כזה ניסיתי: Apple iPhone 13 Pro Max

אמונות טפלות לא אמורות להכתיב מדיניות אצל יצרניות סמארטפונים, אבל נסו להיזכר בפעם האחרונה שנתקלתם במכשיר ששמו מכיל את המספר "13". במציאות של מגיפה כלל עולמית שמסרבת להעלם, עם משבר באספקת שבבים, בחרה אפל לדבוק במספור הדגמים שלה ולהשיק השנה את סדרת המכשירים שבאה אחרי 12, כי עם כל הכבוד לגורל ולמזל, לקטלוג חוקים משלו. אני קיבלתי לבדיקה לאחרונה את iPhone 13 Pro Max, הדגם היקר, הגדול, והמתקדם בסדרה.

Apple iPhone 13 Pro Max (צילום: גד גניר)

כל מכשירי סדרה 13 מצוידים במעבד החדש שאפל תכננה בעצמה, A15 Bionic. המעבד שנבנה בארכיטקטורת 5 ננו מטר, ומכיל 15 מיליון טרנזיסטורים, מהיר יותר, לטענת אפל, בכ-50% לעומת מעבדים מתחרים בשוק. המעבד הזה משודך לזכרון RAM בנפח 6 גיגה, ואחסון (שכרגיל, אינו ניתן להרחבה) בנפח 128 גיגה, 256, 512, ואפילו 1 טרה. קשה לי לקבוע בכמה הוא באמת מהיר יותר ממכשירים מתחרים אבל כצפוי, הוא מהיר מאוד ויציב כסלע: משחקים נטענים במהירות נאה, והכל, באופן לא מפתיע כשמדובר באייפון, עובד מעולה בלי גמגומים ובלי תקלות. איפה כן יש הפתעות? בצריכת החשמל של המכשיר, אבל לזה אגיע אח"כ. כמו קודמו, גם ה-iPhone 13 Pro Max תומך ברשתות דור חמש והתמיכה עצמה כבר פעילה במקומות בהן פרוסות אנטנות של הרשת.

כזאת ניסיתי: IMILAB C21

הכירו את IMILAB, עוד אחד משלל המותגים שפועלים תחת חסותה של שיאומי. החברה שמייצרת בעיקר מצלמות אבטחה, השיקה לאחרונה את C21. אם שם המותג נשמע לכם מוכר, הרי זה בגלל שעשה חיל בקבוצות הדילים השונות עם דגמים קודמים, וחלקם אף נמכרו כאן ביבוא רשמי ע"י יבואנית שיאומי בישראל. במה שונה ה-C21 ממה שנמכר כאן עד היום? ובכן, מדובר במצלמת אבטחה ששמה דגש על איכות הצילום באור ובחושך, ומצלמת ברזולוציה מרשימה של 2.5K.

IMILAB C21 (צילום: גד גניר)

ה-C21 היא מצלמת 360, כזו המסוגלת להסתובב על צירה, ולנוע למעלה ולמטה. שמעתי כבר מצלמות רועשות ממנה, אבל גם C21 אינה חרישית לחלוטין אז אם ניחנתם באוזניים רגישות במיוחד, ייתכן שזו לא המצלמה בשבילכם. המימדים שלה סטנדרטיים וגם העיצוב שלה לא יוצא דופן. ניתן להעמיד אותה על בסיסה או להתקין אותה על התקרה הפוך (באמצעות תושבת המגיעה בערכה). היא מיועדת לשימוש פנים ביתי ואינה ממוגנת בפני מים.

כזה ניסיתי: Sonos Beam (Gen2)

בחודש שעבר הכריזה סונוס על  Beam (Gen2), ממשיך דרכו של הסאונד בר הנמכר ביותר שלה. היו ל-Beam הראשון כל הסיבות להיות סאונד בר מצליח: הוא שילב בין סאונד מאוד איכותי, ממשק נוח לשימוש, יכולות הזרמת מוזיקה מתקדמות דרך הרשת ואפילו מחיר נגיש, יחסית למוצרים של סונוס. בשנת 2018 זה היה מספיק. ב-2021 הדרישות שונות: Beam (Gen2), סאונד בר רמת הכניסה החדש של סונוס מביא איתו יותר רמקולים, עיצוב מעודכן ותמיכה ב-Dolby ATMOS. האם זה באמת הדור הבא או סה"כ רענון קל?

Sonos Beam (Gen2) (צילום: גד גניר)

חיצונית, Beam (Gen2) שומר על מימדים זהים לאלו של קודמו. אלו בשורות טובות למי שמעוניין בסאונד בר קומפקטי, ובשורות פחות טובות למי שקיווה שסונוס תנצל את ההזדמנות להאריך אותו ובכך לספק תנאים פיזיים עדיפים להרחבת במת הצליל שלו. בהתחשב בכך שלסונוס יש אינטרס ליצור בידול בקטלוג המוצרים שלה בין סאונד בר הפרימיום Arc לבין רמת הכניסה, זה לא מפתיע שהחברה העדיפה שלא לבצע שינויים דרמטיים. השינוי החיצוני היחיד הוא החלפת הסבכה עשויית הבד, ברשת פוליקרבונט מחוררת באלפי חורים זעירים, בדומה לזו של ה-Arc. בפן העיצובי, אישית, העדפתי את הבד, אבל בפן הפרקטי אין ספק שהעיצוב המעודכן יותר פרקטי, עמיד וקל יותר לניקוי. פרט לסבכה, הכל נשאר כשהיה, כולל פקדי המגע בחלק העליון, ומיקום החיבורים בחלקו האחורי והרכבם.

כאלו ניסיתי: Edifier NeoBuds Pro

כל סטודנט שנה א' ללימודי תקשורת מכיר את הביטוי "המדיום הוא המסר" שטבע הפילוסוף מרשל מקלוהן ב-1964, בהתייחסו לעובדה שלאמצעי התקשורת דרכו מועבר מסר, יש השפעה מכרעת על המסר עצמו ועל איך הוא מתקבל ע"י הנמענים שלו. אני בספק אם מקלוהן דמיין פלטפורמות מימון המונים כשטבע את הביטוי הזה, אבל האופן שבו מותגים גדולים עושים בהן שימוש בשנים האחרונות, בהחלט עומד בקנה אחד עם הטענה שלו. למה מותגים גדולים גדוגמת לגו, ג'ילט, בוז ועוד מנסים את מזלם בפלטפורמות שקמו כדי לתת מענה לסטארטאפים זעירים, עניים ואנונימיים? כי מעבר לאפשרות לגייס שם כסף מראש, הפלטפורמות האלו החלו להיתפס כזירה לשיווק גאדג'טים חדשניים, זירה המיועדת למאמצים מוקדמים שבה ניתנת להם האפשרות לתת פידבק ליצרניות כבר בשלבי הפיתוח. באופן הזה, תהליך השיווק והמיתוג של המוצרים החדשים משתלבים כבר בתוך תהליך הפיתוח שלהם. Edifier, יצרנית אודיו סינית נודעת החליטה לציין 25 שנה להקמתה בהשקתן של NeoBuds Pro, אוזניות True Wireless חדשות עם ביטול רעשים, באמצעות קמפיין באינדיגוגו.

Edifier NeoBuds Pro (צילום: גד גניר)

אז נכון, סמסונג ואפל החליטו שבשם האקולוגיה הן מקטינות את האריזות אבל על אדיפייר זה לא עושה רושם. כדי לכבד את מעמד היומולדת, מקבלים כאן קופסה מהגדולות בהן נארזו אוזניות True Wireless, עם ריפוד פנימי שמזכיר קירות מבודדים של אולפנים. הקופסה לא רק ענקית ואסתטית, היא כוללת לא פחות משישה סטים שונים של ראשי סיליקון בגדלים שונים, בנוסף לסט שמורכב כבר על האוזניות ושקית בד שבתוכה ניתן לאחסן את האוזניות בתוך קייס הטעינה שלהן. קייס הטעינה לא מאוד קומפקטי, אבל גם לא מוגזם בגודלו. הוא משלב פלסטיק בגימור מט, ומעליו ציפוי מתכת מוברשת שמשווה לו מראה יוקרתי. האוזניות עצמן גם לא זעירות במיוחד אבל גם לא ענקיות. הן לא כבדות, קל למקם אותן בתוך האוזן והן לא מציקות בה לאורך זמן. הן אמנם יציבות יחסית באוזן, אבל יש בשוק לא מעט אוזניות שהייתי יוצא איתן לריצה בראש שקט יותר. השליטה בהן מתבצעת באמצעות מגע ב"גבעולים". המגע עצמו מדויק והאוזניות מגיבות לו מהר. אפילו ניתן להתאים אישית דרך האפליקציה את הפעולות שהמגע באוזניות יבצע, אם כי הוא נורא מוגבל: למעשה, האוזניות תומכות רק בשתי מחוות: הקשה כפולה והקשה משולשת. הן לא מכירות בהקשה בודדת ואם תלחצו עליהן ממושכות לא יקרה דבר. ניתן אמנם להגדיר מה יעשה כל סוג הקשה על כל אוזניה בנפרד אבל זה אומר שיש לכם בסה"כ ארבעה סוגי הקשות לתמרן ביניהם ועליכם להחליט על מה אתם מוותרים: שליטה בעוצמת השמע, שליטה בניגון, החלפת מצבי ביטול רעשים, הפעלת סייעת קולית, מעבר למצב משחק ועוד.

לכזה לא יכולתי להשאר אדיש

בשנים האחרונות אני פחות קורא טוקבקים על אייטמים שלי שמתפרסמים בהארץ. מדי פעם כשאני מרגיש שהמגלומניה משתלטת עליי, אני קופץ לביקור ומאזן את זה עם מנה הגונה של זעם ובוז אנונימיים. למדתי המון מטוקבקים על אמנות הכתיבה וגם על התחום עליו אני כותב, אבל בשלב מסוים זה הפך להיות מייגע לנסות לברור את האוצרות בין "פרסומת?" (לא), "למה הארץ לא לוקחים מישהו שיודע לכתוב בעברית" (סליכה) "ברור ש-XXX שילמו לך" (לא שילמו), "אייפוניסט!" (הממ, לא), "טוב שנזכרת, בוא אתן לך את הסטארטק שלי שתכתוב עליו סיקור" (...) ואחרים. ועדיין, פה ושם אפשר להיתקל בתגובות שמחזירות לי את האמון בקונספט. אחת מהן היא של גיל בר-זוהר, מגיב מספר 12 בביקורת שלי על ה-Galaxy Z Fold 3 שפורסמה גם בהארץ:

מה גרם לי להתחבר כל כך לטוקבק שהתעצבן עליי וקרא לי רובוט? העובדה שהוא מעלה תהייה קיומית חשובה בתחום הסיקור הטכנולוגי באופן כללי ועל ביקורות חפיצים באופן פרטני. הציטוט הידוע של ג'ורג' אורוול אומר שעיתונות היא כל מה שמישהו אחר לא רוצה שיתפרסם, כל השאר זה יחסי ציבור. עכשיו חכו שניה! קראו עד הסוף לפני שאתם גוללים למטה כדי לכתוב טוקבק זועם על החוצפה שלי להתייחס לביקורות מוצרים כאל העיתונאות של שעליה דיבר אורוול. אני מסכים איתכם: אני מקבל בהשאלה מוצרים ממשרדי יח"צ שמייצגים יבואני מותגי אלקטרוניקה. ככה זה עובד ברוב המקומות בארץ ובעולם. זה לא סוד שמי שמשאיל לי את המוצרים מגיע עם אינטרס שהמוצרים שלו יהיו נושא לשיחה, כפי שהמקורות של כתב פוליטי כזה או אחר מזינים אותו בסקופים שפרסומם ישרת מטרות מעבר לזכותו של הציבור לדעת. ככה זה עובד. ההבדל ביני לבין כתב פוליטי היא העובדה שהכל על השולחן ברמה הבסיסית של המלאכה הזאת: כמבקר חפיצים אני מצופה להביע דעה משלי על המוצרים שאני סוקר ולנמק אותה.

כזה ניסיתי: Samaung Galaxy Z Fold 3

אי שם באמצע העשור הראשון של המאה ה-21, שנה-שנתיים לפני עידן האייפון, סמארטפונים היו עדיין נישתיים מאוד, קטגוריה של מכשירים לא שגרתיים, עם מסך מגע עצום של 3-4 אינטש, לעיתים עם מקלדות נשלפות או מובנות, מסכי ענק ועטים שבאמצעותם ניתן לתפעל אותם. המכשירים האלו קסמו בעיקר לאנשי עסקים. אף אחד לא חשב לשווק אותם לקהל הרחב, וספק אם במחירים שבהם נמכרו מישהו בקהל הרחב היה בכלל מוצא בהם עניין. שני מכשירי ה-Fold הראשונים החיו את הקונספט הזה: מכשירים עם מסך גדול, עדינים, יקרים להחריד, ונמכרים בעיקר למאמצים מוקדמים. כידוע, השנה סמסונג החליטה שהגיע הזמן לנרמל את המתקפלים. האם גם בכיר הקטלוג שלה, Galaxy Z Fold 3, מוכן להמונים?

Samaung Galaxy Z Fold 3 (צילום: גד גניר)

בניגוד לסדרת Flip שעושה שימוש במסך מתקפל כדי לקדש את ערך הקומפקטיות, סדרת Fold באה להציע למשתמשים אפשרות קלה ומהירה לעבור מסמארטפון במימדים ששואפים לנסבלים, לשימוש במסך ענק (במונחי סמארטפון). ההבדל בגדלים בין ה-Fold 2 ל-Fold 3 זניח, וכך גם ההבדל במשקל. ה-Galaxy Z Fold 3 הוא עדיין מכשיר מאוד כבד (71 גרם), מאוד עבה (כשהוא מקופל, 14.6-16 מ"מ), וצר מאוד (67.1 מ"מ). במילים אחרות, כדי להנות מהמסך הגדול במצב פרוס, תצטרכו להסתובב רוב הזמן עם מכשיר כבד ומגושם בכיס.

כאלו ניסיתי: Jabra Elite 3

במשך שנים הסתדרה ג'אברה בלי אוזניות בדרגת כניסה. במקום להציג דגם פשוט וזול, היא בחרה בכל שנה להוסיף לקטלוג האוזניות שלה דגם חדש ומתקדם יותר, ולהמשיך למכור דגמים קודמים אך במעמד משונמך. כך קרה ש-Elite 65t שהחלו להימכר אי שם באמצע 2018 כדגם הדגל בקטגוריית האוזניות True Wireless של ג'אברה, המשיכו להשאר בייצור ונמכרו לצד Elite 75t ו-Elite 85t במחיר נמוך יותר שהפך אותן הלכה למעשה לאוזניות בדרגת כניסה.

Jabra Elite 3 (צילום: גד גניר)

כל זה השתנה בתחילת ספטמבר. ג'אברה הציגה סדרת דגמים חדשה לגמרי, וביניהם גם את Elite 3, אוזניות חדשות לחלוטין ברמת מחיר שלא נראתה אצל ג'אברה כבר שנים, לפחות לא במעמד ההשקה. היצרנית הדנית זכתה להמון הערכה הודות לדגמים שהציגה בשלוש השנים האחרונות. האם Elite 3 עשויות מאותם חומרים?

כזאת ניסיתי: Windows 11

ב-5 באוקטובר זה קורה: אם הכל ילך כמתוכנן, משתמשי Windows 10 בכל רחבי העולם יקבלו התראה על כך שניתן לשדרג את מערכת ההפעלה האחרונה של מיקרוסופט (כפי שהצהירה בעצמה בהשקה של Windows 10), למערכת ההפעלה החדשה, Windows 11. לפני מספר שבועות הצטיידתי ב- Lenovo Yoga Slim 9i, מחשב שעומד בדרישות לשדרוג למערכת ההפעלה החדשה ונרשמתי לתכנית Windows Insiders המאפשרת להתנסות בגרסאות הבטא של Windows 11 כדי לחוות את המחשב כפי שהוא הולך להראות בשנים הקרובות, ואני כאן כדי לספר לכם איך היה.

הכירו, תפריט ההתחל החדש

הסיפור של Windows 11 מתחיל בחטא הגדול של Windows 8: בשנת 2012 הבינה מיקרוסופט שהדבר הכי חם זה מסכי מגע, סמארטפונים וטאבלטים. היא לקחה את מערכת ההפעלה המצויינת שלה, Windows 7, והלבישה מעליה ממשק מגע אוונגרדי שאפילו קיבל שם ושפת עיצוב, "מטרו", עם מחוות מגע, "אריחים חיים", ועם כללים נוקשים למפתחי אפליקציות. מערכת ההפעלה הזאת הצליחה לפספס את כולם: היא לא היתה מספיק אינטואיטיבית כדי למשוך חזרה משתמשי טאבלטים וסמארטפונים, אבל הצליחה לזעזע ולהציק למשתמשי PC שתפריט ההתחל האהוב שלהם נמרח על כל המסך הראשי. Windows 10 שהגיעה אחריה היתה הרבה פחות יומרנית והציגה ממשק שחוזר למקורות, מותאם יותר למחשבים עם עכבר ומקלדת, ואפילו הקימה לתחייה את תפריט ההתחל.