שם אני כרגע: השקת סדרת Mate 20 של Huawei בלונדון

צהריים טובים! אני כרגע ב-ExCel, אולם הכנסים בלונדון שבו תוכרז בדקות הקרובות סדרת Mate 20 של Huawei. אתם מוזמנים לעקוב אחר הדיווחים החיים כאן, דרך חשבון הטוויטר של הבלוג:

Tweets by hafizimblog

האירוע משודר בשידור חי גם בערוץ הרשמי של וואווי וניתן לצפות בו כאן:

שם אהיה: אירוע ההשקה של סדרת Mate 20 של Huawei

הבוקר אני ממריא ללונדון, שם צפויה וואווי להשיק מחר (16/11/2018) את סדרת מייט 20 החדשה. אני אהיה באירוע שיתחיל בשעה 15:00 שעון ישראל, ואעדכן משם באמצעות חשבון הטוויטר של הבלוג (אם טרם הצטרפתם אליו, עכשיו זה הזמן) וגם כאן בבלוג. בתפריט: דיווח חי, בדיחות קרש, ומישוש ראשוני של המכשירים החדשים. מוזמנים בהמוניכם ותביאו גם חברים. נתראה מחר!

כזה ניסיתי: Apple iPhone Xs Max

מנכ"ל שיוצא מגדרו בהשקת מכשיר חדש של החברה שבראשה הוא עומד זה מחזה שכיח למדי. ועדיין להתלהבות הזאת יש עוצמה ותדר שמשתנים בין יצרנית ליצרנית. איפשהו במרכז הסקאלה שבין האיפוק הקוריאני של המנכ"לים של סמסונג ו-LG, לבין התיאטרליות הפסיכוטית של סטיב באלמר, יצרה אפל נישה משל עצמה שהמון יצרניות מנסות לחקות ללא הצלחה. סטיב ג'ובס הניח את היסודות לאופן שבו אירוע השקת חפיץ כלשהו אמור להראות, וגם אם טים קוק ממשיכו לא ניחן בכריזמה של ג'ובס, הוא מפצה על כך בהמון כוונה וכנות. לפיכך, כשהכריז בשנה שעברה על ה-iPhone X כ"קפיצת המדרגה הגדולה ביותר מאז האייפון הראשון", כצופה, היה קל להיסחף בהתלהבות הזאת.

iPhone Xs Max (צילום: גד גניר)

השקה לחוד ומציאות לחוד. האייפון הראשון בהחלט היווה קפיצת מדרגה, והוא עשה זאת תוך כדי מוגבלות טכנולוגית מביכה לפעמים אל מול מכשירים קיימים בתקופתו בשוק. עם מצלמה גרועה, ללא GPS, ללא אקוסיסטם של אפליקציות (בשנה הראשונה) ואפילו בלי דור שלישי, הוא הצליח בתוך מספר שנים לעזור לנוקיה מובילת השוק להרוג את עצמה, ולהפוך את סגמנט הסמארטפונים הנישתי עד 2007, למיינסטרים של תעשיית הסלולר. הוא עשה זאת בעיקר ע"י עיצוב ממשק משתמש שהפך טכנולוגיות ודרכים קיימות ליצירת קשר לנגישות מתמיד ונוחות בהרבה לשימוש. מה לגבי iPhone X? ובכן, הוא הביא לשוק מעבד ממש חזק ומתקדם, מצלמה ממש מעולה, מסך ממש מרשים מקצה לקצה (בניכוי מגרעת אחת), ומהפכה צרכנית, אבל בקטע רע: תג מחיר התחלתי של 1000 דולר (לפני מיסים) לסמארטפון בגרסה בעלת נפח האחסון הקטן ביותר. ההימור של אפל היה סולידי: יחד איתו הוכרזו ה-iPhone 8 וה-iPhone 8 Plus שהיו שדרוגים מתבקשים אך מינוריים של המכשירים משנה שעברה. קוק וחבריו סמכו על לקוחותיה הנאמנים של אפל: אם מחיר ה-iPhone X גבוה מדי, הלקוחות יקנו את הדגמים הקונבנציונלים יותר. אם מכירות הדגם היקר יהיו מוצלחות, זה סימן שקפיצת המדרגה במחיר לא באמת מרתיעה את מי שרוצה את האייפון הטוב ביותר שאי פעם נוצר בכל שנה מחדש. ואכן, ה-X הפך לדגם המכשיר הנמכר ביותר לא רק בקטלוג של אפל כי אם בעולם כולו. בהשקה האחרונה של אפל, המסקנות שהסיקה מההימור של שנה שעברה הופיעו בסיום האירוע בשקופית המחירים. לקראת הגעתו לישראל, שלחה אליי רשת iStore, יבואנית רשמית של אפל בישראל את ה- iPhone Xs Max להתנסות. במשך מספר ימים התמסרתי כולי למכשיר המתקדם, הגדול והיקר ביותר שיש לחברה מקופרטינו להציע ויצאתי למסע שנועד לענות על השאלה מה יש בו שמצדיק פער מחיר של עשרות אחוזים על פני המקבילות האחרות בשוק.

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Note 9

בשנה שעברה, בסמוך להשקת גלאקסי נוט 8, כתבתי כאן מניפסט מלא זעם על מחירם ההולך ומאמיר של סמארטפונים חדשים, אל מול העובדה שהיצרניות שלהם לא עושות מאמץ אמיתי לטפל בסוגיות שבאמת מעיקות על חיי היום יום של המשתמשים. ישבו קברניטי סמסונג בבוקר ה-24 באוגוסט, קראו בעצב את מה שפרסמתי אצלי בבלוג והחליטו שהגיע העת להקשיב לי. חלקית. Galaxy Note 9, המכשיר החדש ביותר בסדרה מגיע עם שתי הבטחות מצד סמסונג שאמורות לשפר את חיי היומיום של המשתמש: סוללה שתספיק ליום שלם של שימוש, ונפח אחסון גדול מאי פעם כדי שלא תצטרכו למחוק תמונות. על הדרך הוסיפו גם פונקציונליות חדשה לעט, סימן ההיכר של והסיבה לקיומה של סדרת Note. האם סמסונג עומדת בהבטחותיה? בהחלט, אבל האם ההבטחות הללו שוות מחיר שנושק ל-4000 ש"ח? התשובה לשאלה הזאת קצת יותר מורכבת.

Samsung Galaxy Note 9 (צילום: גד גניר)

כהרגלה, סמסונג ממשיכה עם אותה ערכת שבבים שהציגה בהשקת מכשירי סדרה S לפני מספר חודשים. בדגם המיועד לשוק הישראלי מדובר ב-Exynos 9810, בעלת 8 ליבות, ארבע מהן במהירות של 2.7 גיגהרץ, ועוד ארבע במהירות 1.7 גיגהרץ. זכרון ה-RAM הוא בנפח נאה של 6 גיגה. לראשונה אצל סמסונג, נפח הזכרון המינימלי בו תוכלו להשיג את ה-Note 9 עומד על כ-128 גיגה (מנפח זה צריך לנכות את השטח המוקצה למערכת ההפעלה, כ-18 גיגה). ניתן גם להרחיב אותו באמצעות כרטיס זכרון, בנפח של כ-512 גיגה נוספים. קבוצות הוואטסאפ שלכם בהחלט יצטרכו לעבוד קשה מאוד כדי למלא נפח זכרון כזה. חוששים שיעמדו איכשהו באתגר? סמסונג מציע גם דגם בעל אחסון של 512 גיגה, יחד עם 8 גיגה RAM.

כזה ניסיתי: Nokia 7 Plus

רוב הנתונים בדוח שפרסמה חברת קאונטרפוינט היו ידועים מראש ולא הפתיעו אף אחד. סמסונג ניצבת בראש רשימת היצרניות שמכרו הכי הרבה סמארטפונים בשנה האחרונה, אחריה וואווי שעקפה בחודשים האחרונים את אפל שהניצבת כעת במקום השלישי. הנתון הכן מפתיע מתייחס דווקא לנוקיה, אותה נוקיה שכולם נהנו להספיד עד לפני קצת יותר משנה. מסתבר שבמהלך השנה האחרונה הצליחה מחזיקת המותג נוקיה, החברה HMD Global להפוך ליצרנית הסמארטפונים עם שיעור הצמיחה הגדול ביותר, גידול של כ-782% במכירות המכשירים בהשוואה לשנה שעברה. אז נכון, מדובר בנתון יחסי ונקודת הפתיחה של נוקיה בשוק הסמארטפונים היתה כזאת שמאפשרת גידול עצום, אבל כשמתבוננים על טבלת המכירות בשוק האירופי, נוקיה הצליחה להשתחל למקום החמישי אחרי סמסונג, אפל, וואווי ושיאומי, על חשבון יצרניות אנדרואיד מנוסות כמו סוני, LG ואחרות. בטבלה העולמית היא כבר ממוקמת במקום התשיעי, לא רע בכלל למותג שעד לפני מספר שנים שם את כל הז'יטונים שלו על מערכת ההפעלה Windows Phone ז"ל. את תעודת הכשרות כיצרנית אנדרואיד מהשורה קיבלה HMD Global כשנוקיה 7 פלוס, נכלל ברשימת המכשירים בתכנית הבטא של גוגל לאנדרואיד P במאי השנה, יחד עם מכשירים כמו Mi Mix 2S, וואנפלוס 6 Essential Phone ואחרים.

Nokia 7 Plus (צילום: גד גניר)

אם לשפוט לפי המפרט הטכני שלו, נוקיה 7 הוא מכשיר ברמת ביניים: ערכת השבבים כאן היא Snapdragon 660 של קוואלקום (אותה אחת הזכורה לטוב מה-Xiaomi Mi Note 3), המאזנת מצוין בין ביצועים לצריכת חשמל. זכרון ה-RAM כאן הוא בנפח סטנדרטי של 4 גיגה (קיימת גם גרסה בעלת 6 גיגה זכרון שנמכרת בסין בלבד) והאחסון בפנימי הוא בנפח 64 אשר ניתן להרחבה של עד כ-256 גיגה נוספים באמצעות כרטיס זכרון. החומרה הזאת מריצה נכון להיום את Android Oreo במסגרת תכנית Android One. למי שהספיק לשכוח, תכנית Android One החלה את דרכה כניסיון של גוגל ליטול שליטה על עדכוני מערכת ההפעלה שלה תוך חבירה ליצרניות קטנות במדינות בהן שיעור החדירה של סמארטפונים היה נמוך יחסית. בגלגולה החדש, Android One מצאה את דרכה אל מכשירים של Xiaomi, מוטורולה, HTC וגם נוקיה שבניגוד לכל השאר הכריזה על כניסה לתכנית עם כל המכשירים בקטלוג שלה. מעבר ליתרון התיאורטי של עדכונים מהירים ישירות מגוגל, המשתמשים מקבלים כאן חויית גוגל נקייה מקשקושים מיותרים. כמו ב-Mi A1 של שיאומי, את מספר האפליקציות של נוקיה על המכשיר ניתן לספור על כף יד אחת. אפליקציות צד ג' שהותקנו מראש? הצחקתם אי שם סבתא פינית. כל האפליקציות המותקנות כאן מראש הן האפליקציות הבסיסיות של גוגל וזהו. כיף. השילוב של מערכת הפעלה נקייה ומפרט טכני מהאיזור היותר שרירי של קטגוריית מכשירי הביניים מייצר מכשיר זריז שמתפקד נהדר ביום יום בפעולות שוטפות של שיטוט בטוויטר ופייסבוק, שיחות וואטסאפ וצפייה בסרטונים ביוטיוב. במסגרת ההתמכרות שלי ל-PUBG התקנתי את המשחק הכבד יחסית גם על המכשיר הזה, והמשחק זיהה שהדרך האופטימלית לרוץ עליו היא בהגדרות גרפיקה בינוניות, אבל זה לא ממש הפריע להנות ממנו.  

כזה ניסיתי: Pocophone F1

יצרניות אנדרואיד נורמליות משיקות בדר"כ שני מכשירי דגל בשנה. הנוהג הזה החל כשהיתה הפרדה ברורה בין סמארטפונים בגודל סטנדרטי לפאבלטים. היום, כאשר כמעט כל השקה כוללת דגמי סמארטפונים בגדלים שונים, שתי השקות נפרדות (אחת באיזור חודש מרץ-אפריל והשנייה באיזור ספטמבר-אוקטובר) נועדו בעיקר לבדל בין סדרות מיינסטרים של מכשירי דגל, לסדרות פרמיום. שיאומי אינה יצרנית נורמלית. מאז חודש מרץ היא השיקה לא פחות מ-4 מכשירי דגל שונים העושים שימוש בערכת השבבים החזקה ביותר של קוואלקום. האחרון שבהם הוא ה-Pocophone F1, הניסיון הראשון של שיאומי לבנות לעצמה מותג משנה.

Pocophone F1 (צילום: גד גניר)

שיאומי היא לא הראשונה בשוק לבצע מהלך כזה, אבל בהחלט מפתיע לראות דווקא אותה הולכת לשם. קדמו לה OPPO עם תת המותג OnePlus, וואווי עם Honor, וגם לנובו שהתנסתה לתקופה קצרה עם מותג משנה משלה, ZUK. לרוב, מותג משנה הוא הדרך של יצרניות גדולות להציע אלטרנטיבה זולה למכשירי מותג הבית שלהן, וכך להשיג דריסת רגל בשווקים שונים מבלי לשחוק את מחירי המכשירים האחרים שלהן, או ליצור קניבליזציה בקטלוג. למה מפתיע לראות את שיאומי הולכת לשם? מאחר שבשנים האחרונות שיאומי מתעקשת לשמור על רמת מחיר נמוכה גם ככה ואפילו התחייבה על כך פומבית, זאת כאשר היא עושה שימוש ברכיבים זהים לאלו של יצרניות שדורשות לפעמים עשרות אחוזים יותר על מכשיריהן. ב-Pocophone נעשו מספר פשרות, בעיקר כאלו הנראות לעין. מצד שני ניתן למצוא בו כמה הפתעות לטובה, אפילו ביחס למכשירים יקרים יותר של שיאומי עצמה, כל זאת ברמת מחיר נמוכה מזו של מכשירי הדגל האחרים של החברה.

כזה ניסיתי: Huawei P20 Pro

במשך כחצי שנה, שאלת המשך פעילותה של וואווי בישראל נותרה ללא מענה. מאבק משפטי בין היבואנית הרשמית לבין היצרנית הסינית הקפיא את השקתם של מכשירים בישראל, וחובבי המותג כאן נאלצו להסתפק ביבוא מקביל של חנויות פרטיות. לפני כחודש נחשף שהחברה חוזרת לפעילות בישראל דרך מספר יבואנים רשמיים שונים. בהזדמנות זו החלטתי להחזיר חוב ישן: בחודש אפריל פרסמתי כאן סקירה ראשונית על ה-P20 Pro, מכשיר הדגל הנוכחי של הענקית הסינית, והבטחתי לכתוב לגביו מסקנות סופיות לאחר שאעשה בו שימוש ממושך יותר. ואכן, בשונה מבדר"כ, יכולתי לבחון את המכשיר לאורך תקופה ארוכה מהרגיל ולגבש לגביו חוות דעת מוצקה ומבוססת יותר.

Huawei P20 Pro (צילום: גד גניר)

הפוסט הזה משלים את מה שכתבתי על המכשיר לפני חמישה חודשים. במקומות בהם לא היה לי מה להוסיף, לא הוספתי דבר. ישנם מקומות בהם הרושם שלי השתנה, או לחילופין נוסף מידע כתוצאה מההתנסות הממושכת במכשיר. כך או כך, אני ממליץ בחום לקרוא קודם את הפוסט הקודם כדי לקבל תמונה מלאה ככל האפשר. מן הסתם, ההתייחסות שלי אל ה-P20 Pro רלוונטית לנקודת הזמן בה אני כותב את הפוסט הזה, חצי שנה לאחר שהגיע לשוק, שוק שבינתיים ראה השקות של מכשירים חדשים ומתקדמים אחרים.

כזה ניסיתי: Asus ZenBook Pro UX580

לפני קרוב לשנתיים הציגה אפל את הדור הרביעי למחשבי MacBook Pro שלה. הדור הזה היה שונה מקודמיו בכך שבמקום שורת המקשים העליונה (מקשי הפונקציות, או מקשי ה-F), בחרה אפל להציב שם מסך מגע ארוך וצר, שמשנה את תפקודיו בהתאם לאפליקציה שהמחשב מריץ באותו רגע נתון. בתמונות זה נראה היה מדהים. בשימוש בפועל הדיעות כבר קצת יותר חלוקות. יש דברים שחברות טכנולוגיה לא נוגעות בהם, והחלפת שורת המקשים הזאת היתה חתיכת צעד חריג. ה-ZenBook Pro UX580 של אסוס הוא אחד מהמחשבים הראשונים בעולם ה-PC שמנסים לעשות משהו דומה, אבל בגישה שונה: במקום Touch Bar, לאסוס יש ScreenPad, מסך מגע שממוקם היכן שבבדר"כ נמצא משטח העכבר.

Asus ZenBook Pro UX580 (צילום: גד גניר)

לפני שאגיע אל ה-ScreenPad, צריך להבין מה יש סביבו. מדובר בכל זאת במחשב נייד, מסדרת ZenBook שהחלה את דרכה כסדרת מחשבי "אולטרא-בוק". לאלו מכם שזקוקים לרענון לגבי המונח אולטראבוק: מדובר במעין תקן שהגתה אינטל בתחילת העשור כדי לתת מענה לפופולריות הרבה של מחשבי ה-Macbook Air של אפל. יצרנית המעבדים ניסחה תבנית של מפרט טכני שכלל הנחיות לא רק לגבי דרישות מינימום של מפרט, ביצועים וחיי סוללה, המחשבים נדרשו להיות דקיקים וקלי משקל, מה שחייב שימוש בגוף אלומיניום אחיד (יוניבודי), עם סוללה מובנית וללא כונן תקליטורים. העובדה שאינטל שינתה בכל שנה את ההגדרות הללו, כמו גם העובדה שהחברות עצמן טשטשו את המונח והדביקו שמות דומים למחשבים שלהן עם מעבדי AMD הביאו במהלך הזמן להתמוססות המונח, אם כי עדיין פה ושם נעשה בו שימוש.