה מתנגש עם תקן IPX7 שכאמור מדבר על מים בעומק של עד מטר אחד בלבד, כמה בריכות בעומק מטר בלבד אתם מכירים? מצד שני, כשנציג UE נשאל בנוגע לעמידות במים, הוא אמר שהרמקול ישרוד ככל הנראה נפילה לבריכות מעט עמוקות יותר, אם כי הם לא יכולים להתחייב רשמית על עמידות בעומקים של מעבר למטר אחד.

כזה ניסיתי: JBL GO

בוקר יום הבחירות, השעה 10:30 בערך, הערבים בדיוק מתחילים לנהור באוטובוסים לקלפיות. בינתיים, אני ואשתי סיימנו להצביע, ולקחנו את שתי הבנות לפיקניק, פיקניק שייזכר מעתה ועד עולם כפיקניק המושלם. למה מושלם? מאחר ויצאנו אליו כשאנחנו מצוידים בכל מה שצריך, ולא היה חסר לנו שם דבר. מעבר לסנדביצ'ים המושקעים, בקבוק מיץ התפוזים הסחוט טרי, המאפים הטריים, הקפה החם בתרמוס, והמחצלת הנוחה, לקחתי איתי את ה-UE Boom, הרמקול האלחוטי שבדקתי במסגרת הבלוג באותה תקופה. ישבנו כולנו על המחצלת, אכלנו, שתינו, נהנינו ממוזיקה טובה ולא הפסקנו להתלהב מכמה הכל מושלם.

JBL GO (צילום: גד גניר)

נגמר הפיקניק ונגמר יום השבתון. איכשהו, מאז, לא נוצרה סיטואציה שבה אנחנו זקוקים לרמקול אלחוטי נייד. הדבר היחיד שהשתנה הוא שרמקול אלחוטי נכנס לרשימת הקניות העתידית שלנו, כחפיץ לגיטימי לכל דבר, בתנאי שיגיע במחיר המתאים לחפיץ שנעשה בו שימוש פעם בכמה חודשים במקרה הטוב. רמקול בלוטות' שעל הנייר נראה מתאים מאוד לנישה הספציפית הזאת הוא המיקרו רמקול של JBL, ה-GO שהוכרז השנה ב-CES והגיע לאחרונה לישראל.

כזה ניסיתי: Ultimate Ears Boom

בלוגרים מתנשאים פותחים פוסטים במשפטים כמו "סביר להניח שטרם יצא לכם להכיר את יצרנית האודיו Ultimate Ears". מצד שני, גם אני לא הכרתי את המותג הזה לפני שהציעו לי לבדוק רמקול אלחוטי שלו, כך שאולי ניתן לטעון שאני לא מכיר מספיק את שוק יצרניות האודיו, אבל מתנשא? ממש לא. אז אם נצא מנקודת הנחה שאינכם מכירים את המותג הזה, אז הכירו, Ultimate Ears, חברה שהוקמה ע"י טכנאי סאונד בשם ג'רי הארווי (שעבד עם להקות כמו ואן הלן, קיס, מוריסי, לינקין פארק ועוד) לפני 20 שנה בדיוק יחד עם אשתו מינדי. החברה מייצרת בעיקר אזניות מקצועיות המשמשות מוזיקאים בהופעות ובשנת 2008 נרכשה ע"י חברה קצת יותר מוכרת בשם Logitech. מאז, Ultimate Ears (אשר תיקרא מעתה בפוסט זה בראשי התיבות UE) מתפקדת כחברה בת ולמרות שעדיין ישנה הפרדה בין המותגים, פה ושם ניתן לראות את טביעת האצבע של לוג'יטק. החפיץ הראשון שיוצא לי לבדוק של המותג הזה הוא מוצר שפונה לאוכלוסיה פחות מקצועית ממה ש-UE מכוונים אליה בדר"כ, רמקול אלחוטי בעל שם עם ניחוח ערסי משהו "Boom".

 

Ultimate Ears Boom (צילום: גד גניר)

רמקולים אלחוטיים הם מוצר שנאלץ לעשות פשרה בין כמה אתגרים. כדי להחשב כרמקול טוב, עליו להפיק איכות סאונד טובה ועוצמה חזקה, לנגן במשך זמן ממושך ובמקביל להיות קומפקטי ועמיד. ברוב המקרים הנוסחה הזאת לא עומדת במבחן המציאות, כשברוב המקרים איכות השמע ועוצמתה הן הקורבנות הכמעט קבועים. במקרה של ה-UE Boom, איכות השמע לא רעה, והשמע מפתיע לטובה בעוצמתו החזקה. קצת מספרים למי שמתעניין: העוצמה המירבית אליהם מגיע הרמקול הזה היא 88dbA, טווח תדרים שנע בין 90 הרץ ל-20 קילוהרץ, ולשני הרמקולים שלו יש דרייברים בקוטר 1.5 אינטש, בעלי התנגדות של 4 אוהם. אמנם כיף להאזין למוזיקה דרך ה-Boom, אבל הסאונד לא ממש מאוזן. הוא מדגיש בעיקר את התדרים הנמוכים (באסים. בובובום), גוון סאונד שמאפיין גם רמקולים אלחוטיים אחרים. לעיתים הוא עושה זאת על חשבון תדרים אחרים ולכן סביר להניח שאודיופילים לא יתלהבו מהרמקול הזה. רמקול כמו ה-Boom הוא לא רמקול שתרצו להאזין דרכו למוזיקה קלאסית בחדר שקט בעודכם לוגמים יין אדום.