אחת
ההחלטות שביצעתי לפני כשנה הייתה להכנס לכושר. בדומה לרוב מדינת ישראל, גם אני
החלטתי שרביצה על הספה וזפזופ בין ערוצים הם לא התעמלות, וארוחות החג לא יעלימו את
עצמן. לאחר חודשים ארוכים של הסתגלות, התמדה וכאבים מרובים, הכושר הפך לחלק בלתי
נמנע מהרוטינה השבועית שלי. לכן, החלטתי שהגיע הזמן לרענן את מלתחת האביזרים שלי
ולרכוש צמיד ניטור. הרכישה השתלמה כשהצלחתי להוכיח למאמן שלי שאני אכן עומדת להתעלף
ואני לא סתם עושה את עצמי, כמו גם למדוד את אפקטיביות האימונים שלי. אך עם כל
הכבוד לצמיד שרכשתי, הוא לא משתווה למוצרים שקיימים כיום בשוק הכושר. לכן,
כשקיבלתי את ההזדמנות לשחק ״במגרש של הגדולים״ עם שעון A300
מבית Polar, סוף סוף הייתה לי הזדמנות לבדוק האם אכן
כדאי להשקיע בשעון כושר, או שגם הזולים עושים את העבודה הדרושה.
 |
| Polar A300 (צילום: גד גניר) |
זה שעון
חדש או שאת שמחה לראות אותי?
הדבר
הראשון והבולט ביותר בדגם A300 הוא
העיצוב. השעון יושב בתוך רצועה עבה במיוחד, המגיעה במגוון צבעים בוהקים וניאוניים
כגון צהוב, ורוד, כחול, לבן, אפור וכמובן שחור. לי היה את העונג המפוקפק לקבל רצועה בצבע
לבן. למה מפוקפק אתם שואלים? כל מי שראה אותי עונדת את השעון החליט להתבדח על הצבע, הגודל או חוסר
האסטטיקה הכללית שלו. מיותר לציין שגם אני לא אהבתי את העיצוב, אבל מה לא עושים
בשביל חברים ובשביל הכושר. הבעיה שהתגלתה כבר בשעות הראשונות של השימוש לא הייתה
גודל הרצועה, אלא הסיליקון העמיד ממנו היא עשויה. נכון, המשמעות היא שהרצועה עמידה במים (בדומה לשעון, העמיד לעומק של עד 30 מטרים), אך מאותה סיבה היא גם אוגרת
את הזיעה שלי במהלך האימון. הרגשה לא סימפטית, בטח שלא באימונים בחוץ
בחודשי יולי-אוגוסט ובמיוחד אם הרצועה צמודה ליד, כמו שאמורים לענוד שעון.