יום ראשון, 19 במאי 2019

כזה ניסיתי: Razer Phone 2

ההיסטוריה רצופה בנסיונות של יצרניות סלולר להשיג דריסת רגל משמעותית בתחום הגיימינג. זה התחיל ב-2003 עם ה-"N-Gage" המשונה של נוקיה, מכשיר שניסה לשלב בין קונסולת משחק לסמארטפון, ולמשוך אל נוקיה גיימרים ששיחקו באותם זמנים בקונסולות כדוגמת Gameboy Advance של נינטנדו. המכשיר לא הפך להצלחה שנוקיה קיוותה לה, אך זה לא מנע ממנה לנסות בכל זאת שוב בשנה שלאחר מכן עם דגם משודרג בשם N-Gage QD, רק כדי לחוות שוב כשלון מסחרי. הניסיון הרציני הבא של יצרנית גדולה היה של סוני-אריקסון, עם ה-Xperia Play בשנת 2011. בניגוד לנוקיה, לסוני היה כבר פז"מ בייצור מכשירי גיימינג, נייחים וניידים. ה-Xperia Play כלל מקשים בתצורה של מכשירי ה-Play Station של החברה, ואפילו חנות אפליקציות משלו שבה ניתן היה לרכוש את אותם משחקים שהייתם משחקים בהם בקונסולת PlayStation One. בסופו של דבר גם הניסיון הזה לא הוליד את סמארטפון הגיימינג שכולם חיכו לו, אבל איכשהו בשנתיים האחרונות הטרנד חזר ובגדול: יצרניות כמו וואווי, שיאומי אסוס ואחרות השיקו סמארטפונים לגיימרים. בשנה שעברה הצטרפה לטרנד הזה גם Razer, יצרנית מחשבי ואבזרי גיימינג עם סמארטפון חדש משלה. דגם ההמשך למכשיר הזה, Razer Phone 2 הגיע לאחרונה לישראל ביבוא רשמי של רשת באג.


Razer Phone 2 (צילום: גד גניר)


המפרט הטכני של Razer Phone 2 כולל שתי נקודות תורפה, הראשונה קשורה לאופן שבו תעשיית הסלולר עובדת: בניגוד לאפל, וואווי וסמסונג, שמפתחות בעצמן את ערכות השבבים עבור המכשירים שלהן, כל השאר מסתמכות על פלטפורמות של חברות שייצור ערכות שבבים זו ההתמחות שלהן. בשנים האחרונות רוב יצרניות הסלולר פונות אל קוואלקום, שמצידה עובדת בלו"ז די קשיח. פעם בשנה, לרוב ברבעון הראשון או השני של כל שנה קלנדרית, היא מציגה מעבד חדש למכשירי דגל, וכל היצרניות מתיישרות לפי הלו"ז הזה. יצרנית שמשיקה מכשיר לקראת סוף השנה מציבה את עצמה בפוזיציה בעייתית, שבה ערכת השבבים שבמכשיר הדגל שלה הופכת ל"מיושנת" בתקופה קצרה במיוחד. זה מה שקרה עם Razer Phone 2 שהוכרז באוקטובר 2018, ומגיע אלינו עכשיו עם ערכת השבבים Snapdragon 845, כשמכשירי דגל שיצאו לפני חודשיים לשוק מגיעים כבר עם ערכת השבבים מהדור הבא של קוואלקום, Snapdragon 855. ביום יום אין לזה משמעות. מעטים המשחקים בחנות האפליקציות של גוגל שיודעים לאתגר את ערכת השבבים החזקה ביותר דאשתקד של קוואלקום, אבל עבור קהל הגיימרים הכבדים, אלו שעבורם למספרים על הנייר יש משמעות מכרעת, מדובר בכתם במפרט הטכני. כתם נוסף במפרט הטכני ניתן למצוא בשורת נפח האחסון: כ-64 גיגה, כשרוב מכשירי הדגל בשוק מגיעים כיום עם לפחות 128 גיגה מובנים. להגנתה של Razer יש לציין שהאחסון הזה ניתן להרחבה באמצעות כרטיס זכרון, אך כשמדובר במכשיר המיועד להתקנת משחקים, האפליקציות שזוללות את נפח האחסון הרב ביותר, היה ראוי לקבל יותר גיגבייטים מלכתחילה. זכרון ה-RAM מגיע בנפח ראוי למכשיר גיימינג: כ-8 גיגה, המאפשרים להשאיר משחק כבד יחסית פתוח ברקע, גם אם המשתמש יוצא ממנו לרגע כדי לענות להודעת וואטסאפ או לענות לטלפון. כיאה למכשיר גיימינג, Razer Phone 2 מצויד במערכת קירור פנימית שאמורה, ואכן מונעת ממנו להתחמם ברמה קיצונית בעת משחק.

יום ראשון, 12 במאי 2019

כזה ניסיתי: Lenovo Yoga Book C930

מעטות יצרניות המחשבים הניידים שמרשות לעצמן ללכת למקומות כה אקספרימנלטליים כמו לנובו, לפחות בכל הקשור למקלדות. חלק מהיצירתיות הזו הפכה לסטנדרט, כמו תצורת המקלדת המתהפכת במחשבי היוגה. במקרים אחרים, ההרפתקנות מובילה למוצרים מוזרים וייחודיים כמו יוגה בוק ו-A12, שנשארו אמנם מוצרי נישה, אבל כאלו שללנובו משתלם כנראה להמשיך ולפתח. ה-Yoga Book C930 הוא עוד ניסיון של לנובו לשלב בין משטח כתיבה וציור, לבין מקלדת פיזית, או אם תרצו, קריאת התיגר העדכנית ביותר של לנובו על הצורה המסורתית של מקלדות.


Lenovo Yoga Book C930 (צילום: גד גניר)


יום ראשון, 5 במאי 2019

כזאת יש לי: Philips OneBlade Pro QP6520

לפני קצת יותר מחודש השיקה פיליפס בישראל את OneBlade, מכשיר לקיצור, עיצוב וגילוח הזקן ושיער הגוף. למי מכם שחווה כרגע תחושה מבלבלת של דה-ז'ה וו, הרשו לי להרגיע אתכם, יש לכך סיבה טובה: הדגם שפיליפס השיקה בישראל זהה לחלוטין לדגם הבסיסי ביותר שהושק בישראל כבר לפני למעלה משנה, ונמכר היטב גם בקבוצות הדילים בפייסבוק. ההבדל הוא בערכה, שכוללת כעת גם אביזר מיוחד לגילוח שיער הגוף, תוספת שלא היתה כלולה בערכות שנמכרו כאן באופן רשמי עד כה. סדרת OneBlade כוללת למעשה 4 דגמים עיקריים, כשכל אחד מהדגמים האלו מגיע במספר רמות אבזור שונות. לפני כשנה רכשתי לעצמי את הדגם הבסיסי ביותר בסדרה, ולאחרונה החלטתי להתחדש בדגם המתקדם והיקר ביותר, ה-OneBlade Pro QP6520.


Philips OneBlade Pro QP6520 (צילום: גד גניר)


לפני שנגיע לסנטר שלי, קצת אוריינטציה: מכשירי OneBlade מורכבים מידית ומלהבים מתחלפים. בעוד הלהבים עצמם זהים, הידיות נבדלות זו מזו בעיקר בעיצוב, בעוצמת הסוללה ובמשך זמן הטעינה שלה. הבדל נוסף בין שתי ידיות ה-OneBlade הסטנדרטיות לשתי הידיות המתקדמות יותר בסדרה, ידיות ה-OneBlade Pro הוא אביזר המצורף לשתיים האחרונות המאפשר שליטה על גובה חיתוך הזקן ב-14 רמות שונות. הדגם היקר ביותר כולל גם צג דיגיטלי שמציג את אחוזי הסוללה הנותרים עד שתצטרכו לחבר אותו שוב למטען.

יום ראשון, 28 באפריל 2019

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Watch Active

בעוד שוק הסמארטפונים מדשדש במקום, שוק השעונים החכמים העולמי מתחיל סוף סוף לצבור תאוצה: בשנת 2018 נרשם גידול של כ-56% במספר היחידות שנמכרו, ביחס לשנת 2017. סמסונג, היצרנית הגדולה הראשונה שנכנסה לשוק הזה עוד בשנת 2013, הבינה את הטרנד וייסדה בשנה שעברה סדרת שעונים נוספת המיועדת למשתמשים ספורטיביים יותר. השנה, יחד עם סדרת מכשירי הגלאקסי 10, הציגה גם את ממשיך דרכו של Gear Sport משנה שעברה, או אם תרצו, את הגרסה הספורטיבית של Galaxy Watch מלפני חצי שנה: ה-Galaxy Watch Active.


Galaxy Watch Active (צילום: גד גניר)


מה הופך את השעון הזה לשעון יותר ספורטיבי מ-Galaxy Watch? בשנה שעברה ההבדל בין ה-Gear S3 לבין ה-Gear Sport התבטא בעיקר במיגון טוב יותר למים שאיפשר לשחות עם השעון. השנה זה הגודל: Galaxy Watch Active הוא שעון קטן וקל (25 גרם בלבד, פחות מחצי מגרסת ה-46 מ"מ של Galaxy Watch), וההבדל בהחלט ניכר בשימוש יומיומי. קשה לשכוח שה-Galaxy Watch הגדול והכבד נמצא על היד שלכם. במקרה של ה-Active, לא הפריע לי אפילו לישון איתו. לא מדובר רק במשקל, השעון עצמו קטן פיזית ולא יראה מוזר גם על יד נשית יותר משלי. בכלל, נראה שבסמסונג רצו שיותר נשים ייקנו את השעון הזה, ולצורך כך בחרו גם בעיצוב עדין וחלק מאי פעם. בדרך לעיצוב הזה, ויתרו בסמסונג על אחד האלמנטים האהובים בשעונים החכמים של החברה, שמלווה אותה עוד מימי ה-Gear S2 של שנת 2014, הגלגלת. למי שלא מכיר, הגלגלת היא חישוק מסתובב סביב מסגרת המסך שמאפשר לבצע גלילה בממשק השעון, כאלטרנטיבה לשימוש במסך המגע שלו. ניתן לחיות בלעדיה אבל זה ללא ספק הרבה פחות כיף, בטח כשמדובר במסך מגע קטן יותר.

יום ראשון, 21 באפריל 2019

כזה ניסיתי: AEG FX9 Ultimate Animal

שואב אלחוטי, מהסמלים המובהקים של הבורגנות בשנים האחרונות, מגיע לרוב  עם אותו תכנון בסיסי: מנוע שמתחתיו יש ידית נשיאה והדק להפעלה. אל המנוע מתחבר צינור מאריך ומברשת שאיבה. FX9  של AEG קורא תיגר על התכנון הזה ומביא איתו קונספט שונה: מנוע שיושב בחלק התחתון של השואב, ושניתן להזיזו על גבי מסילה. למה זה טוב, ואיזה סיכוי יש לשואב אלחוטי שעולה כמו שואב של דייסון, מול דייסון?

AEG FX9 Ultimate Animal (צילום: גד גניר)


ה-FX9 הוא לא השואב הראשון של AEG שמציע עיצוב יוצא דופן לשואב אלחוטי. הסדרה הקודמת של השואבים האלחוטיים של החברה, ERGORAPIDO היתה מבוססת על שואב קומפקטי שאליו מתחברת ידית נשיאה ארוכה. בסדרת FX9 שום דבר כבר לא מתפרק. המנוע ממוקם ברוב הזמן בחלקו התחתון של השואב אבל ניתן להזיז אותו למעלה ולמטה בהתאם לשימוש בשואב. יש שני יתרונות בתצורה הזאת: הראשון הוא צמצום איבוד עוצמת השאיבה. ככל שהמנוע קרוב יותר לשטח אותו שואבים, עוצמת השאיבה על השטח עצמו חזקה יותר. בנוסף, המנוע מהווה את מרכז הכובד העיקרי של השואב. ככל שהוא ממוקם קרוב יותר לרצפה ולאיזור המברשת שממילא יושבת על הרצפה, נדרש פחות מאמץ להחזיק את השואב. כך יוצא שה-4.1 קילוגרמים ששוקל ה-FX9 (לשם השוואה, דייסון V10 שוקל 2.68 ק"ג בלבד), מרוכזים קרוב יותר למברשת, והעומס על היד האוחזת נמוך הרבה יותר בשאיבת שטיחים ורצפות.

יום ראשון, 14 באפריל 2019

כזה ניסיתי: Huawei P30 Pro

לפני מספר חודשים פרסם ולוגר הטכנולוגיה הנודע, מארקז בראונלי (MKBHD), השוואה שערך בין המצלמות של מכשירי דגל של שנת 2018. זו היתה השוואה עיוורת, כלומר, הוא צילם צמדים של תמונות עם סמארטפונים שונים, ונתן להמונים לקבוע בהצבעה מהי התמונה הטובה יותר. התוצאות היו לא פחות ממדהימות: בחלק מהמקרים תמונות שצולמו ע"י מכשירים זולים כמו פוקופון ומכשיר של בלקברי הצליחו לגרוף יותר קולות מהמצלמות של iPhone X, ו-iPhone XS, מכשירים יקרים בהרבה. איך קורה דבר כזה? כמה סיבות: כשמעלים תמונה לרשת חברתית כמו אינסטגרם או פייסבוק, התמונה נדחסת והאיכות שלה נפגעת ביחס למקור, כך שהפער מיטשטש מלכתחילה. מעבר לכך, אנשים אוהבים תמונות בהירות ומוארות יותר, לא בהכרח ריאליסטיות יותר. במצב כזה, הפער בין מצלמות של סמארטפונים מתבטא בעיקר בניואנסים של עיבוד התמונה ע"י המכשיר ופחות בקרבה למציאות. קרוב לודאי שהשוואה מדוקדקת, על מסך מחשב איכותי, היתה מבליטה את איכות התמונות שצולמו ע"י מכשירים יקרים יותר, אולם ביום יום אף אחד לא עושה זאת. רובנו צופים בתמונות באינסטגרם, פייסבוק ורשתות חברתיות אחרות דרך מסך הסמארטפון, ושם מה שחשוב זו תמונה דרמטית. פער האיכות, אם קיים בכלל, מתבטל.


מערך הצילום של Huawei P30 Pro (צילום: גד גניר)


איך חברה כמו וואווי, ששמה דגש על תחום הצילום יכולה להמשיך להתבלט בו, בתנאים שכאלו? בהשקת ה-P30 Pro היא יצאה בהכרזה בובמסטית, על כך שהיא משנה את כללי המשחק בצילום. הכרזות מהסוג הזה הן די שכיחות בשוק הסמארטפונים שצמא לחידושים ומהפכות, אבל נראה שהפעם במקום להתהדר שוב בעוד גימיקים מתחום הבינה מלאכותית, היא הלכה רחוק יותר, תרתי משמע: היא שילבה במכשיר הדגל החדש שלה מצלמה עם הזום הגבוה בשוק נכון לכתיבת שורות אלו.

יום ראשון, 7 באפריל 2019

כזה ניסיתי: Logitech MX Vertical

לצד דורות של עכברים סטנדרטיים, התפתחו במהלך השנים בשולי השוק הזה תצורות שונות ומשונות שניסו לפתור את הבעיות הארגונומיות שהביא איתו אמצעי ההצבעה שהומצא ב-1963. אחת התצורות שהולכת וצוברת פופולריות בשנים האחרונות היא תצורת העכבר האנכי. את חותמת הכניסה הסופית שלה ללב המיינסטרים קיבלה התצורה הזאת בחודש אוגוסט, כאשר הציגה גם לוג'יטק, יצרנית העכברים הגדולה בשוק, עכבר אנכי משלה, ה-MX Vertical.


Logitech MX Vertical מלמעלה (צילום: גד גניר)


הרעיון העומד מאחורי עכברים אנכיים פשוט להפליא. עכברים רגילים בנויים באופן שמחייב פיתול מסוים של שורש כף היד, פיתול שמאמץ את השרירים באיזור ויוצר כאבים בשימוש ממושך. עכברים אנכיים שומרים בדר"כ על הצורה הכללית של עכבר סטנדרטי, אבל בנויים בזוית שמונעת את הפיתול הזה. השימוש במילה "אנכי" קצת מטעה כאן, כי גם זוית אנכית לחלוטין מפעילה לחץ מסוים על שורש כף היד. לפיכך, הזוית בה בחרו המעצבים של לוג'יטק ב-MX Vertical היא 57 מעלות ביחס למשטח.

יום שלישי, 2 באפריל 2019

כזה ניסיתי: Garmin vivosmart 4

רוב צמידי הפעילות בשוק יודעים פחות או יותר לעשות את אותם הדברים: למדוד צעדים, למדוד דופק, לחשב שריפת קלוריות וכמובן להציג התראות מהטלפון אליהם הם מחוברים. אם כולם עושים את אותם הדברים איך מסבירים הפרשי מחירים של מאות אחוזים בין דגמים שונים? לרוב, ההבדלים הם בעיקר בגורמים קוסמטיים: גודל ואיכות המסך, החומרים ואיכות הבנייה, האפליקציה הנלווית וכמובן במדיניות התמחור של כל מותג בנפרד. ה-vivosmart 4 של גרמין מביא איתו אמנם עיצוב סטנדרטי לחלוטין, אבל גם כמה מדדים חדשים ולא סטנדרטיים בכלל.

Garmin vivosmart 4 (צילום: גד גניר)


״מה, זה השיאומי החדש?״ זו שאלה שחזרה לא מעט פעמים כשאנשים ראו את הצמיד על היד שלי. גרמין, חברה עם קילומטראז׳ לא מבוטל בעסק הזה של צמידי פעילות הוציאה תחת ידיה צמיד שהדרך הכי עדינה לתאר את העיצוב שלו היא ״גנרי״. הדבר היחיד שבכל זאת שונה זה העובי: vivosmart 4 דקיק ועדין באופן שעורר תהיות אצל חלק מהאנשים ראו אותי איתו שמא קיבלתי לבדיקה צמיד המיועד לנשים. הצמיד מגיע בשלושה צבעים שונים. בניגוד לרוב הצמידים בשוק, הרצועה כאן אינה ניתנת להחלפה, אלא משולבת בתוך החלק המרכזי של הצמיד. זה שאומר שהצבע שבחרתם וגודל הרצועה הם אלו שתשארו איתם לנצח. Vivosmart 4 מתהדר בעמידות במים. איזו עמידות? שאלה טובה. אתר החברה מציין רק "Swim" ולא תקן סטנדרטי כמו IP כלשהו או מספר אטמוספירות. כך או כך, זה אומר שלא צריך לחשוש יותר מדי להרטיב אותו, רק עדיף שלא לאתגר אותו בצלילה.