כזה ניסיתי: Xiaomi Mi A3

אמנם קרל פון קלאוזוביץ' לא היה חותם על האדפטציה הזאת לאימרה המפורסמת שלו, אך ניתן לקבוע  שממשק המשתמש בסמארטפון הוא המשך שיווק המותג באמצעים אחרים. בשוק האנדרואיד, רוב היצרניות משתדלות לבדל עצמן מאחרות באמצעות עיצוב, ובאמצעות הלבשת ממשק משתמש ייחודי שלפעמים כולל גם מגוון שירותים בלעדיים שאמורים לאפשר ליצרנית לעשות עוד כמה דולרים מעבר למכירת ה"ברזל" עצמו. מידת הריחוק מהממשק הנקי של אנדרואיד תלויה ביצרנית עצמה, ועקבית בדר"כ בכל קטלוג המכשירים שלה. נוקיה למשל, נכון להיום מוכרת את כלל מכשיריה ללא שום תוספת או שינוי של מערכת ההפעלה אנדרואיד. בקצה השני של הסקאלה ניתן למצוא יצרניות כמו סמסונג, סוני, וואווי ושיאומי, שקשה להבחין באנדרואיד מתחת למעטה השינויים והתוספות למערכת ההפעלה במכשיריהן. Mi A1 של שיאומי עשה לפני שנתיים היסטוריה בכך שהיה המכשיר הראשון של החברה הסינית שהשתייך לתכנית Android One, והגיע עם ממשק אנדרואיד נקי לחלוטין. זה היה צעד חריג מצידה של שיאומי שמפתחת במשך שנים ממשק משלה, MIUI, שמאפשר לה לשתול בתוכו פרסומות ושירותים נוספים. ככה לוותר על כל הכיף הזה?

Xiaomi Mi A3 (צילום: גד גניר)

שמעתי פעם סברה שמדובר בניסיון של שיאומי לקדם את מכירות מכשיריה האחרים: לקוחות שלא ראו בשיאומי אופציה מסיבות כאלו ואחרות, עשויים לשנות את דעתם כשיפגשו במכשיר של החברה שמכיל רכיבים מערביים ותוכנה שלא שונה מהותית מזו הקיימת במכשירי הפיקסל של גוגל עצמה. משם, הדרך לשדרוג אל מכשיר אחר של שיאומי, עם MIUI, תהיה קצרה בהרבה. בשנה שעברה התברר כי לא מדובר בניסיון חד פעמי, והחברה השיקה את Mi A2 ו-Mi A2 Lite, המכשירים הבאים בסדרה. השנה, הציגה את Mi A3, מכשיר ביניים, שכולל כמה פינוקים שלא רואים כל יום במכשירים ברמת המחיר הזאת, אבל גם פשרה כואבת שכדאי מאוד לקחת בחשבון.

כזה ניסיתי: Ultimate Ears WONDERBOOM 2

ה-WONDERBOOM היה אחד הרמקולים האלחוטיים הטובים שיצא לי לבדוק במסגרת הבלוג הזה. מעבר לאיכות שמע מעולה, הוא הציע גם עוצמה שמע נאה, זמן סוללה טוב, עמידות למים ואבק והכל באריזה קומקפטית וחמודה למראה. ולמרות זאת, הוא לא היה מושלם: הוא לא היה זול במיוחד, חיבור הטעינה שלו היה מיושן כבר לפני שנתיים, אין דרך לדעת מה מצב הסוללה שלו, אין אפשרות לבצע איתו שיחות טלפון, לא ניתן לשלוט דרכו על העברת שירים או על עצירתם ובניגוד לרוב הרמקולים של Ultimate Ears הוא לא נתמך באפליקציית החברה כך שאפשר גם לשכוח מעדכוני גרסה. בחודש יוני השנה הכריזה לוג'יטק על WONDERBOOM 2, ממשיך דרכו.

Ultimate Ears WONDERBOOM 2 (צילום: גד גניר)

הנוהג שהתפתח בכל הקשור לשמות מוצרים הוא שאם יצרנית נוקבת במספר שלם, אכן מדובר בדור הבא של אותו מוצר, בניגוד נניח למצבים בהם יצרניות משיקות גרסה מעודכנת או משופרת של אותו מוצר, ואז מוסיפה לשמו אות כלשהי (נניח "S"), שם גרסה שמצביע על שדרוג או שנמוך של הדגם הקיים ("Pro", "Plus", "Lite"), או שם של מהדורה מיוחדת הנבדלת בצבע, ערכת נושא וכו'. למה אני משתף אתכם בכל המידע הזה שמרגש בעיקר את מי שעוסקים בקטלוגים לפרנסתם? כי כשחברה מכריזה על דור חדש של מוצר, נהוג לצפות שתטפל ברוב, אם לא בכל החסרונות של קודמו, תציג עיצוב חדש ורענן, ואולי גם איזושהי בשורה חדשה ומרעישה שתצדיק את שיווקו כדור חדש של אותו מוצר. WONDERBOOM 2 לא מטפל כמעט באף אחד מהחסרונות שציינתי, הבשורה שהוא מביא איתו לא מרעישה בפועל כמו שהיא אמורה להרעיש, ועדיין, מדובר ברמקול נהדר ואפילו בעסקה טובה יותר. הכיצד?

כזה ניסיתי: Huawei Y9 Prime 2019

הסנקציות האמריקאיות שהוטלו על Huawei קובעות כי כל מכשיר חדש שהיצרנית הסינית תשיק מעתה והלאה, לא יוכל לעשות שימוש בטכנולוגיות אמריקאיות. האיסור הבעייתי ביותר במסגרת הסנקציות האלו הוא העובדה שוואווי אינה יכולה להתקין על מכשיריה החדשים את אפליקציות גוגל, חלק בלתי נפרד מחויית השימוש במכשיר אנדרואיד, עבור כל משתמש מחוץ לסין. אחד המכשירים שהצליח לחמוק מאימת הסנקציות האלו, פשוט בגלל שהוכרז לפני מספר חודשים, הוא Y9 Prime 2019, מכשיר באמצעותו מקווה עדיין וואווי לנגוס בפלח השוק שנשלט כרגע ע"י מכשירים מסדרה A של סמסונג, ומכשירי הביניים של שיאומי.

Huawei Y9 Prime 2019 (צילום: גד גניר)

המפרט הטכני של Y9 Prime 2019 כולל ערכת שבבים מבית וואווי: HiSilicon Kirin 710F, ערכת שבבים שמקבילה פחות או יותר בביצועיה, על הנייר, לאלו של מעבדים מסדרה 700 של קוואלקום. הערכה שבנויה בארכיטקטורת 12 ננו מטר, כוללת 4 ליבות עיבוד במהירות 2.2 גיגהרץ ועוד 4 ליבות במהירות 1.7 גיגהרץ. בפועל, מרגישים שבמקרים מסוים קשה לה לסחוב. לא הייתי פוסל את המכשיר הזה על סעיף הביצועים, אבל ישנם מקרים, לא תמיד, בהם לוקח לאפליקציות בין שניה וחצי לשתי שניות להתחיל להטען, וזה משהו שלא קורה במכשירים מקבילים. נפח זכרון ה-RAM שלו עומד על 4 גיגה, שעל הנייר זה לגיטימי ואופייני לקטגוריה, הבעיה שכאמור המעבד לעיתים נוטה לפשל, ועוד קצת זכרון RAM יכול היה לאפשר לאפליקציות נוספות להשאר פתוחות ברקע במקום שהמשתמש יצטרך להמתין לטעינתן מחדש. לפחות בכל הקשור לאחסון, המכשיר הזה לארג': 128 גיגה מרווחים ונוחים יאכלסו בכיף את 35 התמונות שמגיעות מדי יום מקבוצת הוואטסאפ של הגן, ואם יש צורך בנפח אחסון נוסף, יש אפשרות להרחיב אותו באמצעות כרטיס זכרון, משהו שכבר מזמן לא ניתן לעשות במכשירי הדגל של החברה.

כאלו ניסיתי: Skullcandy Indy

אזניות Truly Wireless קיימות בשוק עוד לפני השקת האיירפודס של אפל, אבל כמו בקטגוריות מוצרים אחרים, הכניסה של אפל לתחום הפכה את האזניות האלו מנישה למיינסטרים. מצד שני, בשל הדומיננטיות של אפל בשוק, ובעיקר מתוך רצון להקל על הרוכשים הפוטנציאלים לזהות את האזניות שלהן כאלטרנטיבה לאזניות הפופולריות, יצרניות רבות בוחרות לעצב את האזניות שלהן בצורה דומה לזו של אפל. אני לא מדבר על העתקה מוחלטת של העיצוב כפי שעושות יצרניות סיניות אלמוניות, אני מדבר על הבחירה בתצורה שכוללת מוטות שיוצאים מתוך האזניה עצמה, משהו שלא נראה בשוק לפני ה-AirPods. קחו לדוגמה את Skullcandy, שהשיקה בתחילת שנה שעברה את Push, אזניות אלחוטיות ראשונות שלה ללא כבל מקשר שנראות כמו חלליות קטנות ומעוגלות. Indy, הדור השני של אזניות Truly Wireless מבית היצרניות שעיצובים ייחודיים היו אחד מסימניה המובהקים ביותר נראה כבר כמו גרסה מגושמת ופחות מעודנת של איירפודס, ובצבע שחור. למרות שלא מדובר בהעתקה, לא קשה גם לראות מהיכן הגיעה ההשראה.

Skullcandy Indy (צילום: גד גניר)

מעבר להסבר המסחרי-שיווקי, יש גם הסבר טכני לדמיון הזה: המוטות הללו מרחיקים את המיקרופון מהרמקולים הקטנים של האזניות, מה שמקטין את הסיכוי לרעשים, הדים והפרעות, ואכן, אין כאלו בשימוש ב-Indy בשיחות, ברוב הזמן. מצד שני, בסביבה רועשת במיוחד, הן פחות מרשימות, וקצת מתקשות להפריד את קול המשתמש מרעשי הרקע, במיוחד כמשדובר ברוח חזקה. באופן כללי, נהניתי מאופי הצליל של Indy: יש כמות נאה של באסים, אבל הם לא באים על חשבון צלילים אחרים, והן מתפקדות יפה גם בטווח המיד ובצלילים בתדר גבוה. 

כזה ניסיתי: +Samsung Galaxy Note 10

קשה להאמין שמישהו בסמסונג ידע לחזות מראש לפני 8 שנים, שסדרת ה-Note תהפוך עם הזמן לבעלת חשיבות כה גדולה עבור היצרנית הקוריאנית. צריך להבין את הלך הרוח בשוק בשנת 2011 כדי להבין את עד כמה ה-Note הראשון היה אוונגרדי. האייפונים, שפיתוחם באותה תקופה עדיין נוהל ע"י סטיב ג'ובס הכתיבו את הכללים הברורים כיצד סמארטפון צריך להראות. לכן, כשסמסונג הציגה סמארטפון עם מסך בגודל 5.3 אינטש (כשהגודל הממוצע באותה תקופה עמד על כ-4 אינטש), ועוד עם סטיילוס (אותו אביזר ש-4 שנים לפני כן סטיב ג'ובס לעג לו על במת ההשקה של האייפון הראשון והפך אותו בין לילה לסמל ארכאי שאף יצרנית לא רצתה להתקרב עליו), רבים צפו ל-Note עתיד כמכשיר נישה בלבד.

בזמן שחלף מאז הספיקה סמסונג להדיח את נוקיה מראשות טבלת המכירות העולמיות, להתבסס במקום הראשון, להפוך סמארטפונים בעלי מסך גדול לקטגוריה בפני עצמה (אפילו עם שם משלה, "פאבלטים") לדלג על Note 6 (כדי להתיישר לפי המספור של סדרה S שלה), לנחות היישר על Note 7 ופיאסקו המכשירים המתלקחים, ולהמשיך משם הלאה כאילו לא קרה כלום, תוך כדי ייקור משמעותי של המכשירים. השנה השיקה סמסונג את המכשיר השמיני בסדרה בהשקה כפולה: את ה-Galaxy Note 10 הקונבנציונלי, ולצידו גרסה גדולה יותר וחזקה יותר, בשם +Galaxy Note 10, אותה בדקתי בשבועות האחרונים.

+Galaxy Note 10. מעט מסגרות, המון מסך (צילום: גד גניר)

כמו כל מכשירי ה-Note שבאו לפניו, גם +Galaxy Note 10 מגיע עם מפרט טכני מאוד מכובד. בניגוד לשנים קודמות, הפעם סמסונג לא עושה שימוש בערכת שבבים זהה לזו של סדרת ה-S מאותה שנה, כי אם בדגם משודרג, Exynos 9825 בעל 8 ליבות, שארבעה מתוכן המיועדות לפעולות יומיומיות, מגיעות כעת עם מהירות שעון טיפה גבוהה יותר. זכרון ה-RAM מגיע כאן בנפח שמתאים יותר לעולם המחשבים - כ-12 גיגה, והאחסון הבסיסי ביותר כאן הוא בנפח של 256 גיגה. בשונה מה-Note 10 הרגיל, +Galaxy Note 10 שומר על יכולת הרחבת נפח האחסון הזה באמצעות כרטיס זכרון. עם חומרה כזאת, אין יותר מדי מה להתלהב  מהביצועים של המכשיר. מי צריך לדוגמה זכרון RAM בנפח גדול יותר מזה שיש לי במחשב שעליו אני כותב את הביקורת הזאת? בעיקר מי שנוהג להשוות מפרטים טכניים של סמארטפונים. בשביל וואטסאפ, טוויטר, פייסבוק ואינסטגרם, אין באמת צורך בנפח שכזה. הסיטואציה היחידה שבה ייתכן שזכרון ה-RAM המרווח יכול לסייע בו היא בהשארת אפליקציות כבדות, משחקים בעיקר, פתוחים ברקע אם הייתם צריכים לצאת לרגע ולעבור לאפליקציה אחרת.

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Handheld Vacuum Cleaner

לאחר ששלושה מותגי משנה של שיאומי הספיקו כבר להציג דגמי שואבי אבק אלחוטיים משלהם, הגיע הרגע שבו שיאומי סוף סוף השיקה שואב שכזה שהוא לגמרי שלה. שמו, החזיקו חזק כדי שהתעוזה והחדשנות לא תפיל אתכם מהכסא: Xiaomi Mi Handheld Vacuum Cleaner. למרות שרשמית מדובר בשואב *של* שיאומי שמגיע עם מיתוג של היצרנית הסינית הפופולרית בלבד, ללא זכר למותג אחר, מדבקה בחלקו התחתון חושפת את האמת: Xiaomi Mi Handheld Vacuum Cleaner מיוצר למעשה ע"י חברת רובורוק, החברה שהביאה לעולם את ה-Mi Robot Vacuum הנפלא, ואת הדורות הבאים שלו שהיו נהדרים גם הם, אך כבר לא הגיעו עם המיתוג של שיאומי. עם תנאי פתיחה כאלו, רף הציפיות היה גבוה במיוחד, למרות מחיר נמוך יחסית. האם הוא עמד בציפיות? בקצרה, לא ממש.

Xiaomi Mi Handheld Vacuum Cleaner (צילום: יח"צ שיאומי)

על הנייר, הנתונים בהחלט מרשימים: מנוע השואב מסתובב במהירות מקסימלית של 100,000 סל"ד (לא רחוק מזה של Dyson V10 שמתהדר ב-125,000 סל"ד), ומפיק כוח יניקה של 23,000pa (או 90AW). הנתון הזה משמעותי משום שמדובר בשואב חזק יותר מכל האחרים בשוק שהיו מזוהים עם שיאומי. במצב שאיבה רגיל,  Xiaomi Mi Handheld Vacuum Cleaner שקט יחסית למקובל, ועוצמת הרעש שלו עומדת על 72 דציבלים. על מנת לוודא שהלכלוך והאבק שאתם שואבים לא נפלט החוצה מהשואב אל האויר בחדר בזמן הפעולה, שיאומי ציידה אותו במערכת סינון מתקדמת שאמורה לכלוא בתוך המיכל שלו כ-99.97 אחוז מהאבק. לא ספרתי גרגרי אבק, אבל בניגוד לשואבים זולים, כשמתקרבים אל פתח יציאת האויר של  Xiaomi Mi Handheld Vacuum Cleaner, לא מרגישים ריח של אבק.

כזאת ניסיתי: Philips S9000 SP9861/16

בראש הקטלוג הבלתי נגמר של מכונות הגילוח של פיליפס, ניצבות המכונות מסדרה 9000, בעלת השם המחייב Prestige. הסדרה הזאת אמנם קיימת כבר מספר שנים, אך בשנה שעברה עברה רענון, במסגרתו הוצגו דגמים חדשים ומשופרים. השבוע החל היבוא הרשמי לישראל של שניים מדגמי הסדרה. כהכנה לכך, בשבועות האחרונים ניתנה לחלקים נרחבים מהפנים והצוואר שלי, ההזדמנות להכיר מקרוב את ה-SP9861/16, המכונה המתקדמת, והיקרה ביותר שיש ליצרנית להציע.

Philips SP9861/16, על משטח הטעינה האלחוטית שלה (צילום: גד גניר)

גולת הכותרת של המכשירים החדשים בסדרה הוא Nano-Tec, חלקיקי ננו שסכיני המכונה הועשרו בהם, ואמורים להגביר את החדות שלהם, ולשמור עליהם חדים לאורך זמן. הראשים יושבים על תושבת (Contour Detect) המאפשרת לכל אחד משלושתם לזוז בנפרד בלי תלות באחר, לנוע בתוך המסגרת הפנימית שלו, ואפילו התושבת עצמה מסוגלת לנוע, הכל כדי שהמכונה תוכל להתאים את עצמה לכל קימור בתוי הסנטר, הלסת והצוואר שלכם. לטענת פיליפס, המכונה מצויידת בחיישני Beard Adapt המסוגלים לסרוק את צפיפות השיער לא פחות מ-15 (!) פעמים בשנייה כדי להתאים את מהירות המנוע לגילוח מיטבי, שלפי הצהרת החברה מסוגל להתמודד אפילו עם זיפי זקן בני שבוע. 

כזה ניסיתי: LG SK10Y Soundbar

לפני קצת יותר מעשור, עולם מערכות הקולנוע הביתי התחלק עדיין לשתי קבוצות עיקריות: הקבוצה הראשונה היא של מערכות הנמכרות כחלקים בודדים, בהן המשתמש יכול היה לשלב בין רכיבים מיצרנים שונים בהתאם להעדפה שלו ולתקציב שלו. למי שהעדיף פתרון פשוט יותר כדי לקבל שמע היקפי וחזק, היתה האפשרות לבחור במערכות מהקבוצה השניה, מערכות קולנוע ביתיות, בה הכל מגיע בתוך ערכה אחת מאותו יצרן: רסיבר משולב DVD, סנטר, סאב, רמקולים קדמיים ואחוריים. היצרניות שכיכבו בקבוצה הזאת היו יצרניות שלא בהכרח קנו את גדולתן בזכות היסטוריה של מוצרי אודיו איקוניים (יצרניות כמו סמסונג ו-LG), אבל המערכות שלהם סיפקו את הצורך הבסיסי של צרכנים שרצו לשדרג בצורה פשוטה יחסית את חויית הצפייה שלהם בסרטי DVD. בשלב מסוים, מערכות הקולנוע הביתי המשולבות, למרות היותן מוצר פשוט ועממי יותר, החלו להעלם מהשוק.

LG SK10Y מתחת לטלויזיה בגודל 55 אינטש (צילום: גד גניר)

בשנים האחרונות, תפסו את מקומם מכשירים בשם סאונד בר, מעין מערכת משולבת שכל הרמקולים שלה ממוקמים בתוך יחידה אחת רחבה ונמוכה שיושבת על מזנון הסלון. היתרון הגדול של מערכת מסוג זה הוא בנוחות ופשטות ההרכבה: מניחים את הסאונד בר מתחת לטלויזיה, מחברים אותו אליה, וזהו בגדול. אין צורך להעביר כבלים בתוך תעלות מתחת לרצפה, ואין צורך לקדוח ברגים בקירות כדי למקם רמקולים. החסרון כאן הוא לרוב בויתור על שמע היקפי. ישנם מקרני קול אשר מסוגלים "לזרוק" את השמע אל עבר הקירות כדי שיוחזר משם וכך ליצור אפקט של שמע היקפי. רוב הסאונד ברים בשוק לא יודעים לעשות זאת, ואלו שכן, עולים לא מעט. איך אפשר לוותר בכזאת קלות על שמע היקפי במערכת קולנוע ביתית? ובכן, סאונד בר הוא לא ממש מערכת קולנוע ביתית, אלא יותר כמו מערכת רמקולים המיועדת לתת פתרון נוח ופשוט גם להאזנה למוזיקה, שם פחות נדרש השמע ההיקפי.

ה-SK10Y הוא הסאונד בר המתקדם והיקר ביותר של LG נכון לכתיבת שורות אלו, והוא רוצה לעשות את כל מה שצריך להעשות בבית וקשור לאודיו: לשדרג את חויית הצפייה שלכם בטלויזיה ובסרטים, לשמש כרמקול אלחוטי ביתי (בין אם באמצעות קישורית WiFi דרך Chromecast מובנה, ובין אם בבלוטות'), להאזנה למוזיקה, ואפילו לשמש כרמקול חכם מבוסס Google Assistant. לאור העובדה ששירותי סייענים חכמים אינם פעילים נכון להיום בישראל במוצרי צד שלישי (כפי שסיפרתי לכם בביקורות על Bose Home Speaker 500, ו-Sonos Beam) נאלץ לוותר בינתיים על היכולת לפנות בשאלות ובבקשות אליו, אבל גם מה שיש זה לא מעט.