כזה ניסיתי: HTC One Mini 2

שוק מכשירי המיני סבל מאז ומעולם מתדמית בעייתית. יצרניות רבות נוהגות אמנם לכנות את המכשירים האלו בשמות הדגמים המובילים כדי להרויח כמה לקוחות שיתרשמו מהייחוס המשפחתי שלהם, אולם תוספת ה-mini, או ה-Lite, או כל כינוי דיאטטי אחר נמצאים שם כדי לציין שמדובר בדגם חלש ומוקטן יותר של מכשיר הדגל של אותה יצרנית. הנציג העדכני ביותר של HTC לסוג זה של מכשירים הוא ה-HTC One Mini 2 אשר החל ממש בשבועות האחרונים להימכר באופן רשמי בישראל.

HTC One Mini 2 (צילום: גד גניר)

מבחינת מפרט, ה-HTC One Mini 2 מכיל מעבד חלש יחסית, Snapdragon 400 של קוואלקום, בעל ארבע ליבות במהירות 1.2 גיגהרץ, וזכרון RAM בנפח של 1 גיגהרץ בלבד. הקונפיגורציה הזאת מציבה אותו בשורה אחת עם מכשירים לא מלהיבים במיוחד  נכון להיום כמו ה-Galaxy S3 Mini, Moto G, ואפילו ה-Desire 610 אותו בדקתי כאן לפני מספר חודשים, וגם מכשיר ה-HTC One Mini הראשון. רוצים עוד קנה מידה? המעבד, Snapdragon 400 הוא אותו מעבד הנמצא בתוך כמעט כל שעון חכם שהוכרז השנה ב-IFA (וגם לפניה): ה-Asus Zenwatch, Samsung Gear S, LG G Watch R, LG G Watch ו-Samsung Gear Live. האם נוח לכם לחשוב על כך שהמעבד בטלפון החדש שקניתם הוא אותו מעבד הנמצא בשימוש בשעונים חכמים? ובכן, מההתנסות שהיתה לי עם ה-HTC One Mini 2, אני יכול להרגיע אתכם. הוא עובד, ואפילו מצוין. כמובן, יש פה ושם מקומות בהם הוא מגמגם, בעיקר באנימציות. הגלילה במסך האפשרויות, ובאפליקציות כדוגמת פייסבוק אינה חלקה מספיק לטעמי, אם כי לא מדובר במשהו שלא ניתן להתרגל אליו. שלא יהיו לכם אשליות. ה-HTC One Mini 2 לא מספק את תחושת הזריזות של ה-One (M8), אך הוא מאפשר שימוש נוח וזורם. מכשירי אנדרואיד עם זכרון RAM בנפח של 1 גיגהבייט הם עולם הולך ונעלם. עם זאת, ה-HTC One Mini 2 מנצל את נפח הזכרון הזה באופן יעיל, ולא נתקלתי בקריסות או סגירות פתאומיות של אפליקציות שהשארתי פתוחות ברקע. ניתן לזקוף זאת לטובת ממשק ה-Sense המעולה שהולך והופך לקליל ומהיר יותר ממכשיר למכשיר ש-HTC משיקה, וניתן לזקוף זאת גם לזכותה של הגרסא העדכנית יחסית של אנדרואיד שהמכשיר הזה מריץ, גרסא 4.4 קיטקאט, שעתידה ככל הנראה גם להיות מוחלפת לגרסא 5 במכשיר זה.

על אלו לא ניתן לסלוח: מפגעים סלולריים

הבלוג הזה איפשר לי במהלך השנה האחרונה לפגוש מספר רב של סמארטפונים. כנודניק מוסמך, אספתי בתקופה הזאת מספר תופעות קטנות ומרגיזות שחזרו על עצמן, תופעות שבחלקן פוסלות מבחינתי את המכשירים ובחלקן אין ברירה אלא לנסות ולהמשיך לחיות איתן בשלום קר. מאחר ואוטוטו מתחיל יום כיפור, אחסוך לכם את ההקדמות המיותרות. קבלו אותם, המפגעים הסלולרים שאין עליהם מחילה:

כשכל הכפתורים נמצאים בצד אחד

Nokia Lumia 925, נוקיה היא עבריינית קבועה בתחום מיקום כל הכפתורים הצד אחד של המכשיר (צילום: גד גניר)

קטונתי מלהתווכח עם מומחי הנדסת האנוש של יצרניות הסלולר הגדולות בעולם. אם הם בטוחים שלרכז את כל הכפתורים בצד אחד של הסמארטפונים שלהם זו החלטה הכי נכונה ארגונומית, מי אני שאגיד אחרת? ובכן, אני משתמש. משתמש שמדי פעם רוצה להניח את הטלפון על תושבת ברכב, כזאת שמחבקת את הטלפון משני צידיו. כאשר ממקמים את הכפתורים לאורך כל הצד, התושבת הזאת לוחצת על הכפתורים, מנמיכה לי את הווליום, מפעילה את המצלמה, וכו'. לחילופין, אני יכול להפחית קצת את לחץ האחיזה של התושבת ולהתפלל שהסמארטפון בשווי כמה אלפי שקלים לא יעוף עליי בעצירה פתאומית, מעבר על פס האטה או חלילה תאונה.

חיווי הודעה קולית

חיווי תא קולי בין שלל חיוויים אחרים שדווקא כן ניתן להעלים בקלות (צילומסך: גד גניר)

אין לי ספק שאת המפגע הסלולרי הזה ברא השטן בכבודו ובעצמו. מי מכם שלא התעצל (אני דווקא כן מתעצל, וחבל) לבטל דרך חברת הסלולר את התא הקולי כנראה שלא מכיר את זה, אבל מדובר בתופעה בקנה מידה של מחלת מין שלא ניתן להיפטר ממנה. לאמהות, שליחים ופקידות בקופות חולים יש מנהג מרושע וארור להשאיר הודעות קוליות. חברת הסלולר מעדכנת את בעל המכשיר כי ממתינה לו הודעה כזאת באמצעות חיווי. כבעל אנדרואיד, החיווי מופיע לי בוילון ההתראות. מה כל כך מפריע בחיווי הזה? ובכן, לא ניתן להעלים אותו כמו כל חיווי אחר. הדרך היחידה להיפטר ממנו היא להתקשר לתא הקולי, לשמוע את השליח אומר לך "היי גד, אתה לא עונה ולי ואתה לא נמצא איפה שקבענו, להניח לך את המכשיר בקבלה? אה, הנה אתה...", ללחוץ על מספר כלשהו למחיקה, ואז ורק אז, החיווי הארור יימחק. המכשיר הראשון בהיסטוריה שהצלחתי למחוק בו את החיווי של ההודעה הקולית מבלי לבזבז את הזמן של להקשיב להודעה, היה ה-Huawei P7, אך גם שם לא היתה תחושת ניצחון גדולה במיוחד. כשאיתחלתי יום אחד את המכשיר, החיווי חזר. ניצחתי בקרב, אך לא במלחמה. הוא ישאר שם עד שאעשה את מה שאני באמת צריך לעשות, לבטל את התא הקולי.

6 שנים להשקת ה-G1, סמארטפון האנדרואיד הראשון

בתוך הרעש הגדול של שיא המכירות החדש שקבעה אפל בהשקת האייפון 6, מעטים שמו לב לכך שאתמול, ה-23/9 היה יום השנה השישי להשקתו של מכשיר האנדרואיד הראשון בעולם, ה-T-Mobile G1 (שנודע גם בשם HTC Dream). ההשקה הזאת באה קצת יותר משנה לאחר השקת האייפון הראשון, ושלושה חודשים בדיוק אחרי השקת ה-iPhone 3G. המכשיר הזה סימן את תחילתו של מאבק אדיר בין אפל לגוגל, מאבק שהוכרע באופן ברור ע"י אחד הצדדים. איזה צד? תלוי את מי שואלים, אבל עוד יותר חשוב, את מה מגדירים כניצחון.

לפני שנדון בסוגיה הזאת, בואו ננסה לחזור 6 שנים אחורה, ולנסות לקלוט מהי החומרה שיכולנו לרכוש במיטב כספנו באותה תקופה. ה-G1 היה מצויד במעבד בעל ליבה אחת כמובן, במהירות של חצי גיגהרץ, וזכרון RAM בנפח צנוע של 192 מגה. נפח האכסון הפנימי שלו עמד על 256 מגה, אך ניתן היה להרחבה במאצעות כרטיס זכרון. המסך שלו היה בגודל 3.2 אינטש והציג רזולוציה מביכה בסטנדרטים של ימינו: 320  על 480 פיקסלים. המתחרה אגב מבית אפל הציג נתונים טיפה פחות מרשימים: מעבד במהירות 412 מגהרץ, זכרון RAM בנפח 128 מגה, מה שנתן את האות לחובבי אנדרואיד רבים להתחיל את מלחמת ההשמצות כנגד האייפונים לדורותיהם, אשר מגיעים באופן קבוע עם מפרט חלש יותר ממכשירי אנדרואיד מקבילים.

T-Mobile G1 (צילום: pahndroid.com)

מפרט לחוד וביצועים לחוד. ה-G1 הריץ את מערכת ההפעלה אנדרואיד בגרסא 1.6. בגרסא זו, אנדרואיד לא יכולה היתה להחשב כמתחרה רצינית בהתמודדות מול האייפון, מסיבות רבות כמו אי תמיכה במחוות של מספר אצבעות, סנכרון בעייתי מול חלק משרתי הדואר האלקטרוני, אך הבעיה המרכזית היתה בעיה שבוודאי משפיעה לרעה על מכירותיה של מיקרוסופט בימינו. כאשר הוכרז האייפון 3G, הוכרזה יחד איתו חנות האפליקציות של אפל. כבר עם הקמתה, הציעה חנות האפליקציות של אפל מבחר רב הרבה יותר של אפליקציות מזה של גוגל בזמן השקת ה-G1. בעוד הביקורות עליו לא היו חד משמעיות, המכירות שלו היו רחוקות מלהרשים, לפחות את מי שחשב כי הוא יוכל לפגוע במכירות האייפון. ה-G1 המיליון נמכר בארה"ב באפריל 2009, יותר מחצי שנה לאחר ההכרזה עליו. לשם השוואה, ה-iPhone 3G המיליון נמכר בסופ"ש הראשון של ההשקה שלו.

כזה ניסיתי: HTC Desire 610

מטבע הדברים, מכשירי High End תופסים את כל הכותרות כאשר יצרניות סלולר מכריזות על ליין חדש של טלפונים סלולריים במקרה של של סדרת מכשירי הדיזייר, סדרה שהיתה פעם סדרת ה-High End של HTC והיום מצטיינת בעיקר בתור סדרת כל המכשירים שאינם שייכים לסדרת ה- Oneהיוקרתית, כל השקה היא השקה מינורית וצנועה. כך גם היתה ההשקה של ה-Desire 610 וה-Desire 310, שני מכשירים זולים יחסית לשאר הקטלוג של HTC, וגם צנועים מבחינת מפרט טכני. ה-Desire 610 אותו קיבלתי לבדיקה הוא החזק יותר מבין השניים וגם מעט יקר יותר, אך למחיר עצמו נגיע אח"כ.

HTC Desire 610 (צילום: גד גניר)

מתחת למכסה המנוע תמצאו את ערכת השבבים Snapdragon 400 של קוואלקום, יחד עם מעבד בעל ארבע ליבות הפועלות במהירות 1.2 גיגהרץ.  את ערכת השבבים הזאת ניתן למצוא גם ב-Samsung Galaxy S4 Mini הותיק בשוק, וב-Motorola Moto G, אחת הבחירות הפופולריות בחו"ל למכשירי Value for Money.  זכרון ה-RAM צנוע ומגיע בנפח של 1 גיגה בלבד, וכך גם נפח האחסון הפנימי בנפח 8 גיגה (אך ניתן להרחיבו באמצעות כרטיס זכרון חיצוני). בתפעול יומיומי, הדיזייר 610 מתפקד מצוין. ייתכן והדבר קשור לכך שהוא מריץ גרסא מתקדמת יחסית של מערכת ההפעלה אנדרואיד, גרסא 4.4.2 קיט קאט, אשר אמורה להיתמך גם במכשירים בעלי נפח זכרון RAM של 512 מגה בייט בלבד. המקומות היחידים בהם המפרט הצנוע בכל זאת נותן את אותותיו הם במעבר בין אפליקציות פתוחות. ל-HTC יש טכניקה שבה בחזרה לאפליקציה מסויימת, המסך מציג תמונה מטושטשת של המסך האחרון שבו השארתם את האפליקציה, במקום מסך שחור לחלוטין. נתקלתי בעניין הזה עוד בימי ה-HTC One X שלי, וזה היה נראה כמו טריק בעיצוב ממשקי משתמש שנועד לגרום לך להרגיש שהמעבר לאפליקציה היה מהיר, אבל כל עוד היא לא עלתה, לא ניתן באמת להשתמש בה. חשוב להדגיש שזו תופעה שאורכת כחצי שנייה עד שנייה, אבל זה מורגש. למעט עניין זה, לא חשתי באיטיות כלשהי במכשיר, והוא תיפקד מעולה רוב הזמן. פרט חשוב שמתחיל להיות רלוונטי ממש בימים אלו: הדיזייר 610 תומך ברשת ה-LTE של פרטנר וככל הנראה רשתות דור רביעי של מפעילות אחרות, כולל המפעילות הוירטואליות המשויכות אליהן (אני ניסיתי זאת עם המפעילה 012)

לוגו רשת הדור הרביעי - HTC Desire 610 (צילום: גד גניר)

כזה ניסיתי: סמארטפון HTC One M8

לא תאמינו, אבל על ה-HTC One M8, אחד ממכשירי האנדרואיד המדוברים ביותר כיום, נאלצתי לוותר בפעם הראשונה שהציעו לי לקבל אותו לבדיקה. מעבר לעובדה שההצעה באה יום-יומיים לפני שבתי השניה בקעה אל העולם, נתקלתי איתו בבעיה לוגיסטית. מסתבר ש-HTC החליטה להצטרף למועדון העילאי והמתנשא של היצרניות המעדיפות לעשות שימוש בנאנו סים, מה שחייב אותי לרכוש כזה, יחד עם סט מתאמים למיקרו סים, שיאפשרו לי לחזור לאחר הפוסט הזה למכשיר הקבוע שלי. בנוסף, על העבר האפל שלי עם HTC כבר סיפרתי לכם, כך שניתן להבין שנקודת הפתיחה שלי עם ספינת הדגל הנוכחית של החברה הטייואנית לא היתה אופטימית במיוחד.

HTC One M8 (צילום, גד גניר)

ואז קיבלתי אותו אליי למשרד. אנסה לנסח זאת בצורה רצינית ושקולה, בניגוד לתגובה שלי בפועל כשפתחתי את האריזה (קולות דקים וגבוהים מאוד של התלהבות): זה הטלפון היפה ביותר שאי פעם יצא לי להניח עליו את ידיי, כולל כל דגמי האייפון לדורותיהם. כמו קודמו, גם ה-One M8 עשוי ממתכת (אך בשונה ממנו, הפעם היא בגימור מוברש) ונראה פשוט יפיפה. למעט אפל ו-HTC, יצרניות אחרות לא אוהבות לעשות שימוש בחומרים מתכתיים במכשירים שלהן. סמסונג חוטפת על כך את רוב הביקורת, אך גם סוני, LG ומוטורולה משיקות בעיקר מכשירים העשוים סוגים שונים של פלסטיק. הסיבה לכך לא נעוצה אך ורק במחיר, כי אם גם בבעיות שגוף מתכתי עלול ליצור, בעיקר בעיות קליטה, כפי שקרה לאפל בהשקת האייפון 4.

כזה ניסיתי: טלפון סלולרי HTC Desire 500

בעודנו ממתינים לבואה של ספינת הדגל החדשה של HTC, ה-One החדש, נציגתה של החברה הטייואנית בישראל, Touchgroup, מתחילה לייבא את ה-Desire 500. הדיזייר החדש רחוק מלהרשים את מי שמחפשים את יורשו של ה-One, אך הוא בהחלט טלפון מסקרן, שבמהלך התקופה שבילה אצלי משך לא מעט תשומת לב.

HTC Desire 500 (צילום: יח"צ)

אז למה מלכתחילה ביקשתי לקבל את הטלפון הזה לבדיקה? בעיקר מסיבות היסטוריות. מכשיר האנדרואיד הראשון שיצא לי להניח את ידיי עליו היה ה-HTC Magic (בתקופה שבה סגדתי ל-iPhone 2G שהיה ברשותי), שהותקנה עליו גרסת אנדרואיד שכלל את ממשק ה-Sense של החברה. לראשונה מזה תקופה ארוכה, נתקלתי במכשיר טלפון אנדרואידי שנתן חויית שימוש שניתן להגדירה כנוחה לשימוש, ומעוצבת באופן אטרקטיבי. הפעם הבאה שפגשתי במכשיר אנדרואיד היתה בערך שנה לאחר מכן, כאשר ניתנה לי ההזדמנות להשתמש במשך יומיים וחצי במכשיר הדגל של HTC ה-Desire. כאן כבר לא היתה השוואה לאייפון שלי. התאהבתי לחלוטין וידעתי שיבוא יום ומכשיר כזה יהיה שלי. כמקובל בעולם החפיצים, מושא התשוקה שלי (בדיחת קרש על שם המכשיר, לא נורא אם לא הבנתם) התחלף עם הזמן, וכשניתנה לי ההזדמנות לקבל מהעבודה מכשיר אנדרואיד, בחרתי דווקא ב-Samsung Galaxy S שבדיוק יצא לשוק באותה תקופה, וגרם אפילו לזוהרו של הדיזייר להתעמעם קצת.

ב-HTC כל כך התלהבו מהשם המטופש Desire, שהחליטו לשמר אותו. עם זאת, במהלך השנים החליטו להעביר את השם הזה לסדרת מכשירי הלואו אנד, ומכשירי רמת הבינים של החברה. כך נוצר מצב שלצד ספינות הדגל שזכו לשמות מביכים אפילו יותר ה-Incredible S (אנשי השיווק ב-HTC, ניסיתם לקרוא את השם הזה בקול רם?) , ה-Sensation וה-One X, הקפידה HTC להמשיך להשיק מכשירים פשוטים וזולים יותר בסדרת ה-Desire.