כזאת ניסיתי: למידה מרחוק ב-Zoom

נניח שבינואר-פברואר הקורונה עוד היתה בעיקר מחלה של סינים. נניח שבמרץ כשהיא עשתה עלייה ארצה זה תפס את מערכת החינוך בהפתעה. נניח שלמידה מרחוק זה קונספט משונה וביזארי שאף אחד מעולם לא חשב שנאלץ לעשות בו שימוש, כאן באי הזה של יציבות שנקרא מדינת ישראל שמעולם לא חווה מצבי חירום. עדיין, היו למערכת החינוך כמה חודשים טובים להתעשת, להתארגן ולמצוא את הנוסחה שתהפוך את הלימודים מהבית למעט יותר יעילים בכלים הקיימים העומדים לרשותה. באופן מפתיע זה לא קרה, ובאופן עוד יותר מפתיע נכנסנו לסגר נוסף שחייב את מערכת החינוך לחזור שוב ללמידה מרחוק.  הכלים הקיימים העומדים לרשותה הם מגוון אקלקטי של אפליקציות ואתרים, כשאמצעי התקשורת העיקרי פנים מול פנים הוא זום, אפליקציית וידאו קונפרנס שהחלה את דרכה ככלי עסקי ונוכסה ע"י, ובכן, כמעט כולם, כולל מערכת החינוך בישראל.

למידה מרחוק, תמונת אילוסטרציה (צילום: גד גניר)

כיאה לכלי עסקי, Zoom מציעה למשתמשיה את האפשרות לנהל דיון אינטראקטיבי. המילה "אינטראקטיבי" נמצאת במקום גבוה בדירוג המילים שמדליקות אנשי פדגוגיה, עד שהמציאות טופחת על פניהם. זה קורה כאשר המורים באומת הסטארט אפ מכלים את זמנם שלהם, של התלמידים ושל הוריהם בבקשות, תחינות, ונזיפות על תלמידים סוררים שפתחו את המיקרופון כשלא היו צריכים לעשות זאת, שקשקשו על המצגת של המורה, השתלטו על המסך במפגש והציגו עליו דברים במקום המורה ועוד המון דרכים יצירתיות נוספות להחריב את השיעור. לאחר יומיים של ישיבה בבית יחד עם שתי תלמידות (כיתה א' וכיתה ד') והתנסות טראומטית בחויה הרועשת, מבולגנת ובעיקר לא אפקטיבית, החלטתי שאני חייב לעשות מעשה ולנסות למצוא דרך לפתור את המפגעים האלו בשיעור. מורים, פתחו מחברות ומחשבים וקראו בעיון את הטקסט:

כאלו ניסיתי: Jabra Elite 45h

נדיר לראות בשוק האלקטרוניקה מוצרים ששורדים על המדפים במשך שנים. ה-Jabra Move הן יוצאות דופן בהיבט הזה: אוזניות ה-On Ear האלחוטיות (והנהדרות, חשוב לי לציין) של החברה הוכרזו בשנת 2014 ונכון לכתיבת שורות אלו עדיין נמכרות בחנויות. כעת, מצטרפות אליהן בקטלוג של ג'אברה אוזניות On Ear אלחוטיות חדשות, Elite 45h. איזה בשורה הן מביאות איתן שגרמה לג'אברה להחליף סוף סוף את הדגם הקודם והמוצלח?

Jabra Elite 45h (צילום: גד גניר)

את הבשורה לא פוגשים בעיצוב של האוזניות החדשות. זה אחד המקרים הבודדים שזכורים לי שדגם חדש יותר נראה פחות טוב מהקודם: בעוד ה-Move התהדרו בעיצוב נאה וייחודי, ושילבו מתכת וציפוי בד לקשת, ה-Elite 45h עשויות בעיקר פלסטיק. כבר ראיתי אוזניות שנראות זולות יותר, וברמת המחיר שלהן תמצאו מעט מאוד אלטרנטיבות שמציעות עיצוב יוקרתי יותר, ועדיין, הן מחליפות אוזניות שנראו ועדיין נראות לטעמי טוב יותר. להגנתן של 45h יאמר שאני קיבלתי את האוזניות בצבע שחור, אבל הן מגיעות גם במספר שילובי צבעים שונים שייתכן שנראים טוב יותר ומשדרים משהו יותר אלגנטי. לשימוש הנרחב בפלסטיק יש יתרון משמעותי אחד: משקל. ה-45h קלות (160 גרם בלבד) ולא מכבידות על הראש והאוזניים. כבעל גולגולת גדולה יחסית נדרשתי אמנם לפתוח את הקשת עד הסוף כדי להצליח לכסות איתן כראוי את האוזניים, אבל גם אז האוזניות לא לוחצות יותר מדי ונוחות למדי לשימוש. כריות האוזניים עשויות חומר דמוי עור איכותי ונעים למגע שאינו מחמם את האוזניים. 

כזאת ניסיתי: Polaroid Now

בחודש מרץ האחרון הושלם סופית תהליך תחייתו של המותג פולארויד. תקציר הפרקים הקודמים: ב-2008 פשטה יצרנית מצלמות האינסטנט את הרגל. היא נרכשה ע"י חברת PLC שהחליטה לנטוש את פורמט דפי הצילום הייחודי של החברה, I-Type ולעשות שימוש במותג כדי לשווק מוצרים אחרים ומצלמות מסוגים שונים. במקביל, יוזמה חיצונית בשם The Impossible Project  שמה לעצמה למטרה את שימור פורמט ה- I-Type והפכה לחברה שרכשה ב-2017 את המותג פולארויד והחלה לשווק תחת מותג המשנה Polaroid Originals מצלמות I-Type חדשות בעיצוב ששואב השראה מהמצלמות הקלאסיות של החברה. לפני חצי שנה המעגל נסגר: Polaroid Originals הפכה ל-Polaroid וכדי לחגוג את המאורע השיקה מצלמה חדשה, Polaroid Now.

Polaroid Now (צילום: גד גניר)

החידוש הגדול שמביאה איתה Polaroid Now הוא פוקוס אוטומטי. בעוד בדור הקודם, OneStep2 הפוקוס היה קבוע, כאן ישנו מנגנון מיקוד שמזהה את האובייקט שעליו אתם מעוניינים להתמקד. מנגנון הפוקוס האוטומטי מחליף בין שתי עדשות, 35 מ"מ ו-40 מ"מ, בהתאם לאובייקט עליו אתם מתמקדים והמרחק שלו מהמצלמה. התחושה שונה מאוד מהתחושה במצלמות אחרות או במצלמות של סמארטפונים: חצי לחיצה על לחצן הצילום תפעיל את המנגנון, ונקישה חזקה באופן מפתיע תבשר שהמצלמה מצאה לנכון לבחור לעשות שימוש בעדשה אחרת מזו האחרונה שהיתה בשימוש. העינית הינה אופטית, ולא רואים עליה את השינוי בעדשה או תצוגה מקדימה של המיקוד עצמו. לחיצה מלאה תבצע את הצילום והתמונה תשתלשל החוצה בטקסיות מלאת נוסטלגיה ותחושת רטרו. 

כזאת ניסיתי: LG 55CX

טלויזיות OLED קיימות בשוק מזה כמה שנים, אבל עדיין ממוצבות בחלק היקר יותר של הקטלוגים של החברות השונות, וטרם חלחלו באופן מלא למיינסטרים. סדרת CX החדשה של LG, מיצרניות מסכי ה-OLED הבולטות בשוק, לא עומדת לשנות משמעותית את המצב הזה, אבל כן מציעה את טכנולוגיית המסכים המתקדמת במחיר מעט פחות כואב בכיס. כמה פחות כואב, ועל מה מתפשרים כאן ביחס לסדרות יוקרתיות של החברה? קיבלתי את ה-55CX, טלויזיית 55 אינטש חכמה ברזולוציית 4K לבדיקה כדי לברר זאת.

LG 55CX (צילום: יח"צ)

תזכורת: מסכי OLED הם מסכים בהם בכל פיקסל מואר בנפרד ובאופן עצמאי (בניגוד למסכי LCD בהם התאורה היא במסגרת או מאחורי המסך עצמו) בנוסף, כל פיקסל מסוגל לכבות את עצמו כדי להציג צבע שחור אפל במיוחד. התוצאה היא מסך עם טווח דינמי רחב במיוחד, צבעוניות עזה מאוד ושחור כהה יותר מכל טכנולוגיית מסך אחרת. השחור הזה מורגש במיוחד כאשר מדליקים את הטלויזיה: הדבר הראשון שרואים הוא רק הלוגו של מערכת ההפעלה של הטלויזיה, WebOS, שפשוט קופץ החוצה על רקע שחור שנשאר בדיוק כפי שהוא היה כשהטלויזיה היתה כבויה. שום דבר לא מערער את השחור הזה. אין זליגות אור משום כיוון, אין כתמי אור לא ברורים, כל מה שצריך להיות שחור שחור, ומה שאינו שחור, לא נבלע בשום מצב. זוכרים את "הלילה הארוך"? פרק הקרב הגדול והחשוך בעונה האחרונה של משחקי הכס, בין הצבאות של ג'ון סנואו וחאליסי לבין צבאו של מלך הלילה? למקרה ששכחתם, כוכב הפרק היה החושך, ולא בהקשר חיובי. מעטות הטלויזיות שמסוגלות היו להתמודד עם הבחירה הביזארית של יוצרי הפרק לענות את הצופים באמצעות האפלה. לצורך הביקורת של CX 55 הסכמתי לסלוח זמנית ליוצרי הסדרה על העונה האחרונה ולצפות שוב בפרק הזה כאילו השנה היא 2019. מה אגיד לכם, הלילה הארוך עדיין חשוך, אבל החושך הזה נראה טוב מאי פעם: הניגודיות הגבוהה חשפה פרטים שלא היה סיכוי שאראה קודם אבל באופן טבעי ולא מוגזם, בעוד האיזורים החשוכים הפכו לחשוכים ושחורים מתמיד. 55CX תומכת בכל פורמט HDR גדול בשוק: HDR10, HLG ו-Dolby Vision IQ. האחרון פותח במיוחד כדי לתת מענה לתכנים מהסוג של "הלילה הארוך", וע"י הצגה של טווח רחב יותר של גוונים, לאפשר לצופים להבחין ביותר פרטים.

כזאת ניסיתי: Epson EcoTank L6190

העשור האחרון היה עשור הדעיכה של המדפסת הביתית בבית משפחת גניר. זה התחיל מתחושת מיאוס של קניית ראשי דיו יקרים, אבל עם השנים הצורך עצמו במכונה הגדולה והמגושמת הזאת בבית הלך והתפוגג מעצמו. עסקים וארגונים עברו ברובם להחתמה של טפסים באופן דיגיטלי (במקום להדפיס, לחתום ואז לסרוק מחדש), הבנות עדיין לא הגיעו לשלב שבו הן צריכות להדפיס עבודות לביה"ס, וגם את הממש מעט שכן היה צורך להדפיס, אפשר היה (אל תגלו) לעשות בעבודה.

Epson EcoTank L6190 (צילום: גד גניר)

ואז הגיעה הקורונה. בתקופת הסגר הבנות גילו את הקסם שביכולת לפנות אליי ולדרוש דפי צביעה בכל נושא שעולה על רוחן ובתקופה שלאחר הסגר הצטרפו לרשימת מקימי הקטגוריה לתחייה גם הצהרות הבריאות. בבת אחת הפכה המדפסת ממתקן לאיסוף אבק למכשיר פעיל ושימושי, כאילו השנה היא 2010. לפני מספר שבועות המדפסת הביתית פינתה את מקומה לטובתה של L6190, מדפסת הזרקת דיו משולבת מסדרת EcoTank של Epson, הפונה למשתמשים כבדים/משרדים ביתיים שמלבד להדפיס יודעת גם לסרוק, לשלוח ולקבל פקסים ולצלם דפים. איך מדפסת הזרקת דיו יכולה לפנות לקהל כזה? בזכות טרנד חדש יחסית בעולם המסעיר של מדפסות הזרקת דיו, מדפסות Supertank (נקראות גם Ink Tank): מדובר במדפסות שבמקום להתבסס על ראשי דיו מתחלפים, יקרים, שמספיקים לכמות מוגבלת של הדפסות, מגיעות עם מיכלים למילוי דיו. 

כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi Note 9 Pro

לפני כשלושה חודשים הגיע אל שולחני Redmi Note 9S, מכשיר מסגמנט Upper-Mid (ביניים, אבל של הביוקר) של שיאומי, שקצת הסתבכתי עם הניסיון להבין את המיקום שלו בהיררכיה המבולגנת גם כך בקטלוג המכשירים של שיאומי. מה שכן היה ברור, שמדובר במכשיר בעייתי, ואם הוא אמור היה להחליף את Redmi Note 8 Pro הנהדר, הרי שהיה מדובר באכזבה. חודש לאחר הביקורת ההיא, שיאומי החלה לשווק בישראל את ה-Redmi Note 9 Pro, כמעט אותה גברת, באותה אדרת, עם שם שונה ומחייב יותר. 

Xiaomi Redmi Note 9 Pro (צילום: גד גניר)

למה שאקח לבדיקה מכשיר כמעט זהה לזה שבדקתי כבר? כי בתוך הכמעט הזה מסתתר שוני מהותי: הפעם, הגיעה אליי יחידה עם 6 גיגה RAM (נפח הזכרון המינימלי שבו המכשיר הזה נמכר בישראל), להבדיל מה-Redmi Note 9S שהגיע אליי עם 4 גיגה בלבד. מלבד זה, ערכת השבבים זהה לזו שהיתה ב-9S, ה-Snapdragon 720G עם 8 ליבות (שתיים במהירות 2.3 גיגהרץ ועוד שש במהירות 1.8 גיגהרץ). תוספת הזכרון הזאת תורגמה בחיים עצמם להבדל גדול בביצועים. לא מדובר במכשיר דגל, ופה ושם כן מצאתי את עצמי ממתין שניות בודדות ביציאה מאפליקציה כלשהי שמסך הבית יאוכלס שוב באפליקציות וניתן יהיה להשתמש במכשיר, אבל באמת לא מדובר בתופעה שכיחה מספיק כדי שזה ירגיז אותי. אפליקציות נטענו במהירות מתקבלת על הדעת, המכשיר ידע להשאיר אפליקציות פתוחות ברקע (כדי שלא יהיה צורך להמתין שיעלו מחדש) ובאופן כללי פעל כמצופה ממכשיר עם מפרט טכני שכזה. ייתכן בהחלט שהשיפור בביצועים נובע גם מגרסת תוכנה מתקדמת יותר, אם כי גרסת הממשק כאן היא עדיין MIUI 11 מעל אנדרואיד 10. המכשיר צפוי לקבל בשבועות הקרובים ככל הנראה את גרסת הממשק MIUI 12 עם שיפורים מתחת למכסה המנוע כמו גם שינויים ויזואליים משמעותיים בוילון ההתראות, במצב הכהה בממשק, ובאנימציות המעבר. האחסון כאן הוא בנפח 128 גיגה, אליו ניתן להוסיף עוד כחצי טרה באמצעות כרטיס זכרון. עוד במסגרת השינויים הקטנים אך המשמעותיים: בניגוד ל-Redmi Note 9S, ה-Redmi Note 9 Pro מגיע עם קישורית NFC, הבדל משמעותי עבור ציבור המשתמשים ברב קו.

כזה ניסיתי: Sonos Sub (Gen 3)

המוצר הבולט בהשקת המוצרים החדשים של סונוס בחודש מאי השנה היה הסאונד בר החדש, ה-Arc. לצידו, בפרופיל קצת נמוך יותר הוכרזו שני מוצרים אחרים: גרסה עדכנית לרמקול Play 5, והדור השלישי לסאב וופרים האלחוטיים של החברה עם השם המתבקש (Sub (Gen 3.

(Sonos Sub (Gen 3. הדרייברים ממוקמים משני צידי הפתח במרכז  (צילום: יח"צ)

רוב הרמקולים בקטלוג של סונוס בהיסטוריה ובהווה עומדים בפני עצמם. מדובר במוצרים שכל אחד יכול לרכוש, לחבר לרשת הביתית, להגדיר, להזרים אליהם מוזיקה ולשמוע אותה מיד. Sub Gen 3 (והסאבים שקדמו לו) שונה מהבחינה הזאת: אי אפשר להתחיל ממנו, הוא רמקול שמתחבר לרמקולים אחרים של החברה ויחד איתם משנה את הצליל של המערכת כולה. את (Sub (Gen 3 בדקתי יחד עם ה-Arc כשהיה אצלי במסגרת הביקורת שכתבתי עליו, וגם יחד עם ה-Beam האישי שלי שקניתי מספר חודשים לפני כן.

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Note 20 Ultra

אחת מתופעות הלוואי הקסומות של הקורונה היא האופן שבו כל מוצר שיוצא לשוק הוא המוצר המתאים ביותר לתקופה המורכבת הזאת. קחו את ה-Galaxy Note 20 וה-Galaxy Note 20 Ultra לדוגמה, סדרת מכשירים שזהו הסיבוב העשירי (בהנחה שמכלילים שם את השקת ה-Note 7 שבסופו של דבר בוטל) להשקתה, הופכת באירוע ההשקה, ללא חידושים מהפכניים או שינויים יוצאי דופן למוצר האולטימטיבי לעידן הביזארי שבו אנו חיים. בהתאם לעידן הזה ההשקה היתה שקטה, ללא קהל נוכח במקום. את התשואות סיפקו משתמשים מהבית שהופיעו מדי פעם על מסך בסגנון הכוכב הבא, מאחורי הדוברים של סמסונג בהשקה. לזכותה של סמסונג יאמר שהיא לא בזבזה השנה זמן: יממה בלבד לאחר ההשקה העולמית, יחידת בדיקה של הדגם המתקדם יותר, ה-Galaxy Note U 20 Ultra כבר היתה בידיי, אולי כדי שלא אפספס במקרה את הקורונה שעבורה נולד המכשיר הזה.

Samsung Galaxy Note 20 Ultra (צילום: גד גניר)

כמו בהשקה הקודמת של סמסונג לפני כחצי שנה, גם הפעם השוק הישראלי מקבל את גרסת ה-LTE של המכשיר, ולא את גרסת ה-5G. מי שקרא ביקורות קודמות שלי על מכשירי דור חמש יודע את עמדתי בעניין נכון להיום: כל עוד הרשתות האלו אינן פעילות בצורה רשמית וכל עוד לא ידוע מתי תהיה פריסה ראויה של הרשתות האלו, אין סיבה להתעקש על גרסת 5G של סמארטפון כלשהו. במקרה של ה-Note 20 אני מרשה לעצמי לבצע התאמות בעמדה הזאת: ה-Galaxy Note 20 Ultra הוא הקרם דה-לה קרם של הקטלוג של היצרנית הקוריאנית. מדובר במכשיר החזק והיקר ביותר שלה שהצרכן הישראלי יכול כרגע לרכוש. אנשים רוכשים אותו בגלל שמדובר במכשיר החזק ביותר, ומשקיעים בו את מיטב כספם. נכון. בנקודת הזמן הנוכחית הרשתות הוכרזו ברמה השיווקית בלבד, אבל למעט אולי אותם אלו שמשדרגים סמארטפון פעם בחצי שנה, מי שקונה היום את המכשיר החזק והיקר ביותר בקטלוג המוצרים של סמסונג, יכול לדרוש לקבל עבור הסכום הלא פעוט שהשקיע סמארטפון שידע להתחבר לרשתות הסלולר המהירות ביותר גם בעוד שלוש-ארבע שנים.