כזאת ניסיתי: Windows 11

ב-5 באוקטובר זה קורה: אם הכל ילך כמתוכנן, משתמשי Windows 10 בכל רחבי העולם יקבלו התראה על כך שניתן לשדרג את מערכת ההפעלה האחרונה של מיקרוסופט (כפי שהצהירה בעצמה בהשקה של Windows 10), למערכת ההפעלה החדשה, Windows 11. לפני מספר שבועות הצטיידתי ב- Lenovo Yoga Slim 9i, מחשב שעומד בדרישות לשדרוג למערכת ההפעלה החדשה ונרשמתי לתכנית Windows Insiders המאפשרת להתנסות בגרסאות הבטא של Windows 11 כדי לחוות את המחשב כפי שהוא הולך להראות בשנים הקרובות, ואני כאן כדי לספר לכם איך היה.

הכירו, תפריט ההתחל החדש

הסיפור של Windows 11 מתחיל בחטא הגדול של Windows 8: בשנת 2012 הבינה מיקרוסופט שהדבר הכי חם זה מסכי מגע, סמארטפונים וטאבלטים. היא לקחה את מערכת ההפעלה המצויינת שלה, Windows 7, והלבישה מעליה ממשק מגע אוונגרדי שאפילו קיבל שם ושפת עיצוב, "מטרו", עם מחוות מגע, "אריחים חיים", ועם כללים נוקשים למפתחי אפליקציות. מערכת ההפעלה הזאת הצליחה לפספס את כולם: היא לא היתה מספיק אינטואיטיבית כדי למשוך חזרה משתמשי טאבלטים וסמארטפונים, אבל הצליחה לזעזע ולהציק למשתמשי PC שתפריט ההתחל האהוב שלהם נמרח על כל המסך הראשי. Windows 10 שהגיעה אחריה היתה הרבה פחות יומרנית והציגה ממשק שחוזר למקורות, מותאם יותר למחשבים עם עכבר ומקלדת, ואפילו הקימה לתחייה את תפריט ההתחל.

כזה ניסיתי: Xiaomi 11T

לא רבים יודעים זאת, אבל בכל פעם ששיאומי מפגינה עקביות באחת מסדרות הסמארטפונים שלה, מלאך בגן עדן מקבל כנפיים. החברה הסינית פיתחה הרגל מגונה להתחיל סדרות חדשות של מכשירים ואז לשכוח מהן רק כדי לחזור אליהן כעבור כמה שנים ולשנות את יעודן. לסדרה T, כך נראה כרגע, צפוי גורל שונה. ב-2019 הציגה את מכשירי Mi 9T ו-Mi 9T Pro, שהיו הראשונים בסדרת מכשירים חדשה, שמגיעה עם בשורה חדשה-ישנה: מכשירי דגל מוזלים. עם הגעת רשתות הדור חמש, משבר השבבים העולמי והקורונה, מכשירי הדגל התייקרו, והסדרה הזאת הפכה לרלוונטית יותר. כך, מכשירי ה-Mi 10T, Mi 10T Pro, ו-Mi 10T Lite של שנה שעברה היו ללהיטי מכירות ונוצרה ציפיה לראות האם הסדרה הזאת תמשיך להתקיים גם השנה. בשבוע שעבר הגיעה התשובה בהכרזתו של הדור הבא בסדרה. הפעם עם שם מקוצר, ללא ה-"Mi", אבל באותו קונספט בדיוק: 11T Pro, 11T Lite, והמכשיר שהגיע אליי לבדיקה, ה-11T.

Xiaomi 11T (צילום: גד גניר)

כמו יצרניות אחרות השנה, גם שיאומי החליטה לשבור את הבלעדיות הכמעט מוחלטת שנתנה בשנים האחרונות לקוואלקום, והחליטה לבסס את 11T על ערכת שבבים של מדיהטק. מדובר בערכת השבבים החזקה ביותר של החברה, Dimensity 1200 5G שמציגה על הנייר נתונים דומים ל-Snapdragon 888 של היצרנית האמריקאית אם כי מבחני ביצועים מצביעים על פער של כ-25% בביצועים לטובת זו של קוואלקום. בשימוש יומיומי, קשה לי להאמין שתרגישו חולשה כלשהי: 11T הוא מהמכשירים הזריזים שיצא לי להתנסות בהם השנה. מהירות התגובה שלו יוצאת דופן, באמת. נתקלתי בשנים האחרונות במעט מאוד מכשירים שאני יכול להגדירם כ"לא מהירים" אבל פה ושם ישנם מכשירים שבולטים לטובה מבחינת מהירות ו-11T הוא בהחלט אחד כזה. מעבר לכך, הוא יציב ולא מתחמם יתר על המידה. היחידה שהגיעה אליי לבדיקה מצוידת ב-8 גיגה RAM ו-128 גיגה אחסון (שאינו ניתן להרחבה), וניתן להשיג את המכשיר גם עם 256 גיגה אם 128 זה צפוף לכם מדי. המכשיר תומך ברשתות דור 5 ואכן הצלחתי להתחבר איתו לרשתות כאלו ולהנות ממהירויות גלישה של 200 מגה ויותר, אם כי עדיין ברוב המקומות בישראל, נכון לכתיבת שורות אלו, יש בעיקר קליטת רשתות LTE.

כאלו ניסיתי: JBL Live Pro+ TWS

המעבר של השוק לאוזניות True Wireless מכתיב רשימת דרישות עדכנית למעצבי אוזניות, רשימה שכוללת כמה דרישות סותרות שאינן ניתנות ליישוב. תוסיפו לכך את העובדה שלכל אדם יש מבנה וגודל אוזן שונה, ותקבלו חתיכת אתגר בלתי אפשרי. מרגע שבוטלו החוטים וכל אוזניה תלויה בעצמה בלבד, הצורך לדאוג שהיא תשב טוב באוזן הפך לקריטי. אפשר כמובן להוסיף לעיצוב בליטות ותוספות שייצבו את האוזניות בתוך האוזניים, אבל אז תהליך ההחדרה שלהן לאוזן יארך שניות ארוכות ומייגעות. מעבר לכך, הן צריכות להיות נוחות, אבל גם לאטום בצורה יעילה את האוזן לרעשים מבחוץ. בקיצור, אין מה לקנא במעצבי אוזניות. ה-Live Pro+ TWS של JBL שהגיעו אליי (דרך היבואנית הרשמית באג) לאחרונה הן בין היחידות שמצליחות לאזן בצורה טובה בין כל הדרישות האלו. מה יש להן עוד להציע בנוסף ליחס ידידותי לאוזן?

JBL Live Pro+ TWS (צילום: גד גניר)

JBL Live Pro+ TWS מציגות עיצוב סטנדרטי למדי עם "גבעולים" (Stems) בינוניים שיוצאים מתוך גוף אליפטי. איכשהו, בלי שום תחכום עיצובי בולט, הצורה המאוד גנרית הזאת מצליחה לענות על כל הדרישות הארגונומיות שיכולתי להעלות על הדעת: קל מאוד להוציא ולהכניס אותן לאוזניים ואין צורך לבצע פעולות מורכבות מדי (סיבובים, משיכה של האוזן, קפיצה על רגל אחת וכו') כדי למקם אותן כראוי בתוך האוזניים וגם יאטמו אותן טוב. הן קלילות, נוחות לא מציקות לאורך זמן ולא מתנדנדות. תענוג. כמה הן לא מתנדנדות? JBL Live Pro+ TWS הן בין אוזניות ה-TWS הבודדות שהייתי יוצא איתן לריצה בלב שקט, למרות שאינן מצוידות בסנפירי ייצוב. מעבר לכך, הן עמידות במים לפי תקן IPX4, מה שאומר שהן מוגנות בפני התזות של מים בעוצמה חלשה אז הן בהחלט ישרדו ריצה בגשם.

כזה ניסיתי: Dyson V15 Detect

קשה לערער על המעמד של דייסון בשוק. היצרנית הבריטית שקטגוריית השואבים האלחוטיים הפכה לפופולרית כל כך בעיקר בזכותה, היא המדד לפיו סוקרים שואבים אחרים, ותמיד ההשוואה המתבקשת היא ביחס לשואבים שלה. רוב הזמן זה פועל לטובתה, בעיקר בכל הקשור לכושר שאיבה. ועדיין, מי שרצה לזכות בנקודות זכות על חשבונה צריך היה בסה"כ לשדרג קצת את האביזרים הנלווים, לשלב סוללה נשלפת, או אפילו לאפשר למשתמשים להשאיר את הדק השאיבה לחוץ מבלי לגעת בו. Dyson V15 Detect השואב המתקדם ביותר של החברה הולך להקשות עליהם: הוא מביא איתו רשימה ארוכה של חידושים, חלקם גדולים, חלקם קטנים, שהולכים להפוך את התחרות לקשה הרבה יותר עבור המתחרים.

Dyson V15 Detect (צילום: יח"צ)

המבנה הבסיסי לא שונה במיוחד מזה שהציג ה-V10 של שנת 2018: כל הרכיבים המהווים חלק מתהליך השאיבה יושבים על אותו ציר: המנוע, 14 הציקלונים, המיכל, וכך אין איבוד של כוח שאיבה בדרך. המנוע של Dyson V15 Detect פועל במהירות של 125,000 סיבובים לדקה ומייצר כוח יניקה של 240AW (לשם השוואה, המנוע של V11, שעדיין נחשב לאחד החזקים בשוק, מייצר כוח יניקה של 185AW). מה עושים עם כוח יניקה שכזה? מנהלים אותו בחוכמה: בדגם הקודם הציגה דייסון חיישן מיוחד המובנה במברשת לניקוי שטיחים, חיישן שמזהה את כמות הלכלוך בשטיח. ב-V15 Detect, החיישן הזה עבר אל גוף השואב, אל המנוע, וכעת פעולתו תקפה לכל המברשות הממונעות המגיעות איתו. החיישן החדש, "Piezo", יודע לזהות את גודל החלקיקים שהמנוע שאב ולקטלג אותם לארבע קבוצות שונות לפי הגודל שלהן, ומציג את המידע הזה על מסך ה-LCD האחורי בזמן שאיבה. האם המידע הזה שדרג לי את חויית השאיבה? אם נגמרו לכם נושאי השיחה בבית אז כן, תוכלו לספר בגאווה שהיום הדייסון שלכם שאב 7 מיליון חלקיקים בגודל של עד 10µm ו-1300 חלקיקים בגודל של עד 500µm. החלק הפרקטי בעניין הוא היכולת של השואב לקחת את המידע הזה ולהתאים לו אוטומטית, בזמן אמת, את עוצמת השאיבה האופטימלית כדי לצמצם את כמות המעברים על אותו איזור, כמו גם לחסוך בסוללה. 

כזה ניסיתי: Oppo Reno 6 5G

סוף הרבעון הראשון של 2021 היווה ציון דרך עבור יצרנית הסמארטפונים הסינית Oppo: לראשונה בתולדותיה הצליחה להעפיל למקום הראשון ברשימת המותגים הנמכרים ביותר בשוק הסיני. את הפרחים Oppo יכולה לשלוח למחלקת המדינה האמריקאית שהחליטה להצר את צעדיה של מובילת השוק הסיני (וכמעט העולמי) עד לפני זמן לא רב, Huawei. לאחר שנסגרו בפניה הדלתות לערכות שבבים חדשות, ובייחוד כאלו התומכות בדור חמש, נאלצה Huawei לתעדף מכשירי דגל, וכך יצא שויתרה למעשה על שוק מכשירי הביניים תומכי דור 5 לטובת יצרניות אחרות. מי שכאמור מינפה את המצב הזה בצורה האפקטיבית ביותר בתחילת 2021 היתה Oppo. כעת, מגיע לישראל הדור החדש ביותר של מכשירי הביניים שלה, Oppo Reno 6 5G.

Oppo Reno 6 5G (צילום: גד גניר)

כמו יצרניות רבות בשנתיים האחרונות, גם Oppo בחרה במדיהטק הטיוואנית שתספק לה את ערכת השבבים שעליה יתבסס ה-Reno 6 5G. ערכת השבבים היא Dimensity 900 5G, אשר תומכת, כצפוי, ברשתות דור 5. היא בעלת 8 ליבות: שתי ליבות במהירות 2.4 גיגה הרץ ועוד שש במהירות 2.0 גיגהרץ והיא בנויה בארכיטקטורת 6 ננו מטר. בשימוש יומיומי לא הבחנתי בשוני כלשהו במהירות בין המכשיר הזה לבין ה-OnePlus Nord 2 המצויד בערכת השבבים החזקה ביותר של מדיהטק, ה-Dimensity 1200. ה-Reno 6 Pro זריז, יציב, לא מתחמם בצורה יוצאת דופן ומתפקד נהדר באופן כללי. המקום היחיד בו ניתן היה לחוש הבדל מסוים היה בביצועי הגיימינג, ביכולת לתמוך בקצבי רענון גבוהים ובזמני הטעינה של משחקים. חשוב לי להדגיש: המכשיר הזה לא רע לגיימינג, להיפך, אפילו בהיבט הזה הוא עושה את העבודה ומאפשר חויית משחק טובה מאוד, פשוט יש בשוק כאלו שמעט עדיפים עליו מהבחינה הספציפית הזאת. המכשיר הגיע אליי בגרסתו הבסיסית הכוללת 128 גיגה אחסון ו-8 גיגה RAM. עד לפני זמן לא רב, אפשרות הרחבת הזכרון היחידה שניתן היה להעלות על הדעת היתה הרחבת נפח האחסון. בשנים האחרונות היצרניות לאט לאט מפסיקות לתמוך באפשרות הזאת, אבל מכשירי Oppo מציעים אפשרות הרחבה דווקא לזכרון ה-RAM. מערכת ההפעלה של המכשיר, ColorOS 11.3 המבוססת על אנדרואיד 11 מציעה את האפשרות להסב חלק מנפח האחסון לטובת הרחבת נפח זכרון ה-RAM של המכשיר. לא נתקלתי בשום מצב שבו חשתי צורך בהרחבת הזכרון המרווח גם ככה, ואם לומר את האמת גם כשהרחבתי בשביל הכיף את הזכרון לא חשתי בהבדל כלשהו בביצועים, אבל נחמד לדעת שיש אופציה כזאת. ColorOS הוא מהממשקים הנוחים והמהנים ביותר לשימוש של אנדרואיד. הוא כולל לא מעט אפשרויות התאמה אישית, אך מסודר בצורה הגיונית ולא מעמיס על המשתמש בנוטיפיקציות מיותרות או ביותר מדי אפליקציות צד ג'. למקרה שתהיתם, יש כאן מקליט שיחות מובנה במערכת. יש לזכור להפעיל אותו ידנית בתחילת השיחה והשיחות נשמרות על אחסון המכשיר.

כזה ניסיתי: OnePlus Nord 2 5G

לאחר שנים בהן הדירה את עצמה משוק מכשירי הביניים, פס הייצור של OnePlus פולט בשנה האחרונה מכשירים מסדרת Nord, סדרת הביניים של החברה, בקצב מרשים. לאחר ארבעה מכשירי Nord שונים ברמות מחיר שונות, ה-Nord 2 5G הוא הדור הבא של המכשיר שהחל את הסדרה, והוא מייצג שני ציוני דרך משמעותיים בדרכו של המותג הסיני: זהו המכשיר הראשון שיוצא לשוק לאחר האיחוד עם חטיבות  של המותג  Oppo (גם הוא מבית BBK), וזהו המכשיר הראשון אי פעם של החברה שמגיע עם ערכת שבבים של היצרנית הטיוואנית MediaTek.

OnePlus Nord 2 (צילום: גד גניר)

הבחירה במדיהטק מגיעה על רקע המחסור העולמי בשבבים. מדיהטק הצליחה לנהל את הזמנותיה מקבלני משנה באופן יעיל ונפגעה פחות מיצרניות אחרות, מה שהפך אותה, אחרי שנים בהן השוק נשלט ע"י קוואלקום האמריקאית, לאלטרנטיבה שיותר ויותר יצרניות בוחרות בה, במיוחד כשמדובר בערכות שבבים עבור מכשירי דור חמש. יותר מכך: היא הצליחה להפוך באפריל השנה לספקית ערכות השבבים לסמארטפונים הגדולה בעולם. ערכת השבבים שנבחרה עבור Nord 2 5G היא Dimensity 1200, ערכת שבבים תומכת דור 5 שמציגה מספרים דומים מאוד לאלו של ערכת השבבים החזקה ביותר של קוואלקום,  Snapdragon 888. ערכת השבבים של מדיהטק למכשירי הדגל היא בעלת 8 ליבות: ליבה אחת הפועלת במהירות 3 גיגה הרץ, שלוש ליבות נוספות של 2.6 גיגהרץ ועוד ארבע במהירות של 2 גיגהרץ. המספרים האלו גבוהים ביחס לאלו של ערכת השבבים למכשירי הדגל של קוואלקום, אבל היא עדיין נחשבת לעדיפה על זה של מדיהטק הודות לארכיטקטורה מעט מתקדמת יותר (5 ננו מטר לעומת 6) יחד עם זכרון RAM בנפח 8 גיגה, המכשיר מתנהג באמת כמו מכשיר דגל לכל דבר: מגיב מהר, יציב הכל עובד חלק, וחויית הגיימינג במכשיר, לפחות מבחינת הביצועים, זהה פחות או יותר לזו שתקבלו במכשירים המצוידים במעבדים החזקים של קוואלקום. בינינו, קשה להבחין בהבדל כלשהו בהתנהגות שלו ביחס ל-OnePlus 9, אחד משני מכשירי הדגל של החברה. אחסון המכשיר העומד על 128 גיגה, לא ניתן להרחבה, כרגיל אצל OnePlus.

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Z Flip 3

את כל מה שסמסונג עשתה עד היום עם סמארטפונים בעלי מסך מתקפל, ניתן במידה רבה להגדיר כניסוי. זה לא שהיה מדובר בחפיצים שלא ניתן עקרונית לקנות, אבל סמסונג גם לא התאמצה במיוחד לדחוף אנשים לקנות אותם: הקמפיינים למכירת ה-Flip וה-Fold היו מאוד מצומצמים (בטח בהשוואה לאלו של מכשירי ה-Note 20 וה-S21), ההפצה שלהם היתה מוגבלת לפחות נקודות מכירה, וגם המחירים היו רחוקים מלהיות נגישים. קשה שלא להבין אותה. אחרי עשור וחצי שנשלט כמעט לחלוטין ע"י מכשירים ללא חלקים נעים, סמסונג כנראה הרגישה שהמכשירים שלה אולי עדיין לא בשלים מספיק כדי להגיע לכיס האחורי בג'ינס של בנות נוער, או לכיס הקדמי של מפעיל דחפור. כל זה משתנה בימים אלו: סמסונג הזיזה הצידה את סדרת ה-Note וכעת מנסה לנרמל את המכשירים המתקפלים שלה ע"י שדרוג העמידות שלהם ותמחור יותר שפוי. ה-Galaxy Z Flip 3 שהגיע אליי לאחרונה הוא זה שיותר פונה להמונים מבין השניים. האם אכן הגיע הזמן שההמונים יאמצו אותו?

Samsung Galaxy Z Flip 3 (צילום: גד גניר)

תזכורת: סדרת מכשירי ה-Z Flip לוקחים את המסך המתקפל למקום הקומפקטי. בניגוד למכשירי ה-Fold שמציעים (כשהם פתוחים) מסך בגודל שמתקרב לזה של טאבלטים קטנים, הרי שבמכשירי ה-Flip גודל המסך הפתוח דומה לזה של סמארטפון ממוצע. קיפולו של המכשיר הופך אותו למתאים יותר לכיסים קטנים, לכל מי שיש לו ערגה נוסטלגית למכשירי הצדפה מהתקופה הפרה-סמארטפונית, למי שרוצה לשדר ייחודיות ועדכניות באמצעות הסמארטפון שלו או שילוב של הצרכים האלו.

כזה ניסיתי: רב בריח LOCKAPP

כמו רבים אחרים, גם אני הייתי ילד מפתח, אם כי קשה לטעון שהייתי הדוגמה הקלאסית למונח הזה: אמי היתה מגיעה ברוב המקרים כשעה - שעתיים אחריי הביתה, אבל גם זה הספיק כדי שאחווה לפחות פעמיים את הטראומה המתבקשת של כל ילד מפתח - לאבד את המפתח. בשנים האחרונות צצים פתרונות טכנולוגיים שאמורים לחסוך לילדים (ולכל השאר) את הטראומה הזאת ובכלל את ההתעסקות והשימוש במפתחות. לפני חודשיים סיפרתי לכם על NUKI, ובשבועות האחרונים הגיע אליי הדור החדש של המנעול החכם של רב-בריח, "LOCKAPP". כמתבקש משמו חסר המעוף, הוא יודע לתקשר עם סמארטפונים דרך אפליקציה, אבל לא רק: היחידה שבדקתי הגיעה עם לוח שליטה חיצוני עם קורא טביעות אצבעות.

רב בריח LOCKAPP (צילום: גד גניר)

בניגוד ל-Nuki, ה-LOCKAPP לא יודע להתלבש על הצילינר הקיים. הוא מגיע באריזה יחד עם צילינדר חדש, בטכנולוגיית לוקסיס של רב בריח (עם בקרה על שכפול מפתחות) ואל הצילינדר הזה מתחברת יחידת ה-LOCKAPP עצמה. היחידה קומפקטית יחסית עם עיצוב סולידי ואינה מכערת את הדלת. הציפוי שלה עשוי פלסטיק אבל לפחות ביחידה הכסופה שקיבלתי, היא נראית מאוד מתכתית. בחלקה העליון יש שני לחצני חיצים באמצעותם נועלים ופותחים את הדלת. הרעש שמשמיע מנוע ה-LOCKAPP נסבל, אבל אם הבית שלכם שלכם בדממת אלחוט עקב תינוקת ישנה, ניתן בהחלט לפתוח או לסגור ידנית מבחוץ במפתח, או בתוך הבית בסיבוב החוגה העגולה בקצה של ה-LOCKAPP. הצורך להתגבר על ההתנגדות של המנוע יחד עם המנעול עצמו, הופכת את האפשרות הזאת לפחות נוחה, אבל היא שקטה יותר.