יום חמישי, 16 באוגוסט 2018

כזה ניסיתי: Meizu 15

באפריל חגגה מייזו את השנה ה-15 להיווסדה. החברה שהחלה את דרכה כיצרנית נגני MP3 ונכנסה לעסקי הסמארטפונים לפני כעשור, החליטה לציין את המאורע בהכרזה על סדרת מכשירים חדשה, בשם שלא משאיר הרבה מקום לתהיות באשר למקורו: ״15״. בסדרה הוצגו שלושה דגמים: דגם Lite בעל מפרט בסיסי יותר, דגם Plus מסך גדול יותר ומפרט מתקדם, ואת גרסת הביניים שמסומנת אך ורק במספר 15 וקוטפת בכך את המקום הראשון בתחרות חסרת המשמעות ״הסמארטפון עם שם הדגם הקצר ביותר שאי פעם בדקתי". זהו גם הדגם שקיבלתי לפני מספר שבועות לבדיקה מרשת באג, היבואנית הרשמית של מכשירי המותג בישראל.

Meizu 15 (צילום: גד גניר)

יום שבת, 11 באוגוסט 2018

כזה ניסיתי: Pelephone Car

אחת הסיטואציות המתסכלות ביותר בחייו של אדם בוגר היא מעמד התשלום במוסך לאחר תיקון או טיפול, במיוחד כשאינעם מעורים בעולם המושגים הטכניים ברכב. הכנסתם את הרכב לטיפול שגרתי ופתאום בחשבון (או בשיחה מהמוסך במהלך היום) מתגלה שהיה צורך להחליף רכיב שמעולם לא שמעת עליו, או גרוע מכך, רכיב יקר שדווקא כן שמעתם עליו, אבל לא היה לכם מושג שאינו עובד כשורה. מילא התשלום הנוסף, הבעיה היותר גדולה היא חוסר האמון הטבוע בכל אחד מאיתנו במקצוע המוסכניק, ובעובדה שיש לו ולרכב שלכם שפה משותפת שאינכם באמת מכירים. לפני כשלוש שנים הציג סטאראטפ ישראלי התקן בשם אנג׳י המתחבר לשקע מחשב הרכב ולאפליקציה בסמארטפון שלכם, ומציג לכם מידע אודות מצב הרכב באופן שוטף. הרכיב עצמו היה זול לרכישה, והמודל העסקי התבסס על הפנייה למוסכים ספציפיים שהתחברו לשירות, ושליחת הצעות מחיר לתיקון היישר לסמארטפון של המשתמש. לפני מספר חודשים החליטה פלאפון להציג רכיב דומה משלה בשם Pelephone Car, אך עם סט יכולות מגוון הרבה יותר.


Pelephone Car (צילום: גד גניר)


Pelephone Car מתחבר אל שקע ה-OBD II של הרכב, שקע בתקן סטנדרטי שיש בכל רכב שיוצר בעשורים האחרונים. ביונדאי שלי השקע הזה ממוקם בחלקה התחתון של תיבת הפיוזים, אבל מאחר שתיבת הפיוזים הזאת עוצבה בתקופה שבה רכיבים כאלו לא היו עדיין נפוצים, האפשרות היחידה לחבר את Pelephone Car למקומו היא לוותר על הכיסוי של התיבה הזאת. זה לא אסון, ברוב המקרים התיבה ממילא מוחבאת באיזור שלא רואים אותו ביום יום, אבל יש כאלו שזה עשוי להפריע להם ברמה האסתטית.

יום ראשון, 5 באוגוסט 2018

כזה ניסיתי: SHOZY Alien

תתפלאו לשמוע, אך הם עדיין לא מתו. למעשה, בשנה הבאה הם יחגגו 40 שנה לקיומם: נגני מוזיקה דיגיטלית (או בשמם היותר עממי, "נגני MP3"). אב הטיפוס הראשון של נגן מוזיקה נבנה ב-1979 ע"י מהנדס בריטי בשם קיין קרמר, שאף רשם עליו פטנט בשנת 1981. בשנת 2018 כאשר העולם צורך מוזיקה בעיקר בשיטות דיגיטליות באמצעות ספוטיפיי, אפל מיוזיק, דיזר ואחרות, קרמר יכול היה להיות מיליארדר, אולם סכסוך פנימי בחברה שהקים מנע ממנו את האפשרות לממן את חידוש הפטנט שלו להמרת מידע דיגיטלי לאות מוזיקה אנלוגי. הסכסוך הזה הוביל לכך שהפטנט שלו הפך לחופשי לשימוש עבור כל מי שהתעניין בכך, חברות כמו AT&T, אפל ואחרות. בשנת 2008 עלה שמו של קרמר לכותרות במשפט של חברה בשם Burst.com שתבעה את אפל על הפרת פטנטים שלה בתחום המוזיקה הדיגיטלית. אפל זימנה את קרמר כעד הגנה והודתה כי השתמשה בפטנט שלו בנגנים הפופולריים שלה, מבלי שתצטרך לשלם לו על כך שכר כלשהו.

SHOZY Alien (צילום: גד גניר)

עשר שנים חלפו מאז עדותו של קרמר. האייפון ושאר הסמארטפונים הכחידו כמעט לחלוטין את שוק נגני המוזיקה. מה שנותר מקטגוריית החפיצים הכי לוהטת בשנים הראשונות של המאה ה-21  הוא בעיקר נגנים קטנים ועמידים לשימוש ספורטיבי כמו ה-Sansa Clip Sport Plus, ומנגד, נגני מוזיקה מתקדמים מאוד המסוגלים להפיק איכות שמע גבוהה במיוחד ומיועדים לאוכלוסיית האודיופילים חסרי התקנה. ה-Alien SHOZY הגיע לעולם בשנת 2014 כדי לענות על צרכיה של האוכלוסיה השנייה, ועושה זאת מאז באופן הכי מתנשא שיש. חבר לעבודה שרכש לעצמו כזה לאחרונה השאיל לי אותו לבדיקה כדי שאבין איך אודיופילים אמיתיים אוהבים להאזין למוזיקה שלהם. בינתיים ייצורו של הדגם הזה הספציפי הזה הופסק, אך במקומו תוכלו לקנות כיום גרסה מוזהבת של ה-Alien שזהה לו בכל פרמטר אפשרי, למעט כמובן הצבע.

יום חמישי, 2 באוגוסט 2018

כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi S2

בחודש מאי האחרון הכריזה שיאומי על משהו שהקטלוג שלה חיכה לו נואשות (לא באמת): סדרת סמארטפונים חדשה במשפחת Redmi. החברה שהקטלוג שלה כולל אינספור דגמים ותתי דגמים מצאה לנכון לייסד סדרה חדשה של מכשירים שישלבו בין מחיר זול, למצלמה קדמית מתקדמת. כאילו שהקטלוג שלה לא מבלבל גם ככה, בחרה שיאומי להתחיל את הסדרה מהספרה 2, או בשמה המלא Redmi S2. איפה ה-S1? מעולם לא היה כזה. הבלבול הזה, וקצב השקת המכשירים הם בעיקר כאב ראש למבקרי סמארטפונים כמוני. עבור הרוכשים עדיף כמובן קטלוג מגוון ככל האפשר שיאפשר בחירה בדגם המתאים ביותר. בינתיים אגב, האסטרטגיה הזאת עובדת לשיאומי לא רע בכלל, בייחוד בסגמנטים הזולים יותר: למרות המגוון והבלאגן, מכשיר האנדרואיד הנמכר ביותר בעולם ברבעון הראשון של 2018 היה ה-Redmi 5A נטול היומרות, ושיאומי עצמה ממוקמת כמעט כדרך קבע בין חמשת יצרניות הסמארטפונים הגדולות בעולם. אם להשיק סמארטפונים בקצב מסחרר הוביל אותה להצלחה כזאת, למה שתנסה להתחשב בלו"ז ובצורך של מבקרי סמארטפונים להסביר למה הם בודקים יותר מכשירי שיאומי מאשר של כל יצרן אחר?


Xiaomi Redmi S2 (צילום: גד גניר)


במפרט הטכני לא תמצאו הפתעות מרעישות: שיאומי בחרה לצייד את ה-Redmi S2 בערכת השבבים Snapdragon 625 בה השתמשה במגוון מכשירים כמו Redmi Note 4, Mi Max, Redmi 5 Plus, Mi A1 ועוד. זו ערכת שבבים בעלת 8 ליבות הפועלות במהירות 2 גיהרץ אשר בדר"כ יודעת לאזן היטב בין ביצועים לחסכון בחשמל. לגבי החסכון בחשמל אפרט בהמשך. לגבי הביצועים, ערכת השבבים היא חלק חשוב אבל לא היחיד בריבוע הקדוש שמורכב מערכת שבבים, נפח אחסון, זכרון RAM והתאמה של מערכת ההפעלה לכל שאר המרכיבים. אני קיבלתי לבדיקה את הגרסה עם ה-3 גיגה RAM ו-32 גיגה אחסון, כאשר קיימת גם גרסה עם 4 ו-64 בהתאמה שעולה כ-200 ש"ח יותר. האמינו לי, אתם רוצים להשקיע עוד 200 ש"ח בשביל הגיגות הנוספות. ייתכן והורגלתי לנשום אויר פסגות, אבל אני לא מאמין שבשנת 2018 3 גיגה RAM זה עדיין נפח זכרון עבודה לגיטימי למכשיר אנדרואיד. אפילו עם מערכת ההפעלה MIUI בגרסה 9.5 שנחשבת מהירה וקלילה יחסית, כאן היא מגמגמת מדי פעם, בעיקר במעבר בין אפליקציות. המכשיר לא נתקע ואפילו זמני הטעינה סבירים. הבעיה היא במעבר בין אפליקציות: עם 3 גיגה RAM, אפליקציות שרצות ברקע נסגרות מעצמן וכשחוזרים אליהן צריך להמתין שייפתחו מחדש. אפשר לחיות עם זה, אפשר להגיד לילדים שלכם תסתפקו בזה כי זה מה יש, אבל אם מהירות עבודה היא ערך מקודש עבורכם, תבחרו בגרסה עם ה-4 גיגה. אגב, זה בין המכשירים הבודדים בשוק שמגירת הסים שלו כוללת מקום לשני כרטיסי סים ובנוסף מקום נפרד עבור כרטיס הזכרון, כדי שאם תצטרכו להשתמש בפונקציית הסים הנוסף, לא תאלצו לוותר על אפשרות הרחבת הזכרון.

יום ראשון, 29 ביולי 2018

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy J6 2018

משהו שגיליתי השבוע: בניגוד נניח לקוי אוטובוסים, לאותיות השונות המייצגות את סדרות הסמארטפונים של סמסונג יש משמעות. סדרה A למשל קרויה על שם Samsung Galaxy Alpha שהיה הראשון בסדרה הזאת. מה מייצגת ה-J בסדרת מכשירי הביניים שהוצגה לראשונה ב-2013? ובכן, משהו קצת יומרני ביחס למכשירים שבאופן מסורתי מציעים מפרט צנוע: "Joy". ועדיין, למרות המפרט הצנוע, לסדרה J מחלחלים עם הזמן פיצ'רים וטכנולוגיות שהיו שייכים שנה-שנתיים לפני כן לסדרות מתקדמות יותר של החברה. כמה Joy מקבלים במכשיר של סמסונג שעולה כ-1000 ש"ח? זה מה שניסיתי לבדוק באמצעות המכשיר הכי חדש בסדרה שהגיע לישראל, ה-Galaxy J6 2018.


Samsung Galaxy J6 2018 (צילום: גד גניר)


אם Joy נמדד ביחידות גיגבייט, ה-Galaxy J6 2018 לא מעניק יותר מדי ממנו. זכרון ה-RAM כאן הוא בנפח 3 גיגה, והאחסון הפנימי (שניתן להרחבה) הוא בנפח 32 גיגה. ישנה גרסה נוספת עם 4 ו-64 גיגה בהתאמה, אך היא לא הגיעה לארץ באופן רשמי. בניגוד למכשירי דגל של סמסונג, את ה-J6 היא מציעה רק עם סוג אחד של ערכת שבבים, Exynos 7870, ערכת שבבים מייצור עצמי של סמסונג. ברוב הפרמטרים ערכת השבבים הזאת מקבילה לאחת מערכות השבבים הפופולריות והמוצלחות שעליה התבססו רוב מכשירי הביניים של שנה שעברה, ה-Snapdragon 625 של קוואלקום. שתיהן מיוצרות בטכנולוגיית 14 ננומטר ולשתיהן מעבדים בעלי שמונה ליבות למעשה, על הנייר, המקום היחיד שבו ערכת השבבים של סמסונג נמצאת בנחיתות לעומת זאת של קוואלקום היא במהירות השעון: 1.6 גיגהרץ לעומת 2 גיגהרץ. עד כאן שום דבר לא מפתיע במיוחד. מכשירי J כאמור מעולם לא הציגו מפרט טכני נוצץ, אולם השאלה היא לא מהם הנתונים הטכניים כי אם מה המכשיר יודע לעשות איתם.

יום ראשון, 22 ביולי 2018

כזה ניסיתי: MyKronoz ZeTime

העובדה שהשעונים החכמים הראשונים נוצרו ע"י חברות שביום יום מייצרות בעיקר סמארטפונים, דנה את הדורות הראשונים שלהם למומים מולדים מעיקים: המיגון מפני מים מוגבל, המסכים שלהם בקושי מתמודדים עם אור יום, הסוללה מחזיקה לכל היותר ליומיים של שימוש ואם לא תטענו אותם תשארו עם צמיד מגושם וחסר ערך על היד ביום השלישי. במהלך השנה וחצי האחרונות, חלק מהבעיות החלו להפתר: חלק מהשעונים היותר חדשים מגיעים עם מסכים המיועדים לשימוש בעיקר בשמש (כמו ה-Garmin vívoactive 3, וה-Amazfit Stratos), זמן הסוללה השתפר וכעת נע בין 3 ל-5 ימים, וגם העמידות במים שופרה: רוב השעונים שיוצאים כיום לשוק מציגים עמידות של 5ATM כך שניתן לשחות איתם ללא חשש.


ZeTime (צילום: גד גניר)


בכנס MWC 2017 הציגה לראשונה חברה בשם MyKronoz את הקונספט שלה לשעון חכם היברידי, שאמור לתת מענה לבעיות שהצגתי. מה זה אומר היברידי? ל-ZeTime יש מחוגים פיזיים, כמו של שעון קונבנציונלי וגם מסך מגע כמו של שעון חכם. חודש לאחר מכן, פתחה החברה קמפיין בקיקסטארטר עם יעד מימון של כ-50,000$. עד לסיום הקמפיין כחודש לאחר מכן, הוא גרף כ-5,333,792$, לא פחות מפי 100 מהיעד המקורי. בסוף ספטמבר 2017 נשלחו השעונים ל-26,828 התומכים בפרוייקט, ואז החל הייצור הסדרתי שלו. בשבועות האחרונים החלה חברת נוטליג לייבא אותו באופן רשמי לישראל, ושלחה אליי אחד לבדיקה.

יום חמישי, 19 ביולי 2018

כאלו ניסיתי: Jabra Elite 65t

אם הייתי פרנואיד, הייתי טוען שיש מקרים בהם אתרי טכנולוגיה בעולם מקבלים תכתיבים מיצרניות אלקטרוניקה לגבי מה שחייב להופיע בכותרות האייטמים שנוגעים להם. נסו לדוגמה לגגל ״Jabra Elite 65t Review״ ותוכלו לפתח גם אתם פרנויה משלכם: כמעט כל האתרים הגדולים שבדקו את אזניות ה-Truly Wireless של ג׳אברה בחרו להציג אותן, בכותרת האייטמים עצמם, כמשהו שנע בטווח הרחב שבין אלטרנטיבה אפשרית ל-AirPods, לבין AirPods Killer.


Jabra Elite 65t (צילום: גד גניר)


מצד שני, מאחר שאני טרם קיבלתי תכתיב שכזה, נותר לי לפנות להסברים מתקבלים יותר על הדעת, למשל, שאיזכור של מוצרי אפל בכותרות של אייטמים מושך יותר טראפיק. מעבר לכך, מדובר בפתרון קל: בגלל שבדר״כ אנשים גם מכירים יותר טוב מוצרים של אפל, איזכור שלהם מאפשר להסביר בצורה קצרה יותר ופשוטה יותר מהו המוצר הפחות מוכר שהאייטם מדבר עליו. הסבר אפשרי נוסף הוא שהאזניות האלו באמת נכנסות לתוך הנישה הספציפית של ה-AirPods: ה-Elite 65t הן דגם אחד מתוך שלושה דגמי Truly Wireless בקטלוג של ג׳אברה, והיחיד מבין השלושה שאינו מיועד רשמית לשימוש ספורטיבי. הן מוכוונות בעיקר לשיחות טלפון והאזנה למוזיקה. תתפלאו, למרות שהמון אנשים בוחרים לרוץ ולהתאמן איתן, עפ״י כל אמת מידה מוסכמת לפיה מוגדרים סוגים של אזניות, ה-AirPods הן אינן אזניות ספורט: הן לא עמידות רשמית במים וזיעה, ואינן מצויידות בסנפיר ייצוב שימנע מהן ליפול מהאזניים שלכם תוך כדי אימון.

יום שבת, 14 ביולי 2018

כזה ניסיתי: LG G7 ThinQ

בינואר השנה, במהלך כנס CES, הטיל המשנה ליו״ר LG, צ׳ו סונג ג׳ין פצצה יח״צנית: היצרנית הקוריאנית תפסיק להתיישר לפי לו״ז ההשקות של מתחרותיה ותכריז על מכשירים חדשים רק כשיהיה בכך צורך. בינתיים, היא תתמקד בבניית פלטפורמות לטווח ארוך ותשיק גרסאות ועדכניות יותר של אותם סמארטפונים. את "כשיהיה בכך צורך״ ניתן לפרש מנקודת מבט אופטימית כמו שרוב אתרי הטכנולוגיה בעולם בחרו לפרש, ש-LG תשיק מכשירים חדשים רק כשיהיה לה באמת מה לחדש. לחילופין הצורך עליו דיבר סונג ג׳ין יכול בהחלט להיות גם הצורך של חטיבת המובייל של LG להשיק מכשירים רק בנקודת זמן שבה היא מעריכה שאכן ישתלם לה לעשות זאת. LG היא אמנם חברה רווחית, אך חטיבת המובייל שלה מפסידה באופן עקבי בשנים האחרונות. ייתכן מאוד שהאשמה נעוצה בצורך להשקיע כמויות אדירות של כספים בפיתוח מכשירים בלו״ז דומה לזה של המתחרה הענקית מבית, סמסונג. ניתוק מהלו״ז הזה עשוי לשפר את מצבה ולאפשר לה לפתח מכשירים אפויים יותר ומלוטשים יתר, ומי אם לא LG זקוקה לשינוי כזה.

LG G7 ThinQ (צילום: גד גניר)


ה-LG G7 ThinQ הוא המכשיר הראשון שנולד אל תוך האסטרטגיה החדשה של LG. הוא הוכרז מספר חודשים לאחר ה-Galaxy S9 של סמסונג אך ברמת המפרט הטכני הוא מיישר איתו קו. ערכת השבבים היא Snapdragon 845 של קוואלקום, אותה אחת שניתן למצוא בגרסה המיועדת לשוק האמריקאי של ה-S9. הבשורה שמביאה איתה ערכת השבבים הזאת היא AI ותמיכה בפלטפורמות הבינה המלאכותית של גוגל ופייסבוק (ועל כן המיתוג ״ThinQ״), כמו גם שיפורים בעיבוד התמונה ובצילום. Snapdragon 845 אמורה לדעת לנתב כוח עיבוד וצריכת החשמל לישומים בצורה המיטבית, ולתמוך בצורה טובה יותר בסייעות אישיות כמו Google Assistant. כמו ה-S9, גם ה-G7 בגרסה אותה קיבלתי לבדיקה מצויד בזכרון RAM בנפח של כ-4 גיגה בלבד. כל עוד גוגל עצמה, במכשירי הפיקסל שלה מסתפקת בנפח הזה, קצת קשה לבוא אל LG בתלונות. עם זאת, מכשירים עם זכרון RAM בנפח גדול יותר הם ככל הנראה יותר Future Proof. נפח האחסון הפנימי עומד על 64 גיגה וניתן להרחבה באמצעות כרטיס MicroSD.