כאלו ניסיתי: Bose Sleepbuds

לפני מספר חודשים חשפה Bose, יצרנית שעשתה לעצמה בשנים האחרונות שם של מומחית בביטול רעשים, מוצר חדש: אזניות, אבל כאלו שלא תוכלו לשמוע בהן מוזיקה. ה-Bose Sleepbuds אמורות לעזור לכם להרדם יותר בקלות ע"י מיסוך רעשים מהסביבה. מה עושה הפתרון המתקדם והיקר של Bose שלא עושים זוג אטמי אזניים במספר שקלים? ישנתי איתן מספר פעמים כדי לברר.

Bose Sleepbuds בתוך קייס הטעינה שלהן (צילום: גד גניר)

ה-Sleepbubds הן אזניות אלחוטיות לחלוטין (Truly Wireless). אזניות רגילות מהסוג הזה צריכות להתגבר על מספר אתגרים טכניים שרובם נובעים מהצורך שאזניות מהסוג הזה יהיו קטנות וקלות. כל אזניה מכילה סוללה משלה, ובמקום המועט שנותר צריך לדחוף חומרת אודיו ברמה סבירה וגם מקלטים ומשדרים שייקשרו בין האזניות עצמן ובינן לבין הטלפון שלכם. בגלל שאתם הולכים לישון עם ה-Sleepbuds, הן צריכות להיות קטנות וקלות מתמיד, על מנת שלא יציקו לכם באוזן ויפריעו לכם להרדם. מהבחינה הזאת, המעצבים של Bose עשו עבודה מצויינת: ה-Sleepbuds הן זעירות והמשקל שלהן כמעט ואינו מורגש. הן לא בולטות החוצה מהאוזן כך שניתן להניח את הראש על הכרית מבלי לחשוש שיידחפו פנימה. לערכת האזניות מצורפים שלושה זוגות מתאמים בגדלים שונים, מתאמים הכוללים ראש שנכנס ואוטם את תעלת האוזן, וסנפיר המייצב את האזניה בתוכה. המתאמים רכים ולא מציקים גם אחרי מספר שעות של שימוש, ומצליחים לאטום בצורה יעילה למדי את האוזן לרעשים מבחוץ. אם בחרתם במתאמים בגודל הנכון, אין חשש שה-Sleepbuds ינשרו במהלך הלילה. למען האמת, בגלל שהן כה קטנות, השליפה שלהן מהאוזן טיפה מאתגרת יותר משליפה של אזניות סטנדרטיות, אבל זה עדיין לא משהו ברמה שאמורה להטריד אתכם.

כזאת ניסיתי: שירי

ביולי 2016 נחתם הסכם היסטורי: הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות, בתיווכו של איגוד האמנים בהסתדרות, הגיעו להבנות עם הפינג'אן הדיגיטלי, עמותה ללא כוונות רווח שמטרתה להנגיש את המוזיקה הישראלית לקהל רחב ככל האפשר באמצעות טכנולוגיה מתקדמת. העמותה שהוקמה ע"י אריאל הורוביץ, דני רובס, יא יא כהן אהרונוב ואהובה עוזרי ז"ל הציבה בקיץ 2016 תאריך יעד שאפתני להשקת אפליקציית מוזיקה, "אחרי החגים". כמעט שלוש שנים לאחר מכן, החזון התגשם סוף סוף בדמותה של "שירי", אפליקציית המוזיקה העברית הראשונה. הספריה הלאומית סיפקה את הגישה לאוסף המוזיקה העברית העצום שלה, משרד התרבות פרס את חסותו על המיזם והחל מהשבוע ניתן להוריד את שירי מחנויות האפליקציות של אפל וגוגל. האם שירי תגרום לכם לבטל את המנויים שלכם לספוטיפיי, דיזר או אפל מיוזיק?

שירי (צילום: גד גניר)

התשובה היא חד משמעית לא, עוד לפני שנכנסים לשאלות של איכות האפליקציה. שירי שונה קצת בקונספט שלה משירותי המוזיקה שרובנו מכירים, ודומה יותר לשירות מוזיקה שעדיין אינו זמין בישראל, פנדורה. פנדורה הוקם בתחילת המילניום כשירות שמנסה לזהות את הטעם המוזיקלי של המשתמשים, ולהציע להם מוזיקה אשר קולעת לטעם שלהם. בבסיסה של פנדורה של אותם ימים עמדו כמה כללים סאדיסטיים: בשלב הראשוני נדרשו המשתמשים לבחור אמנים לפיהם יבנה האלגוריתם שעומד בבסיסו של השירות את רשימת ההשמעה, אך האמנים שנבחרו אף פעם לא היו מושמעים, רק מוזיקה שדומה למוזיקה שמציעים האמנים הללו. מעבר לכך, היתה כמות מוגבלת בלבד של פעמים שניתן לדלג קדימה על פני שירים. ולמרות ההגבלות הדרקוניות היו לפנדורה שני יתרונות חשובים: היא היתה חינמית, ואכן ידעה להציע מוזיקה שקולעת היטב לטעם של המשתמשים.

כזה ניסיתי: DJI OSMO Pocket

כל מי שמצלם וידאו בסמארטפון יודע זאת: למרות ההתקדמות הקבועה שיש בטכנולוגיית הצילום, עם מפגע אחד בצילום סלולרי היצרניות לא מצליחות עדיין להתמודד כראוי, רעידות. כדי להתמודד איתן, יש צורך במנגנון ייצוב תמונה רציני, ומנגנונים כאלו תופסים מקום. לרוע המזל, דווקא מקום זה משהו שאין ממנו בשפע בסמארטפונים מודרניים, כפי שלמדו יצרניות שקעי האזניות בשנים האחרונות. הפתרון הוא לעשות Outsourcing למנגנון ייצוב התמונה: בשנתיים האחרונות החלו לצוץ בשוק גימבלים ניידים, מעין ידיות נשיאה עם מנגנון ייצוב שעליהם מרכיבים את הסמארטפונים. גימבלים הומצאו בדיוק עבור המטרה הזאת: לנטרל חלק ניכר מהרעידות שמאפיינות צילום וידאו סלולרי. הבעיה היא שהמכשירים האלו מסורבלים יחסית, תופסים מקום וכל מרכיב הספונטניות בצילום די נהרס כשצריך להיסחב עם המכשירים האלו בתוך תיק נשיאה נפרד. היצרנית המוכרת ביותר ככל הנראה בתחום, DJI, הפיקה לקחים והציגה לפני מספר חודשים מוצר מסוג חדש: OSMO Pocket, גימבל זעיר שמגיע עם מצלמה מובנית.

DJI OSMO Pocket (צילום: גד גניר)

בז'אנר הפופולארי של חפיצים שיכולים לגרום לאנשים להוציא מהפה את המשפט "אין לי מושג מה זה אבל אני חייב כזה", ל-OSMO Pocket יש מקום של כבוד. התגובה הזאת נובעת משתי סיבות עיקריות. הראשונה היא שגימבל בפעולה זה משהו מגניב: מערכת צירים שמחזיקה סמארטפון (או במקרה של OSMO Pocket, רק מצלמה זעירה) ומייצבת אותו באותו מקום, לא משנה אילו תנועות מבצע המשתמש, זה משהו שנראה קסום מהצד. הסיבה השנייה היא שכל המגניבות הזאת מגיעה בגודל שבאמת מאפשר להכניס אותו לכיס, ובמשקל שלא באמת מפריע שם. זה אחד היתרונות המשמעותיים ביותר של ה-OSMO Pocket על פני גימבלים סטנדרטיים: זה לא פרוייקט לקחת אותו איתכם לכל מקום. מעבר לכך, המשקל הנמוך בא לידי ביטוי בנוחות השימוש בצילום ממושך. כל מי שניסה לצלם עם גימבל מודרני יודע שככל שהגימבל והסמארטפון שמחובר אליו שוקלים יחד יותר, כך קשה יותר להחזיק אותם באמצעות היד לאורך זמן. ב-OSMO Pocket המשקל כמעט ואינו מורגש.

כאלו ניסיתי: Jaybird Tarah

במשך שנים התנהלה Jaybird כאילו המתחרות היחידות שלה בשוק אזניות הספורט הן יצרניות כמו Bose, Sony או Beats, וייצרה אזניות מאוד איכותיות, מאוד נוחות, וכצפוי גם יקרות. לפני מספר חודשים החליטה החברה לנסות את מזלה ולנסות להכנס לטריטוריה של אזניות יותר נגישות כלכלית. מאחר שב-Jaybird עסקינן, יצרניות האזניות הסיניות מ-Aliexpress יכולות להיות רגועות, עדיין לא מדובר בטווח מחירים שלהן, אולם זה לא משנה את העובדה ש-Tarah הן האזניות הזולות ביותר בקטלוג של היצרנית האמריקאית. בדרך למחיר הזה Jaybird נאלצה מן הסתם לעגל כמה פינות ביחס לדגמים יקרים יותר שלה - כמה ואיפה עיגלה?

Jaybird Tarah (צילום: גד גניר)

ה-Jabird Tarah הן אזניות ספורט אלחוטיות בתצורה סטנדרטית, עם כבל מקשר ביניהן. במבט ראשון קשה לזהות את ההבדלים ביניהן לבין ה-X4, אבל ישנם כאלו: בעוד בדגם היקר ישנם סטים נפרדים של סנפירי ייצוב ומתאמים לאוזן, ב-Tarah הם מגיעים מחוברים זה לזה. מה זה משנה בעצם? זה מוריד את מספר הקומבינציות האפשרי להתאמות לאזניים. בפועל זה לא שינה לי אישית: הסט שכבר הגיע מורכב על האזניות התאים מעולה לאזניים שלי, סיפק אטימה טובה והסנפירים ייצבו אותן בתוך האוזן.

כזה ניסיתי: fitbit Charge 3

כבר שנים שמשתמשי פיטביט דוברי העברית מפרסמים פוסטים מלאי תקווה במערכת הפורומים של החברה, עם בקשות חוזרות ונשנות להוסיף לצמידי הפעילות והשעונים החכמים שלה את התמיכה בשפה העברית. במשך שנים הפוסטים הללו מסומנים ככאלו שקיבלו פתרון, אך ה"פתרון" היחיד שהציעו עד כה נציגי החברה היה להוסיף את בקשתם לפוסט בו מרוכזות בקשות המשתמשים, בתקווה שיום אחד מישהו ייענה לבקשות הללו. כל עוד הצמידים של פיטביט הציגו לכל היותר שעה, מספר צעדים או דופק, חסרונה של עברית לא באמת הורגש. מרגע שמוצרי החברה התקדמו לצד החכם של סקאלת צמידי הפעילות והשעונים החכמים, העובדה שהודעות בעברית מוצגות כשורת קוביות עם סימני פיסוק הפכה למעיקה יותר ויותר.

fitbit Charge 3 (צילום: גד גניר)

צמיד הפעילות החדש של פיטביט הוא הראשון שמגיע עם מענה לסוגיה הזאת. מדובר אמנם במענה חלקי וראשוני, אבל כן, את הקוביות החליפו סוף סוף אותיות עבריות כשרות למהדרין. לפני שאגיע למה שכן עובד ומה שעובד אבל פחות טוב בעברית, כדאי שנעשה היכרות: הצמיד המדובר הוא Charge 3, המיובא לישראל באופן רשמי ע"י רשת באג. הצמיד אמנם הגיע לחנויות כבר בנובמבר, אבל בשורת העברית הופכת מן הסתם את הצמיד הזה מן הסתם למסקרן הרבה יותר.

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi 8 Pro

המושג החם ביותר בבורסת השמועות בשוק הסלולר בשנה שעברה היה סורק טביעות אצבע מתחת למסך. לאחר שכל היצרניות בשוק צמצמו את המסגרת התחתונה והעליונה במסכי הסמארטפונים שלהן, קורא טביעות האצבעות נאלץ לחפש מקום לנדוד אליו, או לגב המכשיר, או אל מתחת למסך עצמו. אנליסטים, בלוגרים וכתבי טכנולוגיה העריכו חודשים לפני השקת שה-Galaxy S8 וה-iPhone X יכללו קורא שכזה, אך בסופו של דבר התבדו: אפל החליטה להיפטר מקורא טביעות האצבע ולהסתמך על זיהוי פנים בלבד, וסמסונג בחרה להסתמך גם על זיהוי פנים וגם להזיז את הקורא אל גב המכשיר. שנת 2018 היא השנה בה סוף סוף הטכנולוגיה המדוברת הגיעה אל השוק ואומצה, בינתיים לפחות, בעיקר על ידי תעשיית הסלולר הסינית: Huawei Mate 20 Pro OnePlus 6T, Meizu 16th, כולם מחביאים סורק שכזה מתחת למסך, נחתו בישראל בחודשים האחרונים. כעת מגיע גם תורה של שיאומי, עם מכשיר הפרמיום שלה, Mi 8 Pro.

גב שקוף, Xiaomi Mi 8 Pro (צילום: גד גניר)

ה-Mi 8 Pro הוא למעשה גלגולו ה"בריטי" של ה-Mi 8 Explorer. האקספלורר הושק כמכשיר פרמיום יחד עם ה-Mi 8 הרגיל והיה בין הראשונים להתהדר בקורא טביעות אצבעות מתחת למסך. בדצמבר האחרון החלו מכשיריה של שיאומי להימכר באופן רשמי ע"י מפעילות סלולר באנגליה וכנראה מתוך רצון להתחיל את ההשקה עם מכשיר חדש, הוחלט לתת למכשיר הפרמיום של החברה שם חדש ולשווקו כך. באותה הזדמנות הגיע גם לישראל בתצורה החזקה ביותר שלו, עם ערכת השבבים Snapdragon 845, זכרון RAM בנפח 8 גיגה ואחסון בנפח 128 גיגה, שאינם ניתנים להרחבה. שיאומי היא ככל הנראה היצרנית שמציעה את מגוון הדגמים הרחב ביותר המבוססים על ערכת השבבים החזקה ביותר של קוואלקום. עושים בה שימוש הפוקופון, המי מיקס 2 אס, Mi 8, ה-Black Shark (מכשיר הגיימינג של החברה) והמי מיקס 3. מעטים המכשירים בשוק שמציעים נפח זכרון RAM רחב כל כך ויש סיבה טובה מדוע זה כך: אין בכך צורך. מכשירי הפיקסל של גוגל מסתפקים בחצי מזה, ורוב השוק מציע כ-6 גיגה במכשירי דגל, שגם זה מעבר למה שרוב המשתמשים צריכים, נכון לתחילת שנת 2019. ייתכן שבעוד כמה שנים אפליקציות יהפכו לתובעניות יותר, אבל כיום היתרון ב-8 גיגה RAM מתבטא בעיקר ביכולת להגיד שיש לך בסמארטפון 8 גיגה RAM.

כזה ניסיתי: Bose Home Speaker 500

בסופ"ש האחרון הודיעה גוגל כי היא מפסיקה את ייצורו של אחד המוצרים המוצלחים שלה: Chromecast Audio. לטובת מי שלא יצא לו להכיר, המתאם הקטן הזה נועד להפוך מערכות שמע "טיפשות" לכאלו שניתן לחבר אל הרשת הביתית ולהזרים אליהן מוזיקה היישר משירותי מוזיקה כמו ספוטיפיי, דיזר וכמובן Google Play Music. יותר משהיה בשורה טכנולוגית, היה הכרומקאסט אודיו בשורה צרכנית. עד להשקתו, רק מערכות אודיו יקרות של חברות כמו Sonos ידעו לעשות את מה שהוא יודע. בעלות של עשרות דולרים בודדים הוא הוסיף יכולות דומות לכל רמקול או מערכת סטריאו ישנה שכבר ממילא יש לכם בבית. בקצת יותר משלוש שנים שחלפו מאז שהושק שירותי הזרמת המוזיקה הפכו לפופולריים מתמיד, מה שאמור היה להבטיח חיי נצח לחפיץ הזה, או לפחות דור חדש ומשודרג שלו. בפועל, גוגל החליטה לסיים את חייו משום שבינתיים נולדה קטגוריה חדשה של מוצרים, שבלעה את הפונקציונליות שלו לתוכה, רמקולים חכמים, מבוססי סייעות וירטואליות כדוגמת Google Assistant ו-Alexa של אמזון.

Bose Home Speaker 500 (צילום: גד גניר)

לצד הרמקולים החכמים מבית אמזון וגוגל, יצרניות אודיו גדולות מתחילות לשלב את הסייעות האלו ברמקולים החדשים שלהן. ה-Home Speaker 500 של Bose שמגיע במקור עם Alexa, הוא סנונית ראשונה בגל של רמקולים כאלו שיגיעו בקרוב ביבוא רשמי לישראל. מוכנים למהפכת השליטה הקולית? תאלצו לחכות עוד קצת. הרמקולים בהחלט הגיעו, אבל Alexa נשארה בחו"ל: השירות עדיין אינו זמין בארץ דרך הרמקולים של Bose, ואף אחד לא יודע להגיד עדיין מתי כן יהיה. קצת מזכיר את הימים הקודרים של המחיקון. האם זה אומר שהרמקול הזה חכם פחות בישראל ממה שהוא בחו"ל? בהחלט כן. האם זה אומר שהוא טיפש? בהחלט לא.

כזה ניסיתי: Nokia X6

עבור מי שנכנס לאתרי המכירות הסיניים בסמוך לחגי הקניות בנובמבר וחיפש מציאות בקטגוריות הסמארטפונים, ציפתה הפתעה. אם בשנה שעברה שלטו שם ללא עוררין מותגים כמו OnePlus ושיאומי, השנה נוספה לשם גם לא אחרת מאשר נוקיה מבית HMD Global. בינתיים מדובר במספר דגמים מצומצם, מכשירי ביניים שנמכרים בגרסאותיהם הסיניות. איך זה להשתמש בנוקיה שעולה כמו מכשיר ביניים של שיאומי? ניסיתי לברר זאת באמצעות Nokia X6.

Nokia X6 (צילום: גד גניר)

נוקיה X6 הוא גרסה סינית של Nokia 6.1 Plus, שניהם לא נמכרים עדיין באופן רשמי בישראל. הוא מבוסס על ערכת השבבים Snapdragon 636 של קוואלקום, אותה אחת שעליה התבסס ה-Xiaomi Redmi Note 5 שבדקתי מוקדם יותר השנה, ערכת שבבים בעלת 8 ליבות, כולן במהירות 1.8 גיגהרץ. האחסון המובנה הוא בנפח 64 גיגה וניתן להרחיב אותו באמצעות כרטיס זכרון בנפח של עד 400 גיגה. הגרסה אותה בדקתי הגיעה עם זכרון RAM בנפח נדיב מאוד ביחס לרמת המחיר של המכשיר, 6 גיגה. למעשה, זה הדבר היחיד שמבדיל מבחינת רכיבים בין הגרסה הסינית לגרסה שנמכרת בכל שאר העולם, נפח RAM גדול יותר.