כזה ניסיתי: סלקום סופר WiFi

בימים אלו ממש מציינים אדריכלים בישראל את יום הולדתו ה-27 של האויב מספר אחת של רשתות אלחוטיות בבתים פרטיים: הממ"ד. הוא נולד כחלק מלקחי מלחמת המפרץ והוא המקום בו ה-WiFi שלכם נוצר, ושם הוא גם מאבד את מרבית עוצמתו. איך קרה שכל כך הרבה ישראלים שמים את הראוטר שלהם במקום הכי לא נכון בבית? מאחר שיש שם נקודת טלפון מתוך ההנחה שתצטרכו לשמור על קשר עם העולם בעוד מסביבכם מתעופפים סקאדים עיראקיים, מאחר שממ"ד הוא מיקום מועדף למקם בו חדרי עבודה ומחשבים בעתות שלום ואז יש בכך הגיון מסוים, ומאחר שחלק מהאנשים מעדיפים למקם את הראוטר, הקופסה הלבנה עם הנורות המהבהבות והחן של חדר שרתים במקום פחות גלוי בבית. התוצאה היא כאמור קליטת WiFi חלשה, מהירות אינטרנט נמוכה, וצקצוקי "אוח, האינטרנט בישראל הוא כזה עולב".

סלקום Super WiFi (צילום: גד גניר)

בעיות אינטרנט הן כמובן לא רק נחלתם של ממקמי הראוטרים בממ"דים. גם בעלי בתים עם יותר ממפלס אחד מכירים את המציאות הזאת. מעבר לכך, קל לשכוח שככל שהזמן עובר, יותר ויותר מוצרים בבית מסתמכים על ה-WiFi, ובשל כך נדרש ניהול חכם יותר של הרשת ש\אמורה לתמוך במספר סמארטפונים, טאבלטים, מחשבים ניידים, סטרימר או טלויזיה חכמה, שירות טלויזיה אינטרנטי, דוד חשמלי נשלט דרך אפליקציה, שואב רובוטי ועוד. בשנים הקרובות (אם זה לא קרה כבר קודם) עתידים להצטרף אליהם המקרר שלכם, המזגן, הנורות בבית, וגם המייבש ומכונת הכביסה, ברגע שמישהו ימצא תשובה טובה לשאלה למה צריך לחבר גם אותם לאינטרנט.

בינתיים, האפשרות הפופולרית ביותר היא להתקשר אל התמיכה הטכנית של ספקית האינטרנט שלכם ולנסות להבין מדוע עם חיבור של 40 מגה, אתם מקבלים מהירות של 10-5 מגה בטאבלט שלכם. בסלקום הבינו ככל הנראה ששיחות מהסוג הזה יהפכו ליותר ויותר נפוצות, וזיהו הזדמנות עסקית: סופר WiFi הוא שמו של מוצר חדש של החברה שאמור לתת ל-WiFi שלכם סטרואידים, ולהשאיר את בעיות האינטרנט בעבר. סופר WiFi מיועד ללקוחות כל ספקיות האינטרנט, אך אם אתם לקוחות האינטרנט של סלקום, כל העסק יהיה קצת זול יותר, אבל לזה אגיע אח"כ.

כזאת ניסיתי: סלקום ווליום

בשנת 2005, שנתיים לאחר הודעה רשמית על איחוד, שחררה להקת הרוק משינה את אלבומה השמיני "רומנטיקה עתידנית". האלבום הופץ בהתחלה ע"י סלקום בלבד, במסגרת סלקום ווליום, מיזם שיתופי פעולה עם מגוון יוצרים ומבצעים בעולם המוזיקה הישראלית. למה מפעילה סלולרית מפיצה בכלל אלבומי מוזיקה? נסו להיזכר איך נראה שוק הסלולר באמצע העשור הקודם: בשוק ישנן 3 מפעילות גדולות: אורנג', פלאפון וסלקום ששוברות מדי שנה שיאי הכנסות, ללא שום הפרעה או סימן לשינוי המגמה. מיכאל גולן בתקופה הזאת עוד שיווק חבילות טריפל במפעילת הסלולר הצרפתית Free וסטיב ג'ובס עדיין פלרטט עם מוטורולה אבל עבד בסודיות על האייפון הראשון.

סלקום ווליום (צילום: גד גניר)

מפעילות הסלולר, כל אחת בדרכה בחרו להשקיע חלק מהכספים האלו בתוכן ובמיתוגן כספקיות תוכן, בנוסף להיותן מפעילות סלולר. סלקום, מעבר להפצה של אלבומים, היתה נותנת החסות במספר עונות של התכנית כוכב נולד. בנוסף, כמו כל שאר המפעילות מכרה שירים ורינגטונים במחירים מופקעים ללקוחות שהורידו אותם אל היישר אל הטלפונים הסלולריים שלהם, בתקופה שבה סמארטפונים היו עדיין אביזר של אנשי עסקים מצליחים וחובבי טכנולוגיה.

4 שנים לאחר מכן האייפון עשה עלייה רשמית לישראל. שלושת מפעילות הסלולר הגדולות, חברות ענק במונחי השוק הישראלי הסכימו לקבל תכתיבים דרקוניים מאפל כדי למכור את המכשיר שהקהל הישראלי חיכה לו בקוצר רוח במשך שנתיים. מפעילות הסלולר לא רק התחייבו על מכירה של כמויות שנחשבו דמיוניות עד לאותה תקופה. הן הסכימו לוותר על התערבות בתוכנת המכשירים, לא התאפשר להן להתקין אפליקציות שלהן על המכשירים מראש, להדפיס או להדביק את הלוגו שלהן על המכשירים, אך המכה הבאמת אמיתית היתה בתחום התוכן. במסגרת הכניעה שלהן לאפל, המפעילות ויתרו למעשה על הכנסות מרינגטונים ושירים. אם רוכשי האייפון רצו להוריד שיר למכשיר, היה עליהם לעשות זאת דרך החנות של אפל, ואותו הדין גם לגבי רינגטון. פתיחת השוק למפעילות נוספות בשנת 2011 סימנה את תום תקופת החגיגה על חשבון הלקוחות והתוכן היה אחד הנפגעים הראשונים בניסיון של המפעילות להתאים עצמן למצב החדש. סלקום ווליום המשיכה לפעול במשך כל השנים האלו כשירות מוזיקה. לאחרונה, מספר חודשים לאחר השקתה של אפל מיוזיק בישראל, הכריזה סלקום על שדרוג שירות ווליום שלה, כשהמטרה ברורה: להציב אלטרנטיבה ישראלית לספוטיפיי, Google Play Music, Tidal, וכמובן גם לאפליקציה של אפל.

כזה ניסיתי: סלקום TV ב-Apple TV

לפני קצת יותר מחודש הגיעה סלקום טי וי לנקודת ציון משמעותית: 100,000 לקוחות נרשמו לשירות, הישג לא רע בכלל לשירות טלויזיה שנכנס רק לפני שנתיים לשוק בעייתי שנשלט ע"י שתי חברות שלא מראות התלהבות יתרה מהקונספט של תחרות. על ההתנסות שלי עם השירות הזה כתבתי כבר בחודש הראשון להפעלתו. בינתיים, סלקום שקדה על הרחבת קטלוג התוכן שלה, והרחיבה את השירות מעבר לגבולות הממיר שלה. זה החל עם השקת אפליקציה ייעודית ל-WebOS מערכת ההפעלה לטלויזיות חכמות של LG, וכעת היא הופכת לשחקנית הראשונה בשוק הטלויזיה שמציעה אפליקציה משלה ל-Apple TV, ואף מציעה את ה-Apple TV עצמו כחלק מהעסקה, בליווי אותיות קטנות שכמו תמיד, כדאי לשים לב אליהן.

סלקום טי וי על Apple Tv, המסך הראשי של האפליקציה (צילום: גד גניר)

ההכרזה של סלקום על אפליקציה ל-Apple TV היא צעד חדשני בנוף שוק הטלויזיה הישראלי. יס והוט אמנם השיקו אפליקציות משלהן, אך רק לפלטפורמות שלא מתחברות ישירות לטלויזיה, אפליקציות לסמארטפונים ולטאבלטים. כשסלקום מציעה את שירותי הטלויזיה שלה יחד עם ממיר Apple TV בחבילה אחת, היא לא רק נכנסת אליכם הביתה בעצמה ומתחברת אל הטלויזיה שלכם, היא עושה זאת דרך פלטפורמה המאפשרת גישה גם לנטפליקס, Youtube, וספריית הסרטים של אפל עצמה. נכון להיום זה לא נשמע כמו תחרות מטורפת, אבל לא מן הנמנע שבעתיד ייכנסו שחקניות חדשות לשוק ואל הפלטפורמה הזאת שסלקום דוחפת בהתלהבות אל הטלויזיה בסלון שלכם.

כזה ניסיתי: סלקום TV

אנחנו לקוחות יס מאז שנת 2007. גם אני וגם אשתי הגענו מבתים בהם ההורים היו מנויי הוט, וכשעברנו לראשונה לגור ביחד, החלטנו להתנסות במתחרה שהית אמנם אנדרדוג באותה תקופה, אך החזיקה יתרון שלא היה קיים בהוט, ממיר מקליט. במשך שנים היינו לקוחות מרוצים ביותר. השירות היה מעולה, הממיר המקליט שינה את הדרך בה אנחנו צופים בטלויזיה מבלי שנוכל לחזור חזרה, ובשלב מסוים גם התכנים של יס הפכו לאיכותיים יותר מאלו של הוט. איכות השידורים נראתה לנו טובה יותר, והממיר, מלבד העובדה שהיה מהיר יותר, איפשר לצאת בקלות מתפריט ה-VOD אם נכנסת אליו בטעות, בניגוד לזה של הוט.

כל זה היה נכון עד לפני שנתיים בערך. זה גם היה צפוי. כשהמתחרה שלך היא הוט, אין לך צורך באמת לשפר או להשקיע, וסימני התחרות (או יותר נכון אי-התחרות) החלו להופיע. איכות השידורים (אפילו בשידורי HD) הפסיקה להראות מרשימה, בטח בהשוואה לסרטי HD בהם צפינו דרך הסטרימר. הממיר עצמו הפך לאיטי מאוד, והממשק גם עבר עדכון שגרם לשימוש בו להיות פחות נוח. גם הערבים בהם מצאנו את עצמנו אומרים "וואלה, אין מה לראות היום בטלויזיה", הלכו והתרבו. בחודשים האחרונים התשלום החודשי אותו אנחנו משלמים ליס  (כמעט 290 ש"ח על ממיר Yex Max Total+ממיר רגיל +חבילת ערוצי סופר פרימיום+VOD) החל להראות לנו מוגזם ופנינו למוקד המכירות לוודא כיצד ניתן להוזיל את המחיר. הנציגה האינטליגנטית הציעה לנו באדיבות הנחה של כמה עשרות ש"ח בחודש, אך לא ציינה כי החישוב שלה אינו כולל את שירות ה-VOD שלא היתה לנו כוונה לנתק בשלב זה. כך גילינו חודש לאחר מכן כי ההנחה שהובטחה לנו צומצמה להנחה של כ-5 ש"ח בחודש. האיום שהשמענו בשיחת הבירור "אנחנו בודקים במקביל מול הוט!" לא ממש עשה עליהם רושם, מה שהפך אותנו ללקוחות מאוד מתוסכלים שרק מחכים לאלטרנטיבה ראויה.

סלקום TV (צילום: גד גניר)

אז מה קורה באמת בגזרת האלטרנטיבות? גולן טלקום מראה בשבועות האחרונים שאיפות רציניות להכנס לשוק הטלויזיה הרב ערוצית, וגם רמי לוי החל לבדוק את התחום, אולם סלקום היא הראשונה שכבר היום מציעה אלטרנטיבה משלה להוט וליס, סלקום TV. התנסינו, כמשפחה, בשירות הזה  והגענו לכמה מסקנות חשובות שיוכלו לסייע לכם להחליט גם אתם אם אכן נמצאה אלטרנטיבה שתוכל לערער את הדואופול בשוק הזה. לפני שאגיע למסקנות, בואו ננסה להבין מה זה בעצם סלקום TV.

כזה ראיתי סגור: מרכז שירות של סלקום

במשך ה-15 שנה שחלפו מאז שקניתי לראשונה טלפון סלולרי, לא פיתחתי סימפטיה מיוחדת לאף מפעילת סלולר. התחלתי כלקוח פלאפון והמשכתי שם במשך 6 שנים, 3 שנים כחייל ששילם על שלושה מכשירי טלפון במקביל (כשהיה נהוג לפרוס את התשלום על המכשיר ל-36 תשלומים, אף טלפון לא באמת החזיק אצלי שלוש שנים ובלי קשר לזה, היתה התחייבות להשאר לקוח החברה גם למשך תקופה זו), ולאחר מכן 3 שנים נוספות בהן עשיתי שימוש בטלפון מהעבודה, גם הוא שייך לחברת פלאפון. שנים תכננתי את הפרישה מהרשת שעבדה באותה תקופה בטכנולוגיית CDMA, וכללה קטלוג מכשירי טלפון שאינם אטרקטיביים במיוחד (Telit, SK ואם הייתם ממש עשירים, יכולתם להרשות לעצמכם סמארטפון של חברת Poz). בתקופה הזאת התבוננתי בקנאה בכל אדם ברחוב שהסתובב עם מכשיר נוקיה או מוטורולה שהיה בו נגן מוזיקה מובנה, שיכול היה לעשות שימוש בקובבץ MP3 כרינגטון (במשך חודשים פינטזתי על צלצול של "Intergalactic" של ה-Beastie Boys) ועוד פעולות שכלקוח פלאפון פשוט לא יכולתי לבצע עם המכשירים שהיו לרשת הזאת להציע.

מרכז השירות של סלקום, קניון שבעת הכוכבים בהרצליה (צילום: גד גניר)

ואז עברתי לסלקום. במשך שבועות לפני כן חרשתי את אתר האינטרנט של החברה, בחרתי לעצמי ואשתי תכנית תעריפים, ואחרי התלבטות לגבי זהות המכשיר שאקנה, ההחלטה נפלה על Motorola E1 ROKR, מכשיר עליו סיפרתי לכם כבר בעבר כאן בבלוג הזה. מצויד בידע הזה הגענו יחד למרכז השירות של סלקום בהרצליה. למי שלא עקב כמוני אחר ההתפתחות הנדל"נית של המרכז הזה אספר לכם שכמו מרכזי שירות אחרים של סלקום, וכמו מרכזי שירות של חברות סלולר אחרות, היה מדובר בלא פחות ממקדש, שטח עצום, בתוך קניון, שמשמש גם כמרכז שירות, אבל בעיקר כאמצעי פרסום בולט ויקר. להזכירכם, השנה היא 2006. בתקופה הזאת ההתחייבות ל-3 שנים לחברות הסלולר היתה מציאות מרה שלא ניתן להשתחרר ממנה, לא ניתן היה לנייד את מספר הטלפון שלכם, שילמתם על כל דקת שיחה במלואה גם אם לא ניצלתם אותה במלואה ועוד מגוון טריקים אחרים שהפכו את החברות האלו לגופים עשירים מאוד.

משהו במרכזים האלו היה קסום. הם היו מחליפים את העיצוב שלהם פעם בכמה שבועות, ולהכנס אליהם היתה חויה שמזכירה קצת כניסה ל-Apple Store. מכשירים בתצוגה על הקירות, מסכי ענק שעליהם מופיע סדר התורות במרכז, ותמיד תמיד תמיד היה בהם עומס מטורף. במדינה שבה מיקוח הוא תחביב, קפיצה למרכז השירות של חברות הסלולר עם שאיפה להוזיל את התעריף החודשי היתה כנראה הרגל קבוע אצל אנשים רבים.

בניגוד למיתוג, לעיצוב ולרושם הטוב שעשו המרכזים האלו, שירות טוב הם לא סיפקו. אנשים היו מבלים שם שעות, צועקים, מתעצבנים, ופה ושם היו כאלו שנגררו משם החוצה ע"י אנשי אבטחה. אני לא מצדיק אלימות, לא פיזית ולא מילולית כלפי אנשים שמבצעים את עבודתם, אך גם אני נקלעתי למצב בו נאלצתי להתנגד בצורה אסרטיבית לאדישות של נציגי שירות שכנראה ראו יותר מדי לקוחות זועמים באותו יום.