יום שבת, 21 בינואר 2017

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy J7 Prime

יצרניות סמארטפונים סיניות כמו OnePlus ו-Xiaomi נותנות הרבה אמון בהפצה דרך האינטרנט. ל-OnePlus היתה מערכת הזמנות שדרכה ויסת הסטארטאפ הקטן את הביקושים למכשיר, וגם Xiaomi מתחילה מכירה של כל דגם חדש שלה ב-Flash Sales, מכירה דרך אתר האינטרנט הנקבעת למועד ספציפי, ומלאי המכשירים אוזל בדר"כ בתוך שניות ספורות. סמסונג מפעילה מערך מכירות והפצה מסורתי יותר, במיוחד בארץ, המתבסס על נקודות מכירה, דוכנים של מפעילות הסלולר, והמכירה דרך הרשת התבצעה עד כה כערוץ משלים לדרכי השיווק המסורתיות.


Samsung Galaxy J7 Prime (צילום: גד גניר)



השנה, בחרו בסמסונג ישראל לנסות משהו חדש. ה-J7 Prime וה-J5 Prime הוכרזו בחודש שעבר עם חידוש מרענן: כמו את דיסק האוסף של יהורם גאון בזמנו, גם את המכשירי שוק הביניים החדשים של החברה הקוריאנית, לא תוכלו להשיג בחנויות, כי אם דרך אתר אינטרנט שהוקם במיוחד למטרה זו (או באתרי מסחר גדולים) לזמן מוגבל. מה יוצא לה מזה? כנראה שמדובר בפיילוט, במסגרתו מנסה לבחון את היתרונות והחסרונות של הפצה באמצעות האינטרנט בלבד. כדי להפוך את העניין לאטרקטיבי יותר, נבחרו מכשירים שעל הנייר נראים קצת יותר אטרקטיביים מגרסאות ה-J7 וה-J5 הרגילות וכוללים גוף עשוי מתכת, זכרון RAM בנפח משודרג, רזולוציית מסך גבוהה יותר, ואפילו קורא טביעות אצבעות. כל זה מגיע עם ערכת אבזרים נוספים, ומחיר יקר רק במעט ממחירו הרשמי של ה-J7 הרגיל.

יום ראשון, 15 בינואר 2017

כזה ניסיתי: Mini 8S II

אי שם בשנת 2006, מכשירי ה-DVD נכנסו לישורת האחרונה של תפקידם ההיסטורי. ממכשירים שבתחילת אותו עשור עלו בין 1500 ל-2000 ש"ח ונחשבו לדרך הטובה והאיכותית ביותר לצרוך תוכן (סרטים), בתוך שנים ספורות הפכו למוצר שניתן למצוא אותו בכל סופרמרקט, בפחות מ-200 ש"ח. האבסורד הוא שמכשירי ה-DVD הזולים והסיניים האלו, הגיעו עם יכולות שמכשירי ה-DVD הממותגים לא יכולים היו להציע באותה תקופה בגלל סוגיות של זכויות יוצרים: מכשיר ה-DVD שקניתם בסופר ידע לקרוא דיסקים צרובים, ידע לנגן קבצי DivX ואף ידע להציג את קובץ הכתוביות המצורף, בפונט מכוער אמנם, אבל עדיין, משהו שה-DVD האיכותי והיוקרתי שלי לא ידע לעשות.


Mini 8S II (צילום: גד גניר)



באותה תקופה החלו להופיע בשוק מסכי LCD ופלאזמה, כאלו הדורשים מקור תוכן המסוגל להזרים לטלויזיה וידאו ברזולוציה גבוהה יותר. מכשירי ה-Blu Ray היו ההמשך הישיר, הליגטימי והחוקי של מכשירי ה-DVD של המותגים הגדולים. הסטרימרים שעשו את הפריצה הגדולה שלכם זמן קצר לאחר מכן, היו הפתרון עבור מי שהעדיף את הסרטים שלו בחינם, על דיסק קשיח או על המחשב.


כמו מכשירי ה-DVD הראשונים, גם הסטרימרים היו בהתחלה מוצרים יקרים, למבינים בלבד. חלפו כמה שנים, יצרניות הפסיקו להשקיע לשלם על פיתוח תוכנה והחלו להשתמש במערכות הפעלה חינמיות, בקוד פתוח, וכיום ישנו מבחר עצום של סטרימרים. מאחר וסטרימרים עדיין נתפסים כאויבי האולפנים הגדולים, המותגים הגדולים נמנעים מלהכנס לשוק הזה. אני לא מחשיב לצורך העניין את מכשירי הסטרימר המריצים את Android TV או מכשירי Apple TV, שדווקא כן מעודדים את המשתשמים לצרוך תכנים באופן חוקי. הסטרימרים שאני מדבר עליהם מגיעים ממותגים מוכרים יותר כמו Xtreamer, או Minix, או מותגים פחות מוכרים כמו Tronsmart, Sunvell, Beelink, או אפילו כאלו שקצת קשה להבין מהו המותג שלהם, כמו זה שבדקתי, ה-Mini 8S II. האם Mini זה שם המותג? לא ברור, אבל הוא זול ומתחייב להריץ קודי, פופקורן טיים, נטפליקס וכל דבר שאנדרואיד תומכת בו, אז למי באמת אכפת מה רשום עליו? מסתבר שצריך להיות אכפת לכם, אם אתם לא רוצים לזרוק לפח קצת פחות מ-200 ש"ח.

יום חמישי, 12 בינואר 2017

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Max

אני לא חושב שסמארטפון צריך להגיע עם מסך גדול יותר מ-5.7 אינטש. גם 5.7 אינטש זה קצת יותר מדי, אבל באופן כללי, סמארטפונים שמגיעים עם מסך גדול יותר הם מבחינתי פסולים מראש. גם היצרניות הגדולות לא נותנות יותר מדי אמון במכשירים עם מסך של 6 אינטש ומעלה, והמבחר הקיים בשוק כיום, עבור בעלי האצבעות הבלתי נגמרות שביניכם, הוא מאוד מאוד מצומצם. לפני מספר חודשים סיפרתי לכם על ההתנסות שלי עם ה-Phab Plus של לנובו, פאבלט ענק עם מסך בגודל 6.8 אינטש (טאבלטים קומפקטיים מגיעים עם מסך בגודל של 7 אינטש), וכעת מגיע תורו של ה-Mi Max, פאבלט מעט קטן יותר של שיאומי, עם מסך בגודל של "רק" 6.4 אינטש.


Xiaomi Mi Max (צילום: גד גניר)


המפרט הטכני של ה-Mi Max, אם מתעלמים לרגע מגודל המסך, זהה לזה של ה-Xiaomi Redmi Note 3 Pro שבדקתי לפני מספר שבועות: ערכת השבבים Snapdragon 650 של קוואלקום, זכרון RAM בנפח של 3 גיגה, אחסון פנימי בנפח 32 גיגה ואפשרות הרחבה באמצעות כרטיס זכרון עד ל-256 מגה, או לחילופין שימוש בסים נוסף על חשבון כרטיס הזכרון (שיאומי בחרה כאן משום מה ב-Micro Sim ולא בנאנו סים הנפוץ יותר, אז לפני הקנייה ודאו שיש לכם את סוג הסים המתאים). ה-Xiaomi Mi Max הגיע אליי עם MIUI 8 בגרסה 8.1.4.0, המבוססת על אנדרואיד בגרסה 6.0.1. MIUI מגיעה כאן עם כל הפינוקים שהביאה ב-Redmi Note 3 Pro כמו "שטח שני", המהווה מעין סביבת עבודה נוספת בטלפון שבה ניתן להכנס עם חשבונות שונים, משהו שמאפשר נניח להפריד בין כל מה שקשור לעבודה ובין מה שקשור לשימוש בטלפון בשעות הפנאי. יצירת "שטח שני", גוזלת משאבי מערכת כמו זכרון, אחסון וכוח עיבוד. חלופה אפשרית היא שכפול פרטני של אפליקציות. במידה ויש לכם משום מה שני חשבונות פייסבוק, או וואטסאפ באפשרותכם "לשכפל" את האפליקציה, ובכל אחד מהם להשתמש בחשבון אחר. ערכת השבבים Snapdragon 650 עשתה יופי של עבודה ב-Redmi Note 3 Pro והאמת שהתחושה כאן אפילו השתפרה: המכשיר זריז מאוד ומגיב במהירות לכל פעולה. ייתכן שהרושם החיובי שקיבלתי על ביצועי ה-Mi Max קשור גם לגרסת התוכנה העדכנית. כל הבאגים הקטנים והמרגיזים שאפיינו מכשירים קודמים של שיאומי נעלמו כאן כלא היו: אין בעיות סנכרון, ההודעות מגיעות בזמן, אין בעיות יציבות אין צורך באיתחולים, הסורק הביומטרי מזהה במהירות ובקלות את האצבעות שלי והמכשיר אפילו מתקשר נהדר עם השעון החכם שלי. זו עדיין לא המהירות של מכשירי דגל, אבל בתפקוד היומיומי הכל עובד נפלא. בנוסף, העובדה שהמכשיר מגיע עם אחסון פנימי של 32 גיגה מבטיחה ראש שקט בכל הקשור למקום הדרוש להתקנת אפליקציות, לפחות בשנה-שנתיים הקרובות.


יום שבת, 7 בינואר 2017

כזה ניסיתי: LG Urbane 2nd Edition LTE

אם לשפוט לפי רוב עורכי אתרי הטכנולוגיה בעולם, קטגוריית השעונים החכמים מחשבת את קיצה לאחור. כעוקב קבוע אחר חדשות טכנולוגיה באתרים בחו"ל, אני נתקל לעיתים קרובות בטורים שמכריזים על מותו של הקונספט הזה של שעונים חכמים, קוראים ליצרניות להתייאש ולהפסיק לייצר ולפתח כאלו, ושאף אחד לא באמת צריך אותם באמת. במובן מסוים, שעונים חכמים הם הבוז'י הרצוג של עולם הטכנולוגיה.

כל האנטגוניזם הזה מגובה בעובדות בשטח: מחקר של IDC קבע כי מכירות השעונים החכמים בעולם הצטמצמו ב-51 אחוז ברבעון השלישי של 2016. גם אם השקת הגרסה החדשה של ה-Apple Watch תשנה קצת את התמונה ברבעון האחרון, לא צפוי נס שיגרום לשעונים חכמים להפוך לאטרקטיביים יותר, לא עבור הצרכנים ולא עבור היצרניות השונות. לאחר שנים של התלהבות בקרב היצרניות הגדולות והשקות של מגוון שעונים חכמים, שנת 2016 היתה שנה שחונה יחסית בהיבט הזה: למעט אפל, היצרניות הגדולות היחידות שהכריזו במהלך השנה האחרונה על שעונים חכמים חדשים, היו אסוס וסמסונג. בעוד אצל סמסונג ואפל, להן יש מערכות הפעלה משל עצמן לשעונים שלהן, מצבה של Android Wear נראה עגום יותר: יצרנית טכנולוגיה גדולה אחת ויחידה ב-2016 בחרה לתת אמון במערכת ההפעלה של גוגל לשעונים חכמים. השעון היחיד הזה טרם הגיע לישראל, ועדיין לא ידוע אם ומתי יגיע.

אחד שדווקא כן הגיע לישראל: LG Urbane 2nd Edition LTE (צילום: גד גניר)


מה כן הגיע לאחרונה לישראל ומריץ Android Wear? ה-Urbane 2nd Edition LTE, השעון החדש ביותר של LG שהוכרז לראשונה בעולם באוקטובר 2015. ימיו הראשונים של ה-Urbane 2 לא היו קלים: שבוע לאחר שהגיע למדפיהן של Verison ו- AT&T, מכירתו הופסקה בשל תקלה שהתגלתה בשעון אשר השפיעה באופן קריטי על תפעולו.  ב-LG חששו לקחת סיכון בעניין הזה ואפילו לא נקבו בתאריך משוער בו התקלה תתוקן, אם בכלל.  בסופו של דבר, בחודש מרץ 2016 חזר השעון לחנויות, ולאחרונה כאמור הגיע גם לישראל.

יום שני, 2 בינואר 2017

כאלו ניסיתי: Bose QuietComfort QC35

בשנתיים האחרונות, יותר ויותר יצרניות אודיו מוסיפות לקטלוג המוצרים שלהן אזניות הכוללות ביטול רעשים אקטיבי (Active Noise Cancelling), אך החלוצה בתחום, והמזוהה ביותר עם הסוג הזה של אזניות היא ללא ספק Bose האמריקאית. בשנת 1978, עלה מייסד החברה עמאר בוז על על טיסה מסחרית יחד עם אזניות שיועדו למערכת הבידור לנוסעים בטיסה, כדי לבדוק את איכותן. הוא התאכזב לגלות שהאזניות החדשות לא מסוגלות להתמודד עם רעשי הרקע בתא הנוסעים, ולא מצליחות להתגבר על רעש המנועים, המזגן, הדיבורים והתינוקות במטוס. זו היתה הנקודה שבה החליט שיש צורך לעשות שינוי דרמטי ולרכז את מאמצי חטיבת האזניות בחברה, בהתגברות על רעשי רקע מהסביבה, פרוייקט שהעבודה עליו החלה כבר בשנת 1964. 25 שנה מאוחר יותר, חשפה את אזניות ביטול הרעשים האקטיבי הראשונות שלה, איך לא, עבור חברות התעופה. בזמן שחלף מאז, הפכה Bose ליצרנית המובילה והראשונה שחושבים עליה בהקשר הזה, במידה רבה של צדק.

Bose QuietComfort QC35 (צילום: גד גניר)


ה-QuietComfort QC35 שהגיעו באופן רשמי לישראל בחודש יולי, הן אזניות הבלוטות' היחידות בקטלוג החברה שכוללות את מנגנון סינון הרעשים האקטיבי. אלו הן אזניות אלחוטיות בתצורת Over The Ear המהוות מוצר הדגל של Bose בתחום הזה. הן בילו אצלי תקופה ארוכה יחסית, פיתחתי לגביהן דיעה מאוד מוצקה, אך לקראת סיום הבדיקה קרה משהו שאמנם לא שינה את הרושם הכללי, אבל גרם לי לשפוט אותן באופן טיפה אחר. אם אני נשמע כמו קליקבייט של עצמי, זה בכוונה, אבל אם אתם חסרי סבלנות אתם מוזמנים כרגיל לקפוץ לפסקה האחרונה ולהרוס לעצמכם את כל המתח שאני מנסה לבנות כאן.

יום שני, 26 בדצמבר 2016

כזה ניסיתי: BlackBerry DTEK50

לפני כשבוע הודיעה בלקברי רשמית על סיום דרכה לפי שעה בייצור בפועל של סמארטפונים. האם זה אומר שיותר לא נראה סמארטפונים מעוטרים בלוגו המותג של החברה הקנדית? להיפך, ככל הנראה אנחנו עומדים בפני גל השקות נוסף של מכשירים הנושאים את השם בלקברי. איך זה ייתכן? ובכן,  לאחר שנים בהם נאבקה להשאר רלוונטית בשוק, החברה החליטה להתמקד בפיתוח תוכנה ואבטחת מידע, ולהעביר את מלאכת ייצור החומרה לקבלן חיצוני. הקבלן בו בחרה בלקברי הוא היצרנית הסינית TCL, אשר מייצרת גם את מכשירי המותג הצרפתי Alcatel. ההסכם שנחתם בשבוע שעבר מסדיר את שיתוף הפעולה בין שתי החברות לטווח הארוך, אם כי שיתוף הפעולה הזה החל כבר לפני מספר חודשים. התוצרים של שיתוף הפעולה הזה הם ה-DTEK60 סמארטפון עם מפרט של מכשיר דגל לכל דבר, וה-DTEK50, אותו קיבלתי לאחרונה לבדיקה, סמארטפון המיועד לשוק הביניים שהגיע לישראל, ומציע תמחור שפוי הרבה יותר מזה של המכשיר הקודם של בלקברי שניסיתי.

BlackBerry DTEK50 (צילום: גד גניר)


ה-BlackBerry PRIV, אותו בדקתי לפני שנה, היה מכשיר האנדרואיד הראשון של החברה, והמכשיר האחרון שייצרה בעצמה. אם לשפוט ספציפית עפ"י המכשיר הזה, אולי מוטב שכך. ה-PRIV היה מכשיר יומרני, שהגיע עם מפרט מכובד ואפילו עם מקלדת פיזית נשלפת, אך היה עמוס בבעיות ורחוק מלספק את הסחורה, בטח במחיר השערורייתי שנדרש עבורו בארץ. ה-DTEK50, מייצג שינוי חד באסטרטגיה של בלקברי, ופניה לקהל לקוחות שונה לחלוטין. כאמור, מדובר במכשיר ביניים המבוסס על מעבד ה-Snapdragon 617 של קוואלקום (אותו אחד מה-Nubia Z11 Mini) הכולל 8 ליבות, 4 במהירות 1.5 גיגהרץ וארבע הנוספות במהירות 1.2 גיגהרץ.למכשיר זכרון RAM בנפח של 3 גיגה, ואחסון פנימי בנפח 16 גיגה, אותו ניתן להרחיב באמצעות כרטיס זכרון.