יום שבת, 19 במאי 2018

כזה ניסיתי: Be

בשנים האחרונות עושה בזק מאמצים רבים להמציא את עצמה מחדש. טלפונים קויים ותשתיות אינטרנט הם עדיין עיקר העסק שלה, אבל במסגרת השאיפה להתפתח לכיוונים חדשים, בחרה חברת התקשורת הותיקה להכנס בשנים האחרונות אל עולמות ה-IOT והבית החכם, ואף השיקה שירותים ומוצרים כמו מצלמות ביתיות חכמות, חיישנים למיניהם, שקעים חכמים ועוד. מתוך הבנה שהשוק הביתי הולך לשם איתה או בלעדיה, הבינה בזק שחייבים לטפל בבעיה יסודית אחת שיכולה לפגוע קשות בחויה הזאת: הרשתות האלחוטיות הביתיות כבר לא עומדות בעומס הזה.
Be. אפילו אפל הפסיקו כבר עם השטיק של לוגו מואר (צילום: גד גניר)

"קהל נכבד עכשיו ממש
נציג לכם נתב חדש
וזה הרגע לגלות
את הנפשות הפועלות
כלומר מה שמו של כל כוכב
אשר ניתב את הנתב
ובזכותו יאמרו ברחוב
האינטרנט יותר טוב, יותר טוב"

קשה ליצור עניין בנתב. נתב זה לא רק עניין למומחים, נתב זה עסק נורא משעמם והתעסקות ברשת הביתית זה עניין מאוד מורכב. הקמפיין המוצלח של בזק בכיכובו של עומר אדם, ל-Be, הנתב החדש שלה, לא באמת מנסה לשנות את המציאות הזאת, הוא פשוט מבטיח דברים ברורים ופשוטים יותר. עבור המשתמש הרגיל שלא רוצה להכנס לכתובת 10.0.0.138 בדפדפן ולהתחיל לשחק עם הגדרות הרשת שלו, עבור המשתמש שמסתמך על הנתב שקיבל מספקית האינטרנט שלו (וביניהם גם כותב שורות אלו), נתב הוא מוצר בעל פונקציונליות מאוד פשוטה: פועל - יש אינטרנט. לא פועל, יש תקלה איפשהו אצל הספקית, בתשתית או בנתב עצמו. מה שמגה פיקסלים, ליבות כפולות, רזולוציות ומסכים מקצה לקצה בסמארטפונים עושים לאנשים, נתב לעולם לא יצליח לעשות עם תדרי רשת אלחוטית, תקני שידור ומספר אנטנות. אז איך בזק משווקת אותו? באמצעות שיר חמוד, ומנתבת את הנתב אל מי שהיא צריכה לנתב. השאלה היא האם מי שנותב, אכן מקבל משהו טוב יותר, וחשוב לא פחות, טוב יותר ממה שהוא מקבל בדר"כ מהספקית.

יום חמישי, 17 במאי 2018

כזה ניסיתי: Meizu M6 Note

יצרניות הסלולר מחלקות בדר"כ את קטלוג המכשירים שלהם למשהו שנע בין 3 ל-4 סדרות מכשירים: מכשירים זולים לשוק הנמוך, מכשירי ביניים, ומכשירי דגל/פרמיום. מכיוון הצרכנים, לפחות אלו שסמארטפונים הם נושא לגיטימי לשיחה עבורם, הולכת ונוצרת בשנים האחרונות חלוקה קצת שונה שלוקחת את שתי הקבוצות הראשונות (מכשירי הביניים והמכשירים הזולים) ומסווגת אותה בקבוצה שהשם ההולם עבורה הוא "מכשירי מחאה". רוכשי מכשירי מחאה הם אנשים בעלי משנה סדורה בנוגע לסיבות שהביאו אותם לרכוש מכשיר שאינו מכשיר דגל: הסיבה הראשית שעליה מתבססות כל הסיבות האחרות היא כמובן כספית: נמאס לאנשים האלו לשלם סכומי עתק על סמארטפונים. מכאן זה מתפצל למגוון של תתי סיבות: "בתוך שנה הגלאקסי הפך לג'אנקי של מטענים", "בחיאת, מי צריך אימוג'י AI/ מסך ברזולוציית 2K", "בשביל מה שאני עושה, אני לא צריך יותר מזה", "תכלס אני לא מרגיש הבדל", "ככה אוכל להחליף מכשיר פעם בשנה".


Meizu M6 Note (צילום: גד גניר)


הסמארטפונים מסדרות הביניים של מייזו הם מכשירי מחאה מובהקים. זה לא רק בגלל שהם זולים, וזה לא קשור בהכרח לתמורה שהם נותנים למחיר הזה. זה עניין של מיקום וזיהוי הזדמנויות, ואם לשפוט את ההצלחה של באג בישראל עם המותג הזה, מישהו שם ידע טוב מאוד מה הוא עושה: לא מעט ישראלים  בשנת 2018 עדיין הולכים לקניון, לעמדה של אחת המפעילות מתוך כוונה לקנות שם את המכשיר הבא שלהם כאילו אנחנו שוב בסוף שנות ה-90. אלו שההגיון (או המחיר) מכה בהם רגע לפני קניית גלאקסי אס 9 או אייפון X, נתקלים במנוסתם מהדוכן בחנויות של באג ובכרזות של Meizu, כשהם מתוסכלים, ממורמרים ומחפשים עסקה טובה.

יום שבת, 12 במאי 2018

כזה ניסיתי: Segway MiniPlus

בניגוד למה שמספרת האגדה האורבנית, ממציא הסגוויי לא נהרג בעודו מאבד שליטה על המצאתו ומזנק מצוק אל מותו. נכון להיום, ממציע הסגוויי, דין קיימן  הוא בן 67 וחי באושר ועושר. מי שכן מת, ב-2010, בצורה הטראגית הזאת הוא יזם בשם ג'ימי הסלדן שרכש מוקדם יותר באותה שנה מקיימן את הבעלות על החברה. לדברי אדם שהלך עם כלבו באיזור, עולה כי הסלדן ניסה לפנות את הדרך עבורו ועבור כלבו, אך לרוע מזלו התדרדר לאחור. העובדה שמדובר בטעות אנוש ולא בתקלה טכנית לא באמת עודדה מישהו בחברה, והלקח היחיד שניתן ללמוד מהאירוע הזה הוא שהדרך הטובה ביותר להמנע מליפול מצוק בעודכם רכובים על סגוויי, היא להשתדל לא לרכב בקרבת צוקים על סגוויי. מאז הספיקה החברה להחליף כמה וכמה בעלויות, עד שבשנת 2015 נרכשה ע"י Ninebot, חברה שייצרה בעצמה רכינועים ואף נתבעה על הפרת פטנטים ע"י סגויי עצמה, כשנה קודם לכן.


Segway MiniPlus (צילום: גד גניר)


ה-Segway MiniPlus שהגיע אליי לבדיקה השבוע הוא המתקדם והיקר ביותר בקטלוג הרכינועים של החברה שהגיעו לאחרונה לישראל. הוא מציג שיפור כמעט בכל אספקט במפרט הטכני שלו ביחס ל-Segway MiniPro שבדקתי לפני כשנה וחצי: הטווח שלו ארוך יותר (35 ק"מ לעומת 25 ב-Pro), קוטר הצמיג מעט גדול יותר, מה שמשפר את היציבות שלו וההתמודדות עם מכשולים, יש לו מרווח גדול יותר לרגליים והעמידות שלו למים משופרת. החידוש הגדול שה-Segway MiniPlus מבטיח להביא לעומת כלים אחרים של החברה הוא ביכולת שלו לנוע לבד, בלי רוכב. ב-Segway MiniPro ניתן היה לשלוט באמצעות הסמארטפון דרך האפליקציה של Segway. האפשרות הזאת עדיין קיימת, אבל ל-MiniPlus מצורף שלט רחוק שמאפשר לכם לשלוט בו בצורה מדוייקת ונוחה למדי, בלי סמארטפון. בנוסף, ניתן לקנות בנפרד מצלמה ייעודית של שיאומי שמתחברת אל מוט ההיגוי, ותאפשר לכם לצלם תוך כדי שליטה מרחוק.

יום ראשון, 6 במאי 2018

כזה ניסיתי: Garmin vívoactive 3

באמצע העשור הראשון של המאה ה-21 גרמין היתה בבעיה. היא עדיין הרויחה יפה ממכירת מכשירי GPS לכלי רכב, אך כניסתם של סמארטפונים והמעבר לניווט באמצעותם הביא את החברה האמריקנית להבנה שעליה למצוא מנועי צמיחה חדשים. לאור הניסיון שצברה עם מכשירי ניווט, טבעי היה שתכנס לתחום המחשוב הלביש למעקב אחר פעילות. לצד שעוני ספורט מתוחכמים ומקצועיים, החלה גרמין להציע צמידי פעילות. מה ההבדל? בתיאוריה, מה שמפריד בין שני סוגי משפחות המוצרים הוא קהל היעד. שעוני ספורט מיועדים לספורטאים רציניים שמתאמנים באופן קבוע. צמידי פעילות מיועדים יותר עבור מי שמעוניין לדעת כמה צעדים עשה באותו יום ואם זה מצדיק הזמנה של המבורגר 200 גרם או 300 גרם במסעדה בערב. ההבדל בין סוגי המוצרים הכתיב גם הבדל משמעותי בטווחי המחירים שלהם, אך במהלך השנים היכולות של צמידי פעילות הלכו והתרבו והתקרבו מאוד לאלו של שעוני ספורט חכמים. ה-vívoactive 3 מגשר בין שתי הקטגוריות האלו: ההגדרה המדויקת של Garmin למוצר הזה היא GPS Smartwatch. הוא זול יותר מסדרות שעוני הספורט "האמיתיים" Fourunner ה-Fenix, אך מתקדם יותר מצמידי הפעילות של החברה.


Garmin vívoactive 3 (צילום: גד גניר)


אז מה vívoactive 3 יודע לעשות? כשעון חכם הוא יודע לעשות את הברור מאליו, להציג את ההתראות המגיעות לסמארטפון אליו הוא מחובר. מה שפחות ברור מאליו זה העובדה שגרמין תומכת בשפה העברית במוצריה, בניגוד ללא מעט ממתחרותיה. vívoactive 3 לא רק מציג את ההתראות בעברית. אם תרצו, תוכלו להגדיר שאפילו ממשק המשתמש שלו יהיה בשפת הקודש. הבשורות הרעות הן שבניגוד לשעונים אחרים, לא תוכלו להגדיר מאילו אפליקציות תקבלו התראות לשעון. כל מה שיופיע בוילון ההתראות בטלפון שלכם, יוצג גם בשעון. מעבר לכך, בחו"ל גרמין מתגאה בכך שהשעון תומך בפלטפורמת התשלומים שלה, Garmin Pay אם כי בישראל הפלטפורמה הזאת עדיין לא נתמכת אז תשכחו מכל העניין. מה שמפתיע כאן לטובה זה ההיצע המגוון של אפליקציות הזמינות לשימוש עם השעון הזה: עיצובי שעונים (Watch Faces) חיבור לאפליקציות ספורט אחרות, וכל מה שבטווח שבין אפליקציית רשימות לבין אפליקציה לאיתור הרכב שלכם בחניה.

יום שני, 30 באפריל 2018

קופונים חדשים!

אתר הקניות Gearbest מציע קופונים על סמארטפונים, טאבלטים, שואבים רובוטים וחפיצים אחרים. כמות המוצרים בכל קופון מוגבלת, מוצרים נכנסים ויוצאים מהמלאי, אז שווה לעקוב אחר עדכונים בפוסט הזה:

מחשב נייד: Xiaomi Notebook Air 13.3
המחשב הנייד של שיאומי נמכר כרגע לזמן מוגבל ב-Gearbest במחיר של כ-729.99 דולר. המחיר הוא לגרסה עליה כתבתי: מעבד Core i5 - 7200U, זכרון RAM בנפח של 8 גיגה, ונפח אחסון של 256 גיגה בטכנולוגיית SSD. בנוסף, הוא מגיע עם כרטיס מסך ייעודי של NVIDIA מדגם MX150. קראו כאן את הביקורת המלאה שלי עליו.






מחיר רגיל: 799.99$
קוד קופון: GB05171
מחיר לאחר ההנחה: 689.99$

יום ראשון, 29 באפריל 2018

כזה יש לי: Xiaomi Notebook Air 13.3

בשבוע האחרון עלתה שיאומי לכותרות עם ההכרזה שמעתה והלאה היא מתחייבת לשמור על מרכיב רווח שלא עולה על 5% ממחיר המוצרים שהיא משווקת. במשך שנים שיאומי מכרה סמארטפונים, טאבלטים ומוצרי אלקטרוניקה אחרים עם מפרט נאה במחירים שוברי שוק, וההכרזה האחרונה היא הצהרת כוונות ייחודית ומעודדת מאוד, גם אם לא תחדש יותר מדי ספציפית אצל היצרנית הזאת. המחשבים הניידים של שיאומי שהראשונים שבהם הוצגו לפני כשנה וחצי, עומדים בקריטריונים שהציבו הסמארטפונים שלה: הם נראים טוב ובנויים כהלכה, מגיעים עם רכיבים איכותיים ונמכרים במחירים אטרקטיביים מאוד. מעבר לתמחור האטרקטיבי, דבר נוסף ששיאומי מתמידה בו הוא שפה עיצובית וממשקי משתמש שמזכירים מאוד את המוצרים של יצרנית אחרת, אמריקאית, אפל שמה. בעוד על הקונספט של מחשבים ניידים דקיקים עשויים מתכת קשה לאפל לטעון לבלעדיות, היצרנית הסינית החליטה הפעם כנראה לוודא שלאף אחד לא ישאר ספק מהיכן ספגה את ההשראה שלה, ובחרה בשם המוכר מדי לסדרת המחשבים הניידים שלה: "Xiaomi Notebook Air".


Xiaomi Notebook Air 13.3. לא מחקתי את הלוגו, הוא באמת לא שם (צילום: גד גניר)


המחשבים של שיאומי מיועדים לשוק המקומי בסין, אך אתרי מכירות סיניים החלו בשנה האחרונה להציע את המחשבים לקונים מרחבי העולם. בחודש נובמבר האחרון החלטתי לנצל את ההנחות של ה-Black Friday כדי לרכוש לעצמי אחד כזה. בחרתי ב-Xiaomi Notebook Air 13, בגרסה עדכנית שהושקה בספטמבר האחרון במקביל לסדרה נפרדת של מחשבים ניידים (גם היא בעלת שם ועיצוב מוכרים, "Notebook Pro") וסמארטפון הפרימיום שלה, Mi Mix 2.

יום ראשון, 22 באפריל 2018

כזאת ניסיתי: Spotify

לא קלים הם חייהם של המאמצים המוקדמים בארץ. מדינת ישראל, סטארטאפ ניישן ומורשת של חדשנות היא שוק מיניאטורי במונחים גלובאליים, שכניסה אליו דורשת השקעה לא מבוטלת בשינויים והתאמות. כשמדובר בגאדג'טים, הקושי הוא בהטמעת עברית במערכת ההפעלה ובממשק. כשמדובר בשירותי הזרמת מוזיקה, סרטים וסדרות, אל ההשקעה הזאת מצטרף גם הצורך בהוספת תכנים שמותאמים לשוק המקומי. שיקולים נוספים כמו מבנה השוק והבעלויות על זכויות יוצרים נוספים גם הם אל ערימת הקשיים האלו מה שיכול להסביר מדוע ענקית כמו Spotify התעכבה כל כך הרבה זמן לפני שנכנסה רשמית לישראל.


מסך הבית של Spotify (צילום: גד גניר)


הקשיים הללו לא הרתיעו חובבי מוזיקה שרצו להנות משירותיה של ספוטיפיי לפני שזו הסכימה לפתוח את הקטלוג שלה בפני מאזינים מישראל. ארגז הכלים של אותם מאזינים כלל רכישה ב-ebay של כרטיסי שימוש ב- Spotify, שימוש בתוכנות VPN וכמובן השקר השחוק ביותר בהגדרות המשתמש בשירות ("אני? מה פתאום מישראל? אני מארה"ב"). לפני כחודש ושבוע ההמתנה הסתיימה, ולאחר חודשים של שמועות והדלפות, ספוטיפיי הפכה לזמינה לשימוש בישראל. בניגוד לנטפליקס שנכנסה אל שוק הזרמת הסדרות והסרטים בישראל כשחקן בינלאומי ראשון ויחיד, לספוטיפיי חיכו בישראל Tidal ,Apple Music ו-Deezer (כמו גם שירותי המוזיקה המקומיים Cellcom Volume ו- MusiX של פלאפון). כעת, כשהסתיימה ההמתנה הארוכה מנשוא לשירות מוזיקה נוסף שעולה כמעט אותו הדבר כמו קודמיו ומציע על הנייר פחות או יותר את אותו הדבר (אבל זוכה להערכה ובאזז גדול בהרבה מהשאר) הגיע הזמן לנסות להעביר אל ספוטיפיי את האחריות להשמיע לי את מה שאני אוהב ודברים שאני עשוי לאהוב.

יום ראשון, 15 באפריל 2018

כזה ניסיתי: WD My Cloud Home

הסערה סביב פייסבוק, שהגיעה אל שיאה בשימועים שנערכו למארק צוקרברג בקונגרס בשבוע שעבר, ממחישה יותר מכל שאין דבר כזה מתנות חינם. השירותים שחברות הענק הללו מספקות אמנם מוגדרים כחינמיים, אך התשלום שאנחנו משלמים הוא בשיתוף המידע האישי שלנו. מרגע שנתנו את הגישה הזאת למידע, הכל יכול לקרות, בין אם מדובר במשהו שמסתתר בתנאי השימוש שממילא אף אחד לא טורח לקרוא, ובין אם מדובר בתקלה כמו פריצה או דליפת מידע שהחברה לא עשתה די כדי למנוע.

My Cloud Home (צילום: גד גניר)
שירותי אחסון בענן שונים מעט בהיבט הזה: ברובם אתם מקבלים שטח אחסון מוגבל למדי בחינם, ועל מנת לקבל שטח נוסף תידרשו לשלם תשלום חודשי קבוע. כך או כך, המידע האישי שלכם עדיין צף בענן של חברה מסחרית, על כל המשתמע מכך. יש לכך יתרונות חשובים: גוגל שבשירותיה אני משתמש מדי יום יום, מחזיקה ככל הנראה גיבויים על גיבויים על גיבויים של המידע שלי אצלה. הסיכוי שמישהו יצליח לפרוץ אליה ולסכן את המידע, נמוך ביותר ותלוי בעיקר ביכולת שלי להימנע משטויות כמו פישינג, וברמת האבטחה של שירותים אחרים שאליהם נרשמתי באמצעות אותו שם משתמש וסיסמה. גם החסרונות ידועים: המחיר של שטח אחסון גדול יקר למדי ומבוסס ברוב המקרים על מנוי קבוע. מעבר לכך, מאחר ולא אני ולא אתם טרחתם אי פעם לקרוא את תנאי השימוש של השירותים הללו, אנחנו לא באמת יודעים איזה שימוש גוגל או חברות אחרות עושות במידע שלנו.

ב-Western Digital הבינו כבר מזמן שכל העננים האופנתיים האלה מטילים צל כבד על כונני האחסון המקומיים שלה, והחברה החליטה להשיב מלחמה עם  דיסקים קשיחים המתפקדים כעננים אישיים לכל דבר. My Cloud Home שהגיע לישראל לאחרונה הוא מוצר חדש שנותן לכם גישה אל הקבצים שלכם מכל מקום ומכל פלטפורמה. הפעם הענן יושב אצלכם בבית, ולא מחובר לחווה של איזה קונגלומרט עולמי באריזונה או באירלנד. לטוב ולרע.