כזה ניסיתי: Realme 6 Pro

הכירו את Realme: יצרנית סמארטפונים סינית שהוקמה לפני שנתיים בלבד, והצליחה להתברג אל המקום השביעי והמכובד ברשימת המותגים הנמכרים ביותר בעולם בשוק הסלולר ברבעון הראשון של 2020. Realme שייכת לתאגיד BKK ששולט על מותגי סלולר חזקים למדי כמו Oppo, Vivo, וגם OnePlus המוכרת יותר לצרכנים ישראליים, ואם מצרפים את נתחי השוק של כל המותגים האלו יחד מקבלים מכירות בסדר גודל של ענקית כמו Huawei. רילמי החלה את דרכה בשוק ההודי, שם הצליחה להגיע למקום הרביעי במכירות אחרי סמסונג, אפל ושיאומי. לפני שנה בדיוק החלה להכנס לשווקים אחרים, ביניהם השוק הסיני והאירופאי, וכעת מגיע תורה של ישראל, דרך רשת באג היבואנית הרשמית בישראל. לפני כשבוע הושקו בישראל שלושה מכשירים, ביניהם ה-Realme 6 Pro אותו קיבלתי לבדיקה.

Realme 6 Pro (צילום: גד גניר)

Realme 6 Pro הוא מכשיר ביניים המתבסס על ערכת השבבים Snapdragon 720G של קוואלקום, אותה אחת שניתן למצוא גם ב-Redmi Note 9S של שיאומי. באג בחרה להביא לארץ את Realme 6 Pro בגרסה החזקה ביותר שלו שכוללת זכרון RAM בנפח 8 גיגה ו-128 גיגה אחסון אותם ניתן להרחיב באמצעות כרטיס זכרון. 8 גיגה RAM זה משהו די נדיר בסגמנט של מכשירי ביניים ברמת המחיר הזאת, אבל בכנות, קשה לי להעריך את התרומה של הנתון הספציפי הזה לחויית השימוש במכשיר. זה לא שמספר בלתי מוגבל של אפליקציות נשארו פתוחות ברקע. מצאתי את עצמי ממתין פה ושם שאפליקציות ייטענו מחדש, ולעיתים רחוקות קרה שאפליקציות נסגרו מעצמן אבל בסה"כ קיבלתי כאן חויית שימוש יציבה למדי, חלקה וזריזה. אגב, לא רק שהגרסה שהגיעה לארץ היא החזקה ביותר של מכשיר זה, היא גם כוללת, בניגוד לשווקים רבים אחרים בעולם, תמיכה ב-NFC, לרווחתם של טועני הרב קו.

Realme 6 Pro (צילום: גד גניר)

מערכת ההפעלה של Realme 6 Pro היא אנדרואיד בגרסה 10 העדכנית ביותר שלה. עד לאחרונה, המכשירים של Realme הגיעו עם ממשק המשתמש Color OS, של היצרנית האחות Oppo. בינואר הודיעה Realme על כך שמכשיריה יגיעו עם ממשק משתמש חדש בעל השם מלא המעוף "Realme UI", ו-6 Pro אכן הגיע אליי כשהממשק הזה מותקן עליו מראש. מדובר באחת ההפתעות הנעימות במכשיר הזה. לסינים יש נטייה להוציא תחת ידיהם ממשקים מרגיזים, אבל Realme UI התגלה כממשק נוח לשימוש, נקי למדי (מלבד האפליקציות הבסיסיות של חייגן, אנשי קשר, SMS וכו', האפליקציה היחידה שהותקנה עליו מראש היתה דפדפן אופרה שגם אותה ניתן למחוק), ומלא בהמון אפשרויות להתאמה אישית, משהו שהזכיר קצת את חויית השימוש ב-Oxygen OS, הממשק הנהדר של OnePlus. בין השאר ניתן למצוא כאן מצב הפעלה מיוחד למשחקים, Game Space המזהה כאשר הופעל משחק ומקצה לו במיוחד משאבי מערכת לשיפור הביצועים. בנוסף, ישנו סרגל כלים קטן שניתן למשוך מקצה המסך וכולל גישה מהירה לאפליקציות או פונקציות שימושיות כמו צילום/הקלטת מסך, מחשבון ועוד (בדומה ל"מסך משני" במכשירי LG). אחת ההברקות של Realme UI היא באופן שבו עורכים צילום מסך ארוך. מכירים את זה שאתם רוצים לצלם נניח סטטוס ארוך בפייסבוק? רוב המכשירים מאפשרים זאת דרך מצב גלילה, שבחירה בו גורמת למסך להמשיך להגלל מטה עד שתחליטו לעצור אותו. ב-Realme UI ניתן לגלול חזרה גם למעלה אם לא עצרתם בזמן והחיתוך של הצילום מתבצע באותו מסך. זה נשמע אולי איזוטרי, אבל זה נוח להפליא.

העיצוב החיצוני של Realme 6 Pro אינו אחיד ברמתו. גב המכשיר עשוי זכוכית כשמתחתיה גימור בדוגמת גל המחליף את צבעיו בהתאם לזוית האור הפוגע בו. ביחידה שאני בדקתי הצבע מתחלף מכחול לשחור והאפקט נראה מעולה, אבל מסגרת הפלסטיק המקיפה את המכשיר קצת שוברת את הרושם האלגנטי. כפתור ההדלקה והכיבוי בצידו הימני של המכשיר משמש גם כקורא טביעות אצבעות, והוא מבצע את מלאכתו בצורה נהדרת. בנוסף לטביעת אצבע, ניתן לשחרר מנעילה את Realme 6 Pro באמצעות זיהוי פנים. זו אמנם לא שיטה מאובטחת, אבל הזיהוי עצמו מהיר מאוד.

Realme 6 Pro (צילום: גד גניר)

Realme 6 Pro (צילום: גד גניר)

Realme 6 Pro (צילום: גד גניר)

המסך, המצופה בגורילה גלאס 5, מכסה את כל חזית המכשיר. בחלקו השמאלי העליון ממוקמות זוג המצלמות הקדמיות, כחלק מובנה במסך עצמו בתצורת Punch Hole, ללא מגרעת. מדובר במסך בגודל 6.6 אינטש, ברזולוציה של 1080 על 2400 פיקסלים. אמנם מדובר במסך LCD עם פאנל IPS, אבל הוא מציג עושר צבעים ושחור כהה שמזכירים מסכי AMOLED. המסך יודע להחזיר אור בסביבה שמוצפת באור חזק והוא קריא גם בחוץ. השוס האמיתי כאן הוא מנגנון החלקת תנועה בתדר 90 הרץ. ברמה הפרקטית, מדובר בפינוק שהופך את האנימציות והגלילה על המסך לחלקה יותר. אפשר לחיות נהדר גם בלי זה, ועדיין, מדובר בפינוק שטרם יצא לי לראות במכשירי ביניים, ולמען האמת זה עדיין לא משהו שאפשר למצוא בכל מכשיר דגל בשוק.

מערך הצילום האחורי של Realme 6 Pro כולל ארבע מצלמות: המצלמה הראשית ברזולוציה של 64 מגה פיקסל עם צמצם f/1.8. בנוסף, יש כאן מצלמת טלפוטו ברזולוציית 12 מגה פיקסל וצמצם f/2.5 המסוגלת לבצע זום אופטי X2, ומצלמה בעלת עדשה אולטרה-רחבה ברזולוציית 8 מגה פיקסל וצמצם f/2.3. המצלמה הרביעית במערך הזה היא מצלמת מאקרו, ברזולוציית 2 מגה פיקסל בלבד. המערך הזה לא מטלטל את שוק מכשירי הביניים ביכולות ובתוצאות שלו, אבל הוא בהחלט מספק תוצאות מצוינות: תמונות צבעוניות מאוד וממוקדות היטב רוב הזמן. התמונות קצת לוקות בחסר בכל הקשור לפירוט, אבל גם כאן, מדובר במשהו אופייני למצלמות של סמארטפונים בסגמנט הזה. מערך הצילום האחורי מצטיין בייחוד בצילום HDR ומייצר תמונות מוארות ומאוזנות היטב גם בתנאים מאתגרים. היכן הוא פחות מבריק? באופן לא מפתיע בצילומים בתנאי תאורה נמוכה, שם מתקבלות תמונות מגורענות מעט, עם גווני צבע טיפה מעוותים, אבל גם כאן, שוב, לא מדובר במשהו חריג ביחס למכשירים מאותה קטגוריה.

מערך הצילום של 

Realme 6 Pro (צילום: גד גניר)

מערך הצילום הקדמי כולל שתי מצלמות, שוב, משהו חריג במכשירים ברמת המחיר הזאת. מה שעוד יותר חריג זו האיכות של התמונות שהן מייצרות: המצלמה הראשית היא ברזולוציית 16 מגה פיקסל, והמשנית היא ברזולוציית 8 מגה פיקסל, עם עדשה אולטרה רחבה. התמונות שצילמתי איתן מפתיעות מאוד לטובה, עם אפקט בוקה מלוטש ומדויק, ואפילו האפשרויות המובנות באפליקציה לתיקון ושיפוץ הפנים עובדות בצורה נאה, אם אתם בקטע. עוד משהו שלא רואים במכשירים מקבילים: המערך הקדמי יודע לצלם ב-HDR והתמונות נראות נהדר, עם טווח דינאמי רחב במיוחד.

ל-Realme 6 Pro סוללה בקיבול 4300mAh. המכשיר מצליח להוציא מהסוללה הזאת משהו שנע בין 6.5 ל-8 שעות מסך, שזה המון. מה פשר הטווח שציינתי? את הנתון הנאה גם ככה של 6.5 שעות מסך, הצליח ה-6 Pro להשיג כאשר הופעלה החלקת התנועה במסך, מרשים ביותר. הודות לייחוס המשפחתי, המכשיר מתהדר בטכנולוגיית הטעינה המהירה VOOC של החברה האחות Oppo, בתקן 4.0, מה שאומר שמקבלים בתוך כחצי שעה כמעט 70 אחוז סוללה. השמע באפרכסת וברמקול סטנדרטי ולא מתבלט באופן מיוחד ביחס לקטגוריה, לא לטובה, ולא לרעה. למרבה השמחה, את שקע האזניות בחרה Realme להשאיר, ואם תחברו אליו אזניות תוכלו לקבל שמע בתקן Dolby Atmos.

(+)

• מסך עם מנגנון החלקת תנועה
• מפרט מרשים ביחס למכשיר
• ממשק משתמש מעולה
• טעינה מהירה מאוד

(-)

• מסגרת פלסטיק
• חוסר מסוים בפירוט בחלק מהצילומים, ביצועים בינוניים בצילום בחוץ בלילה

מחירו של Realme 6 Pro אצל רשת באג, היבואנית הרשמית עומד על 1300 ש"ח, תמחור אגרסיבי למדי שבהחלט קורא תיגר על שיאומי שעד כה ניצחה כל יצרן אחר ביחס של עלות מול תמורה. יש למי שמוכר כאן מכשירי שיאומי ממה לחשוש: הייחוס המשפחתי של המותג נותן את אותותיו והתמורה שמקבלים כאן עבור המחיר היא מצויינת. למרות שמדובר במכשיר ביניים, Realme 6 Pro יודע לפנק: רענון המסך, זכרון ה-RAM הנדיב, הטעינה המהירה והצילום ב-HDR במצלמה הקדמית הם דברים שלא רואים בטווח המחיר הזה, וכשזה מצטרף למכשיר שעושה עבודה טובה גם בדברים הבסיסיים, מקבלים כאן יופי של עסקה.

כזה ניסיתי: Nokia 5.3

לאחר מספר חודשים של אי ודאות בשוק בעקבות הקורונה, יותר מותגי סמארטפונים חוזרים למדפים. אחד המותגים האלו הוא נוקיה, עם ה-5.3, מכשיר מהדרג הנמוך של מכשירי הביניים של החברה, הוכרז בחו"ל כבר בחודש מרץ, אך הגיע ארצה לפני כחודש. מצויד בתג מחיר אטקרטיבי, הוא מסתער על טריטוריה שנשלטת ע"י מכשירים של סמסונג ושיאומי.

Nokia 5.3 (צילום: גד גניר)

ערכת השבבים עליה מבוסס המכשיר היא Snapdragon 665. על הנייר, היא מציגה נתונים קרובים מאוד לאלו של סדרה 7XX של החברה מבחינת מהירות עיבוד של שמונה הליבות שלה. כאן, כשהיא משודכת לזכרון RAM בנפח של 4 גיגה בלבד, המכשיר מציע חויה די מגומגמת. עם עיכוב מסוים בפתיחת אפליקציות ניתן לחיות בשלום. הבעיה היא בעיקר בחוייה הכללית. למשל, במשהו איזוטרי בסיבוב המסך: זה לא תמיד ככה, אבל לעיתים ההמתנה שהמסך ישנה את האוריינטציה שלו בהתאם לזוית שבה אוחזים במכשיר, נמשכת מספר שניות, משהו בלתי נסלח כשרוצים לבצע פעולה מהירה בטלפון כמו לפתוח את אפליקציית המצלמה או לצפות בהודעה נכנסת. אגב מצלמה, עוד סימן לחולשה הכללית של המכשיר, הצילום עצמו מתבצע בצורה זריזה אמנם, אבל עיבוד התמונה איטי באופן מייגע ולוקח גם הוא מספר שניות. קרו לי אף מקרים בהם צילמתי מספר תמונות בעוד אני סבור שהמכשיר עוסק בעיבוד התמונה. כשניגשתי לגלריה גיליתי לתדהמתי שחלק מהתמונות כלל לא נשמרו בסופו של דבר. נפח האחסון עומד על 64 גיגה, וניתן להרחיבו באמצעות כרטיס זכרון מסוג MicroSD. 

כזה יש לי: מעמד למחשב נייד

למרות אפקט שטיפת המוח היעיל, לרוב אני מצליח להימנע מלקנות חפיצים אנונימיים שצצים בפרסומות בפיד הפייסבוק שלי. המוצר שהצליח הפעם לחדור את חומות הסקפטיות שלי היה מעמד למחשב נייד, מוצר שבכל סיטואציה אחרת הייתי כנראה נשאר אדיש אליו. הסיטואציה שהביאה אותי הפעם ממש לקנות היתה תחילת הגל הראשון של הקורונה אי שם בחודש מרץ: האשה והבנות בבית, ואני נזקקתי לפתרון שיאפשר לי להימלט אל פינה שקטה בבית ולעבוד בה בצורה נוחה. השולחן הזה הוא מוצר גנרי לחלוטין. אם היה מדובר במוצר אלקטרוני, עם רכיבי זיכרון, סוללה או תצוגה, אני מניח שהעדרו של מותג היה מפריע לי יותר, אבל זה בסה"כ משטח למחשב נייד, עם רגליות מתקפלות, זה לא אולטראבוסט, מה כבר יכול להשתבש?

מעמד למחשב נייד (צילום: גד גניר)

במבט לאחור קצת קשה להבין מה כל כך תפס אותי במוצר הזה. ייתכן שזה האופן שבו הרגליות מתקפלות ומאפשרות, על הנייר, מגוון מצבי עבודה. מצד שני, זו היתה תקופה שבה הייתי מחטא אריזות מזון מהסופר באמצעות מגבוני אקונומיקה, ומחמם בתנור מזון שהזמנו ממסעדות, אז קשה להגיד ששיקול הדעת שלי פעל כהלכה.

כזה ניסיתי: Sonos Arc

בחודש מאי האחרון הכריזה סונוס על סאונד בר חדש: Arc, הסאונד בר השלישי שהשיקה, אחרי ה-PlayBar וה-Beam. לשם מה צריכה סונוס עוד סאונד בר בקטלוג שלה? ובכן, אם מוציאים מהמשוואה את העובדה שיצרניות אלקטרוניקה מרעננות את קטלוג המוצרים שלהן מתוך השאיפה הפרוזאית להרוויח כסף, ה-Arc מגיע עם שתי בשורות: הוא מחליף את ה-PlayBar שהושק עוד ב-2013 בסגמנט הסאונד בר פרימיום, ומציג לראשונה אצל סונוס תמיכה ב-Dolby Atmos ואת היכולת לתפקד כרמקול חכם עם אלכסה או גוגל אסיסטנט מובנה, תכונה שלא היתה קיימת ב-PlayBar.

Sonos Arc (צילום: גד גניר)

כיאה לסאונד בר פרימיום, Arc מצויד בהמון רמקולים, אחד עשר ליתר דיוק: שמונה וופרים שאחראים לטווחי המיד ומספקים כמות נאה מאוד של באסים, ועוד שלושה טוויטרים המטפלים בתדרים הגבוהים. הרמקולים מופנים פחות או יותר לכל כיוון אפשרי: קדימה, לצדדים ואפילו למעלה, הכל כדי למטב את ההתאמה ל-Dolby Atmos, ולייצר אפקט של שמע בתלת ממד. מעבר לכך, מדובר בסאונד בר גדול וחשוב מכך רחב: רוחבו כ-1.15 מטר, מה שמאפשר פריסה של הרמקולים במרחב וכתוצאה מכך מתאפיין בבימת צליל רחבה יחסית. בשל כך סונוס מייעדת אותו למסכי טלויזיה בגודל 49 אינטש וצפונה, בניגוד ל-Beam הקומפקטי יותר שמותאם למסכים קטנים יותר.

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi 10

המכשירים של שיאומי, גם מכשירי הדגל שלה, שמרו עד כה על רמת מחירים נמוכה משמעותית מזו של אפל וסמסונג. Mi 9 של שנה שעברה הושק במחיר התחלתי של 1990 ש"ח, מחיר תחרותי אל מול מכשירי הדגל האחרים שהושקו ברמת מחיר של כ-3500 ש"ח וצפונה. לשיאומי היו גם מכשירים יקרים יותר, מסדרת Mi Mix, אבל אפילו הם נמכרו ברמת מחירים נמוכה משמעותית ביחס ליצרניות אחרות בשוק. ה-Mi 10, מכשיר הדגל העיקרי של שיאומי לשנת 2020 שובר את המסורת הזאת: זה המכשיר הראשון של שיאומי, שאני זוכר, שנמכר בישראל ב-3000 ש"ח (2999 ליתר דיוק). האם הוא מצדיק את המחיר הזה?

Xiaomi Mi 10 (צילום: גד גניר)

סוגיית המחיר קשורה במידה רבה לערכת השבבים של המכשיר: Snapdragon 865, החזקה ביותר בקטלוג של קוואלקום, זו שעליה יתבססו מכשירי הדגל השנה של רוב יצרניות הסלולר, והראשונה שתומכת בתקשורת בדור חמישי, לפני שרשת שכזאת הופעלה בכלל בישראל. התמיכה ברשת הדור החמישי היא הסיבה לעליה המשמעותית במחיר ערכת השבבים, וכתוצאה מכך במחיר המכשיר כולו. ההערכות בשוק מדברות על כך שלקראת סוף השנה נראה כבר רשתות כאלו מתחילות לפעול בישראל, אבל כמו תמיד, לרשתות חדשות לוקח זמן להיפרס באופן אפקטיבי ולכן את היתרונות הספציפיים של הטכנולוגיה החדשה נראה רק בעוד כמה שנים כנראה. לפיכך, חלק גדול מהקפיצה במחיר נעוץ בתכונה שלא ממש תזכו להנות ממנה כראוי בחודשים הקרובים. מעבר לסוגיה הספציפית הזאת, מדובר בערכת שבבים חזקה ביותר, בעלת 8 ליבות: אחת במהירות 2.84 גיגהרץ ועוד שלוש במהירות 2.42 לפעילות אינטנסיבית, ועוד ארבע במהירות 1.8 גיגהרץ לפעולות שגרתיות. התצורה הבסיסית ביותר של המכשיר מגיעה עם זכרון RAM בנפח של 8 גיגה וכ-128 גיגה נפח אחסון (שאינו ניתן להרחבה). Mi 10 משתמש יפה בחומרה הזאת ומתנהל בזריזות וביציבות כפי שמצופה ממכשיר דגל. שיאומי ציידה את המכשיר במערכת קירור שאמורה למנוע ממנו להתחמם בפעילות אינטנסיבית, ואכן המכשיר נשאר צונן למדי במהלך היום, והתחמם ברמה בהחלט מתקבלת על הדעת במהלך גיימינג אינטנסיבי. יוצא דופן היה תהליך התקנת האפליקציות, במהלכו גב המכשיר התחמם באופן משמעותי, אבל התופעה לא חזרה על עצמה מאז. 

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy A71

את היחסים שלי עם סדרה A של סמסונג ניתן להגדיר כיחסי שנאה-שנאה. למה הרגשות השליליים לסדרה שבסופו של דבר נמכרת יפה בשוק הישראלי? משום שמאז ומעולם היתה לי תמיד היתה לי תחושה שמדובר בסדרה שבאמצעתה סמסונג "מענישה" את לקוחותיה שבחרו לחסוך כסף ולא ללכת על מכשירי הדגל שלה. 

למי שעד כה, בצדק, לא טרח להתעניין בדקויות של קטלוג המכשירים של סמסונג, קצת רקע: סדרה A מוגדרת כסדרת Upper-Mid, הרף העליון של מכשירי הביניים שלה. לפרק זמן מסוים שיווקה סמסונג מכשירים מהסדרה הזאת תחת הסלוגן הבעייתי "יותר ממה שאתם צריכים", כדי לטשטש את העובדה שמדובר במכשירי ביניים, אבל בסופו של דבר זה מה שהם היו, מכשירי ביניים, עם מצלמה סבירה בלבד ביצועים שמתאימים למכשירי ביניים וברוב המקרים גם סוללה שאינה מרשימה בצורה יוצאת דופן. תוסיפו לכך את העובדה שהמכשירים תומחרו ברמת מחירים גבוהה משמעותית מזו של אופציות לא פחות טובות בשוק, ואת העובדה שסמסונג הכניסה למכשירים האלו מעין מומים שפגעו בחויית השימוש, ותקבלו שורה של סיבות טובות להתעצבן עליה בכל פעם מחדש. ואז הגיע ה-A71, הדור האחרון של מכשירי הביניים של החברה והצליח לעשות את מה שלא קרה עד כה: לגרום לי, תחזיקו חזק, להנות ממכשיר מסדרה A. איך זה קרה?

Samsung Galaxy A71 (צילום: גד גניר)

סמסונג A71 מתבסס על ערכת השבבים Snapdragon 730 של קוואלקום, ערכת שבבים שניתן לפגוש בלא מעט ממכשירי הביניים החזקים של השנה החולפת, ביניהם Galaxy A80 של סמסונג ו-Mi 9t של שיאומי. סמסונג שידכה לערכת השבבים הזאת זכרון RAM בנפח נדיב שהופך לסטנדרט במכשירי ביניים לאחרונה, 6 גיגה, ואחסון נדיב בנפח של 128 גיגה (שניתן אף להרחבה באמצעות כרטיס זכרון). המכשיר מריץ את אנדרואיד בגרסה 10, הגרסה העדכנית ביותר שלה,כשמעליה הממשק המעיק של סמסונג. יש לסמסונג עוד דרך ארוכה עד שהממשק הזה יהפוך למהנה לשימוש, דרך שבכלל לא נראה שהיא מתכוונת לבצע, ובכל זאת, פה ושם יש סימנים לאופטימיות: נוכחותה של ביקסבי, הסייעת שאף אחד לא רוצה לעשות בה שימוש הולכת ומצטמצמת וניתן לחמוק ממנה ומהפעלתה עם פחות מאמץ מבעבר. מעבר לכך, למי שתמיד התלונן על נטייתה של סמסונג להתקין המון אפליקציות מיותרות על המכשיר, אז הנה בשורה: בחודשים האחרונים מאפשרת סמסונג למשתמש לבחור במהלך הגדרת המכשיר אילו אפליקציות לא יותקנו מראש, נחמד. מה שיותר נחמד זה הביצועים. המכשיר הזה מתפקד נהדר, ובשימוש יומיומי לא מורגשת איטיות כלשהי. Galaxy A71 יציב, זריז ואינו מגמגם בשום סיטואציה.

כאלו השויתי: אזניות True Wireless 2020

בתוך שש שנים, הפכו אזניות True Wireless מקמפיין מימון המונים מוצלח לאזניות בתצורה חדשה  של חברה אנונימית משבדיה, למיינסטרים של התחום. זה לא הלך חלק לכולן: ב-2016, סמסונג היתה הראשונה מבין היצרניות הגדולות להכנס לקטגוריה החדשה, והציגה אזניות משלה שלא רק שהיו ללא חוטים, הן התיימרו לעקוב אחר הפעילות הספורטיבית שלכם ולמדוד את הדופק שלכם. ה-IconX היו למעשה מקטגוריה שנקראה גם Hearables, שהעדר החוטים אינו בהכרח השוס העיקרי בה, כי אם החיישנים שהן מכילות. התוצאה היתה מוצר שלא הצטיין ממש בשום תחום והחזיר אותה, כמו גם יצרניות אחרות, אל שולחנות השרטוט בדרך אל הדורות הבאים שהיו פחות יומרניים אבל יותר שימושיים. כניסתה של אפל אל שוק אזניות ה-True Wireless, מספר חודשים אחרי סמסונג, סימנה כבר את הפיכת הקטגוריה ממשהו איזוטרי לנחלת הכלל. כולם רצו להסתובב עם המוטות הלבנים המוזרים של אפל שיוצאים מהאזניים, ומעבר להיותן הצהרה אופנתית, הן היו פשוט מוצר מלוטש יותר שהצליח להתגבר על מחלות הילדות האופייניות לאזניות מהסוג הזה: זמן סוללה קצר והפרעות בחיבור לטלפון.

כל האזניות בהשוואה (צילום: גד גניר)

אזניות ה-True Wireless של 2020 נפרדו מחזון ה-Hearables. הן ממוקדות אמנם בשימוש בעיקר להאזנה למוזיקה (או פודקאסטים) ולשיחות טלפון, אבל מציעות פינוקים: היקרות יותר מגיעות עם תכונות כמו טעינה אלחוטית, סינון רעשים אקטיבי, הגברת רעשי רקע (כשדווקא רוצים כן לשמוע מה קורה סביבכם), אפליקציות מתקדמות ועוד. עם זאת, היה לי חשוב להכניס להשוואה אזניות זולות ופשוטות יותר כדי לראות האם הפערים באיכות אכן מצדיקים את ההפרשים במחירים, כאשר האזניות היקרות ביותר בהשוואה עולות כמעט פי 6 מהזולות ביותר.

האזניות בתוך הקייסים שלהן (צילום: גד גניר)

הקוראים הקבועים יתפלאו לראות כאן משהו שאני לא נוהג לעשות בו שימוש ביום יום, ציונים, עם מספרים והכל. אי אפשר לערוך השוואה בלי לנקוב בציונים ספציפיים. יחד עם זאת, הציונים לא בהכרח מספרים את כל הסיפור, והמנצחות בהשוואה אינן בהכרח בעלות הממוצע הפשוט של כל הסעיפים יחד. אל תוך הבחירה במנצחות שוקללו מחיר האזניות, וכמו גם חויית השימוש הכללית בהן. חויית השימוש כוללת בתוכה את משקלים שונים לכל סעיף, כמו גם דברים שאינם בהכרח ניתנים לשקלול כמו איכות הגימור של האזניות, סוג חיבור הטעינה, ו"פטורים" שונים שקשורים לרמת הציפיות ברמת המחיר של האזניות (אי אפשר להוריד באמת ציון לאזניות ב-300 ש"ח שאינן כוללות מנגנון ביטול רעשים). מעבר לכך, אי אפשר להתעלם מהעובדה שמה שחשוב לי, לא בהכרח חשוב למשתמש כזה או אחר ולהיפך. חיבור טעינה מסוג MicroUSB  (ולא USB Type C) הוא תועבה בעיני באזניות בשנת 2020, אך טעינה אלחוטית מהווה מבחינתי פינוק שבהחלט ניתן לחיות בלעדיו. בסופו של דבר בחרתי שלוש מנצחות בהשוואה: זוג אחד שניצח בזכות תמורה מצויינת למחיר, זוג אחד שמנצח בעיקר בזכות איכות השמע, וזוג נוסף שמספק חויית שימוש (לפלח ספציפי באוכלוסיה) שכרגע אף זוג אחר לא יכול להתחרות בו.

כזה ניסיתי: Redmi Note 9S

אם יש משהו ששיאומי עקבית בו, זה חוסר העקביות בקטלוג דגמי הסמארטפונים שלה. מסביב לסדרות הקבועות שלה, צצים להם מדי שנה דגמים חדשים והסתעפויות של סדרות עם תוספות של אותיות שלא ברור מה המשמעות שלהן והאם תהיה להסתעפות הזאת המשכיות ומתי. נסיון ההתעללות האחרון שלה במי שמנסה למצוא הגיון בהיררכיית המכשירים שלה הוא ה-Redmi Note 9S. הדגם בעל השם הייחודי הושק בחגיגות יום השנה העשירי להיווסדה של היצרנית הסינית בשישי לאפריל. ה-S בשם המכשיר מייצגת את העובדה שמדובר במהדורה מיוחדת (ובנוסף הוכרזה מהדורה אפילו יותר מיוחדת, עם חריטת האותיות MFF, ראשי התיבות של Mi Fan Festival שיוצרו ממנה 2020 יחידות בלבד) אבל בשוק ההודי הוא בכלל נמכר כ-Redmi Note 9 Pro, שם הדגם הסטנדרטי והמוכר. בינינו, למשתמש הממוצע כל החגיגות והשינויים השרירותיים בשמות לא אמורות לשנות משהו. למרות החגיגות מדובר עדיין במכשיר ביניים, והכי חשוב שהוא יעבוד כמו שצריך ולא יעלה הרבה. ה-Redmi Note 9S מצליח באופן מלא רק באחת משתי המשימות האלו.

Redmi Note 9S  (צילום: גד גניר)

ערכת השבבים עליה מבוסס Redmi Note 9S היא Snapdragon 720G, ערכת שבבים מהסדרה של קוואלקום שמיועדת לרף העליון של מכשירי ביניים וכוללת מעבד בעל 8 ליבות, שתיים מהן הפועלות במהירות 2.3 גיגהרץ ומיועדות למשימות תובעניות, ועוד 6 ליבות במהירות 1.8 גיגהרץ המיועדות לפעולות שגרתיות. את ה-Redmi Note 9S ניתן להשיג בשתי תצורות זכרון: התצורה שבדקתי, עם זכרון RAM בנפח 4 גיגה ואחסון בנפח 64 גיגה, ותצורה הכוללת זכרון RAM בנפח 6 גיגה ו-128 גיגה של אחסון. מערכת ההפעלה שרצה על החומרה הזאת היא MIUI 11, המבוססת על אנדרואיד 10. לרוב, MIUI מצליחה לעשות פלאים גם עם מפרטים טכניים דלים יותר. איכשהו, ב-Redmi Note 9S, למרות המעבד הלא חלש, למרות ה-"S" בשם, הדברים חורקים. רוב הזמן הכל עובד כשורה אך לעיתים קרובות מדי המכשיר נוטה לעצור לרגע לחשוב: לפעמים זה בפתיחת אפליקציה כלשהי, לפעמים זה בחזרה למסך הבית, לפעמים זה בניסיון לשתף משהו, לפעמים סתם לוקח למקלדת שניות ארוכות לעלות ותמיד תמיד תמיד זה מעצבן וקורה בזמן הלא נכון. בשבוע שעבר הבת הקטנה שלי עשתה את צעדיה הראשונים. נדרשה מגפה כלל עולמית כדי שאהיה בבית ואראה את זה קורה. האם יש תיעוד למאורע? כן, אבל רק של הפעם השניה שהלכה. בפעם הראשונה הרדמי נתן לי להתרכז ברגע ולצפות בו בעיניים שלי ולא דרך המסך כי אפליקציית המצלמה נפתחה רק לאחר מספר לא סביר של שניות. ייתכן שהאיטיות קשורה לנפח זכרון ה-RAM שמאפשר השארה של פחות אפליקציות פתוחות ברקע, אבל כבר יצא לי לבדוק בעבר מכשירים עם זכרון בנפח כזה שתפקדו נהדר, גם כאלו של שיאומי. נותר לקוות שמדובר בסה"כ במשהו שייפתר עם עדכוני תוכנה עתידיים, אבל בינתיים מדובר בתופעה שממש מפריעה בשימוש היומיומי במכשיר.