יום רביעי, 23 בספטמבר 2020

כזאת ניסיתי: למידה מרחוק ב-Zoom

נניח שבינואר-פברואר הקורונה עוד היתה בעיקר מחלה של סינים. נניח שבמרץ כשהיא עשתה עלייה ארצה זה תפס את מערכת החינוך בהפתעה. נניח שלמידה מרחוק זה קונספט משונה וביזארי שאף אחד מעולם לא חשב שנאלץ לעשות בו שימוש, כאן באי הזה של יציבות שנקרא מדינת ישראל שמעולם לא חווה מצבי חירום. עדיין, היו למערכת החינוך כמה חודשים טובים להתעשת, להתארגן ולמצוא את הנוסחה שתהפוך את הלימודים מהבית למעט יותר יעילים בכלים הקיימים העומדים לרשותה. באופן מפתיע זה לא קרה, ובאופן עוד יותר מפתיע נכנסנו לסגר נוסף שחייב את מערכת החינוך לחזור שוב ללמידה מרחוק.  הכלים הקיימים העומדים לרשותה הם מגוון אקלקטי של אפליקציות ואתרים, כשאמצעי התקשורת העיקרי פנים מול פנים הוא זום, אפליקציית וידאו קונפרנס שהחלה את דרכה ככלי עסקי ונוכסה ע"י, ובכן, כמעט כולם, כולל מערכת החינוך בישראל.


למידה מרחוק, תמונת אילוסטרציה (צילום: גד גניר)


כיאה לכלי עסקי, Zoom מציעה למשתמשיה את האפשרות לנהל דיון אינטראקטיבי. המילה "אינטראקטיבי" נמצאת במקום גבוה בדירוג המילים שמדליקות אנשי פדגוגיה, עד שהמציאות טופחת על פניהם. זה קורה כאשר המורים באומת הסטארט אפ מכלים את זמנם שלהם, של התלמידים ושל הוריהם בבקשות, תחינות, ונזיפות על תלמידים סוררים שפתחו את המיקרופון כשלא היו צריכים לעשות זאת, שקשקשו על המצגת של המורה, השתלטו על המסך במפגש והציגו עליו דברים במקום המורה ועוד המון דרכים יצירתיות נוספות להחריב את השיעור. לאחר יומיים של ישיבה בבית יחד עם שתי תלמידות (כיתה א' וכיתה ד') והתנסות טראומטית בחויה הרועשת, מבולגנת ובעיקר לא אפקטיבית, החלטתי שאני חייב לעשות מעשה ולנסות למצוא דרך לפתור את המפגעים האלו בשיעור. מורים, פתחו מחברות ומחשבים וקראו בעיון את הטקסט:



ילדים, שקט!

יסלח לי ג'ון סטיוארט מיל, אבל בשיעור ב-Zoom אין מנוס מלהגביל את חופש הביטוי. אחרי מספר חודשים של למידה מרחוק בתש"פ, גם תשפ"א מתחילה כשמורים נאבקים על זכותם לדבר בשיעור ולהתגבר על תלמידים שמתפרצים לדבריהם, הורים שיושבים ליד ילדיהם ומנהלים שיחות עבודה, או אפילו טלויזיה שפותחה ברקע אצל אחד התלמידים ומשתלטת על זכות הדיבור. Zoom מאפשרת למורים כמה דרגות שליטה על חופש הביטוי. מאחר שהכיתה אינה אמורה להיות מרחב דמוקרטי, אין סיבה שלמורה לא תהיה שליטה מוחלטת על מתי תלמידים ידברו ומתי קולם יפסיק להשמע. איך עושים זאת בצורה יעילה? דרך סרגל המשתתפים. ניתן להשתיק פרטנית משתתפים מסוימים, וניתן להשתיק את כולם. איך מונעים מתלמידים לפתוח מחדש את המיקרופון? בתיבת הדיאלוג שמופיעה כשאתם משתיקים, ודאו שהאפשרות להפעיל מחדש את המיקרופון אינה מסומנת. נכון, הרבה יותר קל וטבעי לנהל שיעור כאשר המורה לא צריך לתפעל את המיקרופון של כל משתתף שרוצה לדבר, אבל לפעמים אין ברירה.








לעולם לא אכתוב על הלוח של המורה בלי רשות

בדמיונם האוטופי, היוצרים של Zoom דמיינו חדרי ישיבות, משתתפים יושבים ליד המחשבים עם חליפות ועניבות, בגרות נפשית ויכולת שליטה עצמית. בתנאים כאלו, היכולת, כמשתתף, לצייר על המצגת כדי להבהיר נקודה מסויימת היא כלי פרודוקטיבי. כאשר הכלי הזה פתוח לשימוש ע"י ילדים בכיתה א' התוצאה היא קשקוש על המצגת של המורה, כשאין לה דרך לדעת מי עשה זאת. מורים, הלוח הוא שלכם ורק שלכם. כדי לשנות את ההגדרות הקשורות ללוח, תצטרכו להכנס להגדרות המתקדמות (במסך ההגדרות הראשי, הולכים ל-"General", ולוחצים על "View More Settings". הלחיצה תוביל אתכם לדפדפן, ובו רשימה ארוכה מאוד של הגדרות. חפשו שם את Annotation, ואפשרו רק למי שמציג, כלומר, אתם, לצייר על המסך.

 




נמנעים מהפתעות

לפני כמה חודשים, זום הוסיפה את הצורך בסיסמה כדי להכנס למפגשים. קשה להאמין, אבל לפני כן, כל מה שהייתם צריכים כדי לפלוש למפגש שלא הוזמנתם אליו, זה לנסות לשנות את מספר הפגישה בקישור ולראות מתי אתם נופלים על מפגש אמיתי שמתקיים באותו רגע. זום כאמור תיקנה את הסוגיה הזאת, אבל רק חלקית: הקישור למפגש כולל בתוכו את הסיסמה, ומרגע ששיתפתם אותו, אין לכם דרך אמיתית לדעת לאן הוא הגיע ועם מי הוא שותף. לצורך כך, בהגדרות המתקדמות של Zoom ניתן לחייב את כל המשתמשים לעבור דרך "חדר המתנה", מעין שלב נוסף שבו מארח הפגישה מאשר רק למי שהוא מזהה להכנס אליה. לחילופין, ניתן "לנעול" את הפגישה דרך סרגל המשתתפים כשידוע לכם שכל מי שאמור היה להגיע לפגישה אכן הצטרף אליה ולא צפויים להגיע משתתפים מוכרים נוספים.





אחת התכונות שבזכותן זום תפסה כל כך, היא אפשרות שיתוף המסך המתקדמת והיעילה שלה. כברירת מחדל, כל משתמש יכול לשתף את המסך שלו, לבחור אם הוא רוצה לשתף את כל המסך או רק אפליקציה מסוימת, ואף לאפשר שליטה על המסך ע"י משתמשים אחרים. כל התכונות האלו הן גן עדן לתלמידים חוליגניים, אבל Zoom מציעה דרכים למנוע מראש את השימוש בהן לרעה. בהגדרות המתקדמות של זום ניתן למנוע ממשתתפים לשתף את המסך שלהם ולאפשר זאת רק למארח. מורים פחות אוטוריטרים, שרוצים לאפשר לתלמידים בכל זאת להציג על המסך, יכולים להסתפק במניעה של השתלטות על הצגת מסך ולאפשר זאת רק במקרה שאף אחד אחר לא מציג באותו רגע.





גם על הצ'אט ניתן לשים הגבלות. ניתן למנוע כליל ממשתמשים שאינם מארח הפגישה לכתוב הודעות, וניתן למנוע מהם שיחות פרטיות או להעביר קבצים דרכו. זה כמובן לא מונע מהם להעביר את השיחות הפרטיות שלהם לוואטסאפ או כל פלטפורמה אחרת, אבל לפחות זה לא יתבצע בצ'אט של המפגש.





כשכלו כל הקיצים ואין ברירה אלא להוציא תלמיד מהשיעור, ניתן לעשות זאת היישר מסרגל המשתתפים, ודי בקלות. רוצים למנוע מהתלמיד לנסות ולהכנס שוב, אפילו לחדר ההמתנה? ודאו שהאפשרות למנוע זאת ממנו מופעלת בהגדרות המתקדמות.





אין ויכוח על כך שלהיות מורה זו עבודה קשה, גם לא בתקופת הקורונה. כשמוסיפים לעבודה הקשה הזאת גם את ההתמודדות עם הקשיים הטכניים של למידה מרחוק, זה הופך לכמעט בלתי אפשרי. ועדיין, במסגרת המגבלות ועד שמשרד החינוך ימצא את הנוסחה המתאימה לאפשר לתלמידים ללמוד מהבית כראוי, השליטה ב-Zoom היא המפתח לשיעורים קצת יותר אפקטיביים ונעימים.


2 comments:

  1. אתה ענק, גד!
    רוב תודות,
    אביב

    השבמחק
  2. הי
    טקסט מזעזע. הכיתה היא לא מרחב דמוקרטי. תפיסת הילד שלך פשוט מזעזעת...

    השבמחק