יום ראשון, 22 בדצמבר 2019

כזה סיכמתי: כיצד השתנתה הדרך בה אנחנו צורכים מדיה בעשור האחרון

לאחר הפיאסקו של שנה שעברה, השנה החלטתי שזה לא יקרה שוב. סיכום שנת 2018 שלי בספוטיפיי נראה נורמלי ברובו, אבל בעקבות חיפוש מקרי שעשיתי של שיר מסוים, והעובדה שבחרתי לשמוע קאבר שלהקת בנים מסויימת עשתה לו, איכשהו אותה להקת בנים הסתננה לרשימת הלהקות ששמעתי הכי הרבה באותה שנה. אז אפשר להתווכח לא מעט על האמינות והדיוק של הסיכום הזה, אבל תמיד אפשר להיזהר יותר. כך יצא שבמהלך 2019 עשיתי כל שיכולתי כדי להגיע לשלב ה"תעודות של ספוטיפיי" (מסתבר שזה השם הלא רשמי המקובל לתופעה הזאת) עם כמה שפחות פאדיחות, כדי שהפעם אוכל באמת לשקול לשתף את התעודה שלי בפייסבוק. לא בחלתי באמצעים: נלחמתי בסקרנות שלי לגבי קאברים של שירים שאני אוהב, עשיתי דיאטת Guilty Pleasures ואם נוצר צורך להשמיע לבנות שירים שאינם קולעים לטעמי (כן, כאילו שאסתכן בכך שהפסקול של לשבור את הקרח 2 ייכנס לתעודה שלי), התחמקתי מכך בכל דרך אפשרית וכשלא היתה ברירה העדפתי לשדל את אשתי להשתמש בחשבון הספוטיפיי שלה כדי לנגן אותם.


Spotify (צילום: גד גניר)



בואו נתעלם לרגע מהשאלה הלגיטימית לחלוטין "למה לכל הרוחות אתה מייחס חשיבות כזאת פתולוגית לעניין הכל כך לא עקרוני הזה", וננסה למצוא פתרון פרקטי לרצון הלא רציונלי לשמור על התעודה מספוטיפיי נטולת בושות: אין לי רצון לעבור לאפליקציית מוזיקה אחרת כרגע ולשלם דמי מנוי נוספים רק בשביל זה ויוטיוב אינו פתרון נוח כי הוא דורש להשאיר את האפליקציה פתוחה על המסך. אפשר גם לחזור למקורות ולהוריד את השירים המדוברים אל המכשיר, ולהאזין להם דרך אפליקציית המוזיקה המובנית, בלי שאף אחד מנהל רישום כדי שבסוף השנה אבל ריבונו של עולם אנחנו בסוף שנת 2019, מי מוריד שירים בעולם של שירותי סטרימינג של מוזיקה?

בתחילת העשור הכל נראה אחרת לחלוטין. עולם הזרמת המדיה היה בחיתוליו: Youtube אמנם כבר היה קיים, נטפליקס התחילה להזרים תכנים כבר ב-2007, וספוטיפיי נולדה ב-2008, אבל לקח זמן עד שאנשים הבינו שאפשר להיפרד מהנכסים הדיגיטליים (בין אם פיראטיים ובין אם חוקיים למהדרין), בדיוק כפי שעשור לפני כן אנשים התקשו בהתחלה להיפרד מהדיסקים וה-DVDים שלהם. ב-2010 היה לי על המחשב אוסף מפואר של מוזיקה שכלל בחלקו דיסקוגרפיות מלאות שמעולם לא טרחתי להאזין להן. בשלב מסוים אפילו השקעתי מספר חודשים בשיפוץ האוסף הזה וטרחתי להשלים מידע חסר בתגיות ה-ID3 של הקבצים, כמו שם האמן, שם האלבום (ואפילו תמונה!), שנת יציאה ועוד. האוסף הזה עבר איתי מסמארטפון לסמארטפון, אפילו אחרי שהקמתי את הבלוג והמעברים האלו הפכו לתכופים יותר. ב-2016 כשבדקתי את שירות אפל מיוזיק שרק נכנס לישראל עוד התפארתי בתוך הביקורת באוסף הזה, אבל כניסת ספוטיפיי לישראל כשנתיים לאחר מכן סימנה את הפרידה הסופית שלי ממנו. כיום, אין לי מושג איפה שמרתי את כל השירים האלו והאמת שאין בהם באמת צורך. 

DEEZER (צילום: גד גניר)


לספריית הסרטים והסדרות ציפה גורל דומה. המעבר של השוק קצת לפני תחילת העשור ממסכי CRT למסכי פלאזמה ו-LCD חייב שדרוג גם של איכות קבצי הסרטים לרזולוציית HD. רזולוציה גבוהה יותר משמעותה אינה רק קבצים גדולים יותר שמחייבים שטח אחסון נרחב יותר, כי אם גם חומרה חזקה יותר שתוכל להריץ אותם. זה היה השלב שבו נולדו הסרטימרים, מכשירים שיעודם הראשוני היה הזרמה וניגון של סרטים מהרשת הביתית. כמו במוסיקה, גם כאן הפיראטים היו מבשרי הבשורה הטכנולוגית: XBMC (לימים Kodi) איפשרה למשתמשים להוריד סרטים וסדרות ולצפות בהם בזמן אמת, בתוך ממשק שמותאם לשימוש על מסכים גדולים. אחת הגרסאות הפופולריות של XBMC, תוכנת מדיה סנטר בשם Boxee, הציעה יכולת להתחבר לערוצי וידאו חוקיים לחלוטין מהרשת, והיתה גם בין הראשונות להציע חיבור לרשתות חברתיות, כדי לדווח לחברים במה אתם צופים. משם, הדרך אל שירותי הזרמת סרטים וסדרות כדוגמת Netflix ו-Amazon Prime כבר היתה קצרה. ב-2016 נטפליקס החלה לפעול גם בישראל, כשבמקביל, מפעילות הטלויזיה הקיימות בשוק (yes ו-HOT), כמו גם חדשות באותה תקופה (סלקום ופרטנר), החלו להפעיל שירותי VOD מבוססי אינטרנט משלהן. לקח זמן, אבל גם במקרה הזה, בשלב מסוים איבדתי את העניין בהורדת תכנים וכל מה שכרוך בכך. התברר לי שעבורי אישית, ספריה משולבת של מפעילה ישראלית ושירות סטרימינג בינלאומי מספקת סדרות וסרטים בכמות שאמורה להספיק לאדם בוגר עם משרה מלאה.

Netflix (צילום: גד גניר)


למעבר לשירותי סטרימינג היתה השפעה משמעותית על יצרניות החומרה. הקורבנות הראשונים היו נגני ה-MP3. קל להאשים בכך את הסמארטפונים, אבל גם העובדה שפחות ופחות אנשים משקיעים את המאמץ של תחזוק ספריית קבצי מוזיקה, הפכה את הנגנים האלו למיותרים, בטח כשלכל אחד בכיס ממילא יש מכשיר שיכול להתחבר למגוון שירותי מוזיקה עם קטלוג בלתי נגמר ומתחדש מעצמו של שירים. אם בתחילת העשור אפל עוד מכרה מספר סדרות של אייפודים, לא בטוח בכלל שהקטגוריה תשרוד את המעבר לעשור השלישי של המאה ה-21: את ה-iPod Classic, סדרת הנגנים בעלי נפח האחסון הגבוה, הפסיקה החברה מקופרטינו לשווק כבר ב-2014, ועל ה-iPod Shuffle וה-iPod Nano היא ויתרה לפני כשנתיים וחצי. נגן ה-MP3 היחיד שנותר בקטלוג של אפל נכון להיום הוא ה-iPod Touch, מוצר שקרוב יותר במהותו לסמארטפונים ולטאבלטים מאשר לנגן מוזיקה. אם את נגני ה-MP3 שירותי הסטרימינג כמעט הכחידו לחלוטין, הרי שבקטגוריית הסטרימרים הם האיצו תהליך אבולוציוני: אם בתחילת דרכם סטרימרים היו מכשירים שנדרשו להתמודד עם קבצי וידאו ברזולוציה גבוהה ופורמטי שמע היקפי מתקדמים, הרי שלקראת סוף העשור, אנשים רוכשים אותם בעיקר כדרך נוחה להתחבר לשירותי הסטרימינג. למעשה, רוב האלקטרוניקה הבידורית הנמכרת כיום מאפשרת חיבור ישיר לשירותי מוזיקה סרטים וסדרות: טלויזיות חכמות שמגיעות עם כפתור בשלט לגישה מהירה וישירה לנטפליקס, רמקולים חכמים שמתחברים בעצמם אל חשבון שירות המוזיקה המועדף עליכם, ועוד.

רמקול חכם (צילום: גד גניר)


האם העובדה שספוטיפיי הרגה את קובץ ה-MP3 היא חיובית או שלילית? האם זה טוב או רע שנטפליקס ייבשה את ספריית ה-Downloads שלכם במחשב? אף אחד לא שואל אתכם למען האמת. השירותים האלו כאן כדי להשאר. קשה להתעלם מיתרונות העידן החדש: שירותי סטרימינג מספקים גישה מכל מקום ובכל זמן לכמות עצומה של תכנים, מנהלים את המידע שסביב התכנים האלו, רובם כוללים כתוביות מקצועיות בעברית (בלי הקדשות ל"אינדיאנית שלי"), ומספקים חויות חדשות לאינטראקציה עם התכנים האלו: הצעות לתכנים דומים אחרים בהתבסס על הטעם האישי שלכם, חשיפה טובה יותר לתכנים חדשים, וכמובן התעודה של ספוטיפיי בסוף השנה. הצד השני של המטבע הוא בעובדה שאין בהם באמת את כ-ל התכנים: שירותי המוזיקה מתקשים בחלקם להציג קטלוג מלא של מוזיקה ישראלית, ופה ושם ישנם חוסרים גם במוזיקה לועזית. בשירותי הסדרות והסרטים אמנם יש מגוון רחב של תכנים, אבל ברוב המקרים דווקא התכנים הבלעדיים לשירות כזה או אחר הופכים לשיחת היום, ולא מן הנמנע שבחלק מהזמן תרגישו מחוץ לעניינים אם בחרתם בשירות הלא נכון. מעבר לכך, התכנים לא באמת פיזית אצלכם. בעיית חיבור באינטרנט או בעיית זמינות של השירות עצמו? שנו תכניותיכם להערב. המפלגות החרדיות ישיגו מספר חסר תקדים של מנדטים בבחירות הבאות? תשכחו מהקומבינות של חיפוש תכנים בשירותי הסטרימינג הישראליים ביום כיפור, ולכו תדעו אם לא יחסמו אותם יום אחד גם בשבתות. הזמינות הגבוהה של השירותים האלו והעובדה שדמי המנוי שלהם זולים יחסית, הפכו את ההשקעה בהשגת תכנים באופן פיראטי לפחות אטרקטיבית, אך מנגד, נשמעות מפעם לפעם תלונות על תמלוגים בשיעור נמוך שהחברות הללו מעניקות לאמנים, בשל העוצמה שיש לחברות האלו בשוק, ועל הקושי לאמנים חדשים לקבל חשיפה ראויה ובסופו של דבר להכנס לתעודות הספוטיפיי שלכם.

אז איך נראתה התעודה שלי השנה? המאמצים שהשקעתי הניבו רשימת אמנים המורכבת משילוב די הומוגני של קווין, אירוסמית, מיוז, פו פייטרז וריקי גל. מה עשיתי עם התעודה הזאת? כלום למען האמת. לא רק האופן בו אני צורך תכנים השתנה מאז 2010, גם המוטיבציה לספר על זה לכל מי שיש גישה לאינטרנט. אם בתחילת העשור אימצתי בהתלהבות את הקונספט של לשתף את החברים שלי במידע החשוב והמהותי על איפה ומה אני אוכל, באילו סרטים אני צופה ואיזו מוזיקה אני שומע, הרי שעשור שבו התגלה פעם אחר פעם מה הרשתות החברתיות עושות במודע או שלא במידע הזה, גרם לי לחשוב פעמיים לפני הלחיצה על כפתור ה-Share, למרות שבינינו, אין לי באמת סיבה להסתיר את החיבה שלי ל"היי שקטה".

18 תגובות:

  1. מי מוריד שירים? אני מוריד שירים. קודם כל כי אני שונא מנויים. זו דרך למצוץ את דמך אט אט ומעט מעט. אני מעדיף להחזיק את ספריית המדיה שלי - אצלי. כולל מוסיקה באיכות CD, וסרטים וסדרות באיכות FULLHD לפחות. זה שהרגילו אנשים להקשיב למוסיקה דחוסה אגרסיבית שגורמת למוח שלך להתאמץ בלי שבכלל תשים לב (מחקרים מראים שהקשבה למוסיקה שנדחסה בפורמט MP3 - או בכל פורמט מאבד אחר - גורמת לעייפות עקב הדרישה מהמוח שלנו להשלים תדרים חסרים) - לא ממש מעניין אותי. טכנולוגיה זה דבר נהדר, אבל אני מתגעגע לחנויות המוסיקה - שם גם אפשר היה לפגוש אנשים, ולא רק אפליקציות.

    השבמחק
    תשובות
    1. יש לך הפניה למחקרים כאלה? אני שואל ברצינות כי אני מכיר את הטענה אבל לא בטוח שיש לה ביסוס מחקרי. באופן אישי ומנסיוני אני יכול לקבל ששמיעת קבצים דחוסים מאוד - כאלה שהדחיסה גורמת בהם לעיוות מורגש או לצליל מתכתי - תגרום לעייפות מאזין, אבל זה פחות מובן מאליו בקבצים באיכות גבוהה, כאלה שלפחות אני לא מסוגל להבחין בינם לבין המקור, ולעניות דעתי גם אחרים לא.

      מחק
    2. תקרא את המאמר הזה.. ארוך קצת, אבל מסביר:
      https://www.sfgate.com/entertainment/article/MP3-music-it-s-better-than-it-sounds-2548685.php
      וזה לא קשור ל"להבחין". המוח שלך מתאמץ בלי שתבחין או תרגיש..

      מחק
    3. לא יודע לגבי התעייפות של המוח, אני מכיר מחקרים שאומרים שהמוח הוא כמו שריר, צריך לאמן אותו כל הזמן כדי שלא יתנוון, אז אולי זה טוב :)
      ובלי קשר, נסה להשתמש בשרותי הזרמת מוזיקה כמו tidal, deezer ועוד כמה, יש מנוי פרימיום שמזרים לך את המוזיקה באיכות גבוהה וחלק אף באיכות CD. אודיופילים בד"כ מעדיפים אותם על פני ספוטיפיי

      מחק
    4. אני מודע לשירותים באיכות CD, אבל כמו שאמרתי, אני נגד מודל המנוי שמוצץ את הכסף אט אט, מה עוד שהשירותים האיכותיים עוד יותר יקרים.
      ולא מדובר בהתעייפות בגלל מאמץ אקטיבי, אלא בגלל שהמוח מנסה לפענח מידע חסר.

      מחק
    5. היי אורן,
      מה ששיתפת הוא לא מאמר ולא מחקר מדעי, יש שם ציטוט (מסתייג מאוד) של ד"ר בנושא.
      רפרנסים לספרות המדעית או קישורים לאתרים שמציגים רפרנסים כאלו - אין.
      שאר הציטוטים הם של אנשים ש(חלק גדול מ)פרנסתם תלויה בהמשך השימוש שלך בשירותים כמו אלו וב"איכות" גבוהה.
      הרפרנס המדעי היחיד שמצאתי בנושא (חיפשתי באופן שטחי מאוד, אבל ראיות מסוג זה דווא כן נוטות לבלוט) הוא זה, והוא דווקא כן תומך בעמדה של יובל בנושא - (אתה לא יכול להבחין בין הדחוס למקור בדחיסה שמתרחשת היום)
      https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25812582

      אשמח אם כן תמצא רפרנס לטענה שהעלת, נשמע מעניין מאוד

      מחק
    6. מישהו, עדיין שומר את הקבצים23 בדצמבר 2019 בשעה 0:10

      אורן, המידע שבידך לוקה בחסר רב. ראשית, רוב שירותי הסטרימינג לא משתמשים כבר ב MP3 זה עידן ועידנים אלא ב AAC או OGG. גם ה MP3 שאתה מדבר עליו, אם אכן ישנו איזשהו "מידע חסר" (וזה לא מדויק, כי ככל שהמודל הפסיכואקוסטי והדחיסה טובים יותר המידע לא חסר לך. אתה מתעייף מהבטה בתמונה כי היא לא איכותית כמו המציאות?), אז הוא היה חסר בעיקר בקידודים הגרועים של לפני עשור (FHG 128KB או גרועים ממנו שנוצרו לסטרימינג מהיר באינטרנט). MP3 איכותי, נניח 256KB שנוצר באמצעות LAME נשמע טוב. כאודיופיל שממיר בעצמי את הדיסקים שלי ל FLAC ויש לי ציוד שמע מספיק איכותי, קשה מאוד מאוד לשמוע הבדל בין AAC 320KB ל FLAC, ולומר שהמוח מתעייף מזה - סלח לי, נשמע חארטה.

      מחק
    7. אם זה חארטה, אז כאודיופיל, מדוע להמיר את הדיסקים שלך ל-FLAC ולא להסתפק בפורמט מאבד כפי שאמרת - ש"קשה מאוד מאוד לשמוע הבדל בין AAC 320KB לFLAC"? הרי "אין הבדל"..?
      אני מרגיש את ההבדל.

      מחק
  2. אני ממש מתגעגע ל boxee, עד היום לא מצאתי משהו שיכול להחליף אותו כמו צריך.

    השבמחק
  3. היה לי בוקסי וההרגשה שלי היתה שמדובר במכשיר חצי אפוי עם המון הגבלות ושלא עשה שום דבר כמו שצריך ושהתיישן מהר מאוד.

    השבמחק
  4. אתה יודע שהחברות בישראל מחשיכות את המסך מבחירה ביום כיפור, כן? אין שום תקנה שאוסרת עליהם לשדר VOD ולרוב החרדים אין מושג מה זה בכלל. יצאת בור וגזען.

    השבמחק
    תשובות
    1. גד גניר עובד בשת"פ עם עיתון הארץ
      כך שמדי פעם צריך לתת לקוראי 'העיתון לאנשים חושבים' את ליטרת הבשר שלהם...

      מחק
    2. לא טענתי לרגע שזה המצב כיום, אבל תהנה. לבחור שכתב שאני מקבל דגשים מהארץ מה לכתוב, אשמח לשמוע עוד על כללים נוספים שאתה מדמיין לגבי השת"פ, זה מעניין.

      מחק
  5. היי שקטה שיר מעולה!

    השבמחק
  6. בלי הקדשות ל"אינדיאנית שלי" :-)
    תודה על שיתוף המחשבות!
    אביב

    השבמחק
  7. לגבי Spotify - בגרסת הדסקטופ אפשר למחוק ידנית נקודתית שיר כלשהו מרשימת Recently Played אבל השאלה אם זה משפיע על הכללתו בסטטיסטיקה האישית. לי פחות מפריעים הסיכומים השנתיים, אני פשוט מעדיף שירים באנגלית (האזנה ברקע בעבודה) ואם מדי פעם אני שומע שיר בעברית אני לא רוצה שזה ישפיע על ההמלצות של Daily Mix, Weekly Discover וכו'.
    הם לגמרי צריכים להוסיף מצב האזנה אינקוגניטו :)

    השבמחק