כזה ניסיתי: OnePlus Nord CE 5G

עד שנה שעברה, נוכחותה של OnePlus בקטגוריית מכשירי הביניים הסתכמה בהרפתקה חד פעמית בשנת 2015 עם מכשיר בשם OnePlus X. ביולי 2020 חזרה OnePlus בסערה לקטגוריה, והשיקה את סדרת מכשירי Nord, סדרה בת שישה דגמים (האחרון, Nord 2, הושק במהלך הסופש) הפונים לרמות מחירים שונות, ונראה כאילו הפעם היא הגיעה לכאן כדי להשאר. נכון לכתיבת שורות אלו, הדגם החדש ביותר שהגיע ביבוא רשמי לישראל הוא ה-Nord CE 5G. משמעות ה-CE בשם הדגם היא Core Edition, כשהכוונה, לפי OnePlus היתה לקחת את ה-Nord המקורי וליצור גרסה דיאטטית שלו, תוך כדי הקפדה שלא לפגוע בצרכים הבסיסיים של המשתמשים במכשיר.

OnePlus Nord CE 5G (צילום: גד גניר)

הדיאטה הזאת כוללת בין השאר שימוש בערכת שבבים מעט צנועה יותר, Snapdragon 750G, במקום 765G ב-Nord המקורי. למרות שה-765G מבוססת על ארכיטקטורת 7 ננו-מטר, וה-750 בארכיטקטורת 8 ננו מטר, ההבדל בין ערכות השבבים זניח: שתיהן מציגות על הנייר נתונים די דומים, ושתיהן יודעות לעבוד עם רשתות דור 5. המכשיר נמכר בישראל בשתי קונפיגורציות שונות: הגרסה הבסיסית עם 8 גיגה RAM ו-128 גיגה נפח אחסון, והגרסה החזקה יותר עם 12 גיגה RAM ו-256 גיגה אחסון. בשתי הגרסאות לא ניתן להרחיב את נפח האחסון באמצעות כרטיס זכרון, יכולת סטנדרטית דווקא במכשירי ביניים. ברמת הביצועים הכל עבד חלק וזריז ב-99% מהזמן. העניין המעיק היחיד בהקשר הזה הוא הנטייה המשונה של המכשיר, מאז עדכון התוכנה האחרון שקיבל, לאתחל את עצמו ספונטנית בערך פעם ביום-יומיים כשאינו בשימוש. זה קורה אמנם רק כשהמכשיר אינו בשימוש פעיל, וסביר להניח שזה יפתר בעדכון הבא, אבל אין דרך אחרת להגדיר את זה אלא כפאדיחה רצינית שלא אמורה לקרות במכשיר בשנת 2021, גם לא באופן זמני בלבד. מערכת ההפעלה כאן היא אנדרואיד 11, בזיגוג Oxygen, הממשק המעולה של OnePlus שמוסיף שלל אפשרויות התאמה אישית על פני הממשק הנקי של אנדרואיד, ללא Bloatware או מטרדים אחרים.

כאלו ניסיתי: Redmi Buds 3 Pro

במאי האחרון הכריזה Redmi, מותג המשנה של שיאומי על אוזניות ה-TWS הראשונות שלה עם ביטול רעשים, ה-Redmi AirDots 3 Pro. כחלק מאסטרטגיית השיווק שלה, החליטה החברה למתג את האוזניות האלו מחדש בשני שמות נוספים: Poco Pop Buds, והגרסה שהגיעה אליי מספר שבועות לפני ההשקה הרשמית שלה, Redmi Buds 3 Pro. מה כל כך מיוחד בעוד אוזניות TWS מבית שיאומי, שמגיעות נכון לכתיבת שורות אלו בשלושה שמות שונים? ובכן, מאז ומעולם Redmi הקפידה להציג מוצרים עם תמחור מאוד תחרותי, לצד פשרות מתקבלות על הדעת בחומרים ובתכונות. במקרה של Redmi Buds 3 Pro הנוסחה קצת השתנתה: מדובר באוזניות מעט יקרות יותר ממה שהתרגלתם במותג. האם גם התמורה השתדרגה?

Redmi Buds 3 Pro (צילום: גד גניר)

ה-Redmi Buds 3 Pro מאוד שונות במראה שלהן מכל מוצר אחר של המותג שיצא לי להתנסות בו בעבר. אם בעבר אוזניות Redmi היו עשויות פלסטיק פשוט ובעיצוב בנאלי, הרי שהאוזניות האלו נראות כמו מוצר ברמה שונה לחלוטין: הן קטנות ובקושי בולטות החוצה מהאוזן, הן עשויות מפלסטיק איכותי עם גימור רך ונעים למגע, והעיצוב שלהן מאוד ידידותי לאוזן. הדבר היחיד שפחות התחברתי אליו הוא הגימור השקוף בגב האוזניה שנראה מצועצע מעט אבל זה לא משהו בעייתי ברמה הפרקטית. האוזניות עצמן לא כבדות במיוחד וכמעט ואינן בולטות החוצה מהאוזניים. הן יושבות בתוכן ביציבות, אם כי העדר אמצעי קיבוע כלשהו (כמו סנפירי ייצוב) מונע ממני להמליץ לכם בלב שקט לקחת אותן לריצות בחוץ.

כזה ניסיתי: Lenovo Tab P11 Pro

שוק הטאבלטים אמנם רחוק מימי תהילתו ורוב השחקניות הקטנות שניסו את מזלן כשהקטגוריה הזאת נחשבה ללוהטת, ברחו ממנו כשהמכירות הפסיקו לנסוק. זה לא מפריע ליצרניות הגדולות להמשיך להשיק דגמים חדשים. בעוד משתמשי אפל ממשיכים לקבל מדי שנה-שנתיים דגמי אייפדים חדשים, שוק הטאבלטים מבוססי האנדרואיד הצטמצם פחות או יותר לשתי יצרניות: סמסונג ולנובו (אני מוציא את וואווי ואת אמזון מהקבוצה הזאת משום שהן לא מאפשרות גישה לחנות האפליקציות של גוגל). ה-Tab P11 Pro שקיבלתי לבדיקה הוא הדגם המתקדם והמאובזר ביותר בקטלוג הטבאלטים של לנובו והוא מנסה, כמו הדגמים המתקדמים בקטלוגים של אפל וסמסונג, לשנות את התפיסה הרווחת לגבי תפקידם של טאבלטים בעולם. אם בעבר היה ניתן בקלות לשכנע צרכנים להוציא אלפי שקלים על מכשיר שכל תפקידו הוא צריכת תוכן, הרי שכיום, כדי להביא אותם להוציא סכומים דומים, צריך לספר לצרכנים סיפור אחר: הטאבלטים המתקדמים של שנת 2021 מאפשרים לא רק לצרוך תוכן כי אם לייצר אותו. זה אמנם כבר לא התחזיות היומרניות של ימי האייפד הראשונים עם הדיבור על עידן ה-Post PC, אבל המטרה היא לאפשר למשתמשים לקחת איתם לדרכים, או אפילו מחוץ לחדר העבודה, מכשיר קומפקטי יותר ומחייב פחות, שעדיין יאפשר להם להמשיך להיות פרודוקטיביים. 

Lenovo Tab P11 Pro (צילום: גד גניר)

מה הופך את הטאבלט שהגיע אליי ל-Productivity Device? בעיקר מקלדת נתיקה וסטיילוס שכלולים באריזה, וגם מספר התאמות בתוכנה שאמורות לשדרג את חויית השימוש בטאבלט עם התוספות האלו. האם לנובו פיצחה ב-Tab P11 Pro את הנוסחה שתאפשר לטאבלטים להפוך לכלי עבודה רציניים יותר? באופן לא מפתיע, התשובה לשאלה הזאת מורכבת, ותלויה לא מעט במשתמשים עצמם.

כאלו ניסיתי: Realme Buds Air 2 ו-Buds Air 2 Neo

אל קטלוג המוצרים המתפתח של Realme בארץ הצטרפו לאחרונה שני דגמי אוזניות TWS חדשים: Buds Air 2 ו-Buds Air 2 Neo. כמו רוב מוצרי המותג, גם כאן מדובר בכאלו שמנסים לשלב כמה שיותר תכונות מתקדמות במסגרת תקציב נמוכה ככל האפשר ועושים זאת לרוב בצורה מוצלחת למדי. הפעם, בניגוד לדגמים קודמים, נוסף לשני הדגמים החדשים מנגנון ביטול רעשים. היבואנית הרשמית בישראל, רשת באג, אפשרה לי להתנסות בשני הדגמים במקביל בשבועות האחרונים.

מימין, Realme Buds Air 2, משמאל, Realme Buds Air 2 Neo (צילום: גד גניר)

דגם ה-Buds Air 2 הוא היקר מבין השניים, והדבר בא לידי ביטוי בחומרים מהם הוא עשוי: האוזניות משלבות בין מתכת ב"גבעולים" לפלסטיק איכותי באוזניות עצמן. גם הקייס של Buds Air 2 מגיע בגימור פלסטיק מבריק, ומנגנון פתיחת המכסה נראה אמין ואיכותי. עד כאן התיאור האובייקטיבי. ברמה האישית דעתי היא שהעיצוב של Buds Air 2 מצועצע בואכה מביך, אבל זה לא משנה את העובדה שהן נוחות באופן מפתיע באוזן, וקל מאוד להכניס ולהוציא אותן מהן. השליטה הפיזית באוזניות מתבצעת ע"י הקשה על ה"גבעולים" והתגובה של האוזניות להקשות הללו זריזה ובהחלט משביעת רצון. דרך האפליקציה ניתן לשנות את הגדרות ברירת המחדל של ההקשות: לא מצליחים להתרגל להקשה כפולה בכל פעם שאתם רוצים לענות לשיחה או לעצור את המוזיקה? תוכלו לשנות זאת ללחיצה או לשלוש הקשות. אין כאן הקשה בודדת משום מה, כנראה כדי למנוע פעולות לא מכוונות. ניתן להגדיר פעולה לכל אוזניה בנפרד: דילוג שיר קדימה/אחורה, עצירה/המשך ניגון, הפעלת סייעת קולית, מעבר בין מצבי שמע, ועוד. הדבר היחיד שחסר כאן למעשה הוא אפשרות שליטה על עוצמת השמע מהאוזניות עצמן, וחבל.

כזה ניסיתי: Moodo

האסוציאציות הראשונות שעולות לראש כשחושבים על בית חכם הן בעיקר יכולות שליטה מתקדמות על התאורה בבית, מוזיקה, דוד החשמל, המזגן, הדלת ואולי אפילו התריסים החשמליים. Moodo, דיפיוזר, או בשמו העברי מפיץ ריח חכם, הוא מכשיר שפותח ומיוצר בישראל ע"י אגן ארומה, ומאפשר לכם להוסיף לרשימה הזאת את הניחוח בבית, ולשלוט בו באופן שטרם ראיתם (והרחתם) בעבר.

Moodo וקפסולותיו (צילום: גד גניר)

ה-Moodo מעוצב כקוביה, לא גדולה במיוחד, עם כפתורים שליטה פיזיים בחלקה האחורי, וארבעה שקעים בחלקה העליון המיועדים לקפסולות ריח. אולי זה מבנה הפלסטיק, אולי זה הצבע הלבן של היחידה שהגיעה אליי לצורך הבדיקה, אולי זה כפתורי הגומי, אבל עיצוב המכשיר והגימור שלו לא הותירו בי רושם מיוחד, אם כי גם לא נתקלתי בבעיות איכות או בנקודות תורפה באיכות ההרכבה של המכשיר כך שמדובר בעיקר בעניין קוסמטי. ההגדרה הראשונית היא כבר סיפור אחר, ומעבר לצד הויזואלי של האפליקציה שנראה מצוין, התהליך עצמו פשוט ואינטואטיבי מאוד: יוצרים משתמש ב-Moodo, מתחברים לרשת ה-WiFi הביתית ואפשר להתחיל לשחק.

כזה ניסיתי: Poco M3 Pro

בתחילת יוני השנה השיקה המילטון, יבואנית שיאומי בישראל את Poco M3 Pro עם כישרון ייחודי: זהו מכשיר דור 5 הזול ביותר בישראל. שווה להתעכב לרגע על הבשורה הזאת: מדובר בסנסציה עבור חיתוך מאוד ספציפי  באוכלוסיה בין אנשים שמחפשים מכשיר שגם עולה פחות מ-1000 ש"ח לבין כאלו המחפשים מכשיר שמתחבר לרשתות דור 5. מכירים כאלו? אני אישית לא, אבל עדיין מעניין לראות מה יש למותג המשנה של שיאומי להציע בטווח המחיר הזה.

Poco M3 Pro (צילום: גד גניר)

ערכת השבבים של Poco M3 Pro היא Dimensity 700 של מדיהטק הטיוואנית, כשהמכשיר מגיע בשתי קונפיגורציות חומרה שונות: הזולה יותר עם 4 גיגה RAM ו-64 גיגה זכרון אחסון פנימי, והיחידה אותה אני קיבלתי לבדיקה שמתהדרת ב-6 גיגה RAM ו-128 גיגה אחסון, כשאת האחסון בשתי הקונפיגורציות ניתן להרחיב באמצעות כרטיס זכרון. ההתחלה לא בישרה טובות עם המכשיר: מסיבה לא ברורה, כל עוד שחזור המדיה של וואטסאפ לא השלים את מלאכתו, אפליקציית טוויטר קרטעה באופן בלתי נסבל. מרגע שהחלק המייגע הזה הסתיים, פתאום הכל החל לעבוד חלק ויציב: אפליקציות רבות נשארו פתוחות ברקע, וכאלו שלא, נפתחו בזריזות משביעת רצון. לא הייתי אומר שהוא זריז כמו מכשיר הדגל שבדקתי לפניו (ועולה קצת יותר מפי 4 מה-M3 Pro), אבל מרגע שהכל הסתדר, חויית השימוש במכשיר היתה מהנה מאוד ביחס למה שאפשר לצפות ממכשיר ברמת המחיר הזאת. כמובטח, המכשיר תומך באופן פעיל ברשתות דור 5 באיזורים בהם יש פריסת אנטנות וכמנוי לרשת פרטנר קיבלתי באיזורים האלו מהירויות שהגיעו לעיתים עד 300MB. למרבה השמחה, ובניגוד למכשירים רבים אחרים בטווח המחיר הזה, Poco M3 Pro מצויד בשבב NFC, פיסת חומרה חשובה אם אתם מעוניינים לעשות שימוש בשירותי תשלום באמצעות הסלולרי. מכשירי Poco חולקים את אותה מערכת הפעלה עם מכשירי שיאומי, MIUI 12 המבוססת על אנדרואיד בגרסה 11. מערכת ההפעלה אמנם אינה דומה ויזואלית לאנדרואיד בגרסתה הנקייה, אבל עושה שימוש נרחב באפליקציות של גוגל כמו החייגן, אנשי הקשר ואפליקציית ה-SMS, ואפילו אפליקציית מסך הבית כוללת את מסך עדכוני החדשות של גוגל, ה-Google Discover. הבעיה הקבועה שלי עם MIUI טרם טופלה: המצב הכהה בממשק, לוקח יוזמה לא מבורכת ומכהה בעצמו אפליקציות כברירת מחדל. התוצאה היא פגיעה בשימושיות: באפליקציות שמגיעות כהות מלכתחילה כמו ספטיפיי נעלמים לפעמים פקדים, ולעיתים בפייסבוק ובטוויטר, תמונות הפרופיל של נעקבים מוצגות בנגטיב. זו לא גזירת שמיים, וניתן להכנס להגדרות ולהחליט היכן רוצים שמערכת ההפעלה לא תבצע את הפעולה הזאת, אבל חבל שזו ברירת המחדל.

כזה ניסיתי: Oppo Find X3 Pro

שוק מכשירי הדגל בישראל משווע לזריקת מרץ: הסתלקותן של Huawei, LG ו-HTC בשנים האחרונות ממפת הסלולר העולמית השאירה מעט מאוד אופציות לצרכן הישראלי שמעוניין במכשיר אנדרואיד חזק: Samsung, שיאומי ו-OnePlus. מותגים אחרים כמו Realme ונוקיה לא מתחרות נכון לכתיבת שורות אלו בקטגוריה הזאת, ו-Oppo, המותג החדש שנכנס לפני כחמישה חודשים לישראל החל את דרכו דווקא עם מכשיר ביניים.

Oppo Find X3 Pro (צילום: גד גניר)

בסוף אפריל המצב הזה השתנה: רונלייט, היבואן הרשמי של Oppo בישראל הכריז על תחילת שיווקו של המכשיר החזק ביותר בקטלוג היצרנית הסינית: Find X3 Pro. זוכרים את הימים היפים שמותגים סיניים נחשבו לאלטרנטיבה משתלמת יותר כלכלית למותגים היותר ותיקים בשוק? תשכחו מזה. ה-Find X3 Pro מכוון גבוה. כמה גבוה? אם תבחרו לרכוש אותו, תצטרכו לשלם סכום דומה לזה שהייתם משלמים על Galaxy S21 Ultra. האם יש בו משהו שבאמת מצדיק את התמחור הזה?

כזה ניסיתי: NUKI 2.0

חשבתם שמוצרי בית חכם הם הדבר הטוב ביותר שקרה לאנשים עצלנים? כנראה שלא פגשתם OCDיסט (אמיתי או כזה שסבור שהוא כזה) שקיבל לביקורת מנעול חכם לדלת הכניסה. אני למשל, פיתחתי במהלך השנים תחביב מגונה לשכנע את עצמי בדרך לעבודה שהשארתי את הדלת הכניסה לא נעולה, ולהעביר שעות ארוכות במחשבות טורדניות על הבית ההפוך שמצפה לי כשאשוב הביתה. NUKI 2.0 הגיע אליי לאחרונה דרך רשת באג, ושחרר אותי לכמה שבועות מהחשש הזה, אבל למען האמת הוא יודע לעשות הרבה מעבר לזה.

NUKI 2.0 (צילום: גד גניר)

בבסיסו, NUKI 2.0 הוא אביזר מאוד פשוט: קופסה עם מנוע שמותקנת מעל למנעול דלת הכניסה שלכם, שמסוגלת לסובב את המפתח. מסביב ליכולת הבסיסית הזאת נבנתה מערכת שלמה של יכולות ומוצרים משלימים. אני קיבלתי לבדיקה את הערכה הכוללת את ה-NUKI 2 עצמו, ואת ה-Bridge, רכיב נפרד שמחבר אותו לאינטרנט. תהליך ההתקנה לא מאוד מסובך והמשתמש מבצע אותה בעצמו: המנעול מגיע עם תושבת שצריך להתקין על החלק החיצוני של המנעול (אם יש לכם מסגרת דקורטיבית, רוזיטה, סביב המנעול עצמו תצטרכו להחליף אותה באחת שטוחה לפני שתוכלו להתקין את התושבת) לנעול כמה ברגי אלן, להרכיב את ה-NUKI עצמו על התושבת, להדביק מגנט קטן על משקוף הדלת במקביל ל-NUKI, לחבר את ה-Bridge לחשמל וזהו. סיימתם את החלק הפיזי, ללא צורך אפילו בהכשרת מנעולן.