כזה ניסיתי: סמארטפון HTC One M8

לא תאמינו, אבל על ה-HTC One M8, אחד ממכשירי האנדרואיד המדוברים ביותר כיום, נאלצתי לוותר בפעם הראשונה שהציעו לי לקבל אותו לבדיקה. מעבר לעובדה שההצעה באה יום-יומיים לפני שבתי השניה בקעה אל העולם, נתקלתי איתו בבעיה לוגיסטית. מסתבר ש-HTC החליטה להצטרף למועדון העילאי והמתנשא של היצרניות המעדיפות לעשות שימוש בנאנו סים, מה שחייב אותי לרכוש כזה, יחד עם סט מתאמים למיקרו סים, שיאפשרו לי לחזור לאחר הפוסט הזה למכשיר הקבוע שלי. בנוסף, על העבר האפל שלי עם HTC כבר סיפרתי לכם, כך שניתן להבין שנקודת הפתיחה שלי עם ספינת הדגל הנוכחית של החברה הטייואנית לא היתה אופטימית במיוחד.

HTC One M8 (צילום, גד גניר)

ואז קיבלתי אותו אליי למשרד. אנסה לנסח זאת בצורה רצינית ושקולה, בניגוד לתגובה שלי בפועל כשפתחתי את האריזה (קולות דקים וגבוהים מאוד של התלהבות): זה הטלפון היפה ביותר שאי פעם יצא לי להניח עליו את ידיי, כולל כל דגמי האייפון לדורותיהם. כמו קודמו, גם ה-One M8 עשוי ממתכת (אך בשונה ממנו, הפעם היא בגימור מוברש) ונראה פשוט יפיפה. למעט אפל ו-HTC, יצרניות אחרות לא אוהבות לעשות שימוש בחומרים מתכתיים במכשירים שלהן. סמסונג חוטפת על כך את רוב הביקורת, אך גם סוני, LG ומוטורולה משיקות בעיקר מכשירים העשוים סוגים שונים של פלסטיק. הסיבה לכך לא נעוצה אך ורק במחיר, כי אם גם בבעיות שגוף מתכתי עלול ליצור, בעיקר בעיות קליטה, כפי שקרה לאפל בהשקת האייפון 4.

HTC תכננה כראוי את הוואן הראשון וכך למרות גוף המתכת שלו, לא דווחו בעיות כלשהן, לא בקליטה ולא בקישוריות אחרות וכך גם המצב ב-One M8. בניגוד לרושם המתקבל מהתמונות ברשת, ה-One M8 וה-One M7 נראים במציאות שונים מאוד זה מזה. למעשה, ה-One M8 נראה כמו גרסא מלוטשת יותר, עם קוים זורמים יותר ועיצוב נקי ומעוגל יחסית ל-M7. מצד שני, הוא גם ארוך משמעותית ממנו, וכאן נתקלתי בבעיה ארגונומית מסויימת: מהנדסי HTC בחרו למקם את כפתור ההדלקה של המכשיר בראשו. במכשיר שאורכו 147 ס"מ מ"מ, להגיע עם האצבע לראש הטלפון זו משימה לא פשוטה. ה- HTC One M8 הוא לא רק מכשיר ארוך, הוא גם מכשיר כבד קצת יותר ממכשירים מקבילים אחרים, ושוקל 160 גרם, 10% יותר מהגלאקסי אס 5, ו-30 גרם יותר מהגלאקסי אס 4. המשקל הזה והעובדה שהוא עשוי ממתכת תורמים לנוכחות שלו בכף היד, אך לא מפריעים יותר מדי כשהמכשיר יושב בכיס. אגב, לגבי הכיס, תופעה משונה ספציפית למכשיר הזה- הוא נוטה להחליק מהכיס יותר מכל מכשיר אחר, כנראה בגלל הכובד, הצורה המעוגלת שלו והמגע החלק של המתכת. לפיכך, מספר הפעמים בהם קמתי מישיבה ספה כלשהי, ומצאתי את ה-One M8 ממשיך לשבת עליה בנחת, היה רב מהרגיל. ניתן להמשיך בשבחי גוף האלומיניום של ה-One M8 במשך זמן רב, ובאמת שבימים הראשונים בשימוש במכשיר הייתי מסונוור לחלוטין מהמראה שלו. מצד שני, למרות החומרים המשובחים ממנו הוא עשוי, הוא רחוק מלהיות חסין לשריטות, והמכשיר הגיע אליי כשעל חלקו האחורי עדויות לחוסר הזהירות של הכתבים שניסו אותו לפניי.

HTC One M8 (צילום: גד גניר)

ההקפדה על העיצוב נמשכת כמו בכל מכשיר HTC אחר גם בממשק ה-,Sense הפעם בגרסא 6. חייבים להגיד את האמת, אחרי המהפכות ש-HTC עשתה במעבר בין Sense 4 ל-5, המעבר בין 5 ל-6 נראה מינורי למדי וכולל בעיקר שילוב של הצבע הירוק במסך ה-Blinkfeed, מסך המבצע אגריגציה של חדשות מרשתות חברתיות ומאתרים שונים. מדובר באחד הממשקים הנאים ביותר שנתקלתי בהם במכשירי אנדרואיד. העובדה כי מדובר בממשק הנראה שונה משמעותית מהגרסא הנקייה של אנדרואיד, לא משפיעה לשמחתי על מהירות התגובה של ה-One M8, והוא מבצע את כל הפעולות הנדרשות ממנו בזריזות מרשימה. המעבר בין דפי מסך הבית חלק ומהיר, ואפליקציות נטענות בו בין רגע. אחת הטענות שחזרו על עצמן בקרב משתמשי HTC במשך השנים היתה שה-Sense על שלל הווידג'טים והתוספות שלו מאט את המכשירים של החברה הטאיוונית. טענה זו היתה נכונה עד לגרסת ה-Sense הרביעית, והחל מגרסא 5.0, ההרגשה היא שהמכשירים של HTC הפכו למהירים ורספונסיביים במיוחד. אחת התוספות הנחמדות ב-One M8 היא אופן פתיחת המכשיר. זוכרים את הפוסט על ה-Knockr? ובכן, HTC בחרה להוסיף את האפשרות לפתיחת המכשיר באמצעות נקישה על המסך באופן מובנה. מעבר לכך, מחוות ספציפיות (שאינן ניתנות להגדרה בצורה שונה) מאפשרות לא רק שחרור המכשיר מנעילה, אלא כניסה ישירות למסך ה-Blinkfeed או אל מסך הבית מבלי לעבור את מסך הנעילה. הפיצ'ר הזה עובד לטעמי מצוין, אפילו יותר טוב מב-LG G2. מצד שני, לעיתים הוא גורם למסך להדלק כשאני שולף את המכשיר מהכיס ונוגע עם האצבע במסך בהיסח הדעת.

ה-Blinkfeed ב-HTC One M8 (צילום: גד גניר)

ל-One M8 יש מסך 5 אינטש ברזולוציה של 1080x1920 פיקסלים. מדובר במסך Super-LCD כך שאין מה לצפות כאן לצבעים התוססים של מסכי ה-AMOLED, אם כי מדובר במסך לא רע. הייתי שמח אם הוא היה טיפה בהיר יותר, אבל גם כך הוא מתפקד מצוין, גם באור יום.

שתי עדשות המצלמות ב-HTC One M8 (צילום: גד גניר)

אחד האלמנטים המעניינים והחדשניים שמציע ה-One M8 קשור במערכת הצילום שלו, המורכבת משתי עדשות נפרדות ומחיישן בגודל סטנדרטי אך עם רזולוציה של 4 מגה פיקסל בלבד. את מערכת האולטרא פיקסל הציגה HTC ב-One M7. בקצרה, HTC בחרה להשתמש בחיישן שכל פיקסל שלו תופס שטח גדול יותר מהרגיל, וכך מסוגל לקלוט אור בצורה טובה יותר ולהציג ביצועים טובים גם בתנאי תאורה שאינם אידיאליים. בעניין זה, התוצאות לא רעות, אבל גם לא מדהימות. במצב צילום אוטומטי לחלוטין, המצלמה נוטה לבחור בהגדרת ISO גבוהה במיוחד, מה שיוצר גרעון מוגזם בתמונה. בסופו של דבר העדפתי לעבור להגדרת ISO ידנית ולהשאיר אותה על הרמה הנמוכה ביותר. שתי העדשות לא באות לידי ביטוי בצילום עצמו, כי אם בתהליך העריכה לאחר מכן. לרוב, אני לא נלהב במיוחד מפיצ'רים של אפליקציות צילום מאחר וחנות האפליקציות של גוגל מלאה באפליקציות כאלו ולכל אחת מהן את הפיצ'רים הייחודיים לה. מצד שני, השימוש בשתי עדשות נותן ערך מוסף ראשון מסוגו: ניתן לבחור מיקוד שונה בעת עריכת התמונה, ולבחור באפקט המטשטש את הרקע באופן אמין, בדומה לאפקט המובנה באינסטגרם, רק הרבה יותר טוב ומדויק. בנוסף, Dimension Plus, אחת האפשרויות במצב עריכת תמונות מאפשרת ליצור אפקט תלת מימד בתמונה שנראה מאוד אמין על המסך (שאינו מסך תלת מימד באמת). במבחן הצילום הספונטני, היום יומי, מציג ה-HTC One M8 יופי של איכות, אבל לא משהו שלא ראיתי בעבר.

בתי מדגימה את השימוש במיקוד לאחר צילום ב-HTC One M8 (צילום: גד גניר)

ה-HTC One M8 יצא לשוק הרבה לפני שנחתמה סופית עסקת הרכישה של Beats ע"י אפל. למרות זאת, בניגוד לכל שאר המכשירים ש-HTC השיקה ב-3 השנים האחרונות, לא תמצאו כאן שום איזכור, שום לוגו של יצרנית האוזניות של ד"ר דרה. שמחתי לגלות שזה לא השפיע לרעה על איכות הסאונד של הטלפון הזה לעומת טלפונים קודמים של HTC. למען האמת, סאונד הוא כנראה אחד הצדדים החזקים ביותר של הטלפון הזה. הרמקולים של ה-One M8 הם ללא ספק הרמקולים הטובים ביותר בהם נתקלתי בטלפון סלולרי כלשהו בשנים האחרונות: הצליל עשיר, לא צורם בכלל ובעל עומק מפתיע ביחס לגודל הרמקולים. בקיצור, הרמקולים האלו נשמעים נהדר  בהאזנה למוזיקה ובעת שיחה. גם בשימוש רגיל באפרכסת יש לי רק מחמאות להרעיף על ה-One. למעשה, קרה לי איתו משהו שלא קרה לי מעולם עם טלפון סלולרי: השמע באפרכסת כה חזק בעוצמתו המירבית, שאנשים העירו לי וביקשו ממני להנמיך אותו. בתחילת שיתוף הפעולה ביניהן לפני 3 שנים, צורפו למכשיריה של HTC אוזניות של Beats. במסיבת עיתונאים בה נכחתי באותה תקופה לגלגו אנשי HTC על יצרניות אחרות שמספקות אוזניות באיכות ירודה עם המכשירים שלהן והתפארו בהחלטה שלהם לצרף אוזניות איכותית. כעבור שנה, כשהושק ה-One X, כבר לא היו בו אוזניות של Beats כאשר הבינו ב-HTC שהדבר לא גורם לאנשים להסתער על המכשירים שלהם, אך מייקר את מחיר הערכה כולה. האוזניות המצורפות ל-HTC One M8 של ימינו הן אוזניות לא רעות בכלל. הן מיועדות בעיקר לחובבי הבאסים, אם כי הם לא מרוסנים מספיק ולעיתים ישנן ויברציות משונות בסאונד.

קלוז-אפ על הרמקול התחתון הקדמי ב-HTC One M8 (צילום: גד גניר)

חלק מהסמארטפונים שבדקתי לאחרונה הגיעו עם סוללות שהשאירו אותי פעור פה. ה-Xperia Z1, ה-LG G2 וה-Note 3 הצליחו לעמוד בשימוש אינטנסיבי של יותר מיממה. אפילו הגלאקסי אס 5 הציג שיפור מסוים בביצועי הסוללה על פני קודמו שהצטיין אף הוא בתחום זה. ה-One M8 מגיע עם סוללה בקיבול של 2600mAh. בשימוש סטנדרטי הצלחתי להגיע לסוף היום עם בערך 15% סוללה, שזה טוב, אבל לא מרשים באופן מיוחד. מאחר ומדובר בסוללה פנימית, כזאת שלא ניתן להסיר מהמכשיר ולהחליף באחרת, זה מחייב אתכם לקנות סוללה חיצונית נטענת אם אתם מתכננים לעשות בו שימוש אינטנסיבי. מניסיון אישי, אף עדכון גרסא, בשום מכשיר שהיה ברשותי, לא הביא לשיפור בחיי הסוללה, מה שאומר שהמצב יכול רק להתדרדר מכאן והלאה. במצב כזה, הייתי מעדיף מכשיר עם סוללה בקיבול גדול יותר על מנת שלא למצוא את עצמי (כפי שקרה לי עם ה-One X) כעבור שנה עם מכשיר שהסוללה שלו נגמרת באמצע היום, או לפחות כזאת שניתן להחליף.

HTc One M8 (צילום: גד גניר)

אם עד כה לא הבנתם זאת, אומר זאת בפשטות: ה-One M8 הוא מכשיר מעולה. כמו סמסונג עם הגלאקסי אס 5 שלה, גם HTC בחרה לא להסתכן, לא לבצע מהפכות, ולא מדובר בהכרח במשהו רע. כמעט בכל סעיף אפשרי, ה-One מצטיין, גם ביחס למתחרים הנוכחיים שלו: עיצוב יפיפה, זריז, מתפקד נהדר כטלפון, כנגן מוזיקה וכמצלמה עם פיצ'רים מיוחדים וייחודיים משלה. גם במקומות בהם הוא לא מצטיין, הוא מציג ביצועים לא רעים בכלל. אז ל-G3 יש מסך ברזולוציה של 1440x2560? תאמינו לי שגם על מסך ה-FHD לא תצליחו להבחין בפיקסלים. אפילו הסוללה, הנקודה הכי פחות מרשימה בטלפון הזה, לפחות מבחינתי, תספיק עבור רוב המשתמשים במכשיר. קל מאוד להתאהב בו בעיקר בזכות המראה החיצוני שלו, וזה בהחלט קרה גם לי. ובכל זאת, לאחר שההתלהבות מגוף המתכת נרגעת, נשארים עם מכשיר טוב, טוב מאוד אפילו, אך לא כזה שמתעלה באופן חד משמעי על פני המתחרה הגדול שלו בשוק כיום, הגלאקסי אס 5. לפיכך, במידה ואתם עומדים בפני קנייה של אחד מהשניים ומתלבטים, אני לא מקנא בכם. בעצם אולי כן.