יום ראשון, 25 ביוני 2017

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Box

החודשיים האחרונים לא היו קלים עבור ישראלים שתכננו להתחדש בסטרימר. זה התחיל מתופעה עליה דיווח אמיתי זיו מדה מרקר: אלפי סטרימרים שהוזמנו מחו"ל עוכבו במכס. הנחיה חדשה של משרד התקשורת קבעה שכל סטרימר כזה צריך לעבור תהליך של אישור פרטני. חוסר היכולת של אותו משרד תקשורת לספק את האישורים הפרטניים האלו בזמן סביר הביא לכך שכל אותם סטרימרים המתינו במחסני המכס לאישור נפרד עבור כל אחד, ועל האחסון במחסני המכס נאלצו לשלם מי שהזמינו אותם ולא משרד התקשורת האשם בעיכוב עצמו. האבסורד הוא שמשרד התקשורת הערים קשיים גם על אנשים שהזמינו סטרימרים מדגמים המיובאים באופן רשמי לישראל. מי שאיכשהו הצליח לחמוק מהתהליך הזה, או שלא התייאש והתגבר על המשוכה הזאת, גילה שארגון זיר"ה פעל נמרצות בחודש האחרון כדי לסגור אתרים המתחזקים תוספות לקודי המכילות תכנים ישראלים המוגנים בזכויות יוצרים. התוצאה היא לא רק חסימת הגישה לתכנים ישראליים, כי אם גם הכחדה של כל ענף הכתוביות בעברית שפעל כמעט ללא הפרעה מאז ימי "אבודים", "ג'ריקו" והעונות הראויות לצפייה של "נמלטים".

Xiaomi Mi Box (צילום: גד גניר)


יום חמישי, 22 ביוני 2017

כאלו ניסיתי: Skullcandy Method Wireless

“סקאלקאנדי זו לא החברה שמייצרת אזניות לפקצות בנות 12?". זו התגובה שקיבלתי מחבר לעבודה ששמע מי מייצר את האזניות החדשות שהגיעו אליי לבדיקה, ה-Method Wireless. גם אם לא הייתי נוקט בדימוי המאוד ספציפי הזה, לחברה האמריקאית יש תדמית של חברה שמשקיעה בעיקר בעיצוב ובצבעוניות של האזניות, ועיצוב וצבעוניות הם עניין מאוד סובייקטיבי.

Skullcandy Method Wireless (צילום: גד גניר)


האמת שהאזניות שהגיעו אליי הן יוצאות דופן בקטלוג הצבעוני והתוסס של Skullcandy וצבועות ברובן בשחור. ולמרות זאת, כמו זבוב שחור בשרדונה חדש, כמו שלט נא לא לעשן בפינת העישון, כמו גשם ביום החתונה שלך, גם כאן סקאל קאנדי היתה חייבת להרוס, וצירפה לזוג הספציפי הזה מתאמי סיליקון צבעוניים. צבעוניים כמו משהו שנפל לכיור שבו מנקים מכחולים בכיתת אמנות. זה לא באמת מפריע בשימוש שוטף, לא יראו את המתאמים האלו ממילא, ועדיין משעשע לראות איך סקאלקנדי לא מסוגלת להתאפק מלהכניס צבע לאזניות שלה. האופציה השנייה אגב היא לקבל אותן בשילוב של צבע שחור וכחול.

יום שבת, 17 ביוני 2017

כזה ניסיתי: Hoverboard TW01

לרשויות החוק בישראל לוקח לפעמים קצת זמן להתעשת, אבל זה לא באמת מפריע לישראלים לייבא באופן עצמאי חפיצים שהמדינה לא ממש מכירה בהם. ככה זה היה עם אזניות בלוטות' בסוף שנות ה-90, ככה זה היה עם רחפנים, וכך זה גם עם "הובר-בורדים" שנראו לראשונה בישראל כבר ב-2015. במשך למעלה משנה ילדים התנדנדו בחוסר יציבות על הכלים האלו ברחובות, כלים אותם רכשו והביאו עצמאית מחו"ל, או כאלו שאיכשהו הצליחו להזמין מבלי ליפול לידי המכס. בסוף שנת 2016 הוסדר סוף סוף התחום מבחינה חוקית מה שאיפשר ליבואנים להתחיל לשווק כאלו באופן חוקי בחנויות. ה-Hoverboard TW01 הוא מהדגמים הנפוצים בשוק הישראלי והוא הגיע אליי לבדיקה לפני מספר שבועות באדיבות דינמיקה סלולר.

Hoverboard TW01 (צילום: גד גניר)

במקביל להסדרה החוקית, גם השפה העברית קלטה את העולה החדש. בחלק מהמקומות ה-Hoverboad נקרא "רכינוע", ממש כמו ה-Segawy Mini Pro אותו בדקתי לפני מספר חודשים. עם זאת, המהדרין, מבדילים בין Segway ל-Hoverboard וקוראים לכלים מסוגו של האחרון בשם המסורבל להחריד "גלגשת דו-גלגלית בייצוב עצמי". לאור העובדה שאף ילד בעל חיי חברה לא יקרא ל-Hoverboard שלו לא רכינוע ובטח ובטח שלא "גלגשת דו-גלגלית בייצוב עצמי", אדבוק לפי שעה ב-Hoverboard. אגב, אם השם Hoverboed מצלצל לכם מוכר זה לא במקרה: זהו שם המותג הפיקטיבי של הסקייטבורד המעופף של מארטי מקפליי מסדרת סרטי בחזרה לעתיד. אישית, כמעריץ גדול של סדרת הסרטים, השימוש בשם הזה כדי לתאר את כלי התחבורה הלא מעופף הזה הוא לא פחות מחילול קודש, אבל כמבקר חפיצים עליי לשים את הרגשות בצד ולנסות לבחון כל מוצר ללא דיעות קדומות.

יום שני, 12 ביוני 2017

כזה ניסיתי: Toshiba Portégé X20W-D-10Q

מצבה של טושיבה בתחילת אפריל השנה נראה היה עגום. ווסטינגהאוז, חברה אמריקאית העוסקת בין השאר בהקמת כורים גרעיניים, שנרכשה ע"י טושיבה עוד ב-2006, הכריזה על פשיטת רגל, בעודה מפגרת קשות בלוח הזמנים להקמתם של ארבעה כורים גרעיניים בארה"ב. המשבר סחף איתו את חברת האם ויצר אצלה קשיי נזילות וחובות שאיימו לגרום גם להגיע לכדי פשיטת רגל. מתחילת המשבר טושיבה הבינה שכדי להמשיך להתקיים עליה למכור את חטיבת השבבים שלה אך כל עוד זה לא קרה בפועל, אתרי החדשות החלו להספיד את חברת הענק היפנית. בשבוע שעבר העננה הוסרה ככל הנראה: בשעה טובה נסגרה העסקה שתוציא את טושיבה מבעיות הנזילות, ובשבוע הבא עתידה החברה להכריז על שם הרוכש של החטיבה.

Toshiba Portégé X20W-D-10Q. דקיק (צילום: גד גניר)


בשיאה של תקופת המשבר, נשלח אליי לבדיקה ה- X20W-D-10Q, מחשב נייד עסקי מסדרת Portégé בתצורת 2 ב-1 עם מסך מתהפך. סדרת Portégé היא אחת מבין שתי הסדרות העיקריות של מחשבים עסקיים בקטלוג של טושיבה. מה מבדיל בינה לבין הסדרה השניה, Tecra? בעיקר גודל המסך. מחשבים עם מסך בגודל של 14 אינטש ומעלה נקראים Tecra, בעוד מחשבים עם מסך בגודל 13.3 אינטש ומטה נקראים Portégé. למה זה כל כך מעניין? כי כמו שבצבא פזמ"ניקים ומפקדים מקבלים נשק מקוצר, מנכ"לים בחברות רבות זוכים להסתובב עם גרסאות קטנות וקלות יותר של מחשבים הנפוצים בחברה, ובאופן הזה מחשבי Portégé זוכים לתדמית קצת יותר יוקרתית ואקסלוסיבית.

יום ראשון, 4 ביוני 2017

כאלו השויתי: Samsung Galaxy S8, LG G6 ו-Huawei P10

מסגרות מסך דקיקות עד לא קיימות, מצלמות כפולות, הבטחה שהמכשיר לא יתלקח לכם בידיים ואפילו צבע חדש, ירוק. אלו החידושים שהביאה איתה שנת 2017 לעולם הסלולר. אין ספק, יצרניות הסלולר השקיעו חודשים של מחקר כדי לחפש את כל החידושים שלא יטפלו בסוגיות הבאמת חשובות לחיי היום יום עם הסמארטפון שלכם. אין פריצת דרך בתחום הסוללות, מכשירי הדגל של 2017 לא עמידים יותר מאלו של שנת 2016 לנפילות או למים, וכבר בעוד שנה תוכלו לקלל אותם בעודכם ממתינים שניות בודדות שאפליקציית המצלמה תיפתח. ולמרות הכל, מכשירי הדגל של LG, Samsung ו-Huawei הם מכשירי האנדרואיד המהירים ביותר, עם המסכים המרשימים ביותר והמצלמות הכי טובות שתוכלו לקנות ביבוא רשמי בישראל. לפני חודש, הם הפכו לקצת פחות יקרים הודות להסרת מס הקנייה על סמארטפונים. בדקתי בשבועות האחרונים את P10, G6 ו-Galaxy S8 ביחד ולחוד, כדי להחליט מהו הסמארטפון שהכי ראוי להשקיע בו את הכסף שלכם.

Samsung Galaxy S8, LG G6 ו-Huawei P10 (צילום: גד גניר)

מפרט טכני וביצועים
שניים מתוך שלושת מכשירי הדגל של שנת 2017 מבוססים על מעבדים מתוצרת בית. Huawei, כהרגלה משתמשת במכשיר הדגל העיקרי שלה במעבד המפותח בחברת HiSilicon (הנמצאת בבעלותה המלאה של Huawei). סמסונג משווקת את המכשירים שלה בשתי תצורות שונות של ערכות שבבים, בהתאם לשוק אליו הם מיועדים: השוק הישראלי ושווקים רבים אחרים מקבלים את המכשיר עם המעבד שלה מסדרת Exynos, בעוד השוק האמריקאי מקבל מכשירים מבוססי מעבדים של קוואלקום האמריקאית. השנה, הדרמה מסביב לביטולו של Galaxy Note 7, יצרה מצב שבו סמסונג ביצעה הערכת ביקושים חדשה, ודרשה לקבל לידיה את כל המשלוח הראשון של מעבדי הדור הבא של קוואלקום, Snapdragon 835. בעקבות כך, LG שרצתה להקדים את סמסונג ולהשיק מכשיר דגל לפניה נאלצה להסתפק בערכת שבבים "ותיקה" יותר, Snapdragon 821 שהוכרזה במחצית השניה של 2016. בניגוד להערכות, שלוש היצרניות הסתפקו בזכרון RAM בנפח של 4 גיגה "בלבד" במכשירים האלו. נפח האחסון המובנה צמח ל-64 גיגה ב-P10 וב-Galaxy S8, בעוד LG בחרה להציע גרסה עם 32 גיגה בלבד.

יום רביעי, 31 במאי 2017

כאלו ניסיתי: RHA MA750i

בניגוד למותגי אודיו ותיקים עם היסטוריה מפוארת כמו B&O, Beyerdynamic או Audio Technica, היצרנית הסקוטית RHA היא עולל במונחי השוק הזה והוקמה רק בשנת 2011. בזמן הקצר הזה היא הספיקה לצבור לעצמה אוהדים והערכה רבה מאוד מצד מומחים בתחום. דרכי הצטלבה לראשונה עם זו של RHA באפריל 2015 כשידידה טובה קישרה ביני ובין מנהלת השיווק של החברה. לאחר המתנה מורטת עצבים במהלכה הייתי בטוח לכמה ימים כי האזניות שנשלחו אליי מהאי הבריטי מצאו את דרכן לאזניו של עובד דואר ישראל שסרח, ה-T10i הגיעו אליי והרשימו אותי כמו שאזניות In Ear מעולם לא עשו בעבר. שנתיים לאחר מכן, המותג עושה עלייה לישראל ומיובא באופן רשמי באמצעות איידיגיטל. בהזדמנות זו הגיע תורן של אזניות רמת הביניים של החברה להגיע אליי, ה-MA750i.

RHA MA750i (צילום: גד גניר)


רמת ביניים זה מושג יחסי. RHA MA750 עשויות מיציקת פלדת אל-חלד (בתקן 303F למבינים במתכות מבין הקוראים) כמו הדגמים הבכירים יותר בקטלוג החברה ולא מפלסטיק. המבנה שלהן מתוכנן באופן שיתעל את השמע ללא הפרעות ומכשולים מיותרים שעשויים לעוות את הצליל, היישר אל האוזן. הדרייבר, החלק העיקרי שאחראי על הפקת הצלילים ועל איכותם מיוצר בעבודת יד. כן, אני יודע שמשלמים על זה, וכן, אני יודע שזה נשמע כמו זבל שיווקי, ונכון, חלקכם קנו בעליאקספרס אזניות ב-15 דולר שנשמעות לא פחות רע, ועדיין, יש כאלו, כמוני, שזה עדיין עושה להם את זה ויש לא מעט כאלה שיגידו לכם שהם מרגישים את כל הדברים האלו כשהם שומעים מוזיקה באמצעות האזניות האלו.