יום ראשון, 22 באפריל 2018

כזאת ניסיתי: Spotify

לא קלים הם חייהם של המאמצים המוקדמים בארץ. מדינת ישראל, סטארטאפ ניישן ומורשת של חדשנות היא שוק מיניאטורי במונחים גלובאליים, שכניסה אליו דורשת השקעה לא מבוטלת בשינויים והתאמות. כשמדובר בגאדג'טים, הקושי הוא בהטמעת עברית במערכת ההפעלה ובממשק. כשמדובר בשירותי הזרמת מוזיקה, סרטים וסדרות, אל ההשקעה הזאת מצטרף גם הצורך בהוספת תכנים שמותאמים לשוק המקומי. שיקולים נוספים כמו מבנה השוק והבעלויות על זכויות יוצרים נוספים גם הם אל ערימת הקשיים האלו מה שיכול להסביר מדוע ענקית כמו Spotify התעכבה כל כך הרבה זמן לפני שנכנסה רשמית לישראל.


מסך הבית של Spotify (צילום: גד גניר)


הקשיים הללו לא הרתיעו חובבי מוזיקה שרצו להנות משירותיה של ספוטיפיי לפני שזו הסכימה לפתוח את הקטלוג שלה בפני מאזינים מישראל. ארגז הכלים של אותם מאזינים כלל רכישה ב-ebay של כרטיסי שימוש ב- Spotify, שימוש בתוכנות VPN וכמובן השקר השחוק ביותר בהגדרות המשתמש בשירות ("אני? מה פתאום מישראל? אני מארה"ב"). לפני כחודש ושבוע ההמתנה הסתיימה, ולאחר חודשים של שמועות והדלפות, ספוטיפיי הפכה לזמינה לשימוש בישראל. בניגוד לנטפליקס שנכנסה אל שוק הזרמת הסדרות והסרטים בישראל כשחקן בינלאומי ראשון ויחיד, לספוטיפיי חיכו בישראל Tidal ,Apple Music ו-Deezer (כמו גם שירותי המוזיקה המקומיים Cellcom Volume ו- MusiX של פלאפון). כעת, כשהסתיימה ההמתנה הארוכה מנשוא לשירות מוזיקה נוסף שעולה כמעט אותו הדבר כמו קודמיו ומציע על הנייר פחות או יותר את אותו הדבר (אבל זוכה להערכה ובאזז גדול בהרבה מהשאר) הגיע הזמן לנסות להעביר אל ספוטיפיי את האחריות להשמיע לי את מה שאני אוהב ודברים שאני עשוי לאהוב.

יום ראשון, 15 באפריל 2018

כזה ניסיתי: WD My Cloud Home

הסערה סביב פייסבוק, שהגיעה אל שיאה בשימועים שנערכו למארק צוקרברג בקונגרס בשבוע שעבר, ממחישה יותר מכל שאין דבר כזה מתנות חינם. השירותים שחברות הענק הללו מספקות אמנם מוגדרים כחינמיים, אך התשלום שאנחנו משלמים הוא בשיתוף המידע האישי שלנו. מרגע שנתנו את הגישה הזאת למידע, הכל יכול לקרות, בין אם מדובר במשהו שמסתתר בתנאי השימוש שממילא אף אחד לא טורח לקרוא, ובין אם מדובר בתקלה כמו פריצה או דליפת מידע שהחברה לא עשתה די כדי למנוע.

My Cloud Home (צילום: גד גניר)
שירותי אחסון בענן שונים מעט בהיבט הזה: ברובם אתם מקבלים שטח אחסון מוגבל למדי בחינם, ועל מנת לקבל שטח נוסף תידרשו לשלם תשלום חודשי קבוע. כך או כך, המידע האישי שלכם עדיין צף בענן של חברה מסחרית, על כל המשתמע מכך. יש לכך יתרונות חשובים: גוגל שבשירותיה אני משתמש מדי יום יום, מחזיקה ככל הנראה גיבויים על גיבויים על גיבויים של המידע שלי אצלה. הסיכוי שמישהו יצליח לפרוץ אליה ולסכן את המידע, נמוך ביותר ותלוי בעיקר ביכולת שלי להימנע משטויות כמו פישינג, וברמת האבטחה של שירותים אחרים שאליהם נרשמתי באמצעות אותו שם משתמש וסיסמה. גם החסרונות ידועים: המחיר של שטח אחסון גדול יקר למדי ומבוסס ברוב המקרים על מנוי קבוע. מעבר לכך, מאחר ולא אני ולא אתם טרחתם אי פעם לקרוא את תנאי השימוש של השירותים הללו, אנחנו לא באמת יודעים איזה שימוש גוגל או חברות אחרות עושות במידע שלנו.

ב-Western Digital הבינו כבר מזמן שכל העננים האופנתיים האלה מטילים צל כבד על כונני האחסון המקומיים שלה, והחברה החליטה להשיב מלחמה עם  דיסקים קשיחים המתפקדים כעננים אישיים לכל דבר. My Cloud Home שהגיע לישראל לאחרונה הוא מוצר חדש שנותן לכם גישה אל הקבצים שלכם מכל מקום ומכל פלטפורמה. הפעם הענן יושב אצלכם בבית, ולא מחובר לחווה של איזה קונגלומרט עולמי באריזונה או באירלנד. לטוב ולרע.

יום שישי, 13 באפריל 2018

כאלו ניסיתי: Bose SoundSport Free

אזניות Truly Wireless מוזרות מספיק בזכות עצמן, או יותר נכון, בזכות איך שהן נראות. אנשים למדו לקבל בהבנה אזניות אלחוטיות עם כבל מקשר, ואפילו אזניות עם קשת צוואר. עם אזניות Truly Wireless זה שונה: בשנים בהן נהוג היה להסתובב עם אזניית בלוטות' בודדת בתוך האוזן, עשו זאת בעיקר בעלי מקצוע, נהגים או דושים. הן מעולם לא עשו באמת את המעבר למיינסטרים ובשלב מסוים כשאנשים עברו לשימוש מאסיבי יותר בהודעות טקסט, הצורך באזניות לשיחה הצטמצם והעלים אותן כמעט לחלוטין מהמרחב הציבורי. הקונספט של Truly Wireless החזיר אותן והפעם עם נקמה: לא אחת, שתיים כאלו. חלק מהיצרניות זיהו את הבעיה מראש ותכננו את האזניות תוך שמירה על מימדים קומפקטיים ככל האפשר כדי שהמשתמשים לא ייראו מוזר. Bose היא לא אחת מהיצרניות האלו כפי שתיכף תבינו, אבל זה לא מפריע לאזניות שלה להיות נהדרות כמעט מכל בחינה אחרת.


Bose SoundSport Free (צילום: גד גניר)


קשה להתעלם מהמראה של ה-Bose SoundSport Free. בניגוד נניח ל-i.am+ Buttons, כאן אי אפשר לחשוד ב-Bose ברצון למשוך תשומת לב, אבל זה בדיוק מה שקורה עם האזניות האלו. הבעיה העיקרית עם העיצוב שלהן היא בגודל ובמידה שבה הן בולטות החוצה מקו האוזן. למעשה, רוב הנפח של האזניות נמצא בחלקה החיצוני של האוזן. הערות על כמה שאני נראה מוזר עם אזניות Truly Wireless הן עניין שכיח למדי, אבל התדירות שקיבלתי הערות כאלו מצד הסובבים אותי בתקופה שבדקתי את ה-Bose SoundSport Free היתה יוצאת דופן. כל המטרה של הבלוג הזה היא לספר לכם מה דעתי האישית על מוצרים, רק שהפעם המון אנשים אמרו לי מפורשות "תכתוב שהן נראות ממש מוזר", אז הנה, כתבתי זאת, ואחרי שהתבוננתי במראה וצילמתי את עצמי מספר לא מבוטל של פעמים, אני גם יכול להבין למה היה חשוב להם כל כך שאכתוב זאת. האזניות מגיעות בשלוש תצורות צבע: שחור, שילוב של כחול וצהוב זוהר - אלו שקיבלתי לבדיקה וחשבתי שהן הדבר הגרוע ביותר שניתן להעלות על הדעת, עד שגיליתי שהן מגיעות גם בכתום זוהר. להגנתן של האזניות הללו יאמר שהן מיועדות בעיקר לספורטאים, אוכלוסיה שיצרניות הטכנולוגיה והאופנה סבורות שסובלת מעיוורון צבעים קולקטיבי (סתם נו, אני יודע, בטיחות וכו', הלא צבע האזניות זה הדבר הראשון שיראו בלילה), וממילא הבעיה העיקרית כאן היא כאמור הגודל.

יום שישי, 6 באפריל 2018

כזה ניסיתי במהלך השבוע האחרון: Huawei P20 Pro

אירוע ההכרזה של המכשירים החדשים של וואווי בשבוע שעבר בפריז התחיל כמו זה של שנה שעברה, וכנראה כמו אלו שקדמו להם. לאף אחד מהנוכחים אין אשליות לגבי מה שמצפה לו באירוע מהסוג הזה: מנה טהורה ומזוקקת של סופרלטיבים דרמטיים, השוואות לא מאוזנות והסברים שיווקיים בציפוי מונחים טכניים. השנה, החלק של ההשוואה למתחרים קיבל אפילו משקל רב יותר מהנהוג בז'אנר, גם במונחי השקה של מכשיר סיני. את הסיבה האמיתית שבגללה וואוי התעכבה כל כך הרבה על ההשוואה למתחרותיה קיבלו הנוכחים שם רק כשעה וחצי לאחר שהאירוע החל, ברגע בו נחשפו מחירי המכשירים החדשים. כל עוד וואווי התבצרה בתדמית יצרנית הסמארטפונים הסינית שמשיקה מדי שנה אלטרנטיבות משתלמות ואטרקטיביות, החברה יכולה היתה להשאר במקום השלישי המכובד בטבלת המכירות העולמית. השנה החליטו כנראה בוואווי שהגיע הזמן לפתוח מבערים.

Huawei P20 Pro (צילום: גד גניר)

איך וואווי מתכננת לעשות זאת? באמצעות שינוי מסחרי ושינוי קונספטואלי. בצד המסחרי, וואווי ניסתה השנה להכנס לראשונה לשוק האמריקאי. כניסה משמעותית לשוק האמריקאי יכולה להתבצע רק דרך חבירה לאחת או יותר ממפעילות הסלולר. היוזמה הזאת כזכור קרסה כבר בינואר כשכל מפעילות הסלולר אליהן פנתה וואווי בחרו להפנות לה את הגב: אם תשאלו את האמריקאים, זה בגלל שוואווי משתפת פעולה עם השטן ומרגלת אחר משתמשי המכשירים שלה. טענות אחרות מדברות על כך שהלו"ז והאסטרטגיה של וואווי נקלעו לזמן ולמקום הלא נכון, היישר אל קו האש של מלחמת הסחר בין סין לארה"ב. זה משאיר את וואווי עם שינוי קונספטואלי בלבד: המכשירים הסימפטיים, המתומחרים בצורה יחסית הוגנת ומכילים פשרות נסבלות שלה הביאו אותה למקום מסוים. וואווי לא רוצה להשאר במקום הזה, ורוצה להראות שגם למי שמעוניין בטוב ביותר יש מה לחפש אצלה. הטוב ביותר עולה יותר, אבל אם וואווי היתה מכניסה אותו דרך אחת מהמפעילות הגדולות בארה"ב בתוך תכנית תשלומים ארוכת טווח, סביר להניח שהמחיר הגבוה היה גלולה שניתן לבלוע יותר בקלות. כעת, לאחר שהתנגשה בחומה היחידה שטראמפ הצליח עד כה לבנות, נותר לוואווי לנסות למצוא לקוחות חדשים. את הלקוחות החדשים האלו היא תמצא בקהל שעד כה לא נרתע מרמות המחירים שאפל וסמסונג טיפסו אליהם. המשימה של וואוי היא לשכנע אותם שהפעם מה שיש לה להציע טוב יותר, וטוב מספיק כדי לדרוש עליו סכום של 899 יורו, גבוה יותר אפילו ממחירו של iPhone X.

יום ראשון, 1 באפריל 2018

כזה ניסיתי: +Samsung Galaxy S9

קשה להשוות בין סמסונג של התקופה המקבילה לזו של השנה, לפחות ברמה התדמיתית. ב-MWC 2017 עוד ליקקה את כוויותיה מסאגת מכשירי ה-Note 7, חיכתה עם השקת ה-S8 עד לחודש אפריל והשאירה את הבמה פנויה ליצרניות כמו וואווי ו-LG. לאחר שהתברר שהציבור דווקא מוכן לסלוח לה וקנה את ה-Note 8 ואת ה-S8 בהמוניהם,  אל MWC 2018 הגיעה בתור יצרנית האנדרואיד הגדולה הכמעט יחידה עם מכשיר דגל חדש. LG תשיק בשלב מאוחר יותר את ה-G7, אך לא ברור בדיוק מתי זה אכן יקרה, HTC לא מאיימת כרגע על סמסונג כמו גם סוני שדווקא כן הציגה מכשיר חדש באותו כנס. וואווי שלא רצתה להתחרות עם סמסונג על תשומת לב ב-MWC 2018 העדיפה לחכות עם השקת מכשירי ה-P20 שלה עד השבוע. שיאומי ו-OnePlus טרם הציגו את המכשירים החדשים שלהן, אבל גם כשכן ישיקו אותם, ספק אם יוכלו לנגוס נתח משמעותי במכירות של מכשיר הדגל של הענקית הקוריאנית, כפי שלא עשו זאת בשנים קודמות. בקיצור, סמסונג קיבלה תקופה ארוכה למדי בתור היחידה שמציעה מכשיר דגל עדכני לשנת 2018. לאור העובדה שבשלב זה לא ידוע מתי יגיעו לישראל מכשירי וואווי החדשים, פרק הזמן שבו אין לסמסונג מתחרים עדכניים בארץ יימשך אפילו זמן רב יותר.


+Galaxy S9 (צילום: גד גניר)


במצב כזה, התחרות האמיתית שעומדת בפני סמסונג נכון להיום היא דווקא מצידה של סמסונג משנה שעברה. השאלה שחזרה על עצמה אצל רוב האנשים שהתעניינו לגבי המכשיר החדש נגעה להבדלים בינו לבין הקודם. הבחירה בעיצוב זהה כמעט לחלוטין, העובדה ששני הפיצ'רים החדשים העיקריים שהוצגו היו צילום איכותי ב-Slow Motion וסלפי אימוג'י, גרמו לאנשים לתהות לגבי הצורך ברכישה דווקא של המכשיר החדש והיקר יותר. כמו בשנה שעברה, השיקה סמסונג שני מכשירי דגל בבת אחת: Galaxy S9 ו-+Galaxy S9. בניגוד לשנה שעברה, המכשירים החדשים נבדלים זה מזה ביותר מגודל המסך וקיבול הסוללה. השנה, הדגם הגדול יותר מגיע עם נפח זכרון RAM גדול יותר ומצלמה כפולה בניגוד לדגם הקטן יותר, שני הבדלים משמעותיים שמסוגלים להשפיע באופן ניכר על הביצועים ועל איכות התמונה. כשניתנה לי האפשרות לבחור איזה מכשיר ברצוני לבדוק, לא יכולתי להתאפק וביקשתי לקבל את ה-+Galaxy S9 הגדול והחזק יותר.


יום שלישי, 27 במרץ 2018

שם אני כרגע: השקת מכשירי P החדשים של Huawei

עדכונים, תמונות ובדיחות קרש, הכל דרך חשבון הטוויטר של הבלוג, מוזמנים לעקוב כאן:


שם אהיה: אירוע ההשקה של Huawei לסדרת מכשירי ה-P החדשים

בונז'ור מפריז! בשעה 15:00 (16:00 שעון ישראל) עומדת וואווי להשיק כאן את מכשירי הדגל העיקריים שלה לשנת 2018. השנה הוזמנתי ע"י החברה לאירוע עצמו, ואעביר לכם מכאן את הרשמים שלי  עלצהמכשירים החדשים. זה זמן מצוין להתחיל לעקוב אחר חשבון הטוויטר של הבלוג לעדכונים חיים מהאירוע, וכמובן לשאול שאלות, או להעלות בקשות מיוחדות.



נתראה מחר!

יום שבת, 24 במרץ 2018

כזאת ניסיתי: Polaroid Originals OneStep 2

מתחיל ב-פ', שיא תהילתו היתה בשנות ה-70 וה-80, מתהדר בלוק וסטייל ייחודיים, עושה קאמבקים פעם בכמה שנים ואינו צביקה פיק: כן, זהו המותג פולרואיד שמת בשנים האחרונות, קם לתחייה ושימש כדי לשווק מוצרים חדשים, קם שוב לתחייה כמותג נפרד על מנת לשמר את ההיסטוריה. כל זה קרה סביב המצאה די גאונית, או לפחות כזאת שהייתה גאונית טרום עידן הצילום הדיגיטלי: מצלמת אינסטנט, או בשמה היותר עממי וממותג: מצלמת פולרואיד.
Polaroid Originals OneStep 2 (צילום: גד גניר)

מצלמות פולרואיד באו לתת פתרון לצורך שכבר שנים אינו רלוונטי. כמעט מאה שנה אנשים צילמו תמונות בזו אחר זו ואז נדרשו להמתין פרק זמן לא סביר עד שייקחו את סרט הצילום, ויפתחו אותו בתהליך כימי מסורבל. רק אז יכולתם לדעת אם התמונה שצילמתם יצאה מטושטשת, חתוכה, שרופה או סתם צולמה ברגע שמושא הצילום מצמץ. באותן שנים, פולרואיד היתה המובילה בנישה ייחודית של מצלמות שסיפקו תוצר מיידי. מצלמת האינסטנט הראשונה הופיעה כבר בשנת 1923 (תחת ההגדרה המסורבלת: "מצלמה עם חדר חושך רטוב בגוף אחד"), אך הן הפכו רק 25 שנה מאוחר יותר למוצר מסחרי, הודות לעיצוב קופמקטי יותר של אדוין ה. לאנד, ממציא ואחד ממייסדי פולרואיד. פולרואיד הכריזה בשנת 2008 על פשיטת רגל, אך שנה לאחר מכן נרכשה ע"י חברת PLC שהשתמשה במותג כדי לשווק מוצרים ברוח המותג וגם כאלו שאינם: המצלמה שבדקתי כאן לפני מספר שנים, מדפסות תמונות זעירות, מצלמות אקסטרים ועוד. ה-OneStep 2 מגיעה ממותג משנה של פולרואיד, Polaroid Originals, שהחל את דרכו בשנת 2008 בשם "The Impossible Project", חברה ששמה לעצמה כמטרה לשמר את פורמט הצילום הייחודי הזה. ביום השנה ה-80 להמצאתו של אדוין לאנד, הכריזה Polaroid על ה-OneStep 2, מצלמה חדשה לחלוטין שתחנוך לטענתם את העידן החדש של מצלמות האינסטנט האנלוגיות. לצידה, Polaroid Originals מתחילה לשווק מחדש מספר דגמים ישנים אותם החזירה לייצור.