כזה ניסיתי: Lenovo Yoga Smart Tab

בעוד סמסונג ואפל מנסות לשמר את עסקי הטאבלטים שלהן בחיים ע"י ניסיון למתג אותם כתחליפי מחשבים ניידים, לנובו בחרה לכוון את אסטרטגיית המין הפולש שלה לקטגוריה אחרת: מסכים חכמים. למען הסדר הטוב, כשאני אומר "מסכים חכמים" אני לא מתכוון לטלויזיות, אלא ל-Smart Home Hubs, הגרסה בעלת המסך של רמקולים חכמים. במובן מסוים הניסיון של לנובו לחבר בין השניים מתבקש. מסכים חכמים הם אמנם מוצרים נטולי כל יכולת להתנייד, אבל בסופו של דבר מדובר במסך שמציג מידע רלוונטי למשתמש ספציפי מיוזמתו או לפי דרישה, משהו שאין סיבה שטאבלט לא יוכל לבצע גם. מה שלנובו עשתה, זה לקחת טאבלט אנדרואיד מסדרת Yoga, ולשלב בו את Google Assistant Ambient Mode וכך הגיע לעולם ה-Lenovo Yoga Smart Tab. 

Lenovo Yoga Smart Tab מציג את Google Assistant Ambient Mode (צילום: גד גניר)

אז מה זה בעצם Google Assistant Ambient Mode? זהו למעשה המידע שמסכים חכמים בדר"כ מציפים למשתמש: עדכוני מזג אויר, עומסי תנועה באיזור, מידע על הלו"ז היומי, רשימת מטלות, מדיה שהטאבלט מנגן באותו רגע וכל שירות אחר שניתן לקבל עליו מידע דרך Google Assistant. המידע הזה לא מוצג באופן קבוע על המסך, אלא רק כשמקישים עליו. בשאר הזמן, הוא יכול להציג שעון גדול בתאורה נמוכה כדי לחסוך סוללה. לחילופין, ניתן להגדיר שכאשר מחברים אותו לטעינה, הוא יתחיל להציג אלבומי תמונות שלכם מ-Google Photos וישמש כמסגרת תמונות דיגיטלית המחוברת לאינטרנט. באורח פלא, למרות שבכל מקום בתפריטים של Google Assistant צוין במפורש שמסגרת התמונות הדיגיטלית תעבוד רק כשמחברים את הטאבלט לטעינה, המסגרת פעלה גם כשלא עשיתי כך. כיאה לטאבלט המשמש גם כמסך חכם, ניתן להפעיל דרכו את Google Assistant ולשאול אותו שאלות: לחיצה על הלוגו על המסך מפעילה את המיקרופון, ואז ניתן לבקש (באנגלית, עברית, נכון להיום אינה נתמכת) מהסייען הוירטואלי של גוגל לקבל מידע על כל נושא שתבקשו, כמו גם לשלוט על מוצרי בית חכם במידה ויש לכם כאלו שמחוברים לאקו סיסטם של גוגל. ניתן לוותר כמובן גם על הלחיצה על הלוגו, להגדיר את זיהוי הקול האוטומטי, ואז הסייען יהיה זמין לפקודות קוליות בכל עת. המיקרופון הציג רגישות מרשימה וזיהה היטב את הקול שלי ואת מה שרציתי לשאול, כמעט ללא שגיאות.

כזה ניסיתי: Gillette Heated Razor

במשך שנים, אתרי מימון המונים נתפסו כפלטפורמה שאין לחברות גדולות ומבוססות מה לחפש בה. היתרונות של אתרים כמו קיקסטארטר ואינדיגוגו היו רלוונטיים בעיקר ליזמים וסטארטאפים בתחילת דרכם, שרצו להביא אל השוק את המוצר הראשון שלהם עם סיכון והשקעה מינימלית. יצרניות גדולות עם מזומנים, מערך שיווק מבוסס ועצמאי ומותג מוכר לא חשבו שהן זקוקות לחממה הזאת. כל זה השתנה לפני שנתיים, כשחברות כמו Bose (עם ה-Sleep Buds), לגו, קוקה קולה ואחרות גילו יתרון אחד שלא חשבו עליו קודם: אתרי מימון המונים הם קבוצת מיקוד נהדרת, שמאפשרת להם לבצע ניסוי במוצרים חדשים, במסגרת מוגבלת מראש.

Gillette Heated Razor (צילום: גד גניר)

כך בא לעולם ה-Heated Razor של Gillette, או יותר נכון, של Gillette Labs, חטיבת היוקרה והחדשנות של החברה. ב-Gillette החליטו להכנס אל תחום חדש מבחינתם ולהציג לשוק סכין גילוח מתקדם, יוקרתי ויקר משמעותית יותר מכל סכין אחר שאי פעם מכרה. במקום להשיק אותו כמו כל סכין אחר של החברה, ה-Heated Razor החל את דרכו ב-Indigogo, שמכר כ-1200 אבות טיפוס של הסכין למשקיעים במוצר דרך הקמפיין. ב-Gillette הקשיבו למשתמשים, ליטשו את המוצר ובסיום הפרוייקט אף שלחו למשתמשים את הדגם הסופי של Heated Razor לאחר מקצה השיפורים. בימים אלו הוא מתחיל להימכר בישראל ולפני מספר שבועות הגיע אליי לבדיקה.

כזה ניסיתי: Nokia 2720 Flip

קצת מטא ברשותכם: בפברואר 2017 חגגה נוקיה את חזרתה מעולם מהמתים בהשקה של מהדורה חדשה ל-3310 האיקוני שלה, ובלוגרים וכתבי טכנולוגיה רבים בעולם קפצו על הרעיון הבנאלי לסקור את המכשיר. מה בנאלי כל כך ברעיון הזה? הנוקיה 3310 הוא Feature Phone, או בשם העממי של המכשירים האלו, "טלפון טיפש". אין בו אפליקציות שרובנו כמשתמשים זקוקים להן כחלק משגרת חיינו, אפליקציות כמו וואטסאפ, פייסבוק, טוויטר ואחרות. כן, מכשירים מהסוג הזה עדיין נמכרים וישנם עדיין אנשים שקונים אותם (בטור שכתבתי באותה תקופה הבעתי את דעתי על האנשים האלו וזכיתי ללא מעט תגובות זועמות על כך), ועדיין, מדובר במכשיר שאינו רלוונטי מלכתחילה עבור הרוב המוחלט של הקוראים, אז למה שאשתף פעולה עם התרגיל היחצ"ני (הנאה, יש להודות) של נוקיה?

Nokia 2720 Flip (צילום: גד גניר)

כמעט שלוש שנים חלפו מאז, ובישראל הושק Nokia 2720 Flip, עוד מכשיר שאינו מוגדר אמנם כסמארטפון, אבל כזה שמריץ מערכת הפעלה ייחודית לסלולרים פשוטים וזולים, שמגיעה עם רוב האפליקציות הבסיסיות עליהן דיברתי קודם. סקרן לדעת איך זה יהיה לחוות את סוף העשור השני של המאה ה-21 דרך מכשיר שנראה כאילו נוצר בתחילת העשור הראשון של אותה מאה, שיערתי שיש כאן הפעם עם מה לעבוד וביקשתי לקבל אותו לביקורת.

כאלו ניסיתי: Jabra Elite 75t

חברת מחקרי השוק Counterpoint פרסמה בחודש מרץ האחרון דוח הכולל נתוני המכירות של אזניות אלחוטיות ברבעון האחרון של שנה שעברה ברחבי העולם. החברה שהובילה את הרשימה הזאת, באופן לא מפתיע, היתה אפל, עם ה-AirPods שלה שכבשו כ-60% מהשוק. מי במקום השני? לא Bose, לא Samsung, לא Sony, וגם לא JBL. מי שהצליחה לדלג מעל כל השאר היתה לא אחרת מאשר Jabra עם ה-Elite 65t שהוכרזו מספר חודשים לפני כן והצליחו להפוך לדגם השני הנמכר ביותר בשוק אחרי הדור הראשון של האזניות של אפל.

Jabra Elite 75t (צילום: גד גניר)

ה-Elite 65t זכו במיקום הזה בצדק: הן היו מאזניות ה-Truly Wireless הטובות ביותר שיצא לי לבדוק בשנה שעברה: נוחות באזניים, עם חיבור אלחוטי יציב ואמין, איכות שמע מצויינת ואפילו מצטיינות בשיחות טלפון. אחרי שהציגו במהלך השנה מהדורה עדכנית יותר המותאמת יותר לפעילות ספורטיבית (ה-Elite Active 65t), חזרו בג'אברה אל לוח השרטוט כדי לתכנן מחדש את הדגם הבא, ה-Elite 75t.

כזה סיכמתי: כיצד השתנתה הדרך בה אנחנו צורכים מדיה בעשור האחרון

לאחר הפיאסקו של שנה שעברה, השנה החלטתי שזה לא יקרה שוב. סיכום שנת 2018 שלי בספוטיפיי נראה נורמלי ברובו, אבל בעקבות חיפוש מקרי שעשיתי של שיר מסוים, והעובדה שבחרתי לשמוע קאבר שלהקת בנים מסויימת עשתה לו, איכשהו אותה להקת בנים הסתננה לרשימת הלהקות ששמעתי הכי הרבה באותה שנה. אז אפשר להתווכח לא מעט על האמינות והדיוק של הסיכום הזה, אבל תמיד אפשר להיזהר יותר. כך יצא שבמהלך 2019 עשיתי כל שיכולתי כדי להגיע לשלב ה"תעודות של ספוטיפיי" (מסתבר שזה השם הלא רשמי המקובל לתופעה הזאת) עם כמה שפחות פאדיחות, כדי שהפעם אוכל באמת לשקול לשתף את התעודה שלי בפייסבוק. לא בחלתי באמצעים: נלחמתי בסקרנות שלי לגבי קאברים של שירים שאני אוהב, עשיתי דיאטת Guilty Pleasures ואם נוצר צורך להשמיע לבנות שירים שאינם קולעים לטעמי (כן, כאילו שאסתכן בכך שהפסקול של לשבור את הקרח 2 ייכנס לתעודה שלי), התחמקתי מכך בכל דרך אפשרית וכשלא היתה ברירה העדפתי לשדל את אשתי להשתמש בחשבון הספוטיפיי שלה כדי לנגן אותם.

Spotify (צילום: גד גניר)

בואו נתעלם לרגע מהשאלה הלגיטימית לחלוטין "למה לכל הרוחות אתה מייחס חשיבות כזאת פתולוגית לעניין הכל כך לא עקרוני הזה", וננסה למצוא פתרון פרקטי לרצון הלא רציונלי לשמור על התעודה מספוטיפיי נטולת בושות: אין לי רצון לעבור לאפליקציית מוזיקה אחרת כרגע ולשלם דמי מנוי נוספים רק בשביל זה ויוטיוב אינו פתרון נוח כי הוא דורש להשאיר את האפליקציה פתוחה על המסך. אפשר גם לחזור למקורות ולהוריד את השירים המדוברים אל המכשיר, ולהאזין להם דרך אפליקציית המוזיקה המובנית, בלי שאף אחד מנהל רישום כדי שבסוף השנה אבל ריבונו של עולם אנחנו בסוף שנת 2019, מי מוריד שירים בעולם של שירותי סטרימינג של מוזיקה?

כזה ניסיתי: Redmi Note 8 Pro

הביקורת הזאת על Redmi note 8 Pro היתה צריכה להיפתח בהסבר על מה שמבדיל בין דגמי ה-Redmi Note לבין דגמי ה-Pro. הבעיה ששיאומי היא כנראה היצרנית עם קטלוג הסמארטפונים הכי לא עקבי בעולם. גם אם מבודדים את סדרת מכשירי ה-Redmi Note מג'ונגל המכשירים האחרים של החברה, עדיין כאן קשה להבין את האסטרטגיה שלה ומה בדיוק מבדיל ביניהם. לפעמים ה-Pro התייחס למכשיר עם ערכת שבבים של יצרנית אחרת מזו של ערכת השבבים במכשיר ה-Redmi Note הרגיל, לפעמים היה מדובר באותה יצרנית אבל בערכת שבבים מעט משודרגת, בחלק מהשנים לא טרחה בכלל להציג גרסת Pro ובחלק מהשנים השיקה רק את גרסת ה-Pro. ומה השנה? לאחר מספר שנים בהם דבקה בערכות השבבים של קוואלקום האמריקאית, חזרה שיאומי אל מדיהטק הטייוואנית לטובת ה-Redmi Note 8 Pro.

Redmi Note 8 Pro (צילום: גד גניר)

למעשה, על הנייר, ערכת השבבים של מדיהטק מציגה מספרים דומים לאלו של הגרסה הזולה יותר, שדווקא מגיעה עם ערכת השבבים של קוואלקום. שתיהן בעלות 8 ליבות ומהירויות הליבות די דומות. אז למה אני מתעכב דווקא על הנקודה הזאת? ובכן, לערכת השבבים יש השפעה מכרעת על חויית השימוש במכשיר, על הביצועים שלו, היציבות ועל צריכת החשמל שלו. לאור ניסיון העבר עם מעבדי החברה שבדר"כ מספקת ערכות שבבים ליצרניות סיניות יותר אנונימיות משיאומי, הגעתי לביקורת הזאת מוכן לנורא מכל. בשבועיים הראשונים לשימוש במכשיר חששותיי התאמתו: אפליקציות פופולריות כמו וואטסאפ ופייסבוק מסנג'ר נטו לקרוס לעיתים קרובות מדי וחויית השימוש במכשיר היתה מתסכלת מאוד. עדכון גרסה שהגיע לפני שהתייאשתי סופית מהמכשיר, שיפר את המצב מהקצה אל הקצה: ה-Redmi Note 8 Pro הפך בבת אחת למכשיר זריז, יציב ואפילו כזה שלא נוטה לזלול את הסוללה. מספר ימים לאחר מכן הגיע שדרוג תוכנה נוסף, הפעם מ-MIUI 10 ל- MIUI 11, מערכת ההפעלה מבוססת האנדרואיד של שיאומי. גרסת האנדרואיד אגב לא השתנתה ונותרה גרסה 9, אבל המכשיר נותר גם אחרי השדרוג הזה זריז ויציב. חלק מהקרדיט להתנהגות המופתית הולך אל זכרון ה-RAM המרווח בנפח של 6 גיגה (זה נפח ה-RAM הבסיסי והקטן ביותר עבור דגם ה-Pro), שמאפשר השארת יותר אפליקציות פתוחות ברקע, מה שחוסך המתנה לטעינתן מחדש. האחסון המובנה ב-Redmi Note 8 Pro עומד על 64 גיגה, הניתנים להרחבה באמצעות כרטיס זכרון.

כזה ניסיתי: LG G8X ThinQ

2019 אמורה היתה להיות השנה של המכשירים עם המסכים המתקפלים. בסוף פברואר הציגו שתי יצרניות הסלולר הגדולות בעולם, וואווי וסמסונג את המכשירים הראשונים שלהם שאמורים היו להגיע אל החנויות זמן קצר לאחר מכן. ואז, דברים החלו להשתבש: ה-Galaxy Fold שנשלח אל מבקרי טכנולוגיה בחו"ל, סבל מתקלות הקשורות למנגנון הקיפול המורכב, מה שגרם לסמסונג לעכב את הפצת המכשיר כדי לתקן את התקלות. את השקת המכשיר של וואווי קלקל בעיקר הצו הנשיאותי של טראמפ שאוסר על עסקאות בין חברות אמריקאיות לחברות סיניות. המכשיר אמנם הגיע לשוק, אבל בלי האפליקציות של גוגל, מה שהפך אותו לבלתי אטרקטיבי עבור חלקים גדולים מהעולם. בינתיים, ישבו ב-LG ושקדו על דרך קצת פחות הרפתקנית להשתלב בטרנד הזה, מה שהוליד את ה-LG G8X ThinQ: מכשיר מתקפל ללא מסך מתקפל.

LG G8X ThinQ (צילום: גד גניר)

טכנית, לא מדובר אפילו במכשיר מתקפל של ממש: ה-LG G8X ThinQ הוא סמארטפון שבאריזה שלו אתם מקבלים קייס גדול עם מכסה, שקויו הכלליים מזכירים קצת את הקייס שקניתם לאמהות שלכם ב-ebay, מאלו שניתן להכניס לתוכם כרטיסי אשראי. הייחוד בקייס הזה הוא שהוא כולל מסך נוסף בחלקו הפנימי, והמסך הזה מתחבר באמצעות חיבור פיזי אל הסמארטפון עצמו. זה לא ממש כמו במכשירים של וואווי וסמסונג כי בעוד אצלן פתיחת המכשיר חושפת מסך אחד גדול, כאן יש שני מסכים עם הפרדה ברורה בין שניהם, ולכן לא ניתן לעבוד על אפליקציה במסך אחד גדול. מצד שני, נראה ש-LG ניסתה למצוא כל דרך להצדיק את המסך הנוסף, ותפרה חליפה שלמה של אפשרויות שעושות שימוש בעובדה שהמכשיר הזה מגיע עם שני מסכים. אז מה אפשר לעשות עם שני מסכים? ניתן לעבוד על מסך אחד מלא, ובמסך השני לפרוס את המקלדת. באותה צורה, במשחקים תומכים, ניתן להציג את המשחק על המסך המשני ועל המסך הרשמי להציג גיים פאד וירטואלי. שתי האפשרויות האלו נראות נפלא בתיאוריה, אבל בשימוש בפועל זה לא באמת שינה לי את החיים. אישית, לא חיכיתי כל חיי למקלדת וירטואלית גדולה יותר, וגיים פאד וירטואלי אינו נוח הרבה יותר מפקדי מגע על המסך עצמו. אפשרות מיותרת נוספת היא היכולת לקפל את המסך אחורה עד הסוף, לצלם סלפי, ולהציג את ממשק המצלמה גם על המסך השני. לא ברור לי על איזה צורך הפיצ'ר הזה עונה, אבל שיהיה.

כזה ניסיתי: Asus ZenBook Pro Duo

בכל פעם שמגיע אל ידיי מוצר כמו ה- ZenBook Pro Duo של אסוס, אני נזכר בציטוט הבלתי נשכח של אייל שני "זה או הצלחה ענקית או, רוב הסיכויים - התרסקות איומה". ככה זה כשקוראים תיגר על העקרונות הבסיסיים של עיצוב מחשב נייד ואף מתיימרים לקרוא לו "המחשב של מחר". מה כל כך חריג ב-ZenBook Pro Duo? ובכן, הוא כולל מסך נוסף במקום לא שגרתי, ובעקבות כך חייב סידור קצת שונה של שאר המרכיבים שבדר"כ נהוג למצוא שם. זו לא הפעם הראשונה שאני פוגש מחשב של החברה הטיוואנית שהשתילו בו מסך נוסף. כבר בדקתי מחשב עם מסך מגע קטן בתוך משטח העכבר לפני קצת יותר משנה והשורה התחתונה נטתה קצת יותר לכיוון השלילי בסקאלה של אייל שני. האם ה-Pro Duo הוא הצלחה ענקית או התרסקות איומה? האמת? קצת משניהם.

Asus ZenBook Pro Duo (צילום: גד גניר)

לפני שאגיע למסכים, נתונים טכניים: דגם המחשב הספציפי שהגיע אליי (UX581GV-H2004T) הוא לא הקונפיגורציה החזקה בסדרה, אבל מה שבדקתי רחוק מאוד מלהיות חלש. המעבד הוא Core i7-9750H מהדור התשיעי של אינטל, מעבד שיצא לשוק לפני כחצי שנה. הוא נבנה בארכיטקוטורת 14 ננו-מטר והוא בעל 6 ליבות הפועלות במהירות 2.6 גיגהרץ בשגרה, או במהירות 4.5 גיגהרץ במצב טורבו לפעולות תובעניות במיוחד. זכרון ה-RAM במחשב שבדקתי הגיע בנפח נאה של כ-16 גיגה, והאחסון בטכנולוגיית SSD בנפח 512 גיגה. בנוסף, במחשב שולב כרטיס גרפי מכובד מאוד, NVIDIA® GeForce RTX™ 2060  עם 6 גיגה RAM. באופן לא מפתיע, הביצועים שלו נהדרים. המחשב טס, מתמודד נפלא עם ריבוי משימות, סרטים, עריכת תמונות, וידאו, ובמחיר שהמחשב הזה עולה, אין גם סיבה שתהיה איזושהי בעיה עם הביצועים שלו.