כזה ניסיתי: Redmi Note 9S

אם יש משהו ששיאומי עקבית בו, זה חוסר העקביות בקטלוג דגמי הסמארטפונים שלה. מסביב לסדרות הקבועות שלה, צצים להם מדי שנה דגמים חדשים והסתעפויות של סדרות עם תוספות של אותיות שלא ברור מה המשמעות שלהן והאם תהיה להסתעפות הזאת המשכיות ומתי. נסיון ההתעללות האחרון שלה במי שמנסה למצוא הגיון בהיררכיית המכשירים שלה הוא ה-Redmi Note 9S. הדגם בעל השם הייחודי הושק בחגיגות יום השנה העשירי להיווסדה של היצרנית הסינית בשישי לאפריל. ה-S בשם המכשיר מייצגת את העובדה שמדובר במהדורה מיוחדת (ובנוסף הוכרזה מהדורה אפילו יותר מיוחדת, עם חריטת האותיות MFF, ראשי התיבות של Mi Fan Festival שיוצרו ממנה 2020 יחידות בלבד) אבל בשוק ההודי הוא בכלל נמכר כ-Redmi Note 9 Pro, שם הדגם הסטנדרטי והמוכר. בינינו, למשתמש הממוצע כל החגיגות והשינויים השרירותיים בשמות לא אמורות לשנות משהו. למרות החגיגות מדובר עדיין במכשיר ביניים, והכי חשוב שהוא יעבוד כמו שצריך ולא יעלה הרבה. ה-Redmi Note 9S מצליח באופן מלא רק באחת משתי המשימות האלו.

Redmi Note 9S  (צילום: גד גניר)

ערכת השבבים עליה מבוסס Redmi Note 9S היא Snapdragon 720G, ערכת שבבים מהסדרה של קוואלקום שמיועדת לרף העליון של מכשירי ביניים וכוללת מעבד בעל 8 ליבות, שתיים מהן הפועלות במהירות 2.3 גיגהרץ ומיועדות למשימות תובעניות, ועוד 6 ליבות במהירות 1.8 גיגהרץ המיועדות לפעולות שגרתיות. את ה-Redmi Note 9S ניתן להשיג בשתי תצורות זכרון: התצורה שבדקתי, עם זכרון RAM בנפח 4 גיגה ואחסון בנפח 64 גיגה, ותצורה הכוללת זכרון RAM בנפח 6 גיגה ו-128 גיגה של אחסון. מערכת ההפעלה שרצה על החומרה הזאת היא MIUI 11, המבוססת על אנדרואיד 10. לרוב, MIUI מצליחה לעשות פלאים גם עם מפרטים טכניים דלים יותר. איכשהו, ב-Redmi Note 9S, למרות המעבד הלא חלש, למרות ה-"S" בשם, הדברים חורקים. רוב הזמן הכל עובד כשורה אך לעיתים קרובות מדי המכשיר נוטה לעצור לרגע לחשוב: לפעמים זה בפתיחת אפליקציה כלשהי, לפעמים זה בחזרה למסך הבית, לפעמים זה בניסיון לשתף משהו, לפעמים סתם לוקח למקלדת שניות ארוכות לעלות ותמיד תמיד תמיד זה מעצבן וקורה בזמן הלא נכון. בשבוע שעבר הבת הקטנה שלי עשתה את צעדיה הראשונים. נדרשה מגפה כלל עולמית כדי שאהיה בבית ואראה את זה קורה. האם יש תיעוד למאורע? כן, אבל רק של הפעם השניה שהלכה. בפעם הראשונה הרדמי נתן לי להתרכז ברגע ולצפות בו בעיניים שלי ולא דרך המסך כי אפליקציית המצלמה נפתחה רק לאחר מספר לא סביר של שניות. ייתכן שהאיטיות קשורה לנפח זכרון ה-RAM שמאפשר השארה של פחות אפליקציות פתוחות ברקע, אבל כבר יצא לי לבדוק בעבר מכשירים עם זכרון בנפח כזה שתפקדו נהדר, גם כאלו של שיאומי. נותר לקוות שמדובר בסה"כ במשהו שייפתר עם עדכוני תוכנה עתידיים, אבל בינתיים מדובר בתופעה שממש מפריעה בשימוש היומיומי במכשיר.

כזה ניסיתי: Asus Zenfone 5z

בסוף שנת 2014 הרשיתי לעצמי לצאת בהכרזה דרמטית: הסמארטפונים החדשים של אסוס יכולים לבלום את פלישתם של מותגים סיניים לישראל. בארבע השנים שחלפו מאז ההכרזה ההיא מותגים סיניים רשמו הצלחה מסחררת בישראל, בעוד הזנפונים של אסוס התנדפו מהשוק הישראלי לאחר כשנתיים . להגנתי ייאמר שהמותגים הסיניים שרשמו את אותה הצלחה, מותגים כמו וואווי ושיאומי, החלו בכלל את פלישתם רק חודשים ספורים מאוחר יותר. לאחרונה היצרנית הטיוואנית עושה קאמבק אל השוק הישראלי באמצעות יבואנית רשמית חדשה, רשת KSP. הסנונית הראשונה בקאמבק הזה היא ה-Zenfone 5z, סמארטפון שמכוון גבוה יותר מהזנפונים הקודמים של אסוס בישראל: לא עוד מכשיר ביניים סימפטי, כי אם מכשיר עם מפרט טכני שממקם אותו בקטגוריית מכשירי דגל מודרניים.

Asus Zenfone 5z (צילום: גד גניר)

הזנפונים של 2014 הגיעו עם מעבדי Atom מבית אינטל שניסתה להכנס באותה תקופה לשוק ערכות השבבים עבור סמארטפונים. כחלק מאותו ניסיון, המעבדים ניתנו לאסוס בתנאים אטרקטיביים, מה שאיפשר לאסוס למכור את המכשירים שלה יחסית בזול. הזנפון של שנת 2018 מתבסס על ערכת שבבים פחות ייחודית: Snapdragon 845, אותה אחת שניתן למצוא במכשירים כמו LG Thinq G7, ה-Mi Mix 2S וה-Pocophone F1 של Xiaomi, ולמעשה אצל כמעט כל יצרנית סמארטפונים שאינה מייצרת בעצמה את ערכות השבבים שלה. זו ערכת השבבים החזקה ביותר בקטלוג של קוואלקום, ויחד עם זכרון RAM בנפח של 6 גיגה הם מספקים חויית שימוש חלקה וזריזה, וגם מאפשרים גיימינג ברמות שלא מביישות אף מכשיר דגל אחר בשוק. למכשיר אחסון מובנה בנפח של 64 גיגה, אותו ניתן להרחיב באמצעות כרטיס זכרון מסוג MicroSD בנפח של עד 512 גיגה.

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Note 9

בשנה שעברה, בסמוך להשקת גלאקסי נוט 8, כתבתי כאן מניפסט מלא זעם על מחירם ההולך ומאמיר של סמארטפונים חדשים, אל מול העובדה שהיצרניות שלהם לא עושות מאמץ אמיתי לטפל בסוגיות שבאמת מעיקות על חיי היום יום של המשתמשים. ישבו קברניטי סמסונג בבוקר ה-24 באוגוסט, קראו בעצב את מה שפרסמתי אצלי בבלוג והחליטו שהגיע העת להקשיב לי. חלקית. Galaxy Note 9, המכשיר החדש ביותר בסדרה מגיע עם שתי הבטחות מצד סמסונג שאמורות לשפר את חיי היומיום של המשתמש: סוללה שתספיק ליום שלם של שימוש, ונפח אחסון גדול מאי פעם כדי שלא תצטרכו למחוק תמונות. על הדרך הוסיפו גם פונקציונליות חדשה לעט, סימן ההיכר של והסיבה לקיומה של סדרת Note. האם סמסונג עומדת בהבטחותיה? בהחלט, אבל האם ההבטחות הללו שוות מחיר שנושק ל-4000 ש"ח? התשובה לשאלה הזאת קצת יותר מורכבת.

Samsung Galaxy Note 9 (צילום: גד גניר)

כהרגלה, סמסונג ממשיכה עם אותה ערכת שבבים שהציגה בהשקת מכשירי סדרה S לפני מספר חודשים. בדגם המיועד לשוק הישראלי מדובר ב-Exynos 9810, בעלת 8 ליבות, ארבע מהן במהירות של 2.7 גיגהרץ, ועוד ארבע במהירות 1.7 גיגהרץ. זכרון ה-RAM הוא בנפח נאה של 6 גיגה. לראשונה אצל סמסונג, נפח הזכרון המינימלי בו תוכלו להשיג את ה-Note 9 עומד על כ-128 גיגה (מנפח זה צריך לנכות את השטח המוקצה למערכת ההפעלה, כ-18 גיגה). ניתן גם להרחיב אותו באמצעות כרטיס זכרון, בנפח של כ-512 גיגה נוספים. קבוצות הוואטסאפ שלכם בהחלט יצטרכו לעבוד קשה מאוד כדי למלא נפח זכרון כזה. חוששים שיעמדו איכשהו באתגר? סמסונג מציע גם דגם בעל אחסון של 512 גיגה, יחד עם 8 גיגה RAM.

כזה ניסיתי במהלך השבוע האחרון: Huawei P20 Pro

אירוע ההכרזה של המכשירים החדשים של וואווי בשבוע שעבר בפריז התחיל כמו זה של שנה שעברה, וכנראה כמו אלו שקדמו להם. לאף אחד מהנוכחים אין אשליות לגבי מה שמצפה לו באירוע מהסוג הזה: מנה טהורה ומזוקקת של סופרלטיבים דרמטיים, השוואות לא מאוזנות והסברים שיווקיים בציפוי מונחים טכניים. השנה, החלק של ההשוואה למתחרים קיבל אפילו משקל רב יותר מהנהוג בז'אנר, גם במונחי השקה של מכשיר סיני. את הסיבה האמיתית שבגללה וואוי התעכבה כל כך הרבה על ההשוואה למתחרותיה קיבלו הנוכחים שם רק כשעה וחצי לאחר שהאירוע החל, ברגע בו נחשפו מחירי המכשירים החדשים. כל עוד וואווי התבצרה בתדמית יצרנית הסמארטפונים הסינית שמשיקה מדי שנה אלטרנטיבות משתלמות ואטרקטיביות, החברה יכולה היתה להשאר במקום השלישי המכובד בטבלת המכירות העולמית. השנה החליטו כנראה בוואווי שהגיע הזמן לפתוח מבערים.

Huawei P20 Pro (צילום: גד גניר)

איך וואווי מתכננת לעשות זאת? באמצעות שינוי מסחרי ושינוי קונספטואלי. בצד המסחרי, וואווי ניסתה השנה להכנס לראשונה לשוק האמריקאי. כניסה משמעותית לשוק האמריקאי יכולה להתבצע רק דרך חבירה לאחת או יותר ממפעילות הסלולר. היוזמה הזאת כזכור קרסה כבר בינואר כשכל מפעילות הסלולר אליהן פנתה וואווי בחרו להפנות לה את הגב: אם תשאלו את האמריקאים, זה בגלל שוואווי משתפת פעולה עם השטן ומרגלת אחר משתמשי המכשירים שלה. טענות אחרות מדברות על כך שהלו"ז והאסטרטגיה של וואווי נקלעו לזמן ולמקום הלא נכון, היישר אל קו האש של מלחמת הסחר בין סין לארה"ב. זה משאיר את וואווי עם שינוי קונספטואלי בלבד: המכשירים הסימפטיים, המתומחרים בצורה יחסית הוגנת ומכילים פשרות נסבלות שלה הביאו אותה למקום מסוים. וואווי לא רוצה להשאר במקום הזה, ורוצה להראות שגם למי שמעוניין בטוב ביותר יש מה לחפש אצלה. הטוב ביותר עולה יותר, אבל אם וואווי היתה מכניסה אותו דרך אחת מהמפעילות הגדולות בארה"ב בתוך תכנית תשלומים ארוכת טווח, סביר להניח שהמחיר הגבוה היה גלולה שניתן לבלוע יותר בקלות. כעת, לאחר שהתנגשה בחומה היחידה שטראמפ הצליח עד כה לבנות, נותר לוואווי לנסות למצוא לקוחות חדשים. את הלקוחות החדשים האלו היא תמצא בקהל שעד כה לא נרתע מרמות המחירים שאפל וסמסונג טיפסו אליהם. המשימה של וואוי היא לשכנע אותם שהפעם מה שיש לה להציע טוב יותר, וטוב מספיק כדי לדרוש עליו סכום של 899 יורו, גבוה יותר אפילו ממחירו של iPhone X.

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi 6

על משקל המנטרה שמשק כנפיו של פרפר עשוי לגרום לטורנדו בקצה השני של העולם, פאבלט קוריאני שעלה באש בכיסם של לקוחות אמריקאיים, גרם למיליוני סינים, הודים וכמה עשרות אלפי ישראלים להמתין קצת יותר לסמארטפון הבא שלהם. פרשת ההתלקחויות של מכשירי ה-Galaxy Note 7 חייבה את שיאומי ויצרניות אחרות לדחות את השקת מכשיר הדגל שלהן במספר חודשים. למי שעקב כאן אחרי הביקורות למכשירי דגל, הסיפור הזה כבר מוכר: ביטולו של הפאבלט של סמסונג הביא אותה לבצע הערכה מחודשת של הביקושים הצפויים למכשירי ה-Galaxy S8 ו-+S8. סמסונג העריכה נכון, כי העובדה שאנשים לא יכולים היו לרכוש מכשירי Note 7, תגרום לעליה מסויימת במכירות של המכשיר הבא שתשיק. כפועל יוצא מכך, פנתה אל יצרנית ערכות השבבים קוואלקום והזמינה ממנה את כל סדרת הייצור הראשונה של ערכת השבבים החדשה שלה, Snapdragon 835 ודחקה הצידה כל יצרנית אחרת שבנתה על ערכת השבבים הזאת. בניגוד ל-LG שהחליטה להתבסס על מעבד ישן יותר של קוואלקום ב-G6, יצרניות כמו וואנפלוס, סוני ושיאומי החליטו לעכב את השקת מכשירי הדגל שלהן עד שקוואלקום תוכל לייצר עבורן את ערכות השבבים החדשות. כך קרה ש-Mi 6, מחליפו של Mi 5, הושק כשנה וחודשיים אחריו. היה שווה לחכות? ועוד איך.

Xiaomi Mi 6 (צילום: גד גניר)

כאמור, Mi 6 מתבסס על ערכת השבבים Snapdragon 835, בעלת 8 ליבות, ארבע מתוכן במהירות 2.45 גיגהרץ וארבע נוספות במהירות 1.9 גיגהרץ. שני המכשירים הקודמים שהתנסיתי בהם שעשו שימוש בערכת השבבים הזאת, Sony XZP ו-OnePlus 5 הציגו ביצועים מעולים וחויית שימוש מצויינת, תוך כדי ניהול יעיל של צריכת חשמל. Mi 6 לא שונה בעניין הזה. השילוב של ערכת השבבים המצויינת יחד עם זכרון RAM בנפח של 6 גיגה תורמים ללא ספק לפעולה זריזה של המכשיר, והוא אף לא מתחמם יתר על המידה בשעת מאמץ. מה שמעיב קצת על החגיגה הוא הסירוב הקבוע של שיאומי לאפשר הרחבת זכרון באמצעות כרטיס - מדיניות קבועה במכשירי הדגל שלה. עם זאת, נפח האחסון בגרסה הזולה ביותר של המכשיר עומד על 64 גיגה, נפח שבהחלט ניתן להסתדר איתו. מערכת ההפעלה כאן היא MIUI בגרסה 8 המבוססת על אנדרואיד נוגט. Mi 6 צפוי לקבל בקרוב עדכון לגרסה הבאה של MIUI, גרסה 9. לטענת משתמשים שהתנסו בה היא מביאה עמה בשורות גדולות במהירות בפעולות יומיומיות וברספונסיביות טובה יותר, אם כי גם עם MIUI 8 המכשיר הזה זריז מאוד וחזק.

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Note 8

בהכרזה על ה-Note 8 לפני חודש, הקדישו בסמסונג חלק משמעותי באירוע למשתמשים הקבועים של מכשירי הסדרה, ולנאמנות שלהם למותג. 6 שנים לאחר השקת הראשון בסדרה, פאבלטים פופולריים מאי פעם, אך למעט ניסיונות בודדים של יצרניות אחרות, אף יצרנית אחרת לא ערערה באמת את מעמדה של סמסונג והציעה אלטרנטיבה אמיתית לנוסחה שהיצרנית הקוריאנית המציאה ב-2011: מכשיר עם מפרט חזק מאוד, מסך ענק ועט. כפי שמשתמע מהסקרים שהציגה סמסונג, נראה שאפילו הפיאסקו ההתלקחויות של ה-Note 7 בשנה שעברה לא פגע בנאמנותם של משתמשים קבועים במכשירי הסדרה. למעשה, קרה ההיפך: נראה שלקוחות הסכימו פשוט להתאזר בסבלנות, לתת לסמסנג להפיק את הלקחים ולחכות לדגם הבא מבלי להתפתות לעבור לפאבלטים של המתחרות. כל זה כמובן לפי הסקרים שערכה סמסונג. איך זה בפועל? משיחות עם משתמשי Note בסביבתי, אכן יש להם המון נוסטלגיה וחיבה לסדרה, אבל יש להם גם לא מעט תלונות על שינויים שסמסונג עשתה במכשירי Note במהלך השנים. האם ה-Note 8 הוא ממשיך ראוי לשושלת, והאם היה שווה לחכות?

Samsung Galaxy Note 8, צר יחסית וארוך להחריד (צילום: גד גניר)

סמסונג משיקה מדי שנה שתי סדרות של מכשירי דגל בהפרש של כחצי שנה ביניהן: באיזור חודש פברואר-מרץ מכשירים מסדרת S ובאיזור אוגוסט-ספטמבר מכשיר חדש מסדרת Note. מאחר שהמכשיר הראשון בסדרת Note הושק במקביל ל-Galaxy S2, בחרה סמסונג בשנה שעברה לדלג על Galaxy Note 6 ולעשות סדר בשמות המכשירים, כך ש-Galaxy Note 7 (ולא Galaxy Note 6) יוכרז לאחר Galaxy S7. הדמיון בין המכשירים לא מסתכם בשמות שלהם כי אם גם במפרט הטכני. Galaxy Note 8 מגיע עם מפרט זהה כמעט לחלוטין לזה של Galaxy S8: המעבד בגרסה המיועדת לשוק הישראלי הוא אותו מעבד בעל 8 הליבות מדגם Exynos 8895, ונפח האחסון הבסיסי עומד על 64 גיגה, הניתנים להרחבה (בניגוד לאיך שזה היה ב-Note 5) ב-256 גיגה נוספים. ההבדל היחיד בא לידי ביטוי בנפח זכרון ה-RAM. בעוד חלק מהיצרניות הסיניות החלו לאמץ כבר בשנה שעברה זכרון RAM בנפח 6 גיגה (מכשירים כדוגמת OnePlus 3), יצרניות כמו LG, Huawei וסמסונג בחרו לדבוק בנפח זכרון RAM של 4 גיגה במכשירי הדגל שלהן. ב-Note, החליטה סמסונג להעלות את הרף ולהשתמש בזכרון RAM בנפח של 6 גיגה, מה שמאפשר שימוש ביותר אפליקציות במקביל, וגישה מהירה יותר אליהן מאחר שיותר אפליקציות נשארות פתוחות ברקע ואינן צריכות להטען מההתחלה. ההבדל בתחושה בין Galaxy S8 ל-Galaxy Note 8 בהחלט מורגש: ה-Note 8 אכן זריז יותר, יציב ובלי זכר ללאגים או השהיות כלשהן, תופעות שנתקלתי בהן ב-S8. בפראפרזה על הקלישאה הקבועה: Galaxy Note 8 הוא המכשיר המהיר והחזק ביותר של סמסונג עד כה, אבל בניגוד ל-S8 ולמכשירי דגל אחרים של סמסונג בעבר, החוזק הזה גם בא לידי ביטוי בשימוש היומיומי במכשיר.

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy J5 Pro

בין 2016 ל-2017 מכשירי סדרה J, סדרת הסמארטפונים של סמסונג לשוק הביניים ולשוק הנמוך עברה שינוי שמי קל: בחלק מהשווקים, במקום להוסיף את השנה לדגם המכשיר, נוספה לו המילה "Pro". מה הופך את J5 Pro של 2017 ליותר Pro מה-J5 של שנת 2016? לא ברור. כנראה שהתחרות הלא פשוטה עם מכשירי הביניים הזולים יותר של יצרניות סיניות כמו Xiaomi, Huawei ו-Meizu מחייבת את סמסונג לשכנע את הצרכנים שבכל זאת יש למכשירים החדשים שלה בשוק הזה ערך מוסף כלשהו. האם הפיכת ה-J5 ל"מקצוען" מביאה איתה את הערך המוסף הזה?

Samsung Galaxy J5 Pro  (צילום: גד גניר)

הערך המוסף הזה לא מגיע מכיוון המפרט: ערכת השבבים שודרגה אמנם מ-Snapdragon 410 החלש (4 ליבות במהירות 1.2 גיגהרץ) של קוואלקום, ל-Exynos 7870 של סמסונג עצמה (8 ליבות במהירות 1.6 גיגהרץ), אולם זכרון ה-RAM נשאר בנפח שהיה לגיטימי בקטגוריה הזאת אולי לפני שנתיים: 2 גיגה בלבד. השילוב של זכרון RAM בנפח צנוע, ומעבד לא מאוד חזק, תורמים לסגירה די אגרסיבית של אפליקציות שרצות ברקע, זמן המתנה לפתיחה שלהן מחדש, וכפועל יוצא מכך, חויית שימוש איטית משהו. המכשיר לא נתקע, לא קורס, ושמיש לחלוטין, אולם  ביחס למפרט ולחויית השימוש במכשירים סיניים במחירים דומים, אין ספק שהמכשיר הזה נמצא בנחיתות. גם נפח האחסון, 16 גיגה צפוף מדי. אמנם ניתן להרחיבו באמצעות כרטיס זכרון לנפח של עד כ-256 גיגה נוספים, אולם השטח הנוסף הזה לא יכול לשמש אפליקציות כמו וואטסאפ, וכאן הבעיה האישית שלי עם Smasung J5 Pro: כמו בכל פעם שאני בודק מכשיר, גם הפעם העברתי אליו את ספריית הוואטסאפ שלי, ספריה המכילה תמונות, סרטונים ושיחות מאז הפעם האחרונה שההעברה הזאת נכשלה, אי שם בשנת 2014. מיד עם סיום התקנת כל האפליקציות והעברת הספריה, בטרם הספקתי לבצע איזושהי פעולה במכשיר, כבר קפצה לי הודעה ששטח האחסון במכשיר עומד להגמר. אני משתמש סביר לדעתי בוואטסאפ, וזו לא אשמתי שהגננת של הבת שלי טורחת בכל פעילות בגן לשלוח 30 תמונות כמספר הילדים, רק כדי לא לקפח אף אחד. אני יכול לשבת ולמחוק כל תמונה שאינה מעניינת אותי, אבל אף אחד לא משלם לי משכורת על הפעילות הסיזיפית הזאת, ולכן אני מבקש על במה זאת מכל יצרניות הסלולר: הפסיקו לייצר מכשירים עם נפח אחסון של 16 גיגה. זה לא עובד.

כזה ניסיתי: Sony Xperia XZ Premium

את מכשיר הדגל של סוני לשנת 2017, Xperia XZ Premium זכיתי לפגוש כבר בברצלונה ב- MWC 2017. האמת ש"לפגוש" זו הגדרה מרחיקת לכת. בניגוד נניח ל-LG או ל-Huawei, בסוני לא היו מעוניינים באמת לאפשר למבקרים בתערוכה, לרבות עיתונאים ובלוגרים למשש את מכשיר הדגל החדש שלהם. לא מדובר ברכושנות או בחשש מיצר הרע של אורחי המתחם. לפי ההערכות, המכשיר החדש שהחל להמכר בחנויות בחו"ל רק בחודש יוני, הגיע לברצלונה ארבעה חודשים לפני כן בגרסה לא סופית. לפיכך, אנשי סוני שהעדיפו שלא למצוא את עצמם במצבים מביכים, החליטו לתת למבקרים להתרשם ממנו מרחוק ולא יותר מכך.  

Sony Xperia XZ Premium (צילום: גד גניר)

כך יצא שאת Xperia XZ Premium זכיתי לראות או בתיבות זכוכית נעולות במתחם של סוני בתערוכה או בידיהם של נציגי החברה ששמחו להדגים את הפיצ'ר החדש והמסעיר שמביא איתו המכשיר החדש, עליו ארחיב בשלב מאוחר יותר. כל ההתנהלות הזאת לא הפריעה למארגני הכנס להכריז על XZ Premium כעל המכשיר הטוב ביותר בתערוכה. לא ברור מה הקריטריונים של צוות השופטים המכובד, אבל בחירה במכשיר שרק הוכרז, שטרם נמכרה יחידה בודדת ממנו, ושאסור לגעת בו, כמכשיר הטוב ביותר לשנת 2017 לא מעידה כלום על המכשיר עצמו, אם כבר, על כמה שווה הפרס הזה.

כזה ניסיתי: Huawei Mate 9 Pro

כל עוד וואווי היתה סתם עוד אחת מאסופת היצרניות הסיניות האלמוניות עבור הקהל הישראלי, לאף אחד לא היה באמת אכפת איזה דגם מקטלוג החברה מגיע לארץ ביבוא רשמי וכמה זמן זה לוקח. רצף של קמפיינים אגרסיביים והשקעה ניכרת של היבואנית בהגברת המודעות למותג בישראל, יצרה קהל אוהדים בארץ שממתינים להגעתו של כל דגם חדש בציפיה דרוכה. ההחלטה על היבוא הרשמי של הפאבלטים של וואווי שהוכרזו  עוד בנובמבר, Mate 9 ו-Mate 9 Pro, התקבלה באיחור של כמה חודשים, והם הושקו בארץ רק באפריל כשהיבואנית הבינה שקיים ביקוש רב למכשירים היקרים יחסית.

Mate 9 Pro מקווה שאתם מעריכים אותי על השעות בהן אני עובד על הבלוג הזה (צילום: גד גניר)

הדגם שהגיע לידיי לבדיקה הוא דגם ה-Pro, שמתהדר במפרט טכני שעדיין, חצי שנה לאחר ההכרזה, נחשב לאחד החזקים בשוק. ערכת השבבים Kirin 960, זהה לזו של P10, מכשיר הדגל הנוכחי של החברה, וכוללת 4 ליבות הפועלות במהירות 2.4 גיגהרץ, ועוד ארבע הפועלות במהירות 1.8 גיגהרץ. האחסון במכשיר אמנם אינו ניתן להרחבה, אבל הנפח המובנה נדיב ועומד על 128 גיגה. זכרון ה-RAM כאן הוא בנפח 6 גיגה, וזו אחת הנקודות היותר מעניינות במפרט המכשיר: בשנה שעברה החלו להופיע בשוק מכשירים עם זכרון RAM בנפח של 6 גיגה, אך מדובר היה בבודדים, ורוב היצרניות הגדולות בשוק המשיכו להשאר עם נפח של 4 גיגה בלבד. מעבר לכך, בחודש מרץ, מספר חודשים לאחר ההכרזה על  ה-Mate 9 Pro, טען אחד מבכירי וואווי שזכרון RAM בנפח 4 גיגה מספק את האיזון המושלם בין תמורה בביצועים, למחיר הרכיבים, ושלמעשה 4 גיגה זה יותר ממה שצריך. איך זה מסתדר ביחד? ובכן מדובר במכשיר פרימיום, שכלל לא מכוון לאיזורים שוואווי כיוונה אליהם בשנים האחרונות. מכשיר מהסוג הזה הוא הפגנת כוח, כבר לא אלטרנטיבה זולה, אפילו לא אלטרנטיבה משתלמת. מכשיר פרימיום שלא חסכו בו בדבר, על חשבונכם כמובן.

כזה ניסיתי: Meizu PRO 6 Plus

לפני קצת יותר מ-4 שנים נחת בישראל ה-MX2 Dream, הסמארטפון הראשון של המותג Meizu שעשה עליה לארץ הקודש. המכשיר שקיבל את הכינוי "האייפון הסיני" היה יצור מוזר בסצינת הסמארטפונים הסיניים של אותה תקופה: אם סמארטפון סיני טיפוסי ב-2013 היה מכשיר שהתאפיין בממשק אנדרואיד נקי יחסית, מפרט חלש, ואיכות נמוכה יחסית של חומרים והרכבה, המכשיר של מייזו נראה שונה לחלוטין. המפרט כלל מעבד מבית סמסונג ואפילו זכרון RAM בנפח מכובד (לאותם ימים) של 2 גיגה. את מערכת ההפעלה אנדרואיד היה קשה לזהות תחת הממשק הייחודי של מייזו שהתהדר באנימציות מרשימות, תגובה מצויינת למגע, ואפילו מבחוץ המכשיר נראה לא רע. ההשראה שספגה החברה מאפל הקרינה גם על האסטרטגיה שלה ועד להשקת ה-MX4, התמקדה החברה בכל פעם במכשיר אחד, מכשיר דגל. החל משנת 2015 קטלוג המוצרים של מייזו התרחב משמעותית והחל לכלול מכשירים המותאמים לשלל סגמנטים: לצד סדרת ה-MX הוצגו מכשירי Entry Level ופאבלטים זולים אשר זוכים להצלחה רבה בישראל, ומנגד, גם פאבלטים עם מפרט מרשים שעל הנייר לפחות נותנים פייט למכשירי הדגל של סמסונג, LG ואחרות.

Meizu PRO 6 Plus (צילום: גד גניר)

ה-Meizu PRO 6 Plus שייך לקבוצה האחרונה, ומדובר למעשה בסמארטפון החזק ביותר כיום בקטלוג המכשירים של החברה: המעבד מבית סמסונג, Exynos 8890 הוא אותו מעבד שתמצאו ב-Galaxy S7. זכרון ה-RAM בנפח 4 גיגה ואפילו נפח האחסון (שאינו ניתן להרחבה) עומד על 64 גיגה, נפח אחסון שניתן בהחלט לחיות איתו בשלום בימינו. המכשיר עצמו זריז כצפוי, יציב ולא נתקע, קופא או קורס.

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy S8

GalaxyS7 היה המלצת הקנייה הקלה ביותר מבחינתי בשנה החולפת. לא רק שהוא תיקן וליטש את כל מה שדרש ליטוש ב-Galaxy S6, הוא שילב בתוכו את כל מה שצריך בסמארטפון מודרני בשימוש היומיומי, בדברים שנשארים חשובים אחרי ההתלהבות הראשונית: מכשיר מהיר, עם מצלמה נפלאה, סוללה לא רעה (במונחי מכשירי דגל), אפשרות הרחבת זכרון, ואפילו עמיד בתאונות הקשורות למים. על ממשיך דרכו מוטלת משימה הרבה יותר קשה מלהיות סתם מכשיר טוב. על Galaxy S8 מועמסת הדרישה להיות חדשני יותר מקודמו ומכל מכשיר אחר בשוק, עליו להראות שונה משני קודמיו שחלקו עיצוב כמעט זהה ועליו להציב אלטרנטיבה גם לאייפון 7 וגם להשאר עדכני לכשיגיע האייפון 8. בנוסף, עליו להתמודד עם הנזק התדמיתי האיום והנורא שהשאיר ה-Galaxy Note 7, משימה לא פשוטה בהתחשב בכך שעד היום, למעלה מחצי שנה אחרי ביטול המכשיר, כל טיסה לחו"ל מלווה באזהרות מהסכנה שבעלייה למטוס איתו.

Samsung Galaxy S8 (צילום: גד גניר)

כהרגלה, משווקת סמסונג את מכשיר הדגל שלה עם שני סוגי מעבדים שונים, לאיזורים שונים בעולם. בארה"ב תוכלו לקנות את הגרסה המבוססת על Snapdragon 835, אותו מעבד שסמסונג "שתתה" את כל סדרת הייצור הראשונה שלו ובכך עכבה את השקתם ואספקתם של מכשירים אחרים שתכננו לעשות בו שימוש כמו Mi6 של שיאומי, או xperia XZ Premium של סוני. הגרסה השניה, זו שנמכרת בישראל, היא זו המבוססת על מעבד של סמסונג: Exynos 8895, מעבד בעל שמונה ליבות, ארבע במהירות 1.7 גיגהרץ וארבע במהירות של 2.3 גיגהרץ. אל המעבד הזה מצטרף זכרון RAM בנפח של 4 גיגה, ואחסון פנימי בנפח 64 גיגה, אותו ניתן להרחיב באמצעות כרטיס זכרון MicroSD עד לנפח של 256 גיגה נוספים.

כזה ניסיתי: Huawei P10

שנת 2017 מסתמנת כשנת המסכים הגדולים במכשירי הדגל בשוק הסלולר. הטרנד הזה התחיל אמנם ב-Xiaomi Mi Mix כבר בשנה שעברה, אך ככל שעובר הזמן, נראה שהיצרניות הגדולות מתיישרות לפי האופנה החדשה: מסכים גדולים (מעל 5.5 אינטש) מוקפים במסגרת דקיקה מאי פעם. כך זה ב-LG G6 וב-Galaxy S8, ועפ"י השמועות כך זה יהיה גם באייפון הבא. כל מכשיר שלא ייראה ככה בשנת 2017 ייתפס כמשעמם במקרה הטוב, ומיושן במקרה הרע. די מדהים לראות את ההשפעה שיש לעיצוב על התפיסה של אנשים בנוגע למידת החדשנות שמציע סמארטפון ואכן, השנה בניגוד לשנים קודמות, השיח ששולט בפורומים בתחום הסלולר הוא לא היאוש מחוסר חדשנות כי אם התפעלות מהקו העיצובי החדש.

Huawei P10 (צילום: גד גניר)

P10 של וואווי לא משחק במגרש הזה. דווקא הבחירה של וואווי בעיצוב סטנדרטי יחסית (אל תספרו לוואווי שטענתי שהעיצוב שלהם סטנדרטי, כבר סיפרתי לכם כמה הם דיברו רק על הצבעים באירוע ההשקה ב-MWC 2017), היא סוג של הימור בשוק הסלולר הנוכחי. תוסיפו לכך את ההימור שיש בויתור על עמידות במים (בדגם הסטנדרטי, בדגם ה-Plus יש עמידות מסוימת אבל גם שם מדובר בסטנדרט נמוך יותר מהנהג בתעשיה). נתוני פתיחה כאלו מחייבים את P10 להיות ממש טוב ב-Basics כדי להוות אלטרנטיבה ראויה לשאר. האם הוא מצליח בכך?

כזה ניסיתי: LG G6

בשנה שעברה, בדיוק בתקופה הזאת, השתלטה LG על רוב שלטי החוצות בישראל במסגרת קמפיין למכשיר הדגל שלה שטרם הגיע לארץ. בקרב היבואנית המקומית התעורר חשש כי העובדה ש-Samsung Galaxy S7 הגיע לחנויות מספר שבועות לפני ה-G5, יחד עם המכה התדמיתית הקשה שספגה LG בעקבות משבר תקלת הייצור ב-G4, תגרום לפגיעה במכירות המכשיר החדש שלה. החשש התברר כמוצדק: נתוני המכירות של LG השנה אכן אכזבו בארץ ובעולם, היה ברור שהמכשיר הבא שלה חייב להגיע כמה שיותר מוקדם לשוק ולהיות חדשני, מהפכני וחשוב מכל, כזה שישכיח איכשהו מהצרכנים את המבוכה הגדולה של שנת 2016. את המטרה הראשונה הוא השיג: המכשיר כבר בחנויות: יש לו את הפור ש-LG כל כך היתה זקוקה לו בישראל, ועוד לפני החג, תקופה בה ישראלים פותחים את ארנקיהם ביתר קלות. האם G6 הוא אכן המכשיר שאיתו תוכל LG לצאת למסע לשיקום המעמד שלה? זה בדיוק מה שניסיתי לבדוק.

LG G6 (צילום: גד גניר)

איך מייצרים מכשיר שיותר לקוחות יקנו? שואלים את הלקוחות מה הם רוצים. אם מסתמכים על המצגת באירוע ההכרזה של LG G6 בסוף חודש שעבר ב-MWC 2017, ללקוחות הספציפיים אליהם פנתה LG, היו דרישות הגיוניות: מכשיר אמין ובטוח לשימוש (כי התקפה על היריבה מבית שמכשיריה התלקחו בידיהם של לקוחות, היא ההגנה הטובה ביותר), מכשיר עמיד במים (כי אנחנו בשנת 2017), מצלמה שתוכל לתפוס זוית רחבה (כי תמיד נחמד שיש ברשימה מטרות ש-LG כבר עמדה בהן בעבר), והדרישה שהפכה לתכונת המפתח העיקרית של המכשיר הזה: מסך גדול במכשיר שנוח להחזיק ביד ולהכניס לכיס. משום מה, אף לקוח לא ציין את הסוללה כמשהו שדורש שיפור. הגיעו ימות המשיח? יותר הגיוני ש-LG פשוט העדיפו לא להבליט את הסוגיה הספציפית הזאת.

כזה ניסיתי: ZUK Z2

בשנת 2010 עשיתי את המעבר מאייפון למכשיר אנדרואיד. בניגוד להווה, ב-2010, אנדרואיד, יחד עם כל היתרונות היחסיים והשוני בתפיסה שלה, הביאה ים של באגים ותקלות. הייתם מצפים שהחויה הזאת תאפיין מכשירים זולים ופשוטים, אבל לא: פאר היצירה במונחי אנדרואיד באותה תקופה, Samsung Galaxy S (הראשון) הגיע בצורתו המקורית עמוס בתקלות, לאגים (השהיות), וקריסות. הפתרון הזמני היחיד היה לנסות ולצרוב באופן עצמאי גרסת תוכנה שמפתחים עצמאיים שיפצו, ע"י הסרת אפליקציות שאין בהן צורך והתערבות בקוד שלהן. לרוב, הייתי צורב רום כזה, נפעם במשך יומיים מכמה שהוא שיפר את המצב, ואז נתקל בבאגים חדשים. לקח לאנדרואיד שנתיים-שלוש עד שהחלו להופיע בשוק מכשירים בהם אין כבר צורך במסכת המייגעת הזאת.

ZUK Z2 (צילום: גד גניר)

למה אני מספר לכם את כל זה? כי ה-ZUK Z2 שקיבלתי לבדיקה לפני מספר שבועות החזיר אותי לימים האלה. לרוב, כאשר אני נתקל בתקלה שלא מאפשרת לי לעשות שימוש במכשיר ולכתוב עליו ביקורת, אני פונה אל הגוף שסיפק לי אותו ומבקש שיחליף אותו באחד שעובד. במקרה הזה, הספק הוא חנות הממוקמת בסין, וכל שילוח והחזרה היא מסע של 1000 קילומטר שמתחיל בצעד אחד קטן. לפיכך, הפעם פתרתי את הבעיה בעצמי, אבל לפני שאתאר לכם את הפרוצדורה, אולי כדאי שאחזור אחורה ואכיר לכם קצת את המכשיר עצמו.

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy A5 2017

צביקה הדר, שחר צוברי ושיר אלמליח מחייכים אליכם בשבועות האחרונים משלטי חוצות ומנסים לשכנע אתכם שהסמארטפונים החדשים של סמסונג הם יותר ממה שאתם צריכים. המכשירים האלו הם מכשירי סדרה A שנעדרו מהשוק המקומי בשנים האחרונות, וחזרו במהדורת 2017 כדי לגשר על הפער האיכותי בין מכשירי סדרה J (כדוגמת J5 ו-J7 Prime) לבין מכשירי סדרת מכשירי הדגל של החברה, סדרה S (כדוגמת Galaxy S7). המכשירים שהגיעו לארץ הם Galaxy A7 ו-Galaxy A5 אותו קיבלתי לבדיקה.

Samsung Galaxy A5 2017 (צילום: גד גניר)

מאיפה הגיעה פתאום סדרה A? בואו נחזור שנתיים וחצי אחורה, לסתיו 2014. סמסונג מציגה מכשיר חדש העונה לשם Galaxy Alpha. סמסונג בחרה למתג אותו כמכשיר פרימיום, מאחר והיה דק יחסית, וכלל משהו שלא היה לאף מכשיר אחר שלה קודם לכן: מסגרת מתכת. פרט לכך, המפרט הטכני שלו היה מפרט של מכשיר ביניים לכל דבר, מה שלא הפריע לה לדרוש עליו מחיר של מכשיר פרימיום, מעט יקר יותר אפילו משל מכשיר הדגל שלה באותה תקופה, ה-Galaxy S5. הצרכנים לא נהרו על המציאה הזאת, וסמסונג ליטשה את הקונספט, מה שהביא לעולם את סדרה A. המכשיר הראשון בסדרה הזאת שהגיע אליי לבדיקה בפברואר 2015, ה-Galaxy A5, תומחר בצורה הגיונית יותר, ושווק כאן כ"מכשיר לצעירים", דהיינו, לא מכשיר דגל, עולה כמעט כמו מכשיר דגל, אבל היי, תראו איזה יפה הוא עם כל המתכת הזאת ששמנו מסביב.

כזה ניסיתי: Huawei Nova

הקמפיינים האימתניים של Huawei  בישראל בשנים האחרונות נותנים את עיקר הבמה למכשירי הדגל של החברה, מכשירים כמו P7, P8, Mate S ו-P9. מכשירי דרג הביניים והדרג הנמוך שלה אמנם נמכרו בישראל, אך שמרו על אלמוניות מסוימת בכל הקשור לפרסום. קטלוג החברה מכיל לא מעט אפשרויות מעניינות למי שהתקציב שלו קשיח מדי בשביל מכשיר דגל: בחו"ל, החברה הסינית מתחזקת מותג נפרד בשם Honor של מכשירים זולים יחסית הנחשבים איכותיים ואטרקטיביים. בארץ, יכולתם לקנות עד היום מכשירים מסדרה G של החברה, או את גרסאות ה-Lite של מכשירי הדגל. כעת נוחת בישראל Nova, מכשיר שניתן להגדירו כ-Upper-Mid, הראש לחוליה המקשרת בין השועלים לאריות.

Huawei Nova (צילום: גד גניר)

המפרט הטכני של Huawei Nova די סטנדרטי למכשירים מהקטגוריה שלו: ערכת השבבים Snapdragon 625 בעלת שמונה ליבות במהירות 2.0 גיגהרץ כל אחת, זכרון RAM בנפח של 3 גיגה, אחסון פנימי בנפח 32 גיגה, אשר ניתן להרחבה עד 256 גיגה. מערכת ההפעלה היא אנדרואיד בגרסה 6.0.1, כשעליה הממשק הייחודי של Huawei, ה-EMUI כאן בגרסה 4.1. אין במפרט הזה משהו יוצא דופן או ייחודי, אבל השילוב שנעשה כאן מייצר חויית שימוש מאוד נעימה: המכשיר זריז למדי, מגיב היטב, לא נתקע אף פעם ולמען האמת לא נוצרו אצלי געגועים למכשירים מתקדמים יותר בזמן ששהה אצלי. המצב היחיד שבו הורגשה איטיות מסוימת (לחלוטין בגדר הנסבל) היתה בהפעלה ראשונית של משחקים, קורבן שלא אכפת לי להקריב. סדרת 6XX של מעבדי קוואלקום היא סדרה שיש בה מעבדים טובים יותר ומעבדים טובים פחות. 625 משתייך ללא ספק לצד הטוב של הסקאלה ובצד עבודה חלקה ותקינה, מציע חסכון בצריכת סוללה, וכמעט ואינו מתחמם. נפח האחסון המובנה של 32 גיגה מבטיח שתוכלו להתקין לא מעט אפליקציות על המכשיר מבלי לחשוש, לפחות נכון להיום, שייגמר לכם המקום.

כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi Note 4

לכל חג יש את הכוכבים שלו. לל"ג בעומר יש את בר כוכבא, לחנוכה יש את יהודה המכבי, והשנה כך נראה, הגיבור הלא מעורער של חגי הקניות בחו"ל (חג הרווקים הסיני, סייבר מאנדיי) הוא ה-Xiaomi Redmi Note 4. מעטים המכשירים שנשאלתי לגביהם כל כך הרבה פעמים, עוד לפני שהגיע לארץ באופן רשמי. העניין שיצר המכשיר הזה לא נגמר בסוף תקופת חגי הקניות, ואינו תופעה בלעדית לשוק הישראלי. המכשיר הושק בשבועות האחרונים בהודו כאשר במכירה המוקדמת שלו נמכרו כ-250,000 יחידות בתוך כ-10 דקות, הישג מרשים מאוד למכשיר שאינו מוגדר כמכשיר דגל.

Xiaomi Redmi Note 4 (צילום: גד גניר)

המחיר הוא לא הדבר היחיד שגורם לאנשים להתענייין דווקא במכשיר הזה, אבל מה שמקבלים בתמורה למחיר הזה, הופך אותו לעסקה אטרקטיבית שקשה להתעלם ממנה. לשיאומי שתי סדרות עיקריות של מכשירים, בתוכן אין ספור תתי דגמים. בעוד מכשירים ששם הדגם שלהם מתחיל ב-Mi הם מכשירי הדגל של החברה, מכשירי ה-Redmi פונים לקהל שמחפש מכשירים משתלמים ומוכן להתפשר על מפרט קצת פחות חזק (בדומה לסדרת Desire של HTC). בגלל ריבוי הדגמים קשה קצת להצביע על היררכיה והמשכיות בדגמים השונים אבל בהיצע הדגמים המצומצם המגיע לישראל באופן רשמי, ה- Redmi Note 4 יכול בהחלט להחשב כממשיך דרכו של ה-Redmi Note 3 Pro, מכשיר לא רע בכלל בפני עצמו.

כזה ניסיתי: BlackBerry DTEK50

לפני כשבוע הודיעה בלקברי רשמית על סיום דרכה לפי שעה בייצור בפועל של סמארטפונים. האם זה אומר שיותר לא נראה סמארטפונים מעוטרים בלוגו המותג של החברה הקנדית? להיפך, ככל הנראה אנחנו עומדים בפני גל השקות נוסף של מכשירים הנושאים את השם בלקברי. איך זה ייתכן? ובכן,  לאחר שנים בהם נאבקה להשאר רלוונטית בשוק, החברה החליטה להתמקד בפיתוח תוכנה ואבטחת מידע, ולהעביר את מלאכת ייצור החומרה לקבלן חיצוני. הקבלן בו בחרה בלקברי הוא היצרנית הסינית TCL, אשר מייצרת גם את מכשירי המותג הצרפתי Alcatel. ההסכם שנחתם בשבוע שעבר מסדיר את שיתוף הפעולה בין שתי החברות לטווח הארוך, אם כי שיתוף הפעולה הזה החל כבר לפני מספר חודשים. התוצרים של שיתוף הפעולה הזה הם ה-DTEK60 סמארטפון עם מפרט של מכשיר דגל לכל דבר, וה-DTEK50, אותו קיבלתי לאחרונה לבדיקה, סמארטפון המיועד לשוק הביניים שהגיע לישראל, ומציע תמחור שפוי הרבה יותר מזה של המכשיר הקודם של בלקברי שניסיתי.

BlackBerry DTEK50 (צילום: גד גניר)

ה-BlackBerry PRIV, אותו בדקתי לפני שנה, היה מכשיר האנדרואיד הראשון של החברה, והמכשיר האחרון שייצרה בעצמה. אם לשפוט ספציפית עפ"י המכשיר הזה, אולי מוטב שכך. ה-PRIV היה מכשיר יומרני, שהגיע עם מפרט מכובד ואפילו עם מקלדת פיזית נשלפת, אך היה עמוס בבעיות ורחוק מלספק את הסחורה, בטח במחיר השערורייתי שנדרש עבורו בארץ. ה-DTEK50, מייצג שינוי חד באסטרטגיה של בלקברי, ופניה לקהל לקוחות שונה לחלוטין. כאמור, מדובר במכשיר ביניים המבוסס על מעבד ה-Snapdragon 617 של קוואלקום (אותו אחד מה-Nubia Z11 Mini) הכולל 8 ליבות, 4 במהירות 1.5 גיגהרץ וארבע הנוספות במהירות 1.2 גיגהרץ.למכשיר זכרון RAM בנפח של 3 גיגה, ואחסון פנימי בנפח 16 גיגה, אותו ניתן להרחיב באמצעות כרטיס זכרון.

כזה ניסיתי: Huawei P9 Plus

בדומה לסמסונג ולאפל, החלה לאחרונה גם Huawei להכריז על מכשיר דגל עיקרי, ובנוסף גם על מכשיר פרימיום, יקר יותר ומשודרג קלות. אם ל-Samsung יש את ה-Galaxy S7 וה-Galaxy S7 Edge, ולאפל יש את ה-iPhone 7 וה-iPhone 7 Plus, התאום הלא זהה של ה-P9, הוא ה-P9 Plus, שמגיע לישראל בימים אלו באיחור אופנתי של מספר חודשים אחרי אחיו הזול יותר.

Huawei P9 Plus (צילום: גד גניר)

אז מה השתנה? מתחת למכסה המנוע - לא הרבה. השינוי היחיד הוא בזכרון ה-RAM ובנפח האחסון המובנה. זכרון ה-RAM שודרג ל-4GB (ב-P9 הוא עמד על נפח של 3GB). כל תוספת לזכרון ה-RAM תורמת לחויית השימוש ביום יום. יותר זכרון RAM פירושו יותר אפליקציות פתוחות פתוחות ברקע. כשהן נשארות פתוחות ברקע, ניתן לדלג בין אפליקציות פתוחות במהירות רבה יותר, וחויית השימוש מהירה יותר. האם זה אומר בהכרח שיש הבדל מטורף בביצועים? לא ממש. אבל מכשיר עם זכרון RAM מרווח יותר זו גם השקעה טובה לעתיד. אפליקציות מתעדכנות עם הזמן לגרסאות חדשות, כבדות יותר ותאבות זכרון, וגיגה RAM לפה או לשם יכולים לעשות את ההבדל בעוד שנה שנתיים בין מכשיר עייף למכשיר רענן. גם הכפלת נפח האחסון הפנימי הופכת את החיים לקלים ונוחים יותר. אמנם ה-P9 Plus מאפשר הרחבת אחסון באמצעות כרטיס זכרון, אולם זכרון פנימי גדול יותר הוא מצע נוח יותר להתקנת אפליקציות, בטח כאלו עם נטייה להתנפח כמו Whatsapp.

כזה ניסיתי: Nubia Z11 Mini

קבלו בברכה את נוביה, מותג סיני חדש-ישן שעשה לאחרונה עלייה ארצה, כאשר ה-Z11 Mini מהווה את הסנונית הראשונה של היצרנית בישראל. למה חדש ישן? עד לפני קצת יותר משנה, Nubia היה עדיין שם של סדרת סמארטפונים מבית היצרנית הסינית ZTE. בשלב מסוים החליטה ZTE למכור חלק מאחזקותיה במותג, אם כי ממשיכה לשמור בעלות חלקית עליו, באופן שמזכיר קצת את מערכת היחסים בין Lenovo לתת המותג שלה, Zuk. בגלגולם החדש, מכשירי המותג נוביה היו זמינים לרכישה רק עבור הקהל הסיני, אך בחודשים האחרונים החליטו לפנות גם אל קהלים מערביים, וביניהם גם אל השוק הישראלי. איך זה משתלב עם העובדה שכבר יש בישראל יבואן למכשירי ZTE? בעוד היבואן הרשמי של מכשירי ZTE הוא יורוקום, מכשירי המותג נוביה מיובאים לישראל באופן רשמי ע"י רשת באג, במקביל למכשירי Meizu, אותם היא מייבאת מזה מספר שנים.

Nubia Z11 Mini (צילום: גד גניר)

ה-Nubia Z11 Mini שייך לסגמנט שהמבחר בו די מצומצם, לפחות בכל הקשור למכשירים המיובאים באופן רשמי לישראל: מכשירים קומפקטיים (מסך עד גודל של 5 אינטש) עם מפרט טכני המציב אותם ברף הגבוה של מכשירי רמת הביניים. המעבד שלו Snapdragon 617 (בעל 8 ליבות, 4 במהירות של 1.2 גיגהרץ, וארבע נוספות במהירות של 1.5 גיגהרץ) שייך לאותה סדרת מעבדים של קוואלקום ממנה הגיע גם המעבד של ה-Xiaomi Redmi Note 3 Pro, אך מעט חלש ממנו. המעבד משודך לזכרון RAM בנפח שהולך והופך לאופייני למכשירים ברמת המחיר שלו, 3GB, והאחסון בפנימי מגיע בנפח של 32GB אשר ניתן להרחבה באמצעות כרטיס זכרון. החומרה הזאת מריצה את אנדרואיד בגרסה 5.1.1, גרסה עתיקה למדי אם כי חייבים להודות, כנראה למי שרוכש מכשיר מהסוג הזה, מספר גרסת האנדרואיד ועדכניותה מהווים גורם פחות משמעותי בהחלטת הקנייה. מה ההפסד העיקרי מהעובדה שלא מדובר בגרסה עדכנית? כמו ב-Redmi Note 3, כל ההרשאות הדרושות לאפליקציה ניתנות לה במעמד ההתקנה שלה. באנדרואיד 6 ואילך החגיגה נגמרה, ומעתה והלאה כל פעם שאפליקציה רצתה לבצע שימוש לראשונה במצלמה או לגשת לקבצים במכשיר, היא היתה חייבת לבקש אישור. זה לא סוף העולם, אם תרצו לבטל הרשאה מסויימת לאפליקציה כלשהי, תוכלו לעשות זאת גם באנדרואיד 5.1.1, פשוט צריך לזכור שהאפשרות הזאת קיימת. מבחינת מהירות, המכשיר מתפקד מצוין. הוא אינו מהיר בצורה יוצאת דופן, אבל גם רחוק מלהיות איטי. חויית השימוש בו נוחה, הוא יציב, לא נתקע ועושה את כל מה שהייתי מצפה ממנו לעשות.