כזה ניסיתי: +Samsung Galaxy S10

נוקיה שולטת על 33% משוק הסמארטפונים, אחריה בדירוג RIM, יצרנית בלקברי, אפל במקום השלישי וסמסונג במקום הרביעי. כך נראה שוק הסמארטפונים בסוף שנת 2010. זו גם היתה השנה שבה הושק ה-Galaxy S, הראשון בסדרת מכשירים שהובילה בעשור האחרון את סמסונג אל מקומה בראש טבלת המכירות, והפכה את מערכת ההפעלה אנדרואיד לנפוצה ביותר בשוק.

+Galaxy S10, המון מסך, מעט מסגרת (צילום: גד גניר)

ה-Galaxy S היה מפלצת במונחי אנדרואיד בשנת 2010: הוא הציע מפרט טכני נדיר בעוצמתו בשוק של אותה תקופה: מעבד חזק, זכרון פנימי בנפח ראוי להתקנת אפליקציות, מצלמה איכותית ומסך Super AMOLED צבעוני ומרהיב. מעבר לכך הוא התאפיין בציפוי נוצץ, צבעוני ושנוי במחלוקת למערכת ההפעלה אנדרואיד - ממשק משתמש ייחודי בשם TouchWiz. בתקופה שבה קנייה של מכשיר אנדרואיד היתה סוג של בחירה הרפתקנית, Galaxy S הצליח להציב אלטרנטיבה סקסית מספיק כדי להמיר אייפוניסטים מושבעים באותה תקופה (כמו כותב שורות אלו) למערכת ההפעלה הבוסרית. עם המורשת הזאת הגיעה סמסונג אל אירוע Unpacked בחודש שעבר, ולצד ה-Galaxy Fold, המכשיר המתקפל הראשון של החברה, הציגה את הדור העשירי לסדרת מכשירי הדגל שלה, דרך ארבעה דגמים שונים. שלושה מהדגמים האלו הגיעו לישראל, ואני בחנתי בתקופה האחרונה את החזק והיקר מביניהם, ה-+Galaxy S10.

כזה ניסיתי: +iRobot Roomba i7

מרגע שהשואב הרובוטי נכנס אל חיינו, סיגלתי לעצמי ריטואלי קבוע ודי מטופש: לאחר שסיים את עבודתו אני מפרק את מיכל האיסוף ומציג אותו לשאר בני המשפחה על מנת שישתאו כמוני מכמויות האבק שאסף מרחבי הבית. בכל פעם מחדש הם אכן משתאים וכולנו מקבלים אישור מחדש לכך שההחלטה לקנות רובוט שכזה היתה החלטה נבונה וחשובה. +Roomba i7 בא להרוס לנו את הרגע המשפחתי הקסום הזה ולפתור בעיה שמדירה שינה ממיליוני אנשים ברחבי העולם הראשון: הוא מרוקן בעצמו את מיכל האיסוף. איך הקסם הזה מתבצע? הישות "+Roomba i7" מורכבת למעשה משני חלקים: Roomba i7, ותחנת עגינה ששואבת את הלכלוך שאסף הרובוט. אתחיל ברשותכם מהחלק העיקרי בצמד הזה, Roomba i7 המתקדם והיקר ביותר בקטלוג השואבים הרובוטיים של iRobot.

+iRobot Roomba i7 בתוך תחנת העגינה שלו (צילום: גד גניר)

מתוקף מעמדו זה בקטלוג החברה, ומתוקף העובדה שבמשך שנים "Roomba" הפך לשם נרדף (או לפחות לנקודת ייחוס) לשואבים רובוטיים באופן כללי, הגעתי אל הביקורת הזאת עם ציפיות גבוהות במיוחד. בחלקן הוא אכן עמד, ובחלקן הוא נחל כשלון מביך. בכל הקשור לשאיבה, i7 בהחלט עושה את העבודה. ב-iRobot טוענים שהוא שואב בעוצמה גדולה פי 10 מזו של הרובוט הבסיסי ביותר של החברה, באמצעות מערכת יניקה העונה לשם המחייב Power Lifting. בנוסף, הוא מצויד בשתי מברשות (בניגוד למברשת אחת, ברוב השואבים האחרים בשוק) שמונעות מהלכלוך "לברוח" תוך כדי פעולה. בקצה השני של המערכת יושבים מסנן שלוכד 99 אחוזים מחלקיקי האבק, העובש, אבקנים וכל לכלוך אחר שאסף, ומונע מהם לחזור אל חלל החדר. אחרי ריצה מוצלחת של Roomba i7 בבית, הבית בהחלט נראה נקי. ברצפות זו לא חוכמה, ורוב הרובוטים יודעים לעשות עבודה טובה. ההבדל בינו לבין השואב הביתי שלי (שעלה בזמנו כשליש ממחירו של ה-+Roomba i7) ניכר בעבודה שלו על השטיחים בבית, שנראו פשוט נקיים הרבה יותר לאחר מעבר שלו עליהם.

כזה ניסיתי: Dyson Supersonic

במסגרת הבחירה של דייסון להכנס לקטגוריות חדשות, עם מוצרים מהפכניים ויקרים להחריד, הציגה החברה הבריטית לפני קצת יותר משנתיים מייבש שיער יוצא דופן בשם המחייב Supersonic. בדרך אל מייבש השיער הזה, שפיתוחו על לדייסון כ-50 מיליון ליש"ט, נבנו לא פחות מ-600 אבות טיפוס שונים ע"י צוות של 103 מהנדסים, שניסו את יצירתם על כ-1600 ק"מ של שיער. בעזרתן של שתי נסייניות בדקתי אם ה-Supersonic מסוגל לעשות בקטגוריית מייבשי השיער את מה שעשו השואבים האלחוטיים של החברה.

Dyson Supersonic (צילום: גד גניר)

שני דגשים עיקריים הוצבו בתהליך התכנון של ה-Supersonic: הגנה על השיער ונוחות שימוש. מייבש שיער סטנדרטי הוא מוצר בעל מבנה בסיסי פשוט שלא השתנה יותר מדי בשנים האחרונות: מנוע וגוף חימום המותקנים מעל ידית האחיזה. מהירות ייבוש השיער תלויה בעוצמת הזרימה של האויר ובטמפרטורה שלו. בדייסון חקרו והגיעו למסקנה שחום קיצוני (למעלה מ-150 מעלות) עשוי לפגוע בשיער ובמראה שלו ולכן החליטו להגביל את הטמפרטורה המקסימלית של Supersonic. קרוב לפתח יציאת האויר מהמייבש, ישנו חיישן המודד את טמפרטורת האויר כ-20 פעם בשנייה, מוודא שאין חימום יתר ומווסת את הטמפרטורה במקרה הצורך. כדי לפצות על הגבלת הטמפרטורה באמצעות זרם אויר חזק במיוחד, עשו בדייסון את מה שהכי אוהבים לעשות שם: לתכנן מנוע חדש ושונה לחלוטין.

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Mix 3

העיסוק המיותר, המייגע והבלתי נגמר בעניינה של המגרעת, אותו קטע שחור שהפך לפריט עיצובי כה פופולרי בסמארטפונים מודל 2018 ושנוא נפשם של כתבי ובלוגרי טכנולוגיה עם סף ריגוש גבוה, הביא את היצרניות בשוק לחפש פתרונות חדשים למיקום המצלמה הקדמית וכל מה שעד לפני שנתיים היה קל כל כך למקם במקטע שמעל למסך. נקודת הפתיחה של סדרת Mi Mix של שיאומי שונה: הראשון בסדרת מכשירי הפרמיום של שיאומי לא הציג מלכתחילה מגרעת, וכך גם אלו שאחריו, אבל כן התהדר ב"סנטר" שאליו הוגלו כל הרכיבים הנ"ל. כל עוד הקונספט של מכשיר עם מסגרות מסך מיקרוסקופיות לא עמד בשורה אחת עם פריצות דרך שמצפים להן בקוצר רוח כמו תרופה לסרטן, חיסול הרעב ושלום עולמי, שיאומי יכולה היתה להסתדר עם הסנטר הזה. לאחר שהמגרעת הוכרזה כאויבת מספר אחת של תעשיית הסלולר, והחלום הרטוב של מבקרי ומשתמשי מכשירים הפך להיות מכשיר עם חזית נטול מסגרות, נדרש מצידה פתרון הנדסי אחר כדי להמשיך להיות הכי קרובה להישג הזה. רגע לפני שמכשירי הדגל של שנת 2019 מתחילים לעשות את דרכם לישראל, נחת אצלי לפני מספר שבועות ה-Mi Mix 3, מכשיר דגל נוסף ששיאומי דחסה אל קטלוג מכשירי הדגל של שנת 2018. המכשיר הרביעי בסדרת Mi Mix אכן מוותר על הסנטר, לטובת קאמבק של תצורה שהיתה נפוצה בעיקר בעשור הקודם: סליידר.

Mi Mix 3 (צילום: גד גניר)

מבחינת מפרט, ה-Mi Mix 3 מציג את מה שמציגים כל כך הרבה דגמי מכשירים אחרים של שיאומי השנה: ערכת השבבים Snapdragon 845 (אותה אחת שתמצאו גם ב-Pocophone, Mi Mix 2s, Mi 8, Mi 8 Pro, ו-Black Shark, מכשיר הגיימינג של החברה) שהיא ערכת השבבים החזקה ביותר של חברת קוואלקום, ובין הנפוצות בדגמי מכשירי הדגל בשוק. הגרסה אותה אני קיבלתי לצורך הבדיקה מגיעה עם הקונפוגרציה הבסיסית ביותר איתה נמכר הדגם הזה: 6 גיגה RAM ו-128 גיגה אחסון שאינו ניתן להרחבה. החומרה הזאת מריצה את MIUI 10, גרסתה של שיאומי למערכת ההפעלה אנדרואיד, שמבוססת כאן על גרסת Pie העדכנית. בניגוד ל-Mi 8 Pro, החוייה היתה זריזה וחלקה ב-100% מהזמן. המכשיר טס זריז, חזק ונראה שהגרסה הנוכחית של מערכת ההפעלה כאן יודעת איך לנצל היטב את החומרה שאלוהים והאנשים בשיאומי נתנו לו. האם סוף סוף מכשיר של שיאומי עם תוכנה נטול באגים? צר לי, אבל אנחנו עדיין לא שם. עדיין הדפדפן המובנה אגרסיבי מדי ומשתלט ביישומים מסוימים על ברירת המחדל (קישורים מאפליקציות כמו וואטסאפ נפתחים משום מה רק דרכו והאופציה לפתוח אותם כברירת מחדל דרך כרום אינה מופיעה בתפריט הרגיל). מעבר לזה, את הבאג המפתיע של שיאומי למכשיר זה פגשתי כאן בתפריט ה-Bluetooth: בכל פעם שרציתי להצמיד מכשיר חדש אל ה-Mi Mix 3, אופציית חיפוש המכשירים בסביבה סירבה לפעול. איתחול פתר תמיד את הבעיה אבל זה לא צריך להיות פתרון קבע. לא מתים מזה, ושיאומי אלופה בלהותיר במכשיריה תקלות שלא מתים מהן. ועדיין, ההמתנה למכשיר של שיאומי שהכל יעבוד בו חלק, נמשכת.

בזה צפיתי: אירוע ההכרזה על מכשירי Galaxy S10, ו-Galaxy Fold

קמפיין גוועלד הוא כלי שימושי מסתבר, לא רק בפוליטיקה. לפני כשלושה חודשים צוטט מנכל חטיבת המובייל של סמסונג במזכר פנימי (שלמרבה ההפתעה הודלף), באומרו שעסקי הסמארטפונים של היצרנית הקוריאנית נמצאים במשבר, והוא מאמין שההשקה הקרובה של מכשירי ה-Galaxy S10 והמכשיר המתקפל החדש בהחלט יעזרו לחברה להתאושש. המספרים אכן הציגו סיטואציה לא נוחה מבחינת סמסונג: במעבר בין הרבעון השני לשלישי של שנת 2018, רווחיה נחתכו בכ-399 מיליון דולר. הירידה ברווחיות היא מגמה שחוזרת על עצמה בתקופה זו של השנה בשל ההשקות של אפל, לפיכך אף אחד לא היה שם באמת מופתע. אמנם זה עדיין לא משנה את העובדה שסמסונג היא עדיין יצרנית הסמארטפונים המובילה בטבלת המכירות, אבל הדאגה של אנשיה ובעלי מניותיה עדיין מוצדקת: 2018 היתה שנה גרועה למי שמייצר ומוכר סמארטפונים, שנה שבה לראשונה נרשמה ירידה כללית במכירות סמארטפונים לאורך כל השנה. עוד סיבה טובה לדאגה בהקשר זה עבור סמסונג, היא העובדה שדווקא לוואווי היתה שנה לא רעה בכלל מבחינת מכירות (למרות שערוריות שונות שנקשרו בשמה לאחרונה), שנה שבה הצליחה לחלוף על פניה של אפל, להתבסס במקום השני בטבלת המכירות העולמית, ולצמצם משמעותית את הפער מסמסונג. זה לא רק המכירות: וואווי, כמו יצרניות סיניות אחרות מצליחה בשנים האחרונות להתנער מהתדמית השלילית שליוותה את תעשיית הסלולר הסינית, ונתפסת כיום כיצרנית מתקדמת שמציעה מכשירים מתקדמים לא פחות מאלו של סמסונג ואפל.

Galaxy Fold (צילום: יח"צ)

בסמסונג רצו מאוד שכל מי שצפה באירוע Unpacked 2019, אירוע ההכרזה על המכשירים החדשים שלה, יגיע לשתי תובנות עיקריות: שסמסונג תמשיך להוביל את טבלת מכירות הסמארטפונים גם השנה, ושכמובילת השוק היא גם יכולה להרשות לעצמה לפתח דור חדש של מכשירים, מתקדמים ומהפכניים יותר מכל יצרנית אחרת. איך הולכים על בטוח ובו זמנית מקרינים חדשנות ותעוזה? משיקים לא פחות מחמישה סמארטפונים שונים. על אחד מהם תוכלו בעיקר לפנטז בעתיד הנראה לעין, בעודכם בוחרים את האחד המתאים לכם ביותר מבין הארבעה הנותרים.

כאלו ניסיתי: Bose Sleepbuds

לפני מספר חודשים חשפה Bose, יצרנית שעשתה לעצמה בשנים האחרונות שם של מומחית בביטול רעשים, מוצר חדש: אזניות, אבל כאלו שלא תוכלו לשמוע בהן מוזיקה. ה-Bose Sleepbuds אמורות לעזור לכם להרדם יותר בקלות ע"י מיסוך רעשים מהסביבה. מה עושה הפתרון המתקדם והיקר של Bose שלא עושים זוג אטמי אזניים במספר שקלים? ישנתי איתן מספר פעמים כדי לברר.

Bose Sleepbuds בתוך קייס הטעינה שלהן (צילום: גד גניר)

ה-Sleepbubds הן אזניות אלחוטיות לחלוטין (Truly Wireless). אזניות רגילות מהסוג הזה צריכות להתגבר על מספר אתגרים טכניים שרובם נובעים מהצורך שאזניות מהסוג הזה יהיו קטנות וקלות. כל אזניה מכילה סוללה משלה, ובמקום המועט שנותר צריך לדחוף חומרת אודיו ברמה סבירה וגם מקלטים ומשדרים שייקשרו בין האזניות עצמן ובינן לבין הטלפון שלכם. בגלל שאתם הולכים לישון עם ה-Sleepbuds, הן צריכות להיות קטנות וקלות מתמיד, על מנת שלא יציקו לכם באוזן ויפריעו לכם להרדם. מהבחינה הזאת, המעצבים של Bose עשו עבודה מצויינת: ה-Sleepbuds הן זעירות והמשקל שלהן כמעט ואינו מורגש. הן לא בולטות החוצה מהאוזן כך שניתן להניח את הראש על הכרית מבלי לחשוש שיידחפו פנימה. לערכת האזניות מצורפים שלושה זוגות מתאמים בגדלים שונים, מתאמים הכוללים ראש שנכנס ואוטם את תעלת האוזן, וסנפיר המייצב את האזניה בתוכה. המתאמים רכים ולא מציקים גם אחרי מספר שעות של שימוש, ומצליחים לאטום בצורה יעילה למדי את האוזן לרעשים מבחוץ. אם בחרתם במתאמים בגודל הנכון, אין חשש שה-Sleepbuds ינשרו במהלך הלילה. למען האמת, בגלל שהן כה קטנות, השליפה שלהן מהאוזן טיפה מאתגרת יותר משליפה של אזניות סטנדרטיות, אבל זה עדיין לא משהו ברמה שאמורה להטריד אתכם.

כזאת ניסיתי: שירי

ביולי 2016 נחתם הסכם היסטורי: הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות, בתיווכו של איגוד האמנים בהסתדרות, הגיעו להבנות עם הפינג'אן הדיגיטלי, עמותה ללא כוונות רווח שמטרתה להנגיש את המוזיקה הישראלית לקהל רחב ככל האפשר באמצעות טכנולוגיה מתקדמת. העמותה שהוקמה ע"י אריאל הורוביץ, דני רובס, יא יא כהן אהרונוב ואהובה עוזרי ז"ל הציבה בקיץ 2016 תאריך יעד שאפתני להשקת אפליקציית מוזיקה, "אחרי החגים". כמעט שלוש שנים לאחר מכן, החזון התגשם סוף סוף בדמותה של "שירי", אפליקציית המוזיקה העברית הראשונה. הספריה הלאומית סיפקה את הגישה לאוסף המוזיקה העברית העצום שלה, משרד התרבות פרס את חסותו על המיזם והחל מהשבוע ניתן להוריד את שירי מחנויות האפליקציות של אפל וגוגל. האם שירי תגרום לכם לבטל את המנויים שלכם לספוטיפיי, דיזר או אפל מיוזיק?

שירי (צילום: גד גניר)

התשובה היא חד משמעית לא, עוד לפני שנכנסים לשאלות של איכות האפליקציה. שירי שונה קצת בקונספט שלה משירותי המוזיקה שרובנו מכירים, ודומה יותר לשירות מוזיקה שעדיין אינו זמין בישראל, פנדורה. פנדורה הוקם בתחילת המילניום כשירות שמנסה לזהות את הטעם המוזיקלי של המשתמשים, ולהציע להם מוזיקה אשר קולעת לטעם שלהם. בבסיסה של פנדורה של אותם ימים עמדו כמה כללים סאדיסטיים: בשלב הראשוני נדרשו המשתמשים לבחור אמנים לפיהם יבנה האלגוריתם שעומד בבסיסו של השירות את רשימת ההשמעה, אך האמנים שנבחרו אף פעם לא היו מושמעים, רק מוזיקה שדומה למוזיקה שמציעים האמנים הללו. מעבר לכך, היתה כמות מוגבלת בלבד של פעמים שניתן לדלג קדימה על פני שירים. ולמרות ההגבלות הדרקוניות היו לפנדורה שני יתרונות חשובים: היא היתה חינמית, ואכן ידעה להציע מוזיקה שקולעת היטב לטעם של המשתמשים.

כזה ניסיתי: DJI OSMO Pocket

כל מי שמצלם וידאו בסמארטפון יודע זאת: למרות ההתקדמות הקבועה שיש בטכנולוגיית הצילום, עם מפגע אחד בצילום סלולרי היצרניות לא מצליחות עדיין להתמודד כראוי, רעידות. כדי להתמודד איתן, יש צורך במנגנון ייצוב תמונה רציני, ומנגנונים כאלו תופסים מקום. לרוע המזל, דווקא מקום זה משהו שאין ממנו בשפע בסמארטפונים מודרניים, כפי שלמדו יצרניות שקעי האזניות בשנים האחרונות. הפתרון הוא לעשות Outsourcing למנגנון ייצוב התמונה: בשנתיים האחרונות החלו לצוץ בשוק גימבלים ניידים, מעין ידיות נשיאה עם מנגנון ייצוב שעליהם מרכיבים את הסמארטפונים. גימבלים הומצאו בדיוק עבור המטרה הזאת: לנטרל חלק ניכר מהרעידות שמאפיינות צילום וידאו סלולרי. הבעיה היא שהמכשירים האלו מסורבלים יחסית, תופסים מקום וכל מרכיב הספונטניות בצילום די נהרס כשצריך להיסחב עם המכשירים האלו בתוך תיק נשיאה נפרד. היצרנית המוכרת ביותר ככל הנראה בתחום, DJI, הפיקה לקחים והציגה לפני מספר חודשים מוצר מסוג חדש: OSMO Pocket, גימבל זעיר שמגיע עם מצלמה מובנית.

DJI OSMO Pocket (צילום: גד גניר)

בז'אנר הפופולארי של חפיצים שיכולים לגרום לאנשים להוציא מהפה את המשפט "אין לי מושג מה זה אבל אני חייב כזה", ל-OSMO Pocket יש מקום של כבוד. התגובה הזאת נובעת משתי סיבות עיקריות. הראשונה היא שגימבל בפעולה זה משהו מגניב: מערכת צירים שמחזיקה סמארטפון (או במקרה של OSMO Pocket, רק מצלמה זעירה) ומייצבת אותו באותו מקום, לא משנה אילו תנועות מבצע המשתמש, זה משהו שנראה קסום מהצד. הסיבה השנייה היא שכל המגניבות הזאת מגיעה בגודל שבאמת מאפשר להכניס אותו לכיס, ובמשקל שלא באמת מפריע שם. זה אחד היתרונות המשמעותיים ביותר של ה-OSMO Pocket על פני גימבלים סטנדרטיים: זה לא פרוייקט לקחת אותו איתכם לכל מקום. מעבר לכך, המשקל הנמוך בא לידי ביטוי בנוחות השימוש בצילום ממושך. כל מי שניסה לצלם עם גימבל מודרני יודע שככל שהגימבל והסמארטפון שמחובר אליו שוקלים יחד יותר, כך קשה יותר להחזיק אותם באמצעות היד לאורך זמן. ב-OSMO Pocket המשקל כמעט ואינו מורגש.