כזה יש לי: קייס עמיד במים IPEGA PGS1019

שבוע שבו עשרות אלפי אנשים בחרו לשפוך על עצמם דליים עם מי קרח הוא הזדמנות מצויינת לשתף אתכם ברשמים שלי על קייס עמיד במים שקניתי לפני מספר חודשים עבור ה-Samsung Galaxy S4 שלי. תקציר הפרקים הקודמים: כאשר קניתי את הטלפון הזה, היה לי חשוב לקנות עבורו קייס עמיד באופן קיצוני, ושקלתי בשלב מסוים קייס מתכתי ומשוריין המתיימר להיות עמיד במים, בשם Love Mei. לאחר שקראתי עליו מספר ביקורות גולשים, הבנתי שעמיד במים הוא לא, ויש בו חסרונות רבים שהורידו לי את ההתלהבות ממנו די מהר. בשלב הזה החלטתי ללכת על בטוח ולקנות את ה- Otterbox Defender, קייס שמן אך מגן באופן אפקטיבי על הטלפון, כל עוד לא מדובר באתגרים הכוללים מים.

רגע לפני שעמידות במים תהפוך למשהו נפוץ בטלפונים סלולריים כמו GPS או מצלמה, החלטתי שאסור שהטלפון שלי ישאר מאחור. מצד שני, ממש לא הייתי מעוניין להשקיע את סכומי הכסף הגבוהים שדורשים מותגי קייסים גדולים עבור התענוג הזה. חיפוש ב-eBay תחת הגדרת תקציב נמוך יחסית, העלה תוצאות של מגוון קייסים עמידים למים ממותגים אנונימיים במקרה הטוב, או נטולי מותג לחלוטין במקרה הפחות טוב. אחד המותגים האנונימיים שמשך את תשומת ליבי היה IPEGA, יצרן הממוקם בהונג קונג, ומייצר מגוון מוצרים משלימים עבור טלפונים סלולריים. הקייס המדובר, בעל השם מלא המעוף PGS1019, עורר בי חשד מסוים, מאחר ולא הופיע באתר היצרן. שיטוט נוסף באתר היצרן העלה כי עדכון אתר היצרן כנראה אינו בראש סדרת העדיפויות של החברה, מאחר והמוצרים היחידים הקיימים בו הם קייסים לאייפון ואייפד.

IPEGA PGS1019 (צילום: גד גניר)

אז למה החלטתי לקנות אותו? כי הוא היה די זול, ובניגוד לרוב הקייסים הזולים העמידים במים, הוא נראה לא רע. החלק קדמי הוא מסגרת מפלסטיק קשיח שחור, עם חיפוי שקוף המגן על המסך ומאפשר שימוש במקשי המגע שתחתיו. חלקו האחורי הוא פלסטיק שקוף בתוכו יושב הטלפון. הקייס עצמו לא מגדיל באופן קיצוני את מימדי הטלפון המקוריים, וגם לא מכביד עליו בצורה יוצאת דופן. החלקו התחתון ישנו כיסוי פלסטיק על חיבור ה-USB, ובחלקו העליון כיסוי דומה מגן על שקע האזניות מפני חדירת מים. כמו קייסים עמידים אחרים, גם ה-IPEGA PGS1019 מצוייד בלחצנים קשים מדי, מה שמחייב לחיצה אסרטיבית כדי לנעול את המכשיר, או כדי לשנות בו את עוצמת השמע. תיאורי המוכרים של הקייס הזה ב-eBay מבטיחים עפ"י ההגדרות הסטנדרטיות, שההגנה שנותן הקייס לטלפון היא בתקן IP67 שמשמעותו עמידות במים בעומק של עד 1 מטר, למשך עד חצי שעה.

כזה יש לי (עשרה חודשים אחרי) : Samsung Galaxy S4

מי שעוקב אחר הבלוג הזה מתחילתו שם לב ודאי לשינוי מהותי שעבר עליו. בחודשים האחרונים, עיקר ההתמקדות שלו הוא פחות בחפיצים שקניתי, ויותר בחפיצים שקיבלתי לנסות. כך נוצר מצב שבשלושת החודשים האחרונים, החלפתי מספר רב מאוד של טלפונים סלולריים, ועם הטלפון האישי שלי יצא לי לבלות מספר ימים בודדים בין לבין.

Samsung Galaxy S4 i9505 (צילום: גד גניר)

אני לא מתלונן חלילה, להיפך. אחת המטרות של הבלוג הזה היתה לאפשר לי להניח את הידיים שלי על הטלפונים הסלולריים החדשים והמתקדמים ביותר והמטרה הזאת  די הושגה. כשמדובר במעבר ממכשיר אנדרואיד אחד לאחר, המעבר אינו מאוד מסובך או ארוך. כל שצריך לעשות הוא להעביר את התמונות, לבצע העברה של ההודעות מהוואטסאפ, להתקין מחדש את האפליקציות שאני משתמש בהן באופן קבוע, לעשות Log-In היכן שצריך, וזהו פחות או יותר, תהליך של שעה בערך. לכן, התשובה שלי לשאלה הקבועה "לא נמאס לך כל פעם להעביר הכל מטלפון לטלפון" היא שזה שווה את זה.

כזה ניסיתי: מטען אלחוטי

כמו בהתמכרויות אחרות, גם אנשים שמזמינים חפיצים מחו"ל מתחלקים לכמה רמות של התמכרות, ובין הרמות האלו ניתן להבדיל בסוג החפיצים אותם הם מזמינים. בקצה הנמוך של הסקאלה, אלו שיכולים להפסיק מתי שרק ירצו, נמצאים אלו שמזמינים קייסים חדשים, כבלי סנכרון, מגני מסך, מטענים לרכב, רכישות שלא עולות על 10-15 דולר. בשלב מסוים, הריגוש ממעטפה עם עוד כבל סנכרון לא מספיק, ואז צריך לעבור למשהו יותר רציני. המשהו הזה, היותר רציני, יכול להיות בהחלט מטען אלחוטי. רשת קרביץ זיהתה כנראה את קהל היעד המכור לקניות קטנות כאלו והחלה לייבא לישראל מטענים אלחוטיים. לבקשתי, הם אפילו ניאותו להעביר לי אחד כזה להתנסות.

המטען האלחוטי באריזה (צילום: גד גניר)

תחום המטענים האלחוטיים נשלט ע"י יצרניות סיניות עלומות שם. המטען שקרביץ מביאה לארץ הוא מטען כזה. למען האמת, לא הצלחתי למצוא עליו שם של מותג כלשהו על האריזה. בהתאם לכך, קרביץ מוכרת אותו במחיר סביר בהחלט, 100 ש"ח. לפני שאתם מסתערים על חנויות הרשת ישנם מספר דברים שכדאי לדעת באופן כללי לגבי מטענים אלחוטיים.

כזאת ניסיתי: אפליקציית Knockr

אחד הפיצ'רים המלהיבים ביותר במכשירי LG החדשים (ביניהם ה-G2 וה-G-Flex) הוא האפשרות להדליק את המסך באמצעות נקישה עליו עם האצבעות, גם כשהוא כבוי. במידה ויש ברשותכם מכשיר של יצרנית אחרת, והייתם מעוניינים גם בפיצ'ר הזה, סביר להניח שהייתם נדרשים לבצע שינויים הרפתקניים במכשיר שלכם. שינויים אלו כוללים בין השאר החלפת רום, החלפת קרנל, פתיחת הרשאת ROOT ועוד שלל פעולות שגורמות לאיבוד האחריות על המכשיר במקרה הטוב, והפיכתו למשקולת נייר מעוצבת (שאינה מגיבה להקשות על המסך) בתרחיש הפחות אופטימי.

מסך האפשרויות באפליקציית Knockr (צילום מסך: גד גניר)

לפני מספר שבועות הגיעה אל ה-Google Play אפליקציה בשם Konckr זוהי אפליקציה המתיימרת להוסיף את אפשרות הנקישה על המסך, בלי הצורך לבצע פעולות פולשניות במכשיר. המפתח מציין בדף האפליקציה שהיא רלוונטית בעיקר למשתמשים בעלי מכשירים שיש להם מסך בטכנולוגיית AMOLED על שלל נגזרותיו. הסיבה לכך לטענתו היא שמסכים אלו מתפקדים באופן שבו קל לזהות מתי המסך כבוי. כאשר הוא מציג צבע שחור, הפיקסלים במסך למעשה כבויים, בניגוד למסכים אחרים, וכך האפליקציה מסוגלת להכנס לפעולה. המכשיר שלכם מצויד במסך בטכנולוגיה אחרת? לא נורא, עדיין תוכלו להשתמש באפליקציה הזאת, רק באופן קצת שונה, ונקישה תאפשר לכם לשחרר את המכשיר מנעילה, לאחר שלחצתם ידנית על כפתור הדלקת המסך. יש לכם אייפון או מכשיר Windows Phone 8.1? לא תוכלו להנות מהאפליקציה הספציפית הזאת (למשתמשי Nokia Lumia יש ממילא את האופציה הזאת באופן מובנה במכשיר), אך כמו שתבינו בקרוב, אתם גם לא מפסידים הרבה.

כזה יש לי: Otterbox Defender Case

מאחר ומדובר בפוסט השלישי (וישנו עוד אחד בדרך) העוסק בקייס לטלפון, הגיע הזמן להודות: יש לי בעיה נפשית קלה. "קלה" מאחר והנזק הנגרם מהבעיה הזאת הוא מינורי, רוב הקייסים שאני קונה זולים מאוד, ואם אתם קוראים את הפוסט הזה וחושבים על הסיגריה הבאה שתעשנו, אז בעיית ההתמכרות שלכם  חמורה יותר גם מבחינה בריאותית וגם מבחינה כלכלית. עכשיו, אחרי ניסיון כושל לגרום לכם להרגיש לא בסדר עם זה שאתם שופטים אותי, אפשר לגשת לעיקר: Otterbox Defender.

Otterbox Defender צילום: גד גניר

אם טרם יצא לכם להכיר, Otterbox הוא אחד המותגים הותיקים והמוכרים בתחום הדי חדש של קייסים ממותגים (לפני 2007 ועליית הפופולריות של הסמארטפונים, המותג המוכר היחיד בתחום היה Krusell) לטלפונים סלולריים. ככלל, Otterbox מייצרת קייסים עמידים ואיכותיים מאוד לטלפונים המתקדמים והנפוצים בשוק. סדרת Defender, היא סדרת קייסים קשיחים במיוחד שנועדו להגביר את הסיכוי של הטלפון שלכם לשרוד נפילות אקראיות, מכות ושאר סוגי זעזועים. הקייסים האלו בנויים משלושה חלקים: "כלוב" המורכב למעשה משני חלקים- חלק אחורי, ופלסטיק מגן שקוף מקדימה. שני החלקים נסגרים על הטלפון עצמו, והחלק השלישי שעוטף את הכלוב הוא כיסוי גומי קשיח. גם בתוך הכלוב עצמו ישנו חומר רך שנועד לספוג חלק מעוצמת המכות שהמכשיר עלול לקבל. 

שלוש שכבותיו של Otterbox Defender צילום: גד גניר

פעם, Otterbox היו מציעים קייסים בצבעים מפתיעים ומרגשים כמו לבן, אפור, סגול, כחול או שחור, כמו שאני בחרתי. כיום יש להם סדרות חדשות של קייסים, עם הדפסי קומנדו, קשקושים צבעוניים, צילום של ענפים, ושאר דוגמאות אחרות לחוסר טעם משווע של המעצבים שם.

כזה רציתי: Love Mei

חלק מהפרנויות שנובעות מהעובדה שהרסתי במו ידיי את הטלפון הקודם שלי, הביאו אותי להתעניין במה שיש לשוק הקייסים לטלפונים להציע, בכל הנוגע לכאלו המגינים מפני מים וזעזועים (לא שקייס כזה היה עוזר בנסיבות שבהן מת הטלפון הקודם שלי, אבל לא משנה עכשיו). השיטוטים שלי הביאו אותי להתמקד בקייס הזה, בעל השם הלא מבטיח: LOVE MEI.

אבל לפני שנגיע אליו, מדוע רציתי דווקא אותו ומדוע ויתרתי עליו (סיפרתי לכם כאן את כל הסיפור בקוים מאוד כלליים, אז אם זה לא מוצא חן בעיניכם, אתם מוזמנים לעזוב כרגע, לא תהיה הפתעה בסוף), אשתף אתכם קצת בתהליך המחקר על קייסים מהסוג הזה. ראשית ניסגר על כמה מונחים בסיסיים:

על לולאות, משדרי FM ושמעון פרנס

האמת שזה מוצר די משעמם, נורא נישתי, שעונה רק על צורך אחד, ורחוק מאוד מלהיות סקסי בכל צורה שהיא. ובכל זאת, בלעדיו, סביר להניח שהייתי מוצא את עצמי מאזין מדי יום בדרך חזרה הביתה, בלי לשים לב, לתכנית האיומה של שמעון פרנס בגלי צה"ל (אתם חייבים לנסות פעם, במיוחד את הפתגמים בתחילת התכנית, אלו שהוא חוזר עליהם לפחות 3 פעמים ברצף, כדי שיחלחלו).

ועכשיו נגיע לעיקר, המוצר עצמו. מדובר בפילטר רעשים שבאופן מפתיע לחלוטין מיועד לפתור בעיות של רעשים סטטיים בהאזנה למקור אודיו. אין לו מתגים, כפתורים או צג. זוהי סה"כ קופסא קטנה, טיפה גדולה יותר מקופסת גפרורים, שבצידה האחד כבל שבקצהו כניסת 3.5 מ"מ, ובצידה השני כבל שבקצהו יציאת 3.5 מ"מ.

איך הגעתי לפילטר הזה? האמת שזה קרה לפני 6 שנים בערך, כשקניתי פורד פוקוס. באותה תקופה עוד עשיתי שימוש במשדרFM  ברכב, ורק התחלתי להשתמש במטען לטלפון תוך כדי נסיעה. בפעם הראשונה שחיברתי את הטלפון גם למטען וגם למשדרFM  במקביל, נתקלתי ברעשים סטטיים מרגיזים, בעיקר כשהמוזיקה נחלשת לקראת סיום שיר, או בזמן השקט שבמעבר בין שיר לשיר. האמת שלאחרונה ניסיתי לברר קצת על התופעה וגיליתי שמדובר ב-Ground Loop, או בעברית "לולאת התקלה". ניסיתי שוב ושוב לקרוא ולהבין במה מדובר אבל פשוט השתעממתי מדי תוך כדי ולכן אגיד בקצרה שממה שהבנתי מדובר בבעיה של הפרש פוטנציאלים (אל תשאלו אותי מה זה), וזה קשור לבעיות הארקה.

כזה רציתי: Asus PadFone 2

ראשית, היכרות קצרה: פדפון, סדרת טלפונים של אסוס אשר מגיעים כחלק מערכה הכוללת טלפון, ותחנת עגינה שהיא למעשה טאבלט, לתוכה מוכנס הטלפון. אסוס נותנת הזדמנות לנישה הזאת הזדמנות כבר כמעט שנתיים, והוציאה במסגרת הסדרה הזאת את הפדפון הראשון, השני, ושתי גרסאות חזקות יותר העונות לשם פדפון אינפיניטי. מרגע היווצרותו של הקונספט ועד היום, הוא לא הצליח לתפוס תאוצה משמעותית, לא בארץ ולא בעולם. רוב אתרי הטכנולוגיה היללו את המכשירים הללו, ציינו שהם לא נופלים ברמתם מספינות הדגל של סמסונג או HTC, אך התמחור שלהם לא הגיוני והופך אותם ליקרים יותר לרכישה, מטאבלט וטלפון בנפרד (אותם גם ניתן להפעיל בו זמנית, בניגוד לפדפון לדורותיו).

הפדפון 2 שהושק בעולם בדצמבר (ותקופה קצרה לאחר מכן גם בישראל), לא שונה מכל חבריו לסדרה. גם הוא זכה מצד אחד לשבחים על מפרט מכובד (מעבד מרובע ליבה, זכרון של 2 גיגה), עיצוב יפה, ביצועים מעולים ואפילו זמן סוללה לא רע בכלל. מצד שני, רוב הביקורות עליו ברשת דיברו על עלות מוגזמת של החבילה הכוללת את הטלפון ואת תחנת העגינה, עלות שודאי תשאיר אותו כמוצר נישה בלבד, ובמידה רבה גם במקרה שלו הם צדקו.

הפדפון 2 סיקרן אותי באופן אישי. היה לי קשה להתחבר למסקנה הסופית על עניין התמחור של המכשיר, כי בכל החישובים דובר על רכישת סמארטפון מתקדם, ובנוסף טאבלט רגיל. העניין הוא שאם באמת רוצים לעשות השוואה הוגנת, צריך לקחת בחשבון, שכאשר הטלפון עגון בתוך תחנת העגינה מדובר בטאבלט בעל קישורית סלולרית, מה שאמור להקפיץ באופן משמעותי את מחירו. כך או כך, סקרנות לחוד ומעשים לחוד. בתקופת ההשקה שלו הייתי רק חצי שנה עם ה-HTC One X כשהכל עדיין היה יפה ואופטימי.

ו....חוזר לסמסונג

בלילה שבו הרסתי לעצמי את ה-One X, עברתי להשתמש בגלאקסי אס 1 הישן שלי. צרבתי עליו רום של סלקום, הכנסתי את המיקרו סים שלי לתוך המתאם שקיבלתי מגולן טלקום, וניגשתי למלאכת סידור המכשיר. הגלאקסי אס 1 מעולם לא צלח את הגבול שבין ג'ינג'רברד ל-ICS  וחבל (כתבתי על התסכול שלי מהעניין בגיקטיים בזמנו). למה כל כך חבל? כי הדבר השפיע קשות על נוחות השימוש בו. הגלאקסי אס 1 היה מכשיר נפלא, עם חומרה מדהימה לתקופתו, אך סבל כל העת מבעיות תוכנה: לאגים, תקיעות, איתחולים פתאומיים ומה לא. אחת ההנאות הגדולות שלי מהמכשיר הזה היתה האפשרות הנוחה והקלה יחסית לצרוב עליו רומים, ובייחוד כאלו שהיו משנים את הממשק שלו לחלוטין כמו גרסאות שונות של CyanogenMod, או MIUI. כמעט תמיד, השבוע הראשון עם הרומים האלו היה מדהים, הייתי בטוח שמצאתי את הרום המושלם לעבוד איתו, ולבסוף התקלות החלו לצוץ. דווקא עם הרומים המקוריים לתקלות היה לוקח יותר זמן להופיע וזו גם הסיבה שכשעברתי להשתמש בו, הלכתי על האופציה ה"רגועה", ולא על אחת מגרסאות ה-JellyBean הנפוצות למכשיר הזה.

אני לא מצליח למצוא קלישאה שתתאר לכם באופן אותנטי מספיק את האיטיות של המכשיר הזה בימינו. סביר להניח שהתחושה האיטית שהמכשיר משדר נובעת גם מהעובדה שאותן אפליקציות (כמו פייסבוק לדוגמא), בהן השתמשתי בעבר, הפכו להיות גדולות, כבדות וצורכות משאבים גדולים יותר, מה שהטלפון הזה עם החומרה המאוד מכובדת שלו (לפני שנתיים וחצי) וגרסת התוכנה שלו פשוט לא יכולים לספק. מעבר לזה, סטנדרט המהירות אליו התרגלנו בשנים האחרונות כנראה גדל, ושתיים שלוש שניות עד לפתיחתה של אפליקציה נראה לי כמו נצח. בסופו של דבר, ייתכן מאוד שזה מה שמסוגל לספק מכשיר בן שנתיים, שעבר שני משתמשים, מאות צריבות רומים, נפילות והתעללויות נוספות. למזלי ידעתי שזה משהו זמני בלבד.

את ההחלטה לקנות גלאקסי אס 4 קיבלתי מזמן. זה לא היה ביום ההשקה שלו, בכלל לא. כשקראתי על ההשקה שלו, די זלזלתי בסמסונג: הם הוציאו לשוק מכשיר שנראה זהה לחלוטין כמעט לקודמו, עם מסך גדול באינטש (וואו!), שני סוגי מעבדים לבחירה (דאבל וואו), סוללה גדולה יותר (טוב די), וסט שלם של חיישנים שמאפשר לעשות פעולות שגרתיות במכשיר, עם מחוות ידיים מוזרות באויר. ובכל זאת, הוא יותר חזק מרוב המכשירים בשוק, ולא הייתי מתנגד לקנות כזה.

האחד שהושמד

בפוסט על ה-  Anker Slimtalk כתבתי שעוד תשמעו הרבה על בעיות הסוללה בטלפון שלי. היום אני יכול לעדכן אתכם שזה כבר לא יקרה, לפחות לא עם הטלפון הזה.

נחזור כמה חודשים אחורה: ביוני 2012, מיד לאחר חתימת חוזה העבודה עם eBay, הבנתי שאצטרך להחזיר לזאפ את מכשיר הטלפון שקיבלתי שם (Samsung Galaxy S2) ולראשונה מאז 2008 אקנה מכספי האישי טלפון סלולרי משלי. מאחר וידעתי שאינני מעוניין לחזור לאייפון, ומערכות הפעלה אחרות (בלקברי וווינדוס פון 7, לא היה אז 8) לא היו רלוונטיות מצידי, הברירה היתה אנדרואידית לחלוטין. 3 מכשירים הגיעו לקו הגמר באותה תקופה: Galaxy Nexus, Samsung Galaxy S3, וה-HTC One X.

באותה תקופה, ה-Galaxy Nexus היה כבר די ותיק בשוק, והמפרט שלו היה קרוב מאוד לזה של ה-Samsung Galaxy S2, מה שהביא אותי להחלטה לוותר עליו מההתחלה. ההחלטה ללכת על ה-One X ולא על ה-Samsung Galaxy S3 נבעה בעיקר מממשק הסנס שעד כה יצא לי להתנסות בו רק במכשירים שיצא לי לסקר במסגרת הכתיבה ב-Wisebuy. במשך התקופות שלי עם ה-Samsung Galaxy S1, וה-S2, פינטזתי על הרגע שבו יוציא מפתח עצמאי רום יציב ותקין למכשירים האלו, עם ממשק ה-Sense הנודע שלHTC  אך הדבר לא קרה.

מרגע שנוצרה לי האפשרות לבחור בעצמי את הטלפון הבא שלי, הבחירה היתה די ברורה. ב-14/6 הזמנתי את ה-HTC One X דרך האתר iPhonelabs.co.il במחיר השערורייתי (אך הסביר ביחס לעובדה שהמכשיר יצא לשוק רק חודשיים לפני כן) של 3000 ₪. החנות לא טרחה לציין מהו צבע המכשיר, אך באותה תקופה לא מאוד שינה לי אם אקבל את הגרסא הלבנה או האפורה (למרות שהעדפתי בסתר את הלבנה). לאחר מספר ימים, הגיע המכשיר (בגרסא הגלובלית שלו, ה-S720, ולא זו של המפעילה האמריקאית AT&T) לחנות ואספתי אותו משם עצמאית. בדרך חזרה הביתה גיליתי כי אין לי מטען בתוך האריזה, והתקשרתי מיד לחנות. התשובה המהירה וחסרת ההיגיון של המוכר היתה "ברור שאין לך מטען, מוציאים אותו מהקופסא בגלל המכס". לאחר מספר שאלות אסרטיביות מכיווני ("מה זאת אומרת!?!?", "מי מוציא!?!", "מה זה מעניין אותי?!", "קניתי ממך טלפון ואני מצפה לקבל ממך את כל מה שכלול באריזה המקורית!"), הוזמנתי למחרת לחנות על מנת לקחת מטען לא מקורי, ואכן הגעתי. וכך, הסתיימו צרותיי למשך תקופה של פחות או יותר שנה.