יום חמישי, 1 בנובמבר 2018

כזה ניסיתי: Meizu 16th

באפריל השנה, חגגה מייזו 15 שנה להקמתה, באמצעות השקת סדרת מכשירים העונה למספר "15", ביניהם גם ה-"15" שבדקתי לפני כחודשיים. מייזו בחרה שלא להמתין לחגיגות יום השנה ה-16 שלה, והציגה את "16th", מכשיר הדגל החדש שלה, ארבעה חודשים בלבד (!) לאחר הצגת הקודם. האם יש ל-16th יש את מה שצריך כדי להצדיק פער זמנים כה קצר בין שתי הסדרות? ובכן, בערך.


Meizu 16th (צילום: גד גניר)

במשך שנים מייזו נמנעה משימוש בערכות השבבים של קוואלקום. מכשירי העבר שלה התבססו על ערכות השבבים של מדיהטק, ובחלק ממכשירי הדגל שלה היא עשתה שימוש בערכות שבבים של סמסונג. בשנתיים האחרונות החלה לשלב ערכות שבבים חדשות של קוואלקום במכשיריה, בעיקר ערכות שבבים מסדרה 6XX המאפיינות מכשירי ביניים. ה-16th מהבחינה הזאת עושה היסטוריה בקטלוג של מייזו: בבטן ה-16th פועמת לא אחרת מאשר ערכת השבבים החזקה ביותר שיש לקוואלקום להציע: Snapdragon 845. זו הפעם הראשונה שהיצרנית הסינית מציגה מכשיר עם ערכת שבבים זהה לזו של מכשירי דגל אחרים בשוק, מכשירים כמו LG G7, וואנפלוס 6, Xiaomi Mi8, Pocophone ואחרים. בגרסה הבסיסית תקבלו אותו עם זכרון RAM בנפח נדיב מאוד של 6GB, ואחסון בנפח 64 גיגה שאינו ניתן להרחבה. בגרסה היקרה יותר תקבלו אותו עם נפח זכרון נדיב אפילו יותר של 8GB, ואחסון בנפח של 128 גיגה. ההפרש במחיר בין שתי הגרסאות עומד על כ-300 ש"ח בלבד ולאור העובדה שהאחסון אינו ניתן להרחבה, הייתי הולך מראש על הדגם היותר יקר, הדגם שאותו בדקתי. את ההבדל שעושים 2GB העודפים ב-RAM לא תרגישו עד שלא תנסו להריץ שני משחקים כבדים במקביל, אך לאור העובדה שהאחסון אינו ניתן להרחבה אני ממליץ לכם בחום ללכת מראש על הגרסה המרווחת יותר.



אז ל-Meizu 16th יש כל השרירים שצריך. הבעיה היא כרגיל בתוכנה, שעדיין אינה מהודקת דיה: המכשיר הושק באוגוסט בסמוך להשקת Android Pie, ולכן זה נסלח שמערכת ההפעלה שלו מבוססת על הגרסה הקודמת, Oreo. מה שפחות נסלח הוא אוסף באגים מעיקים ב-Flyme OS, הממשק הייחודי של היצרנית, מעין נקודת תורפה קבועה אצל מייזו, שהמפרט המרשים לא יכול לפצות עליה. זה מתחיל מההתראות: הבשורות הטובות הן שהמכשיר רוטט בכל פעם שמגיעה התראה חדשה. החדשות הפחות טובות הן שלפעמים חסר חיווי להתראה בשורת ההתראות בראש המכשיר. כשכבר מופיע חיווי, הוא מופיע בצורת אייקון של בועה. קיבלתם שתי התראות? עדיין תופיע שם רק בועה אחת. אם היתה כאן מגרעת, הייתי יכול להבין את הרצון לצמצם את רשימת ההתראות המופיעות בחלקו העליון של המסך. מאחר שאין כזאת, היה ראוי שמייזו תטפל בעניין הזה בצורה טובה יותר. הלאה: גללתם למטה את וילון ההתראות, ברוכים הבאים לרולטת ההתראות: לרוב, לחיצה על התראה מכניסה אתכם לאפליקציה ששלחה את ההתראה. ככה זה עובד בכל מקום וגם רוב הזמן במייזו. לפעמים, בחוקיות שאינה ברורה לי, המכשיר מחליט שלא להגיב לנסיונות להגיע לאפליקציה עצמה מההתראה שלה בוילון ההתראות. מה עוד? בהגדרות התצוגה ישנה אפשרות להפעיל מצב "תצוגה פועלת תמיד". הפעלתי את המצב הזה, אך גם כאשר לא הייתי בסביבת המכשיר, המסך במצב המתנה היה מוחשך לחלוטין, למעט הסימון של קורא טביעות האצבעות מתחת למסך. נתקלתי במצבים בהן אפליקציות מסויימות קופאות ואינן עובדות, אם כי היה מדובר במספר פעמים שניתן לספור על יד אחת לאורך כל תקופת הבדיקה. אין ספק שלעומת המכשיר הקודם של מייזו שבדקתי, יש כאן שיפור משמעותי, אפילו בתרגום הממשק. מצד שני, פגשתי מכשירים זולים יותר עם תוכנה מלוטשת ואמינה יותר.

גב זכוכית (צילום: גד גניר)

הקו האפור הקטנטן הוא mBack, פקד הניווט של מייזו (צילום: גד גניר)


ב-16th נפרדה סופית מייזו מכפתור הניווט בחזית המכשיר. מחליפות אותו שלוש דרכים שונות לבחירתכם לניווט בממשק: שורת פקדי ניווט וירטואליים סטנדרטיים של אנדרואיד, ניווט באמצעות מחוות, או mBack, האפשרות הנוחה ביותר בעיני: מעין כפתור בית וירטואלי שמאפשר ניווט בצורה דומה לזו של כפתורי הבית במכשירי מייזו הקודמים. נגיעה בקו הקטן בתחתית המסך מחזירה אתכם צעד אחורה. לחיצה חזקה עליו (מייזו היא היחידה בשוק פרט לאפל שעדיין מציעה זיהוי עוצמת לחיצה בחומרה ובממשק שלה) מחזירה אתכם אל מסך הבית, והחלקה למעלה משני צידיו מביאה אתכם אל מסך האפליקציות הפתוחות. בנוסף, ניתן לדלג בין אפליקציות פתוחות באמצעות החלקת האצבע לאורך הפס התחתון של המסך, בדומה לאופן שעושים זאת באייפון Xs Max, אם כי כאן הביצוע פחות מלהיב. לוקח למכשיר כמעט שניה להגיב להחלקת האצבע באופן הזה, מה שמוציא את החשק להשתמש באפשרות הזאת.
קורא טביעות אצבעות מתחת למסך (צילום: גד גניר)

חייכו למנגנון לזיהוי פנים (צילום: גד גניר)

קורא טביעות האצבעות של Meizu 16th הוא ללא ספק האטרקציה המסקרנת ביותר במכשיר הזה. קוראים מהסוג הזה קיימים נכון להיום בעיקר במכשירים ממיטב תוצרת תעשיית הסלולר הסינית, וטרם אומצו ע"י יצרניות כמו סמסונג, אפל, LG ואחרות. לאחר התנסות בקורא של מייזו, אני יכול להבין אותן: לאחר שנים של שימוש בקוראי טביעות אצבעות סטנדרטיים, המעבר לקורא מתחת למסך דורש תקופת הסתגלות מצד המשתמש: האצבע חייבת להיות נקייה ויבשה לחלוטין, והלחיצה על המסך חייבת להיות חזקה יותר ממה שהתרגלתם בקוראים סטנדרטיים. בימים הראשונים זה היה מתסכל מאוד. כל שעבר הזמן אחוזי ההצלחה שלי לפתוח ככה את המכשיר השתפרו, כשהתאמתי את עצמי לדרישות הקורא. ועדיין, גם אחרי תקופת ההסתגלות חייבים להגיד זאת באופן ברור: הקורא הזה עובד קצת פחות טוב מקוראי טביעות האצבעות הסטנדרטיים. מה שיכול לסייע הוא מנגנון זיהוי הפנים במכשיר, שאמנם אינו מאובטח כמו אלו שיש במכשירי האייפון החדשים וב-Huawei Mate 20 Pro, אולם הוא מהיר מאוד ולעיתים קרובות משחרר את המכשיר מנעילה עוד לפני שניסיתם בכלל לפתוח אותו באמצעות האצבע.

Meizu 16th (צילום: גד גניר)


אפשרויות הניווט החדשות וקורא טביעות האצבעות מתחת למסך הם תוצאה של השאיפה של מייזו להציע מקסימום מסך בתוך גוף מכשיר בגודל סביר, והיא בהחלט מצליחה בכך: ל-16th מסך בגודל מרשים של 6.5 אינטש, והוא עדיין נוח למדי לאחיזה ושימוש באמצעות יד אחת. המסך עצמו הוא מסך Super AMOLED ברזולוציה של 1080 על 2160 פיקסלים (+FHD) והוא נראה נהדר: צבעוני מאוד, ניגודיות מצויינת, ולמרות שאינו המסך המואר ביותר שיצא לי לנסות, הוא קריא ושמיש גם באור יום. גב המכשיר עשוי זכוכית כמו כמעט כל מכשיר דגל בשנת 2018, אך מייזו מספקת באריזת המכשיר כיסוי תואם כדי לספק לו הגנה מסויימת משריטות ונפילות. ה-16th הוא אחד הסמארטפונים הדקיקים והחלקלקים ביותר שיצא לי להשאיר עליהם את טביעות אצבעותיי. כמה חלקלק? במספר הזדמנויות במהלך התקופה שבה בדקתי אותו, המכשיר החליק החוצה מהכיס שלי בזמן שהתיישבתי. הנטיה של המכשיר לנסות ולברוח מכיסים היתה מטרידה אותי קצת פחות אם המכשיר היה מתהדר בתקן כלשהו של עמידות למים, אך כמו רוב הסמארטפונים שמגיעים מסין, הוא לא כולל הגנה מהסוג הזה.

חומרת הצילום של Meizu 16th נשארה כמעט זהה לזו של ה-15, אך כעת היא נתמכת ע"י ערכת שבבים בעלת יכולות טובות יותר לעיבוד תמונה, וזה בהחלט בא לידי ביטוי בתוצאות. מערך הצילום האחורי מבית סוני כולל מצלמת 12 מגה פיקסל עם צמצם ברוחב f/1.8, ייצוב תמונה אופטי ומיקוד באמצעות לייזר. השינוי העיקרי בחומרה הוא במצלמה המשנית במערך, מצלמת 20 מגה פיקסל עם צמצם ברוחב f/2.6 (במקום 2.8). זו מצלמה מצויינת: היא אמנם לא בליגה של מכשירים כמו ה-Note 9 או ה-iPhone Xs Max, אבל היא מציעה ביצועים יפים מאוד בכלל גם בצילום בחושך, והיא מפיקה תמונות חדות, עם טווח דינאמי נאה ופירוט מרשים. המצלמה עושה שימוש במנגנון AI ויודעת להתאים את הגדרות הצילום בהתאם לסיטואציה שזיהתה. גם המצלמה הקדמית מצויינת ויודעת ליצור אפקט טשטוש רקע מדויק יחסית.



(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)
(צילום: גד גניר)


ל-Meizu 16th רמקולים סטריאופוניים חזקים (הראשי בתחתית, המשני בחלק העליון, באפרכסת), אבל בעוצמות הגבוהות הם נוטים לצליל צורם מעט. למרבה השמחה, מייזו היא בין היצרניות שבחרו שלא להיפרד בינתיים משקע האזניות הסטנדרטי. הסוללה של Meizu 16th היא בקיבול של 3010mAh, קיבול קטן יחסית, כי זה כל מה שמייזו הצליחה לדחוס לתוך הגוף הדקיק של המכשיר הזה. בשימוש ממוצע היא תספיק לכ-5.5 שעות מסך שזה יפה מאוד ובהחלט יכול להספיק ליום שלם של שימוש, אם כי ישנם מכשירים בשוק שמציעים יותר מזה. מבלים יותר מ-5.5 שעות מול המסך? אין בעיה, מייזו צירפה לערכת המכשיר מטען מהיר 24W. חבל רק שלמרות שלמכשיר מעבד של קוואלקום, תקן הטעינה המהירה כאן הוא תקן ייחודי של מייזו, mCharge, מה שאומר שרק מטען מקורי של מייזו יטען את הסוללה במהירות.

מחירו של Meizu 16th ברשת באג, היבואנית הרשמית מתחיל מ-1999 ש"ח לגרסת ה-6 גיגה RAM ו-64 גיגה אחסון. המכשיר הזה ממשיך את הנוסחה הקבועה של מייזו עם כל מה שטוב וגם כל מה שרע בה: הוא נראה מצוין, מגיע עם מפרט טכני שמיישר קו עם המכשירים המתקדמים בשוק, עם מצלמה שתספיק בהחלט לרוב המשתמשים ואפילו סוללה לא רעה בכלל, והכל במחיר די אטרקטיבי. מה בכל זאת רע? בעיקר קורא טביעות האצבעות והתוכנה. לקורא ניתן עוד איכשהו להתרגל או להמנע מלעשות בו שימוש. לבאגים שדיברתי עליהם, גם אם לא מדובר במשהו חמור במיוחד, יותר קשה להתרגל, במיוחד כשיש למייזו תחרות לא פשוטה בטווח המחיר הזה. אם מייזו רוצה שיתייחסו אליה ברצינות, היא חייבת להתייחס יותר ברצינות לתוכנה במכשירים שלה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה