כאלו ניסיתי: Redmi Buds 3 Pro

במאי האחרון הכריזה Redmi, מותג המשנה של שיאומי על אוזניות ה-TWS הראשונות שלה עם ביטול רעשים, ה-Redmi AirDots 3 Pro. כחלק מאסטרטגיית השיווק שלה, החליטה החברה למתג את האוזניות האלו מחדש בשני שמות נוספים: Poco Pop Buds, והגרסה שהגיעה אליי מספר שבועות לפני ההשקה הרשמית שלה, Redmi Buds 3 Pro. מה כל כך מיוחד בעוד אוזניות TWS מבית שיאומי, שמגיעות נכון לכתיבת שורות אלו בשלושה שמות שונים? ובכן, מאז ומעולם Redmi הקפידה להציג מוצרים עם תמחור מאוד תחרותי, לצד פשרות מתקבלות על הדעת בחומרים ובתכונות. במקרה של Redmi Buds 3 Pro הנוסחה קצת השתנתה: מדובר באוזניות מעט יקרות יותר ממה שהתרגלתם במותג. האם גם התמורה השתדרגה?

Redmi Buds 3 Pro (צילום: גד גניר)

ה-Redmi Buds 3 Pro מאוד שונות במראה שלהן מכל מוצר אחר של המותג שיצא לי להתנסות בו בעבר. אם בעבר אוזניות Redmi היו עשויות פלסטיק פשוט ובעיצוב בנאלי, הרי שהאוזניות האלו נראות כמו מוצר ברמה שונה לחלוטין: הן קטנות ובקושי בולטות החוצה מהאוזן, הן עשויות מפלסטיק איכותי עם גימור רך ונעים למגע, והעיצוב שלהן מאוד ידידותי לאוזן. הדבר היחיד שפחות התחברתי אליו הוא הגימור השקוף בגב האוזניה שנראה מצועצע מעט אבל זה לא משהו בעייתי ברמה הפרקטית. האוזניות עצמן לא כבדות במיוחד וכמעט ואינן בולטות החוצה מהאוזניים. הן יושבות בתוכן ביציבות, אם כי העדר אמצעי קיבוע כלשהו (כמו סנפירי ייצוב) מונע ממני להמליץ לכם בלב שקט לקחת אותן לריצות בחוץ.

כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi Note 10

זירות הקרב בין יצרניות הסמארטפונים בשוק מכשירי הדגל ושוק מכשירי הביניים שונות בתכלית: בעוד במכשירי הדגל היצרניות מנסות להציג פיתוחים חדשניים (שבחלק ניכר מהפעמים מתגלים כלא בשלים, כגימיקים סתמיים או סתם כלהטוטים טכנו-שיווקיים) ולעזאזל המחיר, בזירת מכשירי הביניים הרצון הוא ליצור תערובת עשירה של תכונות ככל האפשר בסכום כסף מקסימלי נתון. אחת המצטיינות במלאכה הזאת היא לא אחרת מאשר שיאומי, בסדרת מכשירי ה-Redmi Note שלה. בכל שנה היא משיקה אמנם שלל סדרות וגרסאות של מכשירים חדשים, אבל איכשהו הסדרה הספציפית הזאת מצליחה לשרוד מאז שנת 2014. העשירי בסדרה הושק לאחרונה בעולם והגיע במהרה גם לישראל: מה רכיב הפרמיום שהצליחה שיאומי להכניס לקדרה שבה בושל ה-Redmi Note 10 ועל מה ויתרו כדי להצליח להציג תג מחיר אטרקטיבי?

Xiaomi Redmi Note 10 (צילום: גד גניר)

הויתור הראשון, אם אפשר לקרוא לו ככה, הוא על חיבור לרשתות דור חמישי. ערכת השבבים של המכשיר היא Snapdragon 678 שאינה כוללת תמיכה ברשתות הללו. מעבר לעובדה שברוב העולם הרשתות הללו עדיין אינן מציעות כיסוי נרחב, קצת קשה כרגע לראות את התועלת בחיבור אינטרנט מהיר במיוחד במכשיר ביניים מסוגו של ה-Redmi Note 10, מלבד אולי בשימוש כנקודת גישה אלחוטית. המכשיר הזה פונה אל אנשים שמחירו של המכשיר נמצא אצלם במקום נמוך יותר בפירמידת הצרכים, אנשים שסביר להניח שממילא לא ישלמו את הסכום החודשי הנוסף הדרוש כרגע לחבילת דור חמש. מה שכן חסר לי זה שבב NFC: לא מעט חברות בישראל הודיעו לאחרונה על כניסתן לעולם התשלומים באמצעות הסמארטפון, אך בהעדר NFC, אין באמת אפשרות לשלם איתו. להגנתו של Redmi Note 10 יאמר שלרוב, מכשירים חדשים ברמת המחיר שלו לא מגיעים עם שבב כזה.

כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi Note 9 Pro

לפני כשלושה חודשים הגיע אל שולחני Redmi Note 9S, מכשיר מסגמנט Upper-Mid (ביניים, אבל של הביוקר) של שיאומי, שקצת הסתבכתי עם הניסיון להבין את המיקום שלו בהיררכיה המבולגנת גם כך בקטלוג המכשירים של שיאומי. מה שכן היה ברור, שמדובר במכשיר בעייתי, ואם הוא אמור היה להחליף את Redmi Note 8 Pro הנהדר, הרי שהיה מדובר באכזבה. חודש לאחר הביקורת ההיא, שיאומי החלה לשווק בישראל את ה-Redmi Note 9 Pro, כמעט אותה גברת, באותה אדרת, עם שם שונה ומחייב יותר. 

Xiaomi Redmi Note 9 Pro (צילום: גד גניר)

למה שאקח לבדיקה מכשיר כמעט זהה לזה שבדקתי כבר? כי בתוך הכמעט הזה מסתתר שוני מהותי: הפעם, הגיעה אליי יחידה עם 6 גיגה RAM (נפח הזכרון המינימלי שבו המכשיר הזה נמכר בישראל), להבדיל מה-Redmi Note 9S שהגיע אליי עם 4 גיגה בלבד. מלבד זה, ערכת השבבים זהה לזו שהיתה ב-9S, ה-Snapdragon 720G עם 8 ליבות (שתיים במהירות 2.3 גיגהרץ ועוד שש במהירות 1.8 גיגהרץ). תוספת הזכרון הזאת תורגמה בחיים עצמם להבדל גדול בביצועים. לא מדובר במכשיר דגל, ופה ושם כן מצאתי את עצמי ממתין שניות בודדות ביציאה מאפליקציה כלשהי שמסך הבית יאוכלס שוב באפליקציות וניתן יהיה להשתמש במכשיר, אבל באמת לא מדובר בתופעה שכיחה מספיק כדי שזה ירגיז אותי. אפליקציות נטענו במהירות מתקבלת על הדעת, המכשיר ידע להשאיר אפליקציות פתוחות ברקע (כדי שלא יהיה צורך להמתין שיעלו מחדש) ובאופן כללי פעל כמצופה ממכשיר עם מפרט טכני שכזה. ייתכן בהחלט שהשיפור בביצועים נובע גם מגרסת תוכנה מתקדמת יותר, אם כי גרסת הממשק כאן היא עדיין MIUI 11 מעל אנדרואיד 10. המכשיר צפוי לקבל בשבועות הקרובים ככל הנראה את גרסת הממשק MIUI 12 עם שיפורים מתחת למכסה המנוע כמו גם שינויים ויזואליים משמעותיים בוילון ההתראות, במצב הכהה בממשק, ובאנימציות המעבר. האחסון כאן הוא בנפח 128 גיגה, אליו ניתן להוסיף עוד כחצי טרה באמצעות כרטיס זכרון. עוד במסגרת השינויים הקטנים אך המשמעותיים: בניגוד ל-Redmi Note 9S, ה-Redmi Note 9 Pro מגיע עם קישורית NFC, הבדל משמעותי עבור ציבור המשתמשים ברב קו.

כזה ניסיתי: Redmi Note 9S

אם יש משהו ששיאומי עקבית בו, זה חוסר העקביות בקטלוג דגמי הסמארטפונים שלה. מסביב לסדרות הקבועות שלה, צצים להם מדי שנה דגמים חדשים והסתעפויות של סדרות עם תוספות של אותיות שלא ברור מה המשמעות שלהן והאם תהיה להסתעפות הזאת המשכיות ומתי. נסיון ההתעללות האחרון שלה במי שמנסה למצוא הגיון בהיררכיית המכשירים שלה הוא ה-Redmi Note 9S. הדגם בעל השם הייחודי הושק בחגיגות יום השנה העשירי להיווסדה של היצרנית הסינית בשישי לאפריל. ה-S בשם המכשיר מייצגת את העובדה שמדובר במהדורה מיוחדת (ובנוסף הוכרזה מהדורה אפילו יותר מיוחדת, עם חריטת האותיות MFF, ראשי התיבות של Mi Fan Festival שיוצרו ממנה 2020 יחידות בלבד) אבל בשוק ההודי הוא בכלל נמכר כ-Redmi Note 9 Pro, שם הדגם הסטנדרטי והמוכר. בינינו, למשתמש הממוצע כל החגיגות והשינויים השרירותיים בשמות לא אמורות לשנות משהו. למרות החגיגות מדובר עדיין במכשיר ביניים, והכי חשוב שהוא יעבוד כמו שצריך ולא יעלה הרבה. ה-Redmi Note 9S מצליח באופן מלא רק באחת משתי המשימות האלו.

Redmi Note 9S  (צילום: גד גניר)

ערכת השבבים עליה מבוסס Redmi Note 9S היא Snapdragon 720G, ערכת שבבים מהסדרה של קוואלקום שמיועדת לרף העליון של מכשירי ביניים וכוללת מעבד בעל 8 ליבות, שתיים מהן הפועלות במהירות 2.3 גיגהרץ ומיועדות למשימות תובעניות, ועוד 6 ליבות במהירות 1.8 גיגהרץ המיועדות לפעולות שגרתיות. את ה-Redmi Note 9S ניתן להשיג בשתי תצורות זכרון: התצורה שבדקתי, עם זכרון RAM בנפח 4 גיגה ואחסון בנפח 64 גיגה, ותצורה הכוללת זכרון RAM בנפח 6 גיגה ו-128 גיגה של אחסון. מערכת ההפעלה שרצה על החומרה הזאת היא MIUI 11, המבוססת על אנדרואיד 10. לרוב, MIUI מצליחה לעשות פלאים גם עם מפרטים טכניים דלים יותר. איכשהו, ב-Redmi Note 9S, למרות המעבד הלא חלש, למרות ה-"S" בשם, הדברים חורקים. רוב הזמן הכל עובד כשורה אך לעיתים קרובות מדי המכשיר נוטה לעצור לרגע לחשוב: לפעמים זה בפתיחת אפליקציה כלשהי, לפעמים זה בחזרה למסך הבית, לפעמים זה בניסיון לשתף משהו, לפעמים סתם לוקח למקלדת שניות ארוכות לעלות ותמיד תמיד תמיד זה מעצבן וקורה בזמן הלא נכון. בשבוע שעבר הבת הקטנה שלי עשתה את צעדיה הראשונים. נדרשה מגפה כלל עולמית כדי שאהיה בבית ואראה את זה קורה. האם יש תיעוד למאורע? כן, אבל רק של הפעם השניה שהלכה. בפעם הראשונה הרדמי נתן לי להתרכז ברגע ולצפות בו בעיניים שלי ולא דרך המסך כי אפליקציית המצלמה נפתחה רק לאחר מספר לא סביר של שניות. ייתכן שהאיטיות קשורה לנפח זכרון ה-RAM שמאפשר השארה של פחות אפליקציות פתוחות ברקע, אבל כבר יצא לי לבדוק בעבר מכשירים עם זכרון בנפח כזה שתפקדו נהדר, גם כאלו של שיאומי. נותר לקוות שמדובר בסה"כ במשהו שייפתר עם עדכוני תוכנה עתידיים, אבל בינתיים מדובר בתופעה שממש מפריעה בשימוש היומיומי במכשיר.

כזה ניסיתי: Redmi Note 8 Pro

הביקורת הזאת על Redmi note 8 Pro היתה צריכה להיפתח בהסבר על מה שמבדיל בין דגמי ה-Redmi Note לבין דגמי ה-Pro. הבעיה ששיאומי היא כנראה היצרנית עם קטלוג הסמארטפונים הכי לא עקבי בעולם. גם אם מבודדים את סדרת מכשירי ה-Redmi Note מג'ונגל המכשירים האחרים של החברה, עדיין כאן קשה להבין את האסטרטגיה שלה ומה בדיוק מבדיל ביניהם. לפעמים ה-Pro התייחס למכשיר עם ערכת שבבים של יצרנית אחרת מזו של ערכת השבבים במכשיר ה-Redmi Note הרגיל, לפעמים היה מדובר באותה יצרנית אבל בערכת שבבים מעט משודרגת, בחלק מהשנים לא טרחה בכלל להציג גרסת Pro ובחלק מהשנים השיקה רק את גרסת ה-Pro. ומה השנה? לאחר מספר שנים בהם דבקה בערכות השבבים של קוואלקום האמריקאית, חזרה שיאומי אל מדיהטק הטייוואנית לטובת ה-Redmi Note 8 Pro.

Redmi Note 8 Pro (צילום: גד גניר)

למעשה, על הנייר, ערכת השבבים של מדיהטק מציגה מספרים דומים לאלו של הגרסה הזולה יותר, שדווקא מגיעה עם ערכת השבבים של קוואלקום. שתיהן בעלות 8 ליבות ומהירויות הליבות די דומות. אז למה אני מתעכב דווקא על הנקודה הזאת? ובכן, לערכת השבבים יש השפעה מכרעת על חויית השימוש במכשיר, על הביצועים שלו, היציבות ועל צריכת החשמל שלו. לאור ניסיון העבר עם מעבדי החברה שבדר"כ מספקת ערכות שבבים ליצרניות סיניות יותר אנונימיות משיאומי, הגעתי לביקורת הזאת מוכן לנורא מכל. בשבועיים הראשונים לשימוש במכשיר חששותיי התאמתו: אפליקציות פופולריות כמו וואטסאפ ופייסבוק מסנג'ר נטו לקרוס לעיתים קרובות מדי וחויית השימוש במכשיר היתה מתסכלת מאוד. עדכון גרסה שהגיע לפני שהתייאשתי סופית מהמכשיר, שיפר את המצב מהקצה אל הקצה: ה-Redmi Note 8 Pro הפך בבת אחת למכשיר זריז, יציב ואפילו כזה שלא נוטה לזלול את הסוללה. מספר ימים לאחר מכן הגיע שדרוג תוכנה נוסף, הפעם מ-MIUI 10 ל- MIUI 11, מערכת ההפעלה מבוססת האנדרואיד של שיאומי. גרסת האנדרואיד אגב לא השתנתה ונותרה גרסה 9, אבל המכשיר נותר גם אחרי השדרוג הזה זריז ויציב. חלק מהקרדיט להתנהגות המופתית הולך אל זכרון ה-RAM המרווח בנפח של 6 גיגה (זה נפח ה-RAM הבסיסי והקטן ביותר עבור דגם ה-Pro), שמאפשר השארת יותר אפליקציות פתוחות ברקע, מה שחוסך המתנה לטעינתן מחדש. האחסון המובנה ב-Redmi Note 8 Pro עומד על 64 גיגה, הניתנים להרחבה באמצעות כרטיס זכרון.

כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi S2

בחודש מאי האחרון הכריזה שיאומי על משהו שהקטלוג שלה חיכה לו נואשות (לא באמת): סדרת סמארטפונים חדשה במשפחת Redmi. החברה שהקטלוג שלה כולל אינספור דגמים ותתי דגמים מצאה לנכון לייסד סדרה חדשה של מכשירים שישלבו בין מחיר זול, למצלמה קדמית מתקדמת. כאילו שהקטלוג שלה לא מבלבל גם ככה, בחרה שיאומי להתחיל את הסדרה מהספרה 2, או בשמה המלא Redmi S2. איפה ה-S1? מעולם לא היה כזה. הבלבול הזה, וקצב השקת המכשירים הם בעיקר כאב ראש למבקרי סמארטפונים כמוני. עבור הרוכשים עדיף כמובן קטלוג מגוון ככל האפשר שיאפשר בחירה בדגם המתאים ביותר. בינתיים אגב, האסטרטגיה הזאת עובדת לשיאומי לא רע בכלל, בייחוד בסגמנטים הזולים יותר: למרות המגוון והבלאגן, מכשיר האנדרואיד הנמכר ביותר בעולם ברבעון הראשון של 2018 היה ה-Redmi 5A נטול היומרות, ושיאומי עצמה ממוקמת כמעט כדרך קבע בין חמשת יצרניות הסמארטפונים הגדולות בעולם. אם להשיק סמארטפונים בקצב מסחרר הוביל אותה להצלחה כזאת, למה שתנסה להתחשב בלו"ז ובצורך של מבקרי סמארטפונים להסביר למה הם בודקים יותר מכשירי שיאומי מאשר של כל יצרן אחר?

Xiaomi Redmi S2 (צילום: גד גניר)

במפרט הטכני לא תמצאו הפתעות מרעישות: שיאומי בחרה לצייד את ה-Redmi S2 בערכת השבבים Snapdragon 625 בה השתמשה במגוון מכשירים כמו Redmi Note 4, Mi Max, Redmi 5 Plus, Mi A1 ועוד. זו ערכת שבבים בעלת 8 ליבות הפועלות במהירות 2 גיהרץ אשר בדר"כ יודעת לאזן היטב בין ביצועים לחסכון בחשמל. לגבי החסכון בחשמל אפרט בהמשך. לגבי הביצועים, ערכת השבבים היא חלק חשוב אבל לא היחיד בריבוע הקדוש שמורכב מערכת שבבים, נפח אחסון, זכרון RAM והתאמה של מערכת ההפעלה לכל שאר המרכיבים. אני קיבלתי לבדיקה את הגרסה עם ה-3 גיגה RAM ו-32 גיגה אחסון, כאשר קיימת גם גרסה עם 4 ו-64 בהתאמה שעולה כ-200 ש"ח יותר. האמינו לי, אתם רוצים להשקיע עוד 200 ש"ח בשביל הגיגות הנוספות. ייתכן והורגלתי לנשום אויר פסגות, אבל אני לא מאמין שבשנת 2018 3 גיגה RAM זה עדיין נפח זכרון עבודה לגיטימי למכשיר אנדרואיד. אפילו עם מערכת ההפעלה MIUI בגרסה 9.5 שנחשבת מהירה וקלילה יחסית, כאן היא מגמגמת מדי פעם, בעיקר במעבר בין אפליקציות. המכשיר לא נתקע ואפילו זמני הטעינה סבירים. הבעיה היא במעבר בין אפליקציות: עם 3 גיגה RAM, אפליקציות שרצות ברקע נסגרות מעצמן וכשחוזרים אליהן צריך להמתין שייפתחו מחדש. אפשר לחיות עם זה, אפשר להגיד לילדים שלכם תסתפקו בזה כי זה מה יש, אבל אם מהירות עבודה היא ערך מקודש עבורכם, תבחרו בגרסה עם ה-4 גיגה. אגב, זה בין המכשירים הבודדים בשוק שמגירת הסים שלו כוללת מקום לשני כרטיסי סים ובנוסף מקום נפרד עבור כרטיס הזכרון, כדי שאם תצטרכו להשתמש בפונקציית הסים הנוסף, לא תאלצו לוותר על אפשרות הרחבת הזכרון.

כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi Note 5

ה-Redmi Note 4 היה ממכשירי הביניים הבולטים בישראל ובעולם בשנה שעברה, ובצדק. במחיר זול מאוד, הוא הציע את הדברים הבסיסיים שטלפון צריך להציע, בלי גימיקים מיותרים, בעיצוב אפרורי למדי, ובלי לפשל בשום תחום באופן מיוחד. עם נקודת פתיחה כזאת, המשימה המוטלת על ממשיך דרכו קלה למדי, רק לא להרוס.

Xiaomi Redmi Note 5 (צילום: גד גניר)

הבעיה היחידה היתה שמרוב מבחר של מכשירי ביניים בקטלוג של שיאומי, לא היה ברור מתי, אם בכלל, יוכרז הממשיך הישיר של ה-Redmi Note 4: בספטמבר הכריזה על ה-Mi A1 שחלק מפרט טכני זהה לגרסה החזקה של ה-Redmi Note 4 , רק עם גרסת אנדרואיד נקייה לחלוטין, ולפיכך לא יכול היה להחשב כדור הבא למכשיר הפופולרי. בנובמבר יצא לשוק ה-Redmi Y1, שזכה בשוק הגלובאלי לשם המוכר Redmi Note 5A, אך היה מדובר במכשיר נחות אפילו מה-Redmi Note 4. כל אותה עת, זלגו מדי כמה שבועות פרטים שאיששו את קיומו של הדור הבא באמת למכשיר הפופולרי של שיאומיֿ: תמונות של אבות טיפוס, תוצאות מבחנים במבחני ביצועים ועוד.  

בפברואר, שנה וחודש לאחר ההכרזה על ה-Redmi Note 4, שיאומי השיקה את מכשירי ה-Redmi 5 וה- Redmi 5 Plus, אך גם הם היו לא יותר מגרסאות מעט מעודכנות של המכשיר הפופולרי. הם חלקו מעבד זהה לזה של הגרסה החזקה ביותר של ה-Redmi Note 4, מצלמה מעט עדכנית יותר ועיצוב כמעט זהה, כאשר ההבדל המשמעותי היחיד הוא מסך גדול יותר, ביחס של 18:9 בהתאם לטרנד שהחל כבר ב-2017.  לצידם הוכרז בעולם ה-Redmi Note 5 Pro, מכשיר עם מערך צילום כפול וערכת שבבים חדשה, סוף סוף יורש אמיתי, אך היורש הזה לא הגיע לארץ. מכשירי ה-Redmi 5 וה-Redmi 5 Plus הגיעו לישראל זמן קצר לאחר ההכרזה עליהם בחו״ל. היורש האמיתי שכן הגיע בסופו של דבר לישראל הוא תת גרסה הנקראת Redmi Note 5 AI Dual Camera. הוא הוכרז רק בחודש מרץ, נחת בישראל ביבוא רשמי בשבועות האחרונים ובו עוסקת הביקורת הזאת.

כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi Note 4 Qualcomm 4+64

שיאומי ידועה כבר שנים כחברה המקבלת השראה חזקה במיוחד (שלא לומר, מעתיקה ללא בושה) חלקים נרחבים בעיצוב המכשירים והממשקים שלה מ-Apple. במקום אחד היא דווקא עובדת הפוך לחלוטין מהחברה האמריקאית: בעוד אפל מחזיקה קטלוג קטן יחסית של דגמי מכשירים עם מספר גרסאות הנבדלות זו מזו בעיקר בצבע ובנפח, היצרנית הסינית משחררת לשוק מדי כמה חודשים את אותם מכשירים, שנבדלים זה מזה לא רק בנפח ובצבע, כי אם גם במעבדים וגם בנפח זכרון ה-RAM. תכפילו את זה במספר גדול יחסית של סדרות מכשירים ששיאומי מחזיקה בשוק ותקבלו בלאגן לא קטן, שמקשה על הרוכשים הפוטנציאלים להבין מה המכשיר שהם צריכים לקנות. את Redmi Note 4, אחד המכשירים הפופולריים בשוק כבר בדקתי לפני יותר מחצי שנה, אך לאחרונה החל היבואן הרשמי בישראל לשווק גרסה שדומה מאוד מבחוץ לגרסה החדשה, אבל מתחת למתכת ולפלסטיק מדובר במכשיר שונה לחלוטין.

Xiaomi Redmi Note 4 Qualcomm (צילום: גד גניר)

ה-Redmi Note 4 Qualcomm, הנמכר בישראל הוא הגרסה החזקה ביותר של Redmi Note 4 שקיימת בשוק. ערכת השבבים, כפי שהשם מציין, היא של קוואלקום, מדגם Snapdragon 625. סדרה 6XX של קוואלקום היא סדרה המיועדת למכשירי רמת ביניים ומנפיקה כבר מספר שנים ערכות שבבים נהדרות. ה-625 (ערכת השבבים שפגשתי והתרשמתי ממנה כבר ב-Xiaomi Mi Max) בהחלט ממשיכה את המסורת הזאת ומשלבת בין ביצועים גבוהים בפעולות יומיומיות וחסכון בסוללה. יחד עם 4 גיגה זכרון RAM ו-64 גיגה אחסון, המכשיר הזה יודע לפתוח אפליקציות במהירות שלא נופלת מזו של מכשירי דגל, ולתפקד מצוין באופן כללי. המקום היחיד שבו מורגש שלא מדובר במכשיר דגל הוא בהרצת משחקים. קצב הפריימים פחות גבוה, התנועה פחות חלקה, אבל פרט לדברים האלו, בשימוש יומיומי, ההבדל בתחושה בין מכשיר כזה לבין מכשיר כמו Huawei P10 לא מורגש בכלל.

כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi Note 4

לכל חג יש את הכוכבים שלו. לל"ג בעומר יש את בר כוכבא, לחנוכה יש את יהודה המכבי, והשנה כך נראה, הגיבור הלא מעורער של חגי הקניות בחו"ל (חג הרווקים הסיני, סייבר מאנדיי) הוא ה-Xiaomi Redmi Note 4. מעטים המכשירים שנשאלתי לגביהם כל כך הרבה פעמים, עוד לפני שהגיע לארץ באופן רשמי. העניין שיצר המכשיר הזה לא נגמר בסוף תקופת חגי הקניות, ואינו תופעה בלעדית לשוק הישראלי. המכשיר הושק בשבועות האחרונים בהודו כאשר במכירה המוקדמת שלו נמכרו כ-250,000 יחידות בתוך כ-10 דקות, הישג מרשים מאוד למכשיר שאינו מוגדר כמכשיר דגל.

Xiaomi Redmi Note 4 (צילום: גד גניר)

המחיר הוא לא הדבר היחיד שגורם לאנשים להתענייין דווקא במכשיר הזה, אבל מה שמקבלים בתמורה למחיר הזה, הופך אותו לעסקה אטרקטיבית שקשה להתעלם ממנה. לשיאומי שתי סדרות עיקריות של מכשירים, בתוכן אין ספור תתי דגמים. בעוד מכשירים ששם הדגם שלהם מתחיל ב-Mi הם מכשירי הדגל של החברה, מכשירי ה-Redmi פונים לקהל שמחפש מכשירים משתלמים ומוכן להתפשר על מפרט קצת פחות חזק (בדומה לסדרת Desire של HTC). בגלל ריבוי הדגמים קשה קצת להצביע על היררכיה והמשכיות בדגמים השונים אבל בהיצע הדגמים המצומצם המגיע לישראל באופן רשמי, ה- Redmi Note 4 יכול בהחלט להחשב כממשיך דרכו של ה-Redmi Note 3 Pro, מכשיר לא רע בכלל בפני עצמו.

כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi Note 3 Pro

בין שלל המכשירים של Xiaomi שעלו ארצה לאחרונה באופן רשמי, הגיע גם ה-Redmi Note 3 Pro. שיאומי השיקה בשנה האחרונה מגוון עצום של דגמים וקצת קשה להתמצא בהם, אבל אנסה לעשות סדר כדי לתת לכם מושג לגבי ההיררכיה של המכשיר הספציפי הזה בקטלוג המורכב של החברה הסינית. Redmi היא סדרת מכשירים שהוכרזה עוד ב-2013, המתמקדת במכשירים זולים יותר ממכשירי ה-Mi המובילים של החברה. מכשירי Redmi מציעים רכיבים פשוטים יותר, כדוגמת מעבד של MediaTek הטייוואני, מצלמה בסיסית יותר וזכרון RAM בנפח צנוע יותר משל מכשירי הדגל של החברה. בתוך תת הסדרה הזאת, ישנה חלוקה למכשירים בגודל סטנדרטי ולמכשירי Note, פאבלטים המגיעים עם מסך בגודל 5.5 אינטש. המכשיר בו עוסקת הביקורת הזאת הוא פאבלט מהדור השלישי של הסדרה הזאת, אבל יש כאן טוויסט בעלילה: במקביל ל-Redmi Note 3 הרגילים, השיקה השנה Xiaomi תת סדרה בשם Pro, שההבדל העיקרי בה הוא מעבר למעבד מתוצרת קוואלקום, במחיר מעט יקר יותר. מבולבלים? לא מאשים אתכם.

Redmi Note 3 Pro (צילום: גד גניר)

כאמור, ה-Xiaomi Redmi Note 3 Pro מצויד בערכת שבבים של קוואלקום, ה-Snapdragon 650. המעבד הוא בעל 6 ליבות, 4 מהן פועלות במהירות של 1.4 גיגהרץ, ושתיים נוספות במהירות של 1.8 גיגהרץ. בגרסה הספציפית שאני קיבלתי לבדיקה זכרון ה- RAM מגיע בנפח של 3 גיגה, ואחסון בנפח של 32 גיגה אם כי בישראל נמכרת גם הגרסה הזולה יותר של המכשיר הזה, עם מעבד זהה אך עם 2 גיגה RAM בלבד, ו-16 גיגה אחסון עליה הייתי ממליץ לאנשים שמתקינים מספר מועט יחסית של אפליקציות. לא יודע למי מהמרכיבים בתערובת לתת את הקרדיט כאן, אבל כנראה השילוב בין ערכת השבבים, לזכרון ה-RAM ומערכת ההפעלה יוצר כאן מכשיר יציב, חזק וזריז מאוד ב-99% מהמזמן, יותר מרוב המכשירים ברמת המחיר שלו. מה לגבי האחוז הבודד? לכך אגיע בהמשך.